רש"ש על מנחות ס״ג

מהדורה: דפוס וילנא ראם

מקור מנחות ס״ג
1 מַתְנִי׳ הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי בְּמַחֲבַת״ – לֹא יָבִיא בְּמַרְחֶשֶׁת, ״בְּמַרְחֶשֶׁת״ – לֹא יָבִיא בְּמַחֲבַת. מָה בֵּין מַחֲבַת לְמַרְחֶשֶׁת? מַרְחֶשֶׁת יֵשׁ לָהּ כִּיסּוּי, מַחֲבַת אֵין לָהּ כִּיסּוּי, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי. רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה וּמַעֲשֶׂיהָ רוֹחֲשִׁין רַכִּין, מַחֲבַת צָפָה וּמַעֲשֶׂיהָ קָשִׁין.
2 גְּמָ׳ מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יוֹסֵי? אִילֵּימָא מַרְחֶשֶׁת, דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי הַלֵּב, כְּדִכְתִיב: ״רָחַשׁ לִבִּי דָּבָר טוֹב״, וּמַחֲבַת, דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַפֶּה, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״מְנַבַּח נַבּוֹחֵי״.
3 אֵימָא אִיפְּכָא: מַחֲבַת, דְּאָתְיָא אַמַּחְבּוֹאֵי הַלֵּב, דִּכְתִיב ״לָמָּה נַחְבֵּאתָ לִבְרֹחַ״; מַרְחֶשֶׁת, דְּאָתְיָא אַרִחוּשֵׁי הַפֶּה, כִּדְאָמְרִי אִינָשֵׁי: ״הֲוָה מְרַחֲשָׁן שִׂיפְוָותֵיהּ״. אֶלָּא גְּמָרָא גְּמִירִי לַהּ.
4 רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר כּוּ׳. מַרְחֶשֶׁת עֲמוּקָּה – דִּכְתִיב ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת״, מַחֲבַת צָפָה – דִּכְתִיב ״וְעַל מַחֲבַת״.
5 תָּנוּ רַבָּנַן: בֵּית שַׁמַּאי אוֹמְרִים: הָאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מַרְחֶשֶׁת״ יְהֵא מוּנָּח עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ.
6 מְסַפְּקָא לְהוּ, אִי עַל שׁוּם כְּלִי נִקְרְאוּ, אוֹ עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶן.
7 וּבֵית הִלֵּל אוֹמְרִים: כְּלִי הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ, וּ״מַרְחֶשֶׁת״ שְׁמוֹ, וְדוֹמֶה כְּמִין כַּלְבּוֹס עָמוֹק, וּכְשֶׁבָּצֵק מוּנָּח בְּתוֹכוֹ – דּוֹמֶה כְּמִין תַּפּוּחֵי הַבָּרָתִים וּכְמִין בִּלְוָטֵי הַיְּוָונִים.
8 וְאוֹמֵר: ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת״, אַלְמָא עַל שׁוּם הַכֵּלִים נִקְרְאוּ, וְלֹא עַל שׁוּם מַעֲשֵׂיהֶם.
9 מַתְנִי׳ הֲרֵי עָלַי בְּתַנּוּר – לֹא יָבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח, וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים, וּמַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: רָצָה – מֵבִיא מַאֲפֵה כוּפָּח.
10 הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה – לֹא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין; רַבִּי שִׁמְעוֹן מַתִּיר, מִפְּנֵי שֶׁהוּא קׇרְבָּן אֶחָד.
11 גְּמָ׳ תָּנוּ רַבָּנַן: ״מַאֲפֵה תַנּוּר״, וְלֹא מַאֲפֵה כוּפָּח, וְלֹא מַאֲפֵה רְעָפִים, וְלֹא מַאֲפֵה יוֹרוֹת הָעַרְבִיִּים.
12 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: ״תַּנּוּר״ ״תַּנּוּר״ שְׁנֵי פְּעָמִים, לְהַכְשִׁיר מַאֲפֵה כוּפָּח. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: ״תַּנּוּר״ ״תַּנּוּר״ שְׁנֵי פְּעָמִים, אֶחָד שֶׁתְּהֵא אֲפִיָּיתָן בְּתַנּוּר, וְאֶחָד שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן בַּתַּנּוּר.
13 וּמִי אִית לֵיהּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַאי סְבָרָא? וְהָתְנַן: רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לְעוֹלָם הֱוֵי רָגִיל לוֹמַר שְׁתֵּי הַלֶּחֶם וְלֶחֶם הַפָּנִים כְּשֵׁרוֹת בָּעֲזָרָה, וּכְשֵׁרוֹת בְּבֵית פָּאגֵי.
14 אָמַר רָבָא: אֵימָא, שֶׁיְּהֵא הֶקְדֵּישָׁן לְשׁוּם תַּנּוּר.
15 הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֵה, לֹא יָבִיא מֶחֱצָה וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: ״וְכִי תַּקְרִיב״ – כְּשֶׁתַּקְרִיב, לַעֲשׂוֹת דְּבַר רְשׁוּת.
16 ״קׇרְבַּן מִנְחָה״ – אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִנַּיִן לְאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה״, שֶׁלֹּא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר ״קׇרְבָּן מִנְחָה״ – קׇרְבָּן אֶחָד אָמַרְתִּי לָךְ, וְלֹא שְׁנַיִם וּשְׁלֹשָׁה קׇרְבָּנוֹת.
17 אָמַר לוֹ רַבִּי שִׁמְעוֹן:
18 וְכִי נֶאֱמַר ״קׇרְבָּן״ ״קׇרְבָּן״ שְׁנֵי פְּעָמִים? וַהֲלֹא לֹא נֶאֱמַר אֶלָּא קׇרְבָּן אֶחָד, וְנֶאֱמַר בּוֹ חַלּוֹת וּרְקִיקִין.
19 מֵעַתָּה, רָצָה לְהָבִיא חַלּוֹת – מֵבִיא, רְקִיקִין – מֵבִיא, מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין – מֵבִיא, וּבוֹלְלָן וְקוֹמֵץ מִשְּׁנֵיהֶם, וְאִם קָמַץ וְעָלָה בְּיָדוֹ מֵאֶחָד עַל שְׁנֵיהֶם – יָצָא.
20 רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: מִנַּיִן לְאוֹמֵר ״הֲרֵי עָלַי מִנְחַת מַאֲפֶה״, שֶׁלֹּא יָבִיא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״וְכׇל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר״, ״וְכׇל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה״, ״וְכׇל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכׇל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה״.
21 מָה ״וְכׇל״ הָאָמוּר לְמַטָּה שְׁנֵי מִינִין חֲלוּקִין, אַף ״וְכׇל״ הָאָמוּר לְמַעְלָה שְׁנֵי מִינִין חֲלוּקִין.
22 וְרַבִּי יְהוּדָה, שַׁפִּיר קָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן? אָמַר לָךְ: כֵּיוָן דִּכְתִיב ״בַּשֶּׁמֶן״ ״בַּשֶּׁמֶן״, כְּמַאן דִּכְתִיב ״קׇרְבָּן״ ״קׇרְבָּן״ דָּמֵי.
23 וְרַבִּי שִׁמְעוֹן, אִי לָא כְּתִיב ״בְּשֶׁמֶן״ ״בְּשֶׁמֶן״, הֲוָה אָמֵינָא דַּוְוקָא מֶחֱצָה חַלּוֹת וּמֶחֱצָה רְקִיקִין, אֲבָל חַלּוֹת לְחוֹדַיְיהוּ וּרְקִיקִין לְחוֹדַיְיהוּ אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
24 רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה הַיְינוּ אֲבוּהּ? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ דְּאִי עֲבַד.
25 הֲדַרַן עֲלָךְ כׇּל הַמְּנָחוֹת.
26 מַתְנִי׳ רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: עוֹמֶר הָיָה בָּא בַּשַּׁבָּת מִשָּׁלֹשׁ סְאִין, וּבַחוֹל מֵחָמֵשׁ, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד חוֹל מִשָּׁלֹשׁ הָיָה בָּא.
27 רַבִּי חֲנִינָא סְגַן הַכֹּהֲנִים אוֹמֵר: בַּשַּׁבָּת הָיָה נִקְצָר בְּיָחִיד, וּבְמַגָּל אֶחָד, וּבְקוּפָּה אַחַת, וּבַחוֹל – בִּשְׁלֹשָׁה, בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת, וְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֶחָד שַׁבָּת וְאֶחָד חוֹל – בִּשְׁלֹשָׁה, בְּשָׁלֹשׁ קוּפּוֹת, וּבְשָׁלֹשׁ מַגָּלוֹת.
28 גְּמָ׳ בִּשְׁלָמָא רַבָּנַן קָא סָבְרִי: עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר בִּשְׁלֹשָׁה מִשָּׁלֹשׁ סְאִין אָתֵי, וְלָא שְׁנָא בְּחוֹל וְלָא שְׁנָא בְּשַׁבָּת.
29 אֶלָּא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַאי קָסָבַר? אִי קָסָבַר: עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר לָא אָתֵי אֶלָּא מֵחָמֵשׁ – אֲפִילּוּ בְּשַׁבָּת נָמֵי! אִי מִשָּׁלֹשׁ אָתֵי – אֲפִילּוּ בַּחוֹל נָמֵי!
30 אָמַר רָבָא: קָסָבַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, עִשָּׂרוֹן מוּבְחָר בְּלָא טִירְחָא אָתֵי מֵחָמֵשׁ, בְּטִירְחָא אָתֵי מִשָּׁלֹשׁ. בַּחוֹל מַיְיתִינַן מֵחָמֵשׁ, דְּהָכִי שְׁבִיחָא מִילְּתָא. בְּשַׁבָּת – מוּטָב שֶׁיַּרְבֶּה בִּמְלָאכָה אַחַת בְּהַרְקָדָה, וְאַל יַרְבֶּה בִּמְלָאכוֹת הַרְבֵּה.
31 אָמַר רַבָּה: רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה אָמְרוּ דָּבָר אֶחָד, דְּתַנְיָא: אַרְבָּעָה עָשָׂר שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת – מַפְשִׁיט אֶת הַפֶּסַח עַד הֶחָזֶה, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁיַּפְשִׁיט אֶת כּוּלּוֹ.
32 מִי לָא אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן בְּרוֹקָה הָתָם, כֹּל הֵיכָא דְּאֶפְשָׁר לָא טָרְחִינַן? הָכָא נָמֵי, כֵּיוָן דְּאֶפְשָׁר – לָא טָרְחִינַן.
33 מִמַּאי? דִּלְמָא עַד כָּאן לָא קָאָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל הָכָא, אֶלָּא דְּלֵיכָּא בִּזְיוֹן קָדָשִׁים, אֲבָל הָתָם דְּאִיכָּא בִּזְיוֹן קֳדָשִׁים,
פירוש רש"ש על מנחות ס״ג
1 רש"י ד"ה אי נימא. לשון ניבי'. נראה דצ"ל לשון נבוח:
2 במשנה הרי עלי בתנור לא יביא מאפה כופח כו'. לכאורה אפי' אמר הרי עלי מנחת מאפה סתם ל"י מכל הני כיון דילפינן מדכתיב מאפה תנור. הרי לא גילתה התורה שיוכל להתנדב זולת מאפה תנור. ואמרי' לעיל ס ב ת"ל אלה אין לי אלא אלה:
3 שם מאפה רעפים. פי' הרע"ב ומסיקין אותן בכבשן. גם תנור וכופח מסיקין בכבשן והוא גמר מלאכתו עי' שבת קכה. ונראה שיש חסרון בדבריו וכוונתו למה שפי' הרמב"ם ומאפה רעפים כ"נ דצ"ל הוא שמחממין אבן קשה כו':
4 שם יורות הערביים. עי' פי' הרמב"ם והרע"ב. וכן מפורש במשנה עצמה בפ"ה דכלים מ"י:
5 במשנה וחכ"א אחד שבת כו' בשלשה כו'. לכאורה לפמש"כ התוס' ברישא. שבת דמודה רי"ש מזכיר ברישא. ה"ל למיתני כאן חול קודם. ואולי שיגרא דלישנא דרישא נקיט ואזיל:
6 גמרא דהכי שביחא מילתא. פרש"י דהוי עשרון מובחר טפי. וקשה דלפ"ז הדרא קושיא לדוכתא. וגם לישנא דרבא עשרון מובחר בל"ט כו' בטירחא כו'. משמע דשוין לגמרי ואינו חלוקין אלא בטירחא. ע"כ נ"ל לפרש דשביחא מילתא היינו דנראה מזה עשירות וגדולה לבית ה':