רש"ש על מנחות צ״ב

1 רש"י ד"ה ור"ש. דאומר הא קתני ברייתא דהושוו כולן כ"ה גי' הצ"ק כו'. הלשון תמוה דהא בברייתא ר"י קא"ל ור"ש הא קפליג עליה בזה והכי ה"ל לפרש דהקושיא היא מקרא דע"כ השוום ומשני אין כו':

2 רש"י ד"ה א"ל מאי הושוו. ישראל בדם כו'. לכאורה לפי הענין ה"ל לפרש ישראל בוידוי השעיר והכהנים בוידוי הפר. ואולי דבא לומר דטעמא דר"ש דלהכי השוום לומר דמה ישראל מתכפרים בדם השעיר לחוד בלא וידוי אף הכהנים מתכפרים בדם הפר לחוד והוידוי ע"כ בא לכפר עליהם בשאר עבירות. אולם בשבועות מפרש הש"ס טעמא דר"ש ממקום אחר ע"ש:

3 גמרא דאי מקרא ה"א זש"צ כי קושיין אמתניתין כו'. כצ"ל:

4 שם איכא למיפרך מה לשלמים כו'. עי' בתוס'. ולי קשה דהא דרשינן לעיל פג ב כשב לרבות את הפסח לאליה כשה"א אם כו' להביא כו' לכ"מ שלמים שיטענו סמיכה כו' ומדוע לא נדרוש ג"כ להביא פסח לכ"מ שלמים שיטעון סמיכה כו':

5 רש"י ד"ה והאמר סמיכה בבעלים. היינו זקנים ואינן כהנים. כצ"ל:

6 רש"י ד"ה והכי קא"ל. ואי שמיע לך כו'. באהרן הוא דשמיע לך דלא בעי כו'. כצ"ל:

7 בא"ד ולהכי קמתרץ כו' דה"ק ליה ר"ש כו'. כצ"ל:

8 בסה"ד והוא מהדר ליה מהחי. כצ"ל:

9 רש"י ד"ה דאי מקרא. מן החי כו'. לכאורה הלל"פ דקרא היינו על ראש השעיר דכתיב בשעיר נשיא דמיניה מרבינן סמיכה בשעירי ע"ז לר"ש:

10 רש"י ד"ה לא ידעינן. אי זש"ז זש"צ הל"ל נמי אי דשעיר הנעשה בפנים דכ"מ ג"כ מהא דקאמר קמ"ל דומיא דשעיר נשיא דמכפר על עבירות מצוה ידועה. דלשון זה קאמר לעיל לאפוקי שעיר הפנימי: