רש"ש על מנחות ס׳

1 רש"י ד"ה בגופה של מנחה. עד שיערב כו'. ל"י מנ"ל הא דהא משמע לעיל דאפילו לא הניח הלבונה אלא על גב הסלת מלמעלה כ"ז שלא לקטה פסולה. וראיה לדבר לבונה של לחה"פ דכתיב בה נמי על המערכת ולא היתה מעורבת. אלא דהתם היתה נמי בבזיכין והכא אמרינן דבכלי לא מיקרי עליה. ואולי משום דאמרי' לקמן צז כפותיו אלו בזיכין ועי' לקמן פז ב תד"ה מהו:

2 במשנה יש טעונות הגשה וא"ט תנופה תנופה ולא הגשה הגשה ותנופה לא כו'. כ"ה הגי' במשניות וכן הובא בנדרים בגמרא. וכן מפרש להו על סדר הזה במשנה הסמוכה:

3 גמרא סה"ע נאמר הבא כו'. כצ"ל:

4 תד"ה מנחת חוטא. דתלתא רבויי כו' את המנחה כו'. ר"ל דאת הוא רבוי. וכדמוכח להדיא מדבריהם לקמן ד"ה ר"ש. ודלא כהתוי"ט דהשמיט בהעתקת דבריהם מלת את. דמשמע דדריש ה' דהמנחה לרבוי:

5 בא"ד אבל ה"א דוהגישה כו' לא דרשינן כו' במכילתא אחריתא. ק"ל מדוע סני להו למימר דמאלה מבע"ל למעוטי שלא יביא שעורים נדבה ומהמ"ם דרשינן דרצה אחת מביא כדלקמן:

6 גמרא והקריבה לרבות מנחת סוטה להגשה וכה"א והקריב אותה אל המזבח. לכאורה תמוה דתיפוק ליה דבגופה כתיב והקריב אותה אל המזבח דהיינו הגשה כדפרש"י בחומש. כבר עמד בזה המהרש"א בר"פ היה נוטל וישבו ע"ש ועמש"כ שם:

7 שם ור"י אדרבה הא מצויה טפי כו'. מכאן נ"ל ראיה להש"א בתשובה סי' כ"א בסופו. דמצוי ותדיר של חובה שאינו מצוי כ"כ התדיר קודם. ולו ז"ל פשיט ליה שם מסברא. והרי היא גמרא. ואע"ג דר"ש פליג עליה הלא הלכה כר"י נגדו. ועוד בסוגיא דזבחים צא דלא כוותיה דאמר שם מצוי קאמרת כו'. ואין לומר דהכא הוה כמו מילה לגבי פסח להואב"א דשם. ז"א דיחוי מב' טעמים. חדא דהא התם הוא מתו"כ כדפרש"י שם וסתם סיפרא ר"י הוא. ועוד דלו יהיה כן מ"מ מר"י נשמע לדידן עכ"פ במצוי שאינו כמו מילה לגבי פסח דתדיר של חובה עדיף: