פני יהושע על כתובות י״ג

מהדורה: פני יהושע, וורשא תרכ"א

« פני יהושע על כתובות י״ב ×¢×´×‘ פני יהושע על כתובות י״ד ×¢×´× »

1 כתובות פתח ↗

וְאָמַר רַב חִיָּיא בַּר אָבִין אָמַר רַב שֵׁשֶׁת: זֹאת אוֹמֶרֶת, כְּנָסָהּ בְּחֶזְקַת בְּתוּלָה וְנִמְצֵאת בְּעוּלָה — יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה מָנֶה. וּמֵתִיב רַב נַחְמָן: הַנּוֹשֵׂא אֶת הָאִשָּׁה וְלֹא מָצָא לָהּ בְּתוּלִים, הִיא אוֹמֶרֶת: מִשֶּׁאֵרַסְתַּנִי נֶאֱנַסְתִּי וְנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. וְהוּא אוֹמֵר: לֹא כִי, אֶלָּא עַד שֶׁלֹּא אֵירַסְתִּיךְ, וְהָיָה מִקָּחִי מִקָּח טָעוּת. וְלֵית לַהּ כְּלָל?

2 כתובות פתח ↗

בִּשְׁלָמָא לְרַבִּי אֶלְעָזָר — הַיְינוּ דְּקָתָנֵי תַּרְתֵּי: חֲדָא לְאַפּוֹקֵי מִדְּרָמֵי בַּר חָמָא,

4 שולחן ערוך, אבן העזר פתח ↗

פנויה שנתעברה וילדה אם אינה לפנינו לבדקה או שהיא שוטה או אלמת ואפי' אם אומרת של פלוני הוא ואנו מכירים באותו פלוני שהוא ממזר אין זה הולד אלא ספק אפי' אם מודה אותו פלוני שנבעלה לו שכשם שזינתה עם זה כך זנתה עם אחר ואם אותו פלוני הוא כשר הולד כשר ומ"מ אין אנו מחזיקים אותו בבנו ודאי ליורשו אם אינו מודה שהוא בנו. ואפי' היתה מיוחדת לו אינה נאמנת עליו ר"ן סוף פ' אלמנה לכ"ג ואפי' עד א' נאמן עליו כשמכחישו ג"ז שם אבל חוששין לדבריה ואסור בקרובות אותו פלוני: הגה ודוקא פנויה אבל אם זנתה תחת הבעל אפי' אומרת של פלוני הוא והוא ממזר אין חוששין לדבריה דתולין רוב בעילותיה בבעל וכשר ומותר בקרובי אותו פלוני שאומרת עליו: פסקי מהרא"י סימן ל"ז וכן כתב בנימין זאב:

4 גיטין פתח ↗

הָכָא נָמֵי – כְּשֶׁיֵּשׁ רֶיוַח מִלְּמַעְלָה. וְדִלְמָא אִימְּלוֹכֵי אִימְּלִיךְ וּכְתַב! דִּכְתִיב ״הֲרֵי אַתְּ״ מִלְּמַטָּה, וּ״מוּתֶּרֶת״ מִלְּמַעְלָה. וְדִלְמָא אִיתְרְמִי לֵיהּ? כּוּלֵּי הַאי לָא חָיְישִׁינַן. רַב אָשֵׁי אָמַר: דִּידִיעָה בֵּיהּ מְתַחְתָּא דִמְגִילְּתָא. חָתְמוּ עֵדִים בְּרֹאשׁ הַדַּף וְכוּ׳. אִינִי?! וְהָא רַב חָתֵים מִן הַצַּד! הָתָם בְּשֶׁגַּגּוֹ כְּלַפֵּי כְתָב. אֶלָּא הָא דְּקָתָנֵי: הִקִּיף רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – שְׁנֵיהֶם פְּסוּלִין; וְלִיחְזֵי הֵי מִינַּיְיהוּ כְּלַפֵּי כְתָב, וְלִיתַּכְשַׁר! הָתָם, דִּרְמֵי לֵיהּ כְּעִיבְרָא. אִי הָכִי, סֵיפָא דְּקָתָנֵי: רֹאשׁוֹ שֶׁל זֶה בְּצַד סוֹפוֹ שֶׁל זֶה, וְהָעֵדִים בָּאֶמְצַע – אֶת שֶׁהָעֵדִים נִיקְרִין בְּסוֹפוֹ, כָּשֵׁר. וְאִי דִּרְמֵי כְּעִיבְרָא – לָאו בַּהֲדֵי הַאי מִיקְּרֵי, וְלָאו בַּהֲדֵי הַאי מִיקְּרֵי! אֶלָּא רַב בְּדִיסְקֵי הֲוָה חָתֵים. גֵּט שֶׁכְּתָבוֹ עִבְרִית וְכוּ׳ כָּתַב סוֹפֵר וְעֵד כָּשֵׁר. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה: ״חָתַם סוֹפֵר״ שָׁנִינוּ. אָמַר רַב חִסְדָּא: הָא מַנִּי – רַבִּי יוֹסֵי הִיא. הָהִיא כְּתוּבַּת חֲתָנִים דַּאֲתַאי לְקַמֵּיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ, דַּהֲווֹ יָדְעִי לֵיהּ לְטוּפְסָא, וְלַחֲתִימַת יְדָא דְּחַד סָהֲדָא. סְבַר לְאַכְשׁוֹרַהּ, אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה: ״חָתַם סוֹפֵר״ שָׁנִינוּ. כָּתַב חֲנִיכָתוֹ וַחֲנִיכָתָהּ – כָּשֵׁר. תָּנוּ רַבָּנַן: חֲנִיכַת אָבוֹת בְּגִיטִּין – עַד עֲשָׂרָה דּוֹרוֹת. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת – כָּשֵׁר, מִכָּאן וְאֵילָךְ – פָּסוּל. כְּמַאן אָזְלָא הָא דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: כָּתַב חֲנִיכַת אָבוֹת בְּגִיטִּין עַד שְׁלֹשָׁה דּוֹרוֹת? כְּמַאן – כְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר. אָמַר רַב הוּנָא: מַאי קְרָאָה? ״כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים וְנוֹשַׁנְתֶּם״. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לֹא חָרְבָה אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁעָבְדוּ בָּהּ שִׁבְעָה בָּתֵּי דִינִים עֲבוֹדָה זָרָה, וְאֵלּוּ הֵן: יָרׇבְעָם בֶּן נְבָט, וּבַעְשָׁא בֶּן אֲחִיָּה, וְאַחְאָב בֶּן עָמְרִי, וְיֵהוּא בֶּן נִמְשִׁי, וּפֶקַח בֶּן רְמַלְיָהוּ, וּמְנַחֵם בֶּן גָּדִי, וְהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה. שֶׁנֶּאֱמַר: ״אוּמְלְלָה יוֹלֶדֶת הַשִּׁבְעָה, נָפְחָה נַפְשָׁהּ, בָּאָה שִׁמְשָׁהּ בְּעוֹד יוֹמָם, בּוֹשָׁה וְחָפֵרָה״. אָמַר רַב אַמֵּי: מַאי קְרָאָה? ״כִּי תוֹלִיד בָּנִים וּבְנֵי בָנִים״. אֲמַרוּ לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב, כְּתִיב בֵּיהּ בְּהוֹשֵׁעַ בֶּן אֵלָה: ״וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה׳, רַק לֹא כְּמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל״, וּכְתִיב: ״עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר וְגוֹ׳״? אֲמַר לְהוּ: אוֹתָן פַּרְדְּסִיאוֹת שֶׁהוֹשִׁיב יָרׇבְעָם עַל הַדְּרָכִים כְּדֵי שֶׁלֹּא יַעֲלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל, בָּא הוֹשֵׁעַ וּבִיטְּלָן, וְאַף עַל פִּי כֵן לֹא עָלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: אוֹתָן שָׁנִים שֶׁלֹּא עָלוּ יִשְׂרָאֵל לָרֶגֶל – יֵלְכוּ בַּשֶּׁבִי. אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר מָר עוּקְבָא, וְאָמְרִי לַהּ אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה, דָּרֵשׁ מָרִימָר: מַאי דִּכְתִיב: ״וַיִּשְׁקוֹד ה׳ עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ, כִּי צַדִּיק ה׳ אֱלֹהֵינוּ״? מִשּׁוּם דְּ״צַדִּיק ה׳ אֱלֹהֵינוּ״ – ״וַיִּשְׁקוֹד ה׳ עַל הָרָעָה וַיְבִיאֶהָ עָלֵינוּ״?! אֶלָּא צְדָקָה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם יִשְׂרָאֵל, שֶׁהִגְלָה גָּלוּת צִדְקִיָּהוּ – וַעֲדַיִין גָּלוּת יְכָנְיָה קַיֶּימֶת; דִּכְתִיב בֵּיהּ בְּגָלוּת יְכָנְיָה: ״הֶחָרָשׁ וְהַמַּסְגֵּר אֶלֶף״; ״חָרָשׁ״ – שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁפּוֹתְחִין, נַעֲשׂוּ הַכֹּל כְּחֵרְשִׁין. ״מַסְגֵּר״ – כֵּיוָן שֶׁסּוֹגְרִין, שׁוּב אֵינָן פּוֹתְחִין. וְכַמָּה – אֶלֶף. עוּלָּא אָמַר: שֶׁהִקְדִּים שְׁתֵּי שָׁנִים לִ״וְנוֹשַׁנְתֶּם״. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב: שְׁמַע מִינַּהּ, ״מְהֵרָה״ דְּמָרֵי עָלְמָא – תַּמְנֵי מְאָה וְחַמְשִׁין וְתַרְתֵּי הוּא. מַתְנִי׳ גֵּט מְעוּשֶּׂה, בְּיִשְׂרָאֵל – כָּשֵׁר, וּבְגוֹיִם – פָּסוּל. וּבְגוֹיִם – חוֹבְטִין אוֹתוֹ וְאוֹמְרִים לוֹ: ״עֲשֵׂה מַה שֶּׁיִּשְׂרָאֵל אוֹמְרִים לָךְ״ וְכָשֵׁר. גְּמָ׳ אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: גֵּט הַמְעוּשֶּׂה בְּיִשְׂרָאֵל, כַּדִּין – כָּשֵׁר; שֶׁלֹּא כַּדִּין – פָּסוּל, וּפוֹסֵל. וּבְגוֹיִם, כַּדִּין – פָּסוּל וּפוֹסֵל, שֶׁלֹּא כַּדִּין – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ. מָה נַפְשָׁךְ? אִי גּוֹיִם בְּנֵי עַשּׂוֹיֵי נִינְהוּ, אִיתַּכְשׁוֹרֵי נָמֵי לִיתַּכְשַׁר! אִי לָאו בְּנֵי עַשּׂוֹיֵי נִינְהוּ, מִיפְסָל לָא לִיפְסֹל! אָמַר רַב מְשַׁרְשְׁיָא: דְּבַר תּוֹרָה – גֵּט מְעוּשֶּׂה בַּגּוֹיִם, כָּשֵׁר. וּמָה טַעַם אָמְרוּ פָּסוּל – שֶׁלֹּא תְּהֵא כׇּל אַחַת וְאַחַת הוֹלֶכֶת וְתוֹלָה עַצְמָהּ בְּגוֹי, ומַפְקַעַת עַצְמָהּ מִיַּד בַּעְלָהּ. אִי הָכִי, שֶׁלֹּא כַּדִּין – אֲפִילּוּ רֵיחַ הַגֵּט אֵין בּוֹ?! וְנֶהֱוֵי שֶׁלֹּא כַּדִּין כְּיִשְׂרָאֵל, וּמִפְסָל נָמֵי לִפְסוֹל! אֶלָּא הָא דְּרַב מְשַׁרְשְׁיָא – בְּדוּתָא הִיא. וְטַעְמָא מַאי? כַּדִּין בְּכַדִּין דְּיִשְׂרָאֵל – מִיחַלַּף. שֶׁלֹּא כַּדִּין בְּכַדִּין דְּיִשְׂרָאֵל – לָא מִיחַלַּף. אַבָּיֵי אַשְׁכְּחֵיהּ לְרַב יוֹסֵף דְּיָתֵיב וְקָא מְעַשֵּׂה אַגִּיטֵּי, אֲמַר לֵיהּ: וְהָא אֲנַן – הֶדְיוֹטוֹת אֲנַן, וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי טַרְפוֹן אוֹמֵר: כׇּל מָקוֹם שֶׁאַתָּה מוֹצֵא אֲגוֹרִיאוֹת שֶׁל גּוֹיִם, אַף עַל פִּי שֶׁדִּינֵיהֶם כְּדִינֵי יִשְׂרָאֵל – אִי אַתָּה רַשַּׁאי לְהִיזָּקֵק לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְאֵלֶּה הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תָּשִׂים לִפְנֵיהֶם״; ״לִפְנֵיהֶם״ – וְלֹא לִפְנֵי גּוֹיִם. דָּבָר אַחֵר: ״לִפְנֵיהֶם״ – וְלֹא לִפְנֵי הֶדְיוֹטוֹת! אֲמַר לֵיהּ: אֲנַן – שְׁלִיחוּתַיְיהוּ קָא עָבְדִינַן, מִידֵּי דְּהָוֵה אַהוֹדָאוֹת וְהַלְוָאוֹת. אִי הָכִי, גְּזֵילוֹת וְחַבָּלוֹת נָמֵי! כִּי עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ – בְּמִילְּתָא דִשְׁכִיחָא, בְּמִילְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא – לָא עָבְדִינַן שְׁלִיחוּתַיְיהוּ. מַתְנִי׳ יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר ״מְקוּדֶּשֶׁת״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת; ״מְגוֹרֶשֶׁת״ – הֲרֵי זוֹ מְגוֹרֶשֶׁת. וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא שָׁם אֲמַתְלָא. אֵיזוֹ הִיא אֲמַתְלָא? גֵּירַשׁ אִישׁ פְּלוֹנִי אֶת אִשְׁתּוֹ עַל תְּנַאי; זָרַק לָהּ קִידּוּשֶׁיהָ – סָפֵק קָרוֹב לָהּ, סָפֵק קָרוֹב לוֹ – זוֹ הִיא אֲמַתְלָא. גְּמָ׳ וְאָסְרִינַן לַהּ אַגַּבְרָא?! וְהָא אָמַר רַב אָשֵׁי: כֹּל קָלָא דְּבָתַר נִישּׂוּאִין – לָא חָיְישִׁינַן לֵיהּ! הָכִי קָאָמַר: יָצָא שְׁמָהּ בָּעִיר ״מְקוּדֶּשֶׁת״ – הֲרֵי זוֹ מְקוּדֶּשֶׁת. ״מְקוּדֶּשֶׁת וּמְגוֹרֶשֶׁת״ –

5 כתובות פתח ↗

מַתְנִי׳ רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד, וְאָמְרוּ לָהּ: מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה? אִישׁ פְּלוֹנִי, וְכֹהֵן הוּא. רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין, אֶלָּא הֲרֵי זוֹ בְּחֶזְקַת בְּעוּלָה לְנָתִין וּלְמַמְזֵר, עַד שֶׁתָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ.

6 תוספות פתח ↗

לדברי המכשיר בה פוסל בבתה - ומעוברת דנקט משום לישנא מעליא:

7 כתובות פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ רַב פָּפָּא לְאַבָּיֵי: לִזְעֵירִי דְּאָמַר מַאי ״מְדַבֶּרֶת״ — נִסְתְּרָה, וְאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לָא מְהֵימְנָא, הָאָמַר רַב: מַלְקִין עַל הַיִּחוּד — וְאֵין אוֹסְרִין עַל הַיִּחוּד!

9 תוספות פתח ↗

ואין אוסרין על היחוד לימא דלא כרבי יהושע - תימה לרשב"א דלזעירי נמי דאמר נסתרה איירי כגון דמודה היא שנבעלה דאי אמרה לא נבעלתי אם כן הוי ספק ספיקא דמכשיר רבי יהושע כדאמר לקמן התם ספק ספיקא ויש לומר דלעולם איירי דקאמרה לא נבעלה וחשיב ליה חדא ספיקא משום דאין אפוטרופוס לעריות אבל קשה דבהדי' משמע בריש פרק שני לקמן כתובות טז. דאיירי בנבעלת דקאמר הניחא לזעירי דאמר מאי מדברת נסתרה דמגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מהימנא כו' לכך נראה דפריך לזעירי דבספיקא חדא אסרינן לה והא יחוד דאשת איש דספיקא חדא היא ואין אוסרים על היחוד וק"ק דלכאורה נראה דיחוד איחוד פריך מדפריך לזעירי ולא לרב אסי:

10 חולין פתח ↗

מִמַּאי? דִּלְמָא כְּגוֹן שֶׁהָיוּ אָבִיו וְאִמּוֹ חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין! אֲפִילּוּ הָכִי, אֵין אַפּוֹטְרוֹפּוֹס לַעֲרָיוֹת.

11 כתובות פתח ↗

אֶלָּא אַהָא: רָאוּהָ מְדַבֶּרֶת עִם אֶחָד, וְאָמְרוּ לָהּ: ״מָה טִיבוֹ שֶׁל אִישׁ זֶה״. ״אִישׁ פְּלוֹנִי וְכֹהֵן הוּא״, רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמְרִים: נֶאֱמֶנֶת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: לֹא מִפִּיהָ אָנוּ חַיִּין. הָתָם מַאי מִגּוֹ אִיכָּא? הָנִיחָא לִזְעֵירִי דְּאָמַר: מַאי ״מְדַבֶּרֶת״ — נִסְתְּרָה, מִגּוֹ דְּאִי בָּעֲיָא אָמְרָה לֹא נִבְעַלְתִּי, וְקָאָמְרָה נִבְעַלְתִּי — מְהֵימְנָא. אֶלָּא לְרַב אַסִּי, דְּאָמַר מַאי ״מְדַבֶּרֶת״ — נִבְעֶלֶת, מַאי מִגּוֹ אִיכָּא?

12 תוספות פתח ↗

מעלה עשו ביוחסין - תימה דמשמע דאין אוסרין על היחוד איירי באשת איש ולא בפנויה ובסוף קדושין דף פא. ושם מוקי מלקין על היחוד דוקא בפנויה אבל באשת איש לא דאתה מוציא לעז על בניה ואפי' למר זוטרא דמלקין ומכריז באשת איש מודה דבפנויה נמי איירי ואור"ת דאף על גב דמלקין על היחוד איירי בפנויה אין אוסרין על היחוד לא איירי אלא באשת איש וא"ת והא אמרינן בפ' בתרא דנדרים דף צא: גבי ההוא נואף דעייל לגבה דההיא איתתא אמר ליה נואף לא תיכול מינהון דטעמינהו חויא אמר רבא איתתא שריא אם איתא דעבד איסורא ניחא ליה דלימות משמע דאי לאו האי טעמא היתה נאסרת על ידי יחוד ויש לומר דנואף שאני וה"ר יוסף דשליטן תירץ דאין אוסרים על היחוד איירי בפנויה כמו מלקין על היחוד ולא איירי לכהונה אלא אין אוסרין אותה לבנו כשתתייחד עם אביו לרבי יהודה דאסר באנוסת אביו יבמות דף צז.:

13 יבמות פתח ↗

מַתְנִי׳ הַנִּטְעָן עַל הַשִּׁפְחָה וְנִשְׁתַּחְרְרָה, אוֹ עַל הַגּוֹיָה וְנִתְגַּיְּירָה — הֲרֵי זֶה לֹא יִכְנוֹס. וְאִם כָּנַס — אֵין מוֹצִיאִין מִיָּדוֹ. הַנִּטְעָן עַל אֵשֶׁת אִישׁ וְהוֹצִיאוּהָ מִתַּחַת יָדוֹ, אַף עַל פִּי שֶׁכָּנַס — יוֹצִיא.

14 כתובות פתח ↗

לֵימָא דְּלָא כְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ — מַעֲלָה עָשׂוּ בְּיוּחֲסִין.

15 רש"י פתח ↗

לזו יש עדים - שנבעלה דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה:

16 תוספות פתח ↗

השבתנו על המעוברת - פי' לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה ולא דמיא לשבויה אלא לדידך דלית לך הך סברא תינח מעוברת אבל מדברת אפילו לפי דבריך יש הפרש דלזו יש עדים ולזו אין עדים ואיכא מיגו אמר להם מדברת היינו שבויה וכמו ששבויה אין נאמנת לומר לא נבעלתי ה"נ מדברת כדמסיק לפי שאין אפוטרופוס לעריות ומיהו פי' זה לא יתכן למאי דפרישית לעיל דלר' יהושע נאמנת לומר לא נבעלתי ופר"י בדוחק מדברת היינו שבויה דכמו ששבויה בחזקת בעולה כך מדברת בחזקת בעולה לענין שאם אמרה לכשר נבעלתי שאינה נאמנת במיגו לפי שיראה לומר לא נבעלתי ולהכי אהני דאין אפוטרופוס לעריות דלא חשבינן ליה מיגו:

17 תוספות על כתובות פתח ↗

18 כתובות פתח ↗

וְתִיפּוֹק לֵיהּ דְּהָתָם רוֹב פְּסוּלִין אֶצְלָהּ, וְהָכָא רוֹב כְּשֵׁרִין אֶצְלָהּ. מְסַיַּיע לֵיהּ לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: לְדִבְרֵי הַמַּכְשִׁיר — מַכְשִׁיר אֲפִילּוּ בְּרוֹב פְּסוּלִין, לְדִבְרֵי הַפּוֹסֵל — פּוֹסֵל אֲפִילּוּ בְּרוֹב כְּשֵׁרִים.

18 קידושין פתח ↗

מַמְזֵר וַדַּאי הוּא דְּלֹא יָבֹא, הָא מַמְזֵר סָפֵק – יָבֹא, בְּקָהָל וַדַּאי הוּא דְּלֹא יָבֹא, הָא בְּקָהָל סָפֵק – יָבֹא.

19 תוספות פתח ↗

מסייע ליה לר' יהושע בן לוי - הקשה ר"ת אכתי תיפוק ליה דהתם בשבויה כל פסולים והכא בחורבה דדברא רוב ותירץ דרוב ככל וליכא למימר במדברת דליכא אלא רוב איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע לה רובא דאפילו אית להו סמוך מיעוטא לחזקה לר"ג ור' יהושע מ"מ לא הוי אלא פלגא ופלגא ודין הוא שתאסר מספק דספק איסורא לחומרא ולא דמי לתינוק שנמצא בצד העיסה בפרק עשרה יוחסין קדושין דף פ. ושם דמטהרין מטעם סמוך מיעוטא לחזקה דאם אמרו ספק טומאה לטהר יאמרו ספק איסור להתיר כדאמרינן פרק כיסוי הדם חולין דף פו::

20 יבמות פתח ↗

רֵישָׁא, חֲזָקָה לְיִיבּוּם, וְרוּבָּא לַשּׁוּק. וַחֲזָקָה לָא עֲדִיף כִּי רוּבָּא. וְאַיְיתִי מִיעוּטָא דְּמַפִּילוֹת סְמוֹךְ לַחֲזָקָה, וְהָוֵה לֵיהּ פַּלְגָא וּפַלְגָא — לֹא תִּנָּשֵׂא וְלֹא תִּתְיַיבֵּם.

20 בכורות פתח ↗

וְאָמְרִינַן: מַאי טַעְמָא דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ? קָסָבַר: רוֹב מְעוּבָּרוֹת יוֹלְדוֹת, וּמִיעוּט מַפִּילוֹת, וְכׇל הַיּוֹלְדוֹת — מֶחֱצָה זְכָרִים וּמֶחֱצָה נְקֵבוֹת. סְמוֹךְ מִיעוּטָא דְּמַפִּילוֹת לְמֶחֱצָה דִּנְקֵבוֹת, וְהָווּ לְהוּ זְכָרִים מִיעוּטָא, וּלְמִיעוּטָא לָא חָיְישִׁינַן!

1 בגמ' טענתייהו במאי הא דלא מוקי לטענתייהו לענין איסורא פירשתי לעיל בגמרא דף י"א ע"ש ועיין מ"ש במשנה הקודמת:

2 שם בשלמא לר"א היינו דקתני תרתי. וקשיא לי דמההיא מתני' דמוכת עץ לחוד שמעינן תרתי דכיון דשמעי' מינה דמוכת עץ לחוד כתובתה מנה ע"כ דכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום ממילא שמעי' דאלת"ה מאי איכא בין טענה דידיה לדידה ול"ל דקס"ד דטענתייהו במאתים ומנה א"כ השתא נמי לא שמעינן מידי דהאיכא למימר דטענתייהו במאתים ולא כלום אע"כ דלר"א פשיטא ליה לתנא דמתני' דמוכת עץ כתובתה מנה והדרא קושיא לדוכתא. ואי הוי אמרי' דר"א סובר כשינויא קמא בסוגיא דלעיל בסמוך דלא קאמר ר"ג דנאמנת אלא היכא דאיכא מיגו א"כ מגופא דמתני' מוכח דמה שטוענת מוכת עץ אני אינה תובעת אלא מנה דאי מוכת עץ מאתיים תו לית לה מיגו אלא שכבר כתבתי דלא מיסתבר לומר כן אלא לקושטא דמילתא תרתי שינויי איתנהו. ועוד דלקמן בפרק המדיר מוכח דר"א לא ס"ל דטעמא דר"ג משום מיגו כמו שאבאר שם דף ע"ה ע"א. והנלע"ד ליישב דמהך מתני' דמוכת עץ לא הוי ידעינן דבכנסה בחזקת בתולה ונמצאת בעולה לית לה כלום דלעולם בעלמא אית לה מנה אלא שאני הכא שאומר דרוסת איש את ואיכא ספיקא דרצון וקס"ד אמינא דאפי' ס"ס לא מיקרי כיון דאונס יש לה קול כסברת התוס' והרא"ש או דנהי דמקרי ס"ס לענין איסורא אכתי לענין ממון היה באפשר דלא מהני ס"ס כמו שהארכתי לעיל בסוגיא דפ"פ משא"כ ממתני' דמשארסתני נאנסתי שמעינן שפיר לאפוקי מדר"ח בר אבין מדקתני והיה מקחי מקח טעות ולגמרי משמע. ומדקתני מקח טעות משמע דלאו משום ספיקא דרצון אינו רוצה ליתן לה כלום אלא משום מקח טעות כנ"ל ודוק ומה שיש עוד לדקדק בזו הסוגיא פירשתי לעיל בסמוך:

3 קונטרס אחרון מהדורא בתרא בגמ' בשלמא לר"א היינו דקתני תרתי. והקשיתי בפנים דלהאי טעמא בתרא דלעיל דטעמא משום חזקה אם כן לר"א נמי לא הוי צריך למתני תרתי דמההיא דמ"ע שמעינן לכולה מילתא כיון דע"כ סבר תנא דמתני' אליבא דר"א לסברא פשוטה דמ"ע כתובתה מנה ודלא כר"מ אלא דבאמת איכא למישדי ביה נרגא דנהי דתנא דמתני' ס"ל כרבנן דר"מ אפ"ה איצטריך למתני' למתני תרתי דאל"כ ע"כ הו"א דס"ל לתנא דמתניתין כר"מ. אלא אי איכא לאקשויי הך קושיא איפכא איכא לאקשויי ללישנא קמא דלעיל דטעמא משום מיגו א"כ בהך דמ"ע שמעינן תרתי כיון דע"כ מ"ע כתובתה מנה דאי מאתים אמאי מהימנא מאי מיגו איכא אע"כ כתובתה מנה וא"כ ע"כ דכנסה בחזקה בתולה ונמצאת בעולה אין לה כלום דאל"כ מאי איכא בין טענה דידיה לטענה דידה וממילא שמעינן נמי בלא הכיר בה שהיא מ"ע יש לה מנה לאפוקי מדרמי ב"ח והדרא קושיא לדוכתא לר"א תרתי למה לי ואהא לא הוי משני נמי חדא להודיען כחו דר"א ור"ג וחדא להודיעך כחו דר"י דהא בהך דהכא נמי איכא מיגו דמ"ע אני תחתיך אע"כ כדפרישית דהנך תרתי שינויי דלעיל תרווייהו איתנייהו כדפרישית או שנאמר דאליבא דר"א נמי איצטריכו לאשמעינן תרתי דלא נימא דטעמא משום ספק ספיקא כמ"ש בפנים:

4 במשנה היתה מעוברת וכו' ר' יהושע אומר לא מפיה אנו חיין אלא הרי היא בחזקת מעוברת לנתין ולממזר עד שתביא ראיה לדבריה. מדנקט לנתין ולממזר ולא נקט לעכו"ם ולעבד והכי הוי שפיר טפי דמסתמא רובא דעלמא עכו"ם נינהו נראה משום דלר"י הבת אסורה אפילו לקהל ישראל משום ספק ממזרת והיינו דנקט לנתין ולממזר משום דקי"ל עכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד כשר ואפשר דאפילו לרבי יוחנן דאמר בפרק החולץ דעכו"ם ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר מ"מ אליבא דרבי יהושע מודה דלר"י אין ממזר אלא ממיתת ב"ד וכדאיתא בהחולץ ובהכי ניחא לי הא דקאמר רבי יהושע עד שתביא ראיה לדבריה וקשיא לי אפי' אי מייתי ראייה שנבעלה מכשר מאי מהני אכתי איכא למיחש כי היכי דאפקרה נפשה לגביה דהאי ה"נ אפקרה נפשה לאחריני ומפסול נתעברה כמ"ש הרמב"ם הובא באה"ע סי' ד' דאף למאי דקי"ל כר"ג דהיא נאמנת אפ"ה אם היא אומרת שמממזר נתעברה והלה מודה אפ"ה לא הוי אלא ספק ממזר מה"ט דשמא זינתה עם אחרים ולמאי דפרישית א"ש דכיון דרובא דעלמא עכו"ם נינהו והולד כשר לקהל א"כ כי מייתי ראיה דמכשר נתעברה תו לא חיישינן שמא זינתה עם אחרים דה"ל ס"ס את"ל שזינתה עם אחרים שמא לרוב כשרים נבעלה משא"כ ברוב פסולים אצלה תו לא הוי ס"ס כמבואר וכמו שאפרש. מיהו הא דמשמע ממשנתינו דבנבעלת לנתין ולממזר היא עצמה פסולה לכהונה. והקשה מהרש"א בסוף מסכת גיטין דף פ"ח לשיטת החולקים על הרמב"ם וסוברים דלעולם לא מיפסלה לכהונה בחייבי לאוין אפילו מלאו השוה בכל אלא מחייבי כריתות. ולענ"ד קושיא זו אינה כלום דהחולקים על הרמב"ם היינו דלא לקי משום זונה אבל כ"ע מודו דפסלה לכהונה בחייבי לאוין מק"ו דגרושה כדאיתא להדיא ביבמות דף ס"ט ע"ש וברור ודו"ק:

5 קונטרס אחרון משנה ראוה מדברת כו' היתה מעוברת בו' רבי יהושע אומר ה"ז בחזקת בעולה לנתין ולממזר כו'. והקשה מהרש"א ז"ל בסוף גיטין דף פ"ח לשיטת החולקים על הרמב"ם ז"ל וסוברין דלעולם לא מיפסל לכהונה בחייבי לאוין אפילו מלאו השוה בכל אלא מחייבי כריתות וא"כ תיקשי להו מתניתין דהכא כו' ע"ש ולענ"ד התמיה קיימת על מהרש"א ז"ל דע"כ דהחולקים על הרמב"ם ז"ל מודו דפסילי לכהונה מקרא דכי תהיה לאיש זר ומק"ו דגרושה כדאיתא בפרק אלמנה לכ"ג דף ס"ט בהדיא בגמרא ואפילו מלקות אית בהו כדמסיק התם דגלוי מילתא בעלמא הוא אלא דלהרמב"ם ז"ל לוקה עלה משום זונה דהכי מפרש לשון המשנה בפרק הבא על יבמתו איזהו זונה כל שנבעלה בעילת זנות וכפרש"י שם והחולקים ס"ל כשיטת התוס' שם דלא הוי זונה דאין זונה אלא מאיסורי כהונה משא"כ לענין איסור לכהונה כ"ע מודו:

6 בתוספות בד"ה לדברי המכשיר וכו' ומעוברת דנקט משום לישנא מעליא עד כאן לשונם. ולולי דבריהם היה נ"ל דהא דנקט מעוברת היינו דבהאי פוסל ר' יהושע אפילו ברוב כשרים משום דאיכא למיחש דלמא אזלה איהו לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי כדאיתא סוף פירקין ועוד דאיכא למיחש שמא נבעלה בשדה ובשדה לגבי דידה רוב פסולין אצלה דרובא דעלמא עכו"ם נינהו ואף למאי שכתב הבית שמואל דלא מחזקינן לה שנתעברה בשדה אלא כאן נמצא כאן היה. אפ"ה טעמא קמייתא איתא דלמא אזלא איהי לגבייהו אלא דלענ"ד דברי הב"ש אינם מוכרחין ואין להאריך כאן. משא"כ בראוה שנבעלה לא שייך לומר דלמא אזלא איהי לגבייהו שהעדים יודעין גופא דעובדא היכי הוי א"כ אפשר דמודה ר' יהושע ברוב כשרים והא דמקשה הש"ס בשמעתין אלא לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מאי איכא למימר ולא ניחא ליה דנקט מעוברת מה"ט דפרישית היינו משום דאליבא דרב אסי קיימינן ולדידיה ע"כ אפילו בראוהו שנבעלה פוסל ר' יהושע אפילו ברוב כשרים כדדייקינן בסמוך מדקתני באידך ברייתא לסתר או לחורבה משא"כ לדברי המכשיר בה פוסל בבתה מפרש הא לסתר או לחורבה כדזעירי כנ"ל נכון. לולי שהתוס' לא כתבו כן ואפשר דמשמע להו דמסתמא איירי סיפא דומיא דרישא. מיהו אי ליתא לדברי הב"ש יש לפרש בפשיטות דנקט מעוברת לרבותא לאשמעינן הא גופא דר"ג מכשיר אפילו ברוב פסולין משום דמעוברת מסתמא רוב פסולין אצלה דשמא נבעלה בשדה ורובא דעלמא עכו"ם נינהו ואפילו אי איתא לדברי הבית שמואל איכא למימר דהיא גופא אתי לאשמעינן דלא חיישינן שמא נבעלה בשדה אבל ברוב פסולין אפשר דפוסל ר"ג למ"ד לדברי המכשיר בה פוסל בבתה ודוק היטב:

7 בגמרא א"ל רב פפא לאביי לזעירי וכו' האמר רב מלקין על היחוד ואין אוסרין על היחוד וכו'. מכאן קשה לי על מ"ש באה"ע בש"ע סימן ז' בהגהת רמ"א דבנתייחדה לשם זנות אסורה וכתבו הפוסקים דהיינו כשדברה עמו דברי תפלות וזנות בשעת היחוד וא"כ מאי מקשה הכא בגמ' דלמא הא דאוסר ר"י היינו בכה"ג דבהכי הוי א"ש לישנא דמדברת במתני' וצ"ע:

8 קונטרס אחרון והאמר רב מלקין על הייחוד ואין אוסרין על הייחוד. והקשיתי דלמא שאני הכא במתניתין דמדברת עמו דברי תפלות וכהגהת רמ"א והנה אחר העיון ראיתי שמהר"י קולון גופא הרגיש בזה בתשובה ותירוץ דמייתור לשון דאין אוסרין על היחוד משמע דבכל גווני שרי:

9 בתוס' בד"ה ואין אוסרין על היחוד תימא לרשב"א דלזעירי וכו' כגון דמודה הי' שנבעלה עכ"ל. ואף דבקושייתם לא משמע להו דמשום אין אפטרופוס לעריות חשיב חד ספיקא ושריא כי לא מודית אפ"ה אתי להו שפיר דבמודית אוסר רבי יהושע אע"ג דאית להו מיגו מעליא משום דלא חשיב מיגו דכיון דאין אפוטרופוס לעריות יראה לומר שלא נבעלה כמ"ש תוספות בשם ר"י בד"ה השבתנו והיינו דקשיא להו וא"כ מאי מקשה ר"פ לאביי דאע"ג דההיא דאין אוסרין על היחוד משמע נמי לבעלה כמ"ש התוס' בסמוך וכמו שאפרש וליכא אלא חדא ספיקא אפ"ה לא משמע להו עכשיו לדמות האי ספיקא להאי ספיקא דנהי דאין אוסרין על היחוד היינו משום דמוקמינן לה בחזקת שלא נבעלה דאע"ג דנסתרה אפשר לפריצות בעלמא נסתרה ולא חשידא לאיסור החמור ועוד דקי"ל בפ"ג דבכורות שאפי' רובא דתליא במעשה לא הוי רוב ע"ש דלענין ביאה איירי. וכ"ש דלמיעוטא דתליא במעשה לא חיישינן משא"כ במתני' דמודית שנבעלה והספק אם לכשר או לפסול דהו"ל ספק השקול שפיר מחמיר רבי יהושע ולתירוץ הרשב"א ע"כ מדמה הנך ספיקות להדדי כנ"ל ודו"ק:

10 בא"ד וי"ל דלעולם וכו' וחשיב ליה חד ספיקא משום דאין אפוטרופוס לעריות עכ"ל. ע"כ א"א לומר דחשבינן לה כוודאי נבעלה דהא אפי' בשבוי' דרוב עכו"ם פרוצין בעריות לד"ה אפ"ה האמינו בה ע"א אלא דבהא איכא למימר דשאני שבויה דמנוולא נפשה לגבי שבאי אלא דמ"מ א"א לומר דהוי כוודאי נבעלה דאפילו סוטה דקינא לה ונסתרה אפ"ה לא הוי אלא ספק כדאמרינן בגמ' אם נטמאת למה היתה שותה ומה"ט נמי א"א לומר דרוב המסתתרות הם בחזקת שנבעלה דא"כ למה היתה שותה הא מדאוריית' אזלינן בתר רובא אפי' במקום שיכולין לברר כדמוכח בסוגיא דחולין דף י"א וע"כ צ"ל דמדרבנן עשאוהו כרוב כמ"ש התוס' כה"ג בסוגיא דפ"פ אלא דא"כ הדרא קושיא לדוכתא דא"כ דלא הוי רוב אלא מדרבנן אכתי הוי ס"ס כמ"ש התוספות בסוגיא דפ"פ שם אלא דאפשר לחלק דשאני התם בפ"פ דלאוסרה על בעלה לא החמירו ברוב מדרבנן במקום ס"ס משא"כ הכא דאיירי לינשא לכהן אפשר שהחמירו לומר דאע"ג דלא הוי כרוב אלא מדרבנן אפ"ה לא הוי ס"ס מעיקר הדין אף למאי דלא מסיק רב פפא אדעתיה דמעלה עשו ביוחסין. כנלע"ד מוכרח בשיטת התוס' אף שהוא דוחק. מיהו קשיא לי למה הוצרכו לדחוק בכך וסוף דבר אינו עולה להם זה התירוץ כהוגן עד שהוצרך רשב"א לפ' בע"א ואפ"ה נשאר' הקושיא כדמקשו קצת קשה. ולכאורה מצינן לפרש קושיא דרב פפא בענין זה דלמאי דלא סליק אדעתיה דמעלה עשו ביוחסין א"כ ע"כ איירי מתני' ברוב פסולין דאי ברוב כשרים מ"ט דר"י דפוסלה דכיון דאיכא רובא להיתרא וחזקה נמי להיתרא הא פשיטא לן בכולא תלמודא דאפי' רבי מאיר דחייש למיעוטא מודה בכה"ג ברוב וחזקה להיתר דהו"ל מיעוטא דמיעוטא דלא חייש ר"מ כ"ש לר' יהושע דל"ל דרבי מאיר כדאיתא בר"פ האשה שהלכה ובר"פ ג' דבכורות כמו שאבאר לקמן ונהי דלמסקנא פוסל רבי יהושע אפילו ברוב כשירין היינו משום דמעלה עשו ביוחסין משא"כ לר"פ דלא סליק אדעתיה טעמא דמעלה ע"כ מוקי למתני' ברוב פסולים ואם כן איירי שפיר מתני' אפילו באינה מודה שנבעלה ואפ"ה לא הוי אלא חד ספיקא שאם נבעלה מסתמא לפסול נבעלה כמ"ש התוס' בסוגיא דפ"פ לעיל דמאי דהוי רוב מדאורייתא לא הוי ס"ס כלל. ומכ"ש דא"ש טפי לפי מה שמצאתי בירושלמי דשמעתין דהא דפוסל ר' יהושע בהיתה מעוברת אפילו ברוב כשירין היינו משום דהזונות רצות אחר הפסולין וא"כ אפילו אי מוקי רב פפא ברוב כשרים ובאינה מודית אפ"ה לא הוי אלא חדא ספיקא שאין לספק כלל שנבעלה לכשר וא"כ מקשה שפיר כנ"ל נכון בעז"ה לולי שרבותינו בעלי התוס' לא כתבו כן וצ"ע ולקמן דף י"ד גבי התם חדא ספיקא הכא תרי ספיקי אפרש יותר ע"ש ותמצא נחת ודוק היטב:

11 בא"ד אבל קשה דבהדיא משמע בפ"ב וכו' דמיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי מהימנא עכ"ל. וקושייתם בזה לא הבנתי דהא מצינן למימר שפיר דלזעירי איירי מתני' בכל גווני בין במודית שנבעלה ובין אינה מודית בתרוייהו פוסל ר' יהושע ואפ"ה דייק הש"ס שפיר לקמן בר"פ ב' דלזעירי לית ליה לר"י מגו דאע"ג דבאינה מודית נמי אינה נאמנת אפ"ה במודית מיקרי לר"ג מיגו דמבזית נפשה ומודית שנבעלה מהימנינן לה דלכשר נבעלה כדאשכחן כולהו מיגו דפ"ק במשארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני כמ"ש התוס' בדבור הקודם בד"ה לר' אסי. דלטענה מעולה קרי מגו לר"ג. ור"י הוא דפליג בהא וכן משמע לפי מה שפירשתי בסמוך מסברא דנפשאי נמי יש לפרש האי דלקמן בפ"ב כה"ג. מיהו סברת התוס' דנהי דבמשארסתני נאנסתי מקרי מיגו היינו משום דקפסלה נפשה מכהונה ובמוכת עץ אני נמי דאי הוי טענה תחתיך היתה ראויה ליטול מאתים אי הוי נאמנת. משא"כ הכא לא מיקרי טענה מעולה וצ"ע ועיין בספר מגיני שלמה למורי זקיני ז"ל שכתב ג"כ סברא זו דקרי לה מיגו דהוי טענה מעולה ות"ל בע"ה שכוונתי לדעת זקיני מורי הגאון זצ"ל:

12 בד"ה מעלה עשו ביוחסין תימא דמשמע וכו' ולא בפנויה ובסוף קדושין מוקי וכו' דוקא בפנויה וכו' עכ"ל. וא"כ קשיא להו דהגמ' לא משני מידי דאכתי הוי דלא כרבי יהושע דלדידיה בפנויה אסורה לכהן משום מעלה דיוחסין ואף למ"ש בדיבור הקודם דמתני' איירי במודית אבל בשאינה מודית אפילו לר"י שריא דהו"ל תרי ספיקי. אפ"ה לא ניחא להו לאוקמי ההיא דאין אוסרין על היחוד באינה מודית ולענין פנויה לכהונה הו"ל תרי ספיקי אלא דמשמע להו מדפסיק וקאמר אין אוסרין על היחוד וסתם יחוד איירי שיודעין העדים עם מי נתייחדה ובכל ענין קאמר דאין אוסרין אפילו נתייחדה עם הפסול לה כנ"ל בכוונתם. אמנם מ"מ לכאורה נראה בעיני ליישב קושיתם דבלא"ה יש לדקדק הא דמקשה הש"ס לזעירי הא דאמר רב אין אוסרין לימא דלא כר"י ומאי קושיא הא לקושטא דמלתא לא קי"ל כר"י אלא כר"ג כדאיתא לעיל וכ"כ התוספות לקמן דף י"ד ע"ב בד"ה כמאן דרב גופיה סבר כר"ג אע"כ דרב פפא מקשה משום דפשיטא ליה דהא דאין אוסרין על היחוד הלכה פסוקה וברורה היא ולא מסתבר שיסבור ר"י דאוסרין על היחוד ולעיל נמי בסוגיא דפ"פ אמרי' דאין האשה נאסרת על בעלה אלא על עסקי קינוי וסתירה משמע דבלא קינוי לא מיתסרא וממעשה בכל יום קשיא לר"פ עליה דזעירי דלדידיה דאוסר ר"י בנסתרה לתירוצא קמא דתוספות דלעיל משום דאין אפוטרופוס לעריות ולשינויא בתרא מיהו אוסר ר"י בחדא ספיקא אע"ג דאיכא ברי ושמא וחזקת היתר. ולמאי דקס"ד דר"פ דמדינא קאמר ר"י א"כ אף לבעלה היה לו לאסור על היחוד וזה תמוה בעיני ר"פ. משא"כ למאי דמשני הש"ס דמעלה עשו ביוחסין ומיירי דוקא לכהונה אין עוד מקום תימא אי הוי מלתא דרב בהא דלא כר"י דע"כ הכי הוא דהא ר"י בהדיא קאמר לקמן בברייתא כיון דאיסתתר אין אפוטרופוס לעריות. ולקושטא דמילתא לא קי"ל כר"י בהא דלדידיה ודאי אוסרין על היחוד בפנויה לכהן. ומשום מעלה דיוחסין אמרי' אין אפוטרופוס לעריות משא"כ באשה לבעלה מודה ר"י דאין אוסרין. ויותר נראה דלמאי דמייתינן לקמן ברייתא דקאמר ר"י אין אפוטרופוס לעריות הדר ביה הש"ס מהאי סברא דמעלה עשו ביוחסין אלא מדינא אוסר ר"י ואנן ודאי לא קי"ל כוותיה בהא. ור"פ ואביי ודאי לא הוי ס"ד האי ברייתא דאל"כ ודאי לא הוי מקשו עליה דזעירי כיון דר"י גופיה קאמר כלישנא דזעירי כנ"ל. ועוד נראה דלמאי דלא סליק אדעתיה דר"פ האי סברא דמעלה עשו ביוחסין ע"כ הוי סבר דרב סובר כר"י מדאמר רב לקמן דף ט"ו אמתני' דמעשה בתינוקות דבקרונות של ציפורי הוי מעשה דאיכא תרי רובי וע"כ היינו כר"י דפוסל הכא ברוב כשירים ומש"ה מוקי רב לקמן בתרי רובי כי היכי דתיתי כר"י והיינו דפריך ר"פ לימא דרב דלא כר"י והא כוותיה ס"ל משא"כ למאי דמשני הש"ס מעלה עשו ביוחסין שפיר מוקמינן מתני' דתינוקת כר"ג כמ"ש התוספות שם ואפ"ה בעי תרי רובי בדליכא טענת ברי ומשום דמעלה עשו ביוחסין כדמסיק הש"ס לקמן בהדיא ותו לא איכפת לן אי הוי מילתא דרב דלא כר"י ביחוד דפנויה לכהן כנ"ל נכון בעז"ה לולי שהתוספות לא נחתי להכי ודוק היטב:

13 בא"ד וא"ת והא אמרינן בפרק בתרא דנדרים וכו' עכ"ל. ומלבד שאין ענין קושיא זו לדבריהם הקודמים דאפשטא דמילתא דרב דאמר דאין אוסרין על היחוד הו"ל לאקשויי דלכל הפירושים באשה לבעלה יש להקל טפי דאין אוסרין ותיקשי להו ההיא דנדרים אלא דקשיא לי טובא הא מצינן לפרושי ההיא דנדרים במודית שנבעלה דהתם מייתי לה הש"ס אמשנה אחרונה דטמאה אני לך אינה נאמנת שמא עיניה נתנה באחר אלא היכא דאיכא רגלים לדבר מהימנא וא"כ בעובדא דנואף איכא רגלים לדבר כיון שנסתרה ואפ"ה שריא משום דאי איתא דעביד איסורא וכו' משא"כ הכא בשמעתין ובמימרא דרב דאיירי בפנויה לכהן דלא שייך שמא נתנה עיניה באחר שפיר קאמרינן דאין אוסרין על היחוד אלא משום מעלה דיוחסין ולפ"ז היה אפשר ליישב דמקשו אר"ת שפירש דההיא דאין אוסרין על היחוד היינו אשת איש ומשמע ליה אפילו באומרת טמאה אני לך למשנה אחרונה אלא שהפוסקים כתבו להדיא דבנתייחדה בעדים ואמרה טמאה אני לן אוסרין אותה לבעלה וצ"ע. אחר העיון מצאתי שר"י בעל התוספות ביבמות דף כ"ד ע"ב מפרש ההיא דנדרים כדפרישית ובתוספות לקמן בפרק אע"פ דף ס"ג ע"ב האריכו בסוגיא זו בפירושים אחרים עוד ואין להאריך כאן:

14 קונטרס אחרון תוספות מעלה עשו ביוחסין כו' והקשו על פירוש ר"ת מסוגיא דנדרים והוצרכו לתרץ נואף שאני א"כ משמע להדיא מדבריהם דלר"ת כללא הוא דאין אוסרין על הייחוד אף אם מודית ואמרה טמאה אני לך והיינו למשנה אחרונה דאל"כ לא הוו צריכין לפרש דנואף שאני אלא שאני התם שהודית דהא אמשנה אחרונה גופא מייתי לה הש"ס שילהי נדרים אע"כ כדפרישית וזה דלא כהגה"ת רמ"א בא"ע סי' קט"ו שכתב בפשיטות כשיטת תרומת הדשן דהיכא דאיכא רגלים לדבר נאמנת ויש ליישב ולחלק ועדיין צריך עיון:

15 בפירש"י בד"ה לזו יש עדים וכו' כולנו עדים שנבעלה עכ"ל. ויש לתמוה א"כ אמאי הכשירו בה ע"א ויש ליישב דדוקא היכא שנתייחדה עם השבאי כתב רש"י שכולנו עדים שנבעלה אבל אם מעיד ע"א שלא זזה ממנה ולא נתייחדה ודאי מהני כן נ"ל:

16 בתוספות בד"ה השבתנו על המעוברת פירוש לדידן ניחא דאשה מזנה בודקת ומזנה עכ"ל. כוונתם משום דקשיא להו מ"ט דר"ג דלא מדמה מעוברת לשבויה דאע"ג דבשבויה איכא טעמא דרוב עכו"ם פרוצין בעריות דאכתי הו"ל לר"ג לפסול במעוברת היכא דאיכא רוב פסולין לכך הוצרכו לפרש דטעמא דר"ג במעוברת משום דאשה מזנה בודקת ומזנה ואע"ג דלקמן גבי אלמנת עיסה קאמר רבה הכי השתא אשה מזנה בודקת ומזנה ובל' בתמיה סברו התוס' דהיינו דוקא לר' יהושע למאי דס"ד מעיקרא משא"כ לר"ג אה"נ דבודקת ומזנה אלא דלפ"ז קשה הא דאמרינן לקמן בשמעתא דאלמנת עיסה הלכך לר"ג אלים לי' ברי דאפילו בחד ספיקא מכשיר וא"כ תיקשי הא בשבויה נמי איכא ברי ושמא וחזקת היתר ואפ"ה אוסר ר"ג בחדא ספיקא. וטפי הל"ל דר"ג אדר"ג לא קשיא משום דאשה מזנה בודקת ומזנה משא"כ באלמנת עיסה לא שייך לומר אשה ניסת בודקת וניסת דהא אומרת שמא כמ"ש התוס' לקמן ואפשר דאה"נ דהא דקאמר לר"ג אלים ליה ברי לאו כללא כייל אלא דוקא ברי כהאי דבודקת ומזנה משא"כ באלמנת עיסה קיל ליה שמא דמה"ט לא שייך בודקת וניסת. ואכתי קשיא לי בדבריהם שכתבו דאשה מזנה בודקת ומזנה. ואדרבא אית לן למימר דאוקמוה למעוברת בחזקת כשרות שלא ברצון זינתה אלא שנאנסה דתו לא שייך לומר בודקת ומזנה כמ"ש התוס' לקמן גבי מעשה בתינוקת דף י"ד ע"ב בד"ה כמאן. תו קשיא לפי שיטת הירושלמי שהבאתי בשמעתין דר"י סובר דהזונות רצות אחר הפסולין וא"כ פליגי ר"ג ור"י בסברות הפוכות ויש ליישב. נקטינן מיהא דלשיטת התוספות דברי ושמא וחזקת היתר לא מהני נגד הרוב אף לר"ג ולא תיקשי לדברי רבי' יונה שהביא הרא"ש ז"ל בסוגיא דפ"פ דברי ושמא בהדי חזקה מהני אף נגד רובא והביא הרא"ש ראיה ממעוברת ואדמייתי ממעוברת אדרבא תיקשי ליה שבויה אלא דאיכא למימר דשאני התם במילתא דרבינו יונה ז"ל דאיכא נמי חזקת כשרות וחשיב כמו בודקת ומזנה וזה סיוע למה שכתבתי בתחלת הסוגיא דפתח פתוח ע"ש אלא דלשיטת ה"ה שהבאתי שם וכ"כ הר"ן והשלטי הגבורים וכן האחרונים דלרבינו יונה ז"ל באשת כהן שאמרה שנבעלה קודם אירוסין דנאמנת משום דאיכ' ברי ושמא וחזקת היתר אע"ג דאיכא חזקת הגוף כנגדה דהוי חזקה דאתיא מכח רובא ואם כן תיקשי להו מ"ש משבויה. והנלע"ד דקשיא להו כל הקושיות על פי' התוס' כאן ולא משמע להו טעמא דבודקת ומזנה וניחא להו דר"ג לא מדמה כלל לשבויה דשאני שבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הו"ל רובא דרובא כמ"ש התוספות והרא"ש ז"ל לענין רוב מצויין אצל שחיטה מומחין הן ובריש גיטין גבי סתם ספרי דדייני מיגמר גמירי דלמיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ וה"נ אפשר דסתם עכו"ם פרוצים בעריות ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי וכן נראה להדיא מל' רש"י בד"ה לזו יש עדים שכ' כולנו עדים שנבעלה אלא מה שהאמינו ע"א היינו משום שמעיד שלא נתייחדה עם השבאי. משא"כ במעוברת אע"ג דאיכא רוב פסולין מ"מ מצרפין מיעוטא לחזקת היתר והו"ל פלגא ופלגא ומש"ה מהני ברי ושמא לר"ג וה"ה לאשת כהן לשיטת ה"ה וסייעתו כנ"ל. ובהכי נתיישב דלא פליגי ר"ג ור"י אלא בברי ושמא לחוד. ואף שהארכתי בזה חוץ לסוגיין הוכרחתי להאריך משום דממילא רווחא שמעתין כמו שאבאר לקמן גבי לר"ג אלים ליה ברי וגם הוא יסוד ועיקר בכללי הס"ס כמו שאבאר בעזה"י ודוק היטב ועיין בסמוך:

17 בגמרא אמר להם אין אפוטרופוס לעריות ומדשתיק ליה ר"ג משמע דלית ליה אין אפוטרופוס לעריות. וקשה דהא קי"ל כר"ג ואפ"ה קאמר סתמא דתלמודא בפ"ק דחולין דף י"א ע"ב גבי מכה אביו ואמו אין אפוטרופוס לעריות מיהו לפירוש התוס' א"ש דפלוגתא דר"ג ור"י במדברת היינו במודית שנבעלה ומש"ה פוסל ר"י דלית לה מיגו לפי שיריאה לומר לא נבעלתי דאין אפוטרופוס לעריות והו"ל מיגו גרוע ור"ג לטעמיה דאע"ג דמיגו גרוע הוא אפ"ה מהני בהדי ברי ושמא כדאית ליה כה"ג גבי משארסתני נאנסתי ובמוכת עץ אני כנ"ל אלא שהתוס' עצמן כתבו בד"ה השבתני שהוא דוחק. ולענ"ד בלא"ה א"ש כדפרישית דאפילו את"ל דאין אפוטרופוס לעריות הו"ל כמו רוב אפ"ה סובר ר"ג סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. ואפ"ה שריא לטעמיה דר"ג משום ברי ושמא דהא בכל האיסורין בספק חלב וספק שומן קי"ל דע"א נאמן ואפי' הבע"ד נאמן. ומכ"ש לפי מה שהעליתי בלשון התוס' בד"ה ואין אוסרין דאפי' לר"י הא דאין אפוטרופוס לעריות לא הוי רוב גמור אלא מדרבנן. וכ"ש למסקנא דהיינו משום מעלה בעלמא שעשו ביוחסין משא"כ בשבויה דרוב עכו"ם פרוצים בעריות הו"ל רוב גמור ומיעוטא דמיעוטא לא פריצי מש"ה אינה נאמנת וכדפרישית לעיל כנ"ל נכון בעז"ה ודוק ועיין מ"ש עוד בסמוך בלשון התוספות:

18 שם מסייע ליה לר"י ב"ל דאמר ריב"ל לדברי המכשיר וכו' ולדברי הפוסל פוסל אפי' ברוב כשרים. כבר הקשיתי לשאול מ"ט דרבי יהושע דפוסל ברוב כשירים הא פשיטא לן בכולי תלמודא דהיכא דרוב מסייע לחזקה הו"ל מיעוטא דמיעוטא דאפי' ר"מ לא חייש כ"ש ר"י דלא חייש למיעוטא כדאיתא ביבמות ריש פרק האשה שהלכה וברפ"ג דבכורות ע"ש. תו קשיא לי מנ"ל לריב"ל הא מילתא דנהי דהא דר"ג מכשיר ברוב פסולין דייק לה מברייתא כדמקשה הש"ס ותיפוק לי' אבל אכתי מנ"ל דר"י פוסל ברוב כשרים דכיון דאנן קי"ל כר"ג אפילו ברוב פסולין גבי עובדא דארוס אלמא דמסתבר טעמיה ומנ"ל דר"י פליג בפלוגתא רחוקה לפסול ברוב כשרים ואי משום דקתני בברייתא דלעיל לסתר או לחורבא הא קי"ל כזעירי ולדידיה א"ש הא דקתני לסתר או לחורבה כדאמר הש"ס בשלמא לזעירי היינו דקתני תרתי. מיהו לפי מה שפירשתי בלשון המשנה א"ש מדקאמר ר"י הרי זו בחזקת בעולה לנתין או לממזר ולא קאמר בחזקת בעולה לעכו"ם ועבד אלמא דמשום פסול בתה לקהל קתני הכי ואף על גב דאית לן למימר שמא נבעלה בשדה ורובא דעלמא עכו"ם נינהו והולד כשר אע"כ דפוסל אפילו ברוב כשרים אפי' בפסול קהל דספק ממזר כשר מדאוריי' כדאיתא בפ' עשרה יוחסין ממזר ודאי הוא דלא יבא הא ספק יבא וכ"ש דפוסל ברוב כשירים לאיסור כהונה דהוי ספיקא אלא שכבר כתבתי במשנתינו שהבית שמואל כתב דליכא למיחש שנבעלה בשדה דכאן נמצא כאן היה וא"כ הדרא קושיא לדוכתיה ואפשר דאפ"ה מדקאמר ר"י הרי זו מעוברת לנתין ולממזר ומסתמא לא איירי ברוב ממזרים ונתינים דלא שכיחי. מיהו לפמ"ש בשם הירוש' דהזונות רצות אחר הפסולין איכא למימר דהאי סברא פשיטא ליה לריב"ל דאפי' ר"ג מודה בה ואפ"ה קאמר דנאמנת לומר לכשר נבעלתי משום דאלים ליה ברי משא"כ לר"י דלית ליה ברי ושמא הדרינן לסברא דהזונות רצות אחר הפסולין. מש"ה פוסל אף ברוב כשרים כנ"ל. מיהו לשיטת התוספת שכתבו דלר"ג אדרבא אמרינן דבודקת ומזנה הדרא קושיא לדוכתיה. ול"ל דריב"ל סובר דלא שייך למיתלי כלל ברוב משום דלמא אזלה איהי לגבייהו וכל קבוע כמחצה על מחצה דמי דאכתי קשה התינח במעוברת אלא בראוה שנסתרה או שנבעלה דלא שייך הא טעמא ואפ"ה משמע משמעתין דפוסל ר"י אפילו ברוב כשירים וקשיא מנ"ל וצ"ע ודו"ק:

19 תוספות בד"ה מסייע ליה לריב"ל הקשה ר"ת וכו' ול"ל במדברת וכו' איכא למימר סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עכ"ל. לא זכיתי להבין דבריהם בזה דהא בשבויה נמי איכא למימר סמוך מיעוטא עכו"ם דלא פריצי לחזקה והו"ל פלגא ופלגא. ואי לא משמע להו לדמות רוב עכו"ם פרוצין לרוב פסולין מהטע' שכתבתי בד"ה השבתני א"כ למה הוצרכו לפ' בד"ה השבתני דלר"ג ניחא משום דבודקת ומזנה ואי מטעמא דמסקו הכא כיון דמיעוט מסייע לחזקה הו"ל פלגא ופלגא. ובדין הוא שתיאסר מספק. דנהי דלר"י פשיטא ליה האי טעמא אכתי לר"ג א"ש דמהימנא משום ברי ושמא. ועוד דפשטא דברייתא משמע דעיקר שקלא וטריא דר"ג ור"י היינו דמקשה ר"י לר"ג משבויה ולשיטת התוספות אין זה ענין לשבויה דבפשיטות הו"ל לר"י לאקשויי דהו"ל פלגא ופלגא וצ"ע ודוק היטב:

20 בא"ד דאפי' אית להו לר"ג ור"י סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא עכ"ל. כבר כתבתי דר"י שמעינן ליה דלא חייש למיעוטא בפ' האשה שהלך בעלה ובפ"ג דבכורות אלא שהתוספות האריכו שם בבכורות אי אית להו סמוך מיעוטא לחזקה ע"ש ולר"ג נמי משמע בפ"ק דחולין גבי שחיטת כותי דכר"מ ס"ל דחייש למיעוטא אלא דאפשר דר"מ גופא לא קאמר אלא דבמיעוט וחזקה הוי פלגא ופלגא וזה תלוי בשינוי הפירושים בסוגיא דהאשה בתרא שיטת הרא"ש ונמוקי יוסף ז"ל וכבר הארכתי בתכלית האריכות בסוגיא ההיא ובשאלות ותשובות ודעתי להוסיף בקונטרס כלל גדול בעזה"י:

4 יבמות פתח ↗

מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, יָצְאוּ גּוֹי וְעֶבֶד שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין. אַשְׁכְּחַן כֹּהֶנֶת — לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית מְנָא לַן? כִּדְאָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר רַב: ״בַּת״ ״וּבַת״, הָכָא נָמֵי ״בַּת״ ״וּבַת״. כְּמַאן — כְּרַבִּי עֲקִיבָא דְּדָרֵישׁ וָוֵי? אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבָּנַן — כּוּלֵּהּ ״וּבַת״ קְרָא יַתִּירָא הוּא. וְאֵימָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, כִּי לֵית לֵיהּ זֶרַע — קָאָכְלָה, כִּי אִית לֵיהּ זֶרַע — לָא אָכְלָה. מִי שֶׁאֵין לוֹ אַלְמְנוּת וְגֵירוּשִׁין בָּהּ, אַף עַל גַּב דְּאִית לֵיהּ זֶרַע נָמֵי תֵּיכוֹל! אִם כֵּן, רַבּוֹיֵי לְוִיָּה וְיִשְׂרְאֵלִית לְמָה לִי? וּלְרַבִּי עֲקִיבָא דְּאָמַר: אֵין קִדּוּשִׁין תּוֹפְסִין בְּחַיָּיבֵי לָאוִין, וּמַאי ״כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר״ — כִּי תִּיבָּעֵל, אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה לְמָה לִי? אַלְמָנָה לְהַחְמִיר עָלֶיהָ, וּגְרוּשָׁה לְהָקֵל עָלֶיהָ. וּצְרִיכָא. דְּאִי אַשְׁמְעִינַן אַלְמָנָה: אַלְמָנָה הוּא דְּכִי לֵית לַהּ זֶרַע — אָכְלָה, מִשּׁוּם דְּחַזְיָא לִכְהוּנָּה. אֲבָל גְּרוּשָׁה, דְּלָא חַזְיָא לִכְהוּנָּה, אֵימָא אַף עַל גַּב דְּלֵית לַהּ זֶרַע — לָא אָכְלָה. וְאִי אַשְׁמְעִינַן גְּרוּשָׁה: גְּרוּשָׁה הוּא דְּכִי אִית לַהּ זֶרַע — לָא אָכְלָה, מִשּׁוּם דְּלָא חַזְיָא לִכְהוּנָּה. אֲבָל אַלְמָנָה, דְּחַזְיָא לִכְהוּנָּה, אֵימָא אַף עַל גַּב דְּאִית לַהּ זֶרַע — נָמֵי תֵּיכוֹל, צְרִיכָא. וְאֵימָא נִבְעֲלָה לְפָסוּל לָהּ אַף מַחְזִיר גְּרוּשָׁתוֹ! ״לְאִישׁ זָר״ אָמַר רַחֲמָנָא, מִי שֶׁזָּר אֶצְלָהּ מֵעִיקָּרָא. לְאַפּוֹקֵי הַאי, דְּלֹא זָר אֶצְלָהּ מֵעִיקָּרָא הוּא. אִי הָכִי, חָלָל, דְּלָאו זָר הוּא מֵעִיקָּרָא, לָא לִפְסוֹל! אָמַר קְרָא: ״לֹא יְחַלֵּל זַרְעוֹ בְּעַמָּיו״, מַקִּישׁ זַרְעוֹ לוֹ, מָה הוּא פּוֹסֵל — אַף זַרְעוֹ נָמֵי פּוֹסֵל. וְאֵימָא מִשְּׁעַת הֲוָיָה! דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה בְּבִיאָה, אַף הַאי נָמֵי בְּבִיאָה. וְאֵימָא: עַד דְּאִיכָּא הֲוָיָה וּבִיאָה?! דּוּמְיָא דְּכֹהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה בְּבִיאָה לְחוּדַּהּ, אַף הַאי נָמֵי בְּבִיאָה לְחוּדַּהּ. וְרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל, וְכֹל שֶׁאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל — אֵינוֹ פּוֹסֵל. מַאי אִיכָּא בֵּין תַּנָּא קַמָּא לְרַבִּי יוֹסֵי? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מִצְרִי שֵׁנִי וַאֲדוֹמִי שֵׁנִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ. וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. תַּנָּא קַמָּא סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה, שֶׁבִּיאָתוֹ בַּעֲבֵירָה וּפוֹסֵל — אַף הַאי נָמֵי פּוֹסֵל. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: כְּכֹהֵן גָּדוֹל. מָה כֹּהֵן גָּדוֹל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל. לְאַפּוֹקֵי מִצְרִי שֵׁנִי דְּאֵין זַרְעוֹ פָּסוּל. דִּכְתִיב: ״בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה׳״. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאַתָּה נוֹשֵׂא בִּתּוֹ — אַתָּה נוֹשֵׂא אַלְמְנָתוֹ וְכוּ׳. מַאי אִיכָּא בֵּין רַבִּי יוֹסֵי לְרַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל? אָמַר עוּלָּא: גֵּר עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ, וּשְׁנֵיהֶם לֹא לְמָדוּהָ אֶלָּא מִכֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה. רַבִּי יוֹסֵי סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף כֹּל שֶׁזַּרְעוֹ פָּסוּל — פּוֹסֵל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל סָבַר: מָה כֹּהֵן גָּדוֹל בְּאַלְמָנָה שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל, אַף שֶׁכׇּל זַרְעוֹ פָּסוּל וּפוֹסֵל. לְאַפּוֹקֵי עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי, דְּאֵין כָּל זַרְעוֹ פָּסוּל. דְּאָמַר מָר: ״עַמּוֹנִי״, וְלֹא עַמּוֹנִית, ״מוֹאָבִי״ וְלֹא מוֹאָבִית. מַתְנִי׳ הָאוֹנֵס וְהַמְפַתֶּה וְהַשּׁוֹטֶה — לֹא פּוֹסְלִין וְלֹא מַאֲכִילִין. וְאִם אֵינָן רְאוּיִין לָבֹא בְּיִשְׂרָאֵל — הֲרֵי אֵלּוּ פּוֹסְלִין. כֵּיצַד? הָיָה יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. עִיבְּרָה — לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. נֶחְתַּךְ הָעוּבָּר בְּמֵעֶיהָ — תֹּאכַל. הָיָה כֹּהֵן שֶׁבָּא עַל בַּת יִשְׂרָאֵל — לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, עִיבְּרָה — לֹא תֹּאכַל. יָלְדָה — תֹּאכַל. נִמְצָא כֹּחוֹ שֶׁל בֵּן גָּדוֹל מִשֶּׁל אָב. הָעֶבֶד פּוֹסֵל מִשּׁוּם בִּיאָה, וְאֵינוֹ פּוֹסֵל מִשּׁוּם זֶרַע. כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן, וְהָלַךְ הַבֵּן וְנִכְבַּשׁ עַל הַשִּׁפְחָה, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן — הֲרֵי זֶה עֶבֶד. הָיְתָה אֵם אָבִיו בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. מַמְזֵר פּוֹסֵל וּמַאֲכִיל. כֵּיצַד? בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן, וּבַת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִישֵּׂאת לְעֶבֶד אוֹ לְגוֹי וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן — הֲרֵי זֶה מַמְזֵר. הָיְתָה אֵם אִמּוֹ בַּת יִשְׂרָאֵל לְכֹהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל — לֹא תֹּאכַל בִּתְרוּמָה. כֹּהֵן גָּדוֹל, פְּעָמִים שֶׁהוּא פּוֹסֵל. כֵּיצַד? בַּת כֹּהֵן לְיִשְׂרָאֵל וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בַּת, וְהָלְכָה הַבַּת וְנִיסֵּת לַכֹּהֵן, וְיָלְדָה הֵימֶנּוּ בֵּן — הֲרֵי זֶה רָאוּי לִהְיוֹת כֹּהֵן גָּדוֹל עוֹמֵד וּמְשַׁמֵּשׁ עַל גַּבֵּי הַמִּזְבֵּחַ. מַאֲכִיל אֶת אִמּוֹ, וּפוֹסֵל אֵם אִמּוֹ. זֹאת אוֹמֶרֶת: לֹא כִּבְנִי כֹּהֵן גָּדוֹל, שֶׁהוּא פּוֹסְלֵנִי מִן הַתְּרוּמָה. גְּמָ׳ תְּנֵינָא לְהָא דְּתָנוּ רַבָּנַן: שׁוֹטֶה וְקָטָן שֶׁנָּשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ נְשׁוֹתֵיהֶן — פְּטוּרוֹת מִן הַחֲלִיצָה וּמִן הַיִּיבּוּם. כֵּיצַד? הָיָה יִשְׂרָאֵל שֶׁבָּא עַל בַּת כֹּהֵן — תֹּאכַל בִּתְרוּמָה, עִיבְּרָה — לֹא תֹּאכַל. כֵּיוָן דְּעִיבְּרָה לֹא תֹּאכַל? לֵיחוּשׁ שֶׁמָּא עִיבְּרָה! מִי לָא תְּנַן: מַפְרִישִׁין אוֹתָן שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים, שֶׁמָּא מְעוּבָּרוֹת הֵן? אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: לְיוּחֲסִין חָשְׁשׁוּ, לִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ. וְלִתְרוּמָה לֹא חָשְׁשׁוּ? וְהָתַנְיָא: ״הֲרֵי זֶה גִּיטֵּיךְ שָׁעָה אַחַת קוֹדֶם לְמִיתָתִי״ — אֲסוּרָה לֶאֱכוֹל בִּתְרוּמָה מִיָּד! אֶלָּא אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא: בְּנִישּׂוּאִין חָשְׁשׁוּ, בִּזְנוּת לֹא חָשְׁשׁוּ. וּבְנִישּׂוּאִין מִי חָשְׁשׁוּ? וְהָתַנְיָא: בַּת כֹּהֵן שֶׁנִּישֵּׂאת לְיִשְׂרָאֵל, וָמֵת — טוֹבֶלֶת, וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה לְעָרֵב! אָמַר רַב חִסְדָּא: טוֹבֶלֶת וְאוֹכֶלֶת עַד אַרְבָּעִים, דְּאִי לָא מִיעַבְּרָא — הָא לָא מִיעַבְּרָא, וְאִי מִיעַבְּרָא — עַד אַרְבָּעִים מַיָּא בְּעָלְמָא הִיא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִי הָכִי, אֵימָא סֵיפָא: הוּכַּר עוּבָּרָהּ בְּמֵעֶיהָ — תְּהֵא מְקוּלְקֶלֶת לְמַפְרֵעַ. מַאי מְקוּלְקֶלֶת — עַד אַרְבָּעִים. אִיתְּמַר: הַבָּא עַל אֲרוּסָתוֹ בְּבֵית חָמִיו — רַב אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי. אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא, אֲבָל לָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא — בָּתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ — דְּקָתָנֵי: יָלְדָה — תֹּאכַל. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּדָיְימָא מֵעָלְמָא, יָלְדָה אַמַּאי תֹּאכַל? אֶלָּא לָאו: מִינֵיהּ דָּיְימָא, וְלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא. וּמָה הָתָם, דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי אִיסּוּרָא — בָּתְרָא דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ, הָכָא, דִּלְהַאי אִיסּוּרָא וּלְהַאי הֶיתֵּירָא — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: לְעוֹלָם אֵימָא לָךְ כׇּל הֵיכָא דְּדָיְימָא מִינֵּיהּ אַף עַל גַּב דְּלָא דָּיְימָא מֵעָלְמָא אָמַר רַב הַוָּלָד מַמְזֵר. מַאי טַעְמָא — דְּאָמְרִינַן: מִדְּאַפְקַרָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי אָרוּס — אַפְקַרָא נַפְשָׁהּ לְעָלְמָא, וּמַתְנִיתִין שֶׁהָיוּ שְׁנֵיהֶם חֲבוּשִׁים בְּבֵית הָאֲסוּרִין. אִיכָּא דְּאָמְרִי: בְּבָא עָלֶיהָ — כּוּלֵּי עָלְמָא לָא פְּלִיגִי דְּבָתְרֵיהּ דִּידֵיהּ שָׁדֵינַן לֵיהּ. וְהָכִי אִיתְּמַר: אֲרוּסָה שֶׁעִיבְּרָה, רַב אָמַר: הַוָּלָד מַמְזֵר. וּשְׁמוּאֵל אָמַר: הַוָּלָד שְׁתוּקִי. אָמַר רָבָא: מִסְתַּבְּרָא מִילְּתֵיהּ דְּרַב דְּלָא דָּיְימָא מִינֵּיהּ וְדָיְימָא מֵעָלְמָא,

9 תוספות על כתובות פתח ↗

12 תוספות על כתובות פתח ↗

כמאן אי כר"ג אפילו ברוב פסולין נמי מכשר - וא"ת והא לא מכשר ברוב פסולין אלא כשטוענת ברי ואית לה מיגו דאי בעיא אמרה לא נבעלתי או בלא מגו היכא דאיכא למימר בודקת ומזנה אבל הכא אפילו טוענת ברי הא לית לה מגו וליכא למימר בודקת ומזנה דהא נאנסה ואפי' אם נאמר דהכא לא ראוה שנאנסה אלא היא אמרה כן דאית לה מגו א"כ תקשי הלכתא אהלכתא דלקמן פסיק רב הלכה כר' יוסי ולעיל פסיק רב יהודה אמר שמואל הלכה כר"ג ואין נראה לומר דפליגי דא"כ מאי מייתי אעובדא דארוס וארוסתו מרב יהודה אמר שמואל וכן לעיל כתובות דף יג. פריך הלכתא אהלכתא קי"ל כרב נחמן בדיני כו' ואדרבה הא רב פסיק כר' יהושע וקי"ל כרב באיסורי ויש לומר דהכי פירושו כמאן אי כר"ג ובטוענת ברי ובלא ראוה שנאנסה דאיכא מגו אפילו ברוב פסולים נמי מכשר ואיירי נמי כשראוה מדברת דאי לא ראוה מדברת מאי פריך אי כרבי יהושע אפילו ברוב כשרים נמי פסול ומשני אמר רב בקרונות של צפורי היה מעשה כו' פי' לעולם דלא טענה ברי ור' יוחנן בן נורי בתרוייהו היכא דלא טענה ברי לכ"ע בעינן תרי רובי והא דלא קאמר בשינויא לעולם דלא טענה ברי משום דבאתקפתא לא קאמר אי בטוענת ברי כו' אי נמי נוכל לפרש דבשינויא נמי איירי בברי ודאיכא מגו ולא תקשי הלכתא אהלכתא דדוקא דיעבד פסיק שמואל כר"ג כדאמר לעיל ואת לא תעביד עובדא עד דאיכא רוב כשרין אף על גב דלעיל משמע דברוב אחד שרי לכתחלה רב חייא בר אשי סבר דלכתחלה בעינן תרי רובי ומתני' קתני הרי זו תנשא דמשמע לכתחלה:

13 נדרים פתח ↗

וְאֵלּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵפֵר: דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ: ״אִם אֶרְחַץ״ וְ״אִם לֹא אֶרְחַץ״, ״אִם אֶתְקַשֵּׁט״ וְ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ. וְאֵלּוּ הֵן נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ: אָמְרָה ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת הָעוֹלָם עָלַי״ — הֲרֵי זֶה יָכוֹל לְהָפֵר. ״פֵּירוֹת מְדִינָה זוֹ עָלַי״ — יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת. ״פֵּירוֹת חֶנְווֹנִי זֶה עָלַי״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. וְאִם לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ — הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. גְּמָ׳ נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ הוּא דְּמֵפֵר, שֶׁאֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ אֵינוֹ מֵפֵר? וְהָא תַּנְיָא: ״בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ״ — מְלַמֵּד שֶׁהַבַּעַל מֵפֵר נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ! אָמְרִי: הָלֵין וְהָלֵין מֵפֵר, מִיהוּ עִנּוּי נֶפֶשׁ — מֵפֵר לְעוֹלָם. אֲבָל אֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ, כִּדְאִיתַהּ תְּחוֹתֵיהּ — הָוְיָא הֲפָרָה, מִכִּי מְגָרֵשׁ לַהּ — חָיֵיל עֲלַהּ נִדְרַהּ. בִּדְבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ שֶׁאֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ. אֲבָל יֵשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ — לָא חָיֵיל עֲלַיהּ נִדְרַהּ. וּדְבָרִים שֶׁאֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ, כִּי מְגָרֵשׁ לַהּ חָיְילָא עֲלַהּ? וְהָא תְּנַן, רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה וּתְהֵא אֲסוּרָה לוֹ. אַלְמָא: כִּי מְגָרֵשׁ לַהּ וּמֵפַר לַהּ מֵעִיקָּרָא — הָוְיָא הֲפָרָה! אָמְרִי: הָלֵין וְהָלֵין הָוְיָא הֲפָרָה. אֶלָּא: נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ מֵפֵר, בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים. אֵין בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ, לְעַצְמוֹ — מֵפֵר, לַאֲחֵרִים — אֵינוֹ מֵפֵר. וְהָכִי קָתָנֵי: אֵלּוּ נְדָרִים שֶׁהוּא מֵפֵר בֵּין לְעַצְמוֹ וּבֵין לַאֲחֵרִים — נְדָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִנּוּי נֶפֶשׁ. ״אִם אֶרְחַץ״, הֵיכִי קָאָמַר? אִילֵּימָא דְּאָמְרָה ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת עוֹלָם עָלַי אִם אֶרְחַץ״ — לְמָה לֵהּ הֲפָרָה? לָא תִּרְחַץ וְלָא לִיתַּסְרָן פֵּירוֹת עוֹלָם אֵלּוּ עֲלַהּ! וְעוֹד: בְּהָא לֵימָא רַבִּי יוֹסֵי אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִנּוּי נֶפֶשׁ? דִּלְמָא רָחֲצָה וְאִיתַּסְרוּ פֵּירוֹת עוֹלָם עֲלַהּ. וְאֶלָּא: דְּאָמְרָה ״קֻוֽנָּם הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ״, מִשּׁוּם הָכִי מֵיפֵר לָהּ. דְּהֵיכִי תַּעֲבֵיד? תִּרְחַץ — מִתַּסְרָא הֲנָאַת רְחִיצָה עֲלַהּ, לָא תִּרְחַץ אִית לַהּ נִיוּוּלָא. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: אֶפְשָׁר דְּלָא רָחֲצָה, וּלְנִיוּוּל לָא חָיְישִׁינַן. אִי הָכִי, לִיתְנֵי הָכִי, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: תְּנַאי זֶה אֵין בּוֹ עִנּוּי נֶפֶשׁ! אֶלָּא דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם״. וְרַבִּי יוֹסֵי סָבַר: נִיוּוּל דְּחַד יוֹמָא לָא שְׁמֵיהּ נִיוּוּל. שַׁנֵּית ״אִם אֶרְחַץ״. ״אִם לֹא אֶרְחַץ״ הֵיכִי דָּמֵי? אִלֵּימָא דְּאָמְרָה: ״תִּיתְּסַר הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם לֹא אֶרְחַץ הַיּוֹם״ — לְמָה לָהּ הֲפָרָה? תִּתְסְחֵי! אָמַר רַב יְהוּדָה: דְּאָמְרָה ״הֲנָאַת רְחִיצָה עָלַי לְעוֹלָם אִם לֹא אֶרְחַץ בְּמֵי מִשְׁרָה״. דִּכְווֹתֵיהּ דְּקָתָנֵי ״אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט״ — אִם לֹא אֶתְקַשֵּׁט בְּנֵפְטְ. לִכְלוּךְ הוּא! אָמַר רַב יְהוּדָה, דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת רְחִיצָה לְעוֹלָם עָלַי אִם אֶרְחַץ הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶרְחַץ״, ״הֲנָאַת קִישּׁוּט עָלַי לְעוֹלָם אִם אֶתְקַשֵּׁט הַיּוֹם, וּשְׁבוּעָה שֶׁלֹּא אֶתְקַשֵּׁט״. אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי ״אֵלּוּ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת״ מִיבְּעֵי לֵיהּ לְמִיתְנֵי! אֲמַר לֵיהּ, תְּנִי: אֵלּוּ נְדָרִים וּשְׁבוּעוֹת. וְאִיבָּעֵית אֵימָא: שְׁבוּעוֹת נָמֵי הַיְינוּ נְדָרִים. דִּתְנַן: ״כְּנִדְרֵי רְשָׁעִים״ — נָדַר בְּנָזִיר וּבְקׇרְבָּן וּבִשְׁבוּעָה. וַאֲמַרוּ רַבָּנַן: רְחִיצָה אִית בַּהּ עִנּוּי נֶפֶשׁ כִּי לָא רָחֲצָה? וּרְמִינְהִי: אַף עַל פִּי שֶׁאָסוּר בְּכוּלָּן — אֵין עָנוּשׁ כָּרֵת אֶלָּא בְּאוֹכֵל וְשׁוֹתֶה וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה בִּלְבַד. וְאִי אָמְרַתְּ כִּי לָא רָחֲצָה אִיכָּא עִנּוּי, בְּיוֹם הַכִּיפּוּרִים כִּי רָחַץ לִיחַיַּיב כָּרֵת! אָמַר רָבָא: מֵעִנְיָנָא דִקְרָא. גַּבֵּי יוֹם הַכִּיפּוּרִים דִּכְתִיב ״תְּעַנּוּ אֶת נַפְשׁוֹתֵיכֶם״ — מִילְּתָא דְּיָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. רְחִיצָה לָא יָדַע עִינּוּיָא הַשְׁתָּא. גַּבֵּי נְדָרִים דִּכְתִיב ״כׇּל נֵדֶר וְכׇל שְׁבוּעַת אִסָּר לְעַנּוֹת נָפֶשׁ״ — מִילְּתָא דְּאָתְיָא לֵיהּ לִידֵי עִנּוּי, וְכִי לָא רָחֲצָה אָתְיָא לִידֵי עִנּוּי. וְרָמֵי דְּרַבִּי יוֹסֵי אַדְּרַבִּי יוֹסֵי: מַעְיָין שֶׁל בְּנֵי הָעִיר, חַיֵּיהֶן וְחַיֵּי אֲחֵרִים — חַיֵּיהֶן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים. בְּהֶמְתָּם וּבֶהֱמַת אֲחֵרִים — בְּהֶמְתָּם קוֹדֶמֶת לְבֶהֱמַת אֲחֵרִים. כְּבִיסָתָן וּכְבִיסַת אֲחֵרִים — כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לִכְבִיסַת אֲחֵרִים. חַיֵּי אֲחֵרִים וּכְבִיסָתָן — חַיֵּי אֲחֵרִים קוֹדְמִין לִכְבִיסָתָן. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדֶמֶת לְחַיֵּי אֲחֵרִים. הַשְׁתָּא כְּבִיסָה אָמַר רַבִּי יוֹסֵי יֵשׁ בָּהּ צַעַר, גּוּף כּוּלּוֹ לֹא כׇּל שֶׁכֵּן?! אָמְרִי: אִין, כְּבִיסָה אַלִּימָא לְרַבִּי יוֹסֵי. דְּאָמַר שְׁמוּאֵל: הַאי עַרְבּוּבִיתָא דְרֵישָׁא — מַתְיָא לִידֵי עֲוִירָא, עַרְבּוּבִיתָא דְמָאנֵי — מַתְיָא לִידֵי שַׁעְמוּמִיתָא, עַרְבּוּבִיתָא דְגוּפָא — מַתְיָא לִידֵי שִׁיחְנֵי וְכִיבֵי. שְׁלַחוּ מִתָּם: הִזָּהֲרוּ בְּעַרְבּוּבִיתָא. הִזָּהֲרוּ בַּחֲבוּרָה. הִזָּהֲרוּ בִּבְנֵי עֲנִיִּים, שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יִזַּל מַיִם מִדַּלָּיו״, שֶׁמֵּהֶן תֵּצֵא תּוֹרָה. וּמִפְּנֵי מָה אֵין מְצוּיִין תַּלְמִידֵי חֲכָמִים לָצֵאת תַּלְמִידֵי חֲכָמִים מִבְּנֵיהֶן? אָמַר רַב יוֹסֵף, שֶׁלֹּא יֹאמְרוּ: תּוֹרָה יְרוּשָּׁה הִיא לָהֶם. רַב שֵׁשֶׁת בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי אוֹמֵר: כְּדֵי שֶׁלֹּא יִתְגַּדְּרוּ עַל הַצִּבּוּר. מָר זוּטְרָא אוֹמֵר: מִפְּנֵי שֶׁהֵן מִתְגַּבְּרִין עַל הַצִּבּוּר. רַב אָשֵׁי אוֹמֵר: מִשּׁוּם דְּקָרוּ לְאִינָשֵׁי ״חֲמָרֵי״. רָבִינָא אוֹמֵר: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. דְּאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַאי דִּכְתִיב: ״מִי הָאִישׁ הֶחָכָם וְיָבֵן אֶת זֹאת״ — דָּבָר זֶה נִשְׁאַל לַחֲכָמִים וְלַנְּבִיאִים וְלֹא פֵּירְשׁוּהוּ, עַד שֶׁפֵּירְשׁוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּעַצְמוֹ, דִּכְתִיב: ״וַיֹּאמֶר ה׳ עַל עׇזְבָם אֶת תּוֹרָתִי וְגוֹ׳״. הַיְינוּ ״לֹא שָׁמְעוּ בְּקוֹלִי״, הַיְינוּ ״לֹא הָלְכוּ בָּהּ״! אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: שֶׁאֵין מְבָרְכִין בַּתּוֹרָה תְּחִלָּה. אִיסִי בַּר יְהוּדָה לָא אֲתָא לִמְתִיבְתָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי תְּלָתָא יוֹמֵי. אַשְׁכְּחֵיהּ וַרְדִּימוֹס בְּרַבִּי יוֹסֵי, אֲמַר לֵיהּ: מַאי טַעְמָא לָא אָתֵי מָר לְבֵי מִדְרְשָׁא דְּאַבָּא הָא תְּלָתָא יוֹמִין? אֲמַר לֵיהּ: כִּי טַעְמֵיהּ דַּאֲבוּךְ לָא יָדַעְנָא, הֵיכָא אֵיתָאי? אֲמַר לֵיהּ: לֵימָא מָר מַאי קָאָמַר לֵיהּ, דִּלְמָא יָדַעְנָא טַעְמֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ: הָא דְּתַנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: כְּבִיסָתָן קוֹדְמִין לְחַיֵּי אֲחֵרִים, קְרָא מְנָלַן? אֲמַר לֵיהּ, דִּכְתִיב: ״וּמִגְרְשֵׁיהֶם יִהְיוּ לִבְהֶמְתָּם וְגוֹ׳״. מַאי ״חַיָּיתָם״? אִילֵּימָא חַיָּה — וַהֲלֹא חַיָּה בִּכְלַל בְּהֵמָה הִיא. אֶלָּא מַאי ״חַיָּיתָם״ — חַיּוּתָא מַמָּשׁ. פְּשִׁיטָא! אֶלָּא לָאו כְּבִיסָה, דְּהָא אִיכָּא צַעְרָא דְעַרְבּוּבִיתָא. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְרַבִּי יוֹסֵי, מַהוּ שֶׁיָּפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ? תָּא שְׁמַע, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. אֲבָל דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין. דִּלְמָא לְדִידְהוּ קָאָמַר לְהוּ. לְדִידִי אֲפִילּוּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ לָא הָוַיִין. לְדִידְכוּ, דְּאָמְרִיתוּ הָוַיִין נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ — אוֹדוֹ לִי דְּאֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ. מַאי? רַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה אוֹמֵר: מֵפֵר, רַב הוּנָא אוֹמֵר: אֵין מֵפֵר, שֶׁלֹּא מָצִינוּ שׁוּעָל שֶׁמֵּת בַּעֲפַר פִּיר. תַּנְיָא כְּווֹתֵיהּ דְּרַב אַדָּא בַּר אַהֲבָה: דְּבָרִים שֶׁיֵּשׁ בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ — מֵפֵר, בֵּין בֵּינוֹ לְבֵינָהּ, בֵּין בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים. שֶׁאֵין בָּהֶן עִינּוּי נֶפֶשׁ בֵּינוֹ לְבֵינָהּ — מֵפֵר. בֵּינָהּ לְבֵין אֲחֵרִים — אֵינוֹ מֵפֵר. כֵּיצַד? אָמְרָה ״קֻוֽנָּם פֵּירוֹת עָלַי״ — הֲרֵי זֶה יָפֵר. ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה לְפִי אַבָּא״, ״לְפִי אָחִיךָ״, ״לְפִי אָבִיךָ״, ״לְפִי אָחִי״, וְ״שֶׁלֹּא אֶתֵּן תֶּבֶן לִפְנֵי בְּהֶמְתְּךָ וּמַיִם לִפְנֵי בְּקָרֶךָ״ — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. ״שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל״, ״שֶׁלֹּא אֶפְקוֹס״, וְ״שֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי״ — יָפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. ״שֶׁלֹּא אַצִּיעַ לָךְ מִטָּתֶךָ״, וְ״שֶׁלֹּא אֶמְזוֹג לְךָ אֶת הַכּוֹס״, וְ״שֶׁלֹּא אֶרְחַץ לָךְ פָּנֶיךָ יָדֶיךָ וְרַגְלֶיךָ״ — אֵין צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבָּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. דָּבָר אַחֵר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ — מִכָּאן לְחָכָם שֶׁאֵין מַתִּיר נִדְרֵי עַצְמוֹ. מַאן שָׁמְעִינַן דְּאָמַר ״שֶׁלֹּא אֶכְחוֹל וְשֶׁלֹּא אֶפְקוֹס״ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין — רַבִּי יוֹסֵי, וְקָתָנֵי דְּמֵפַר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אָמַר מָר: ״וְשֶׁלֹּא אֲשַׁמֵּשׁ מִטָּתִי״ — יָפֵר מִשּׁוּם דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דְּאָמְרָה: ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ״, לְמָה לִי הֲפָרָה? הָא מְשׁוּעְבֶּדֶת לֵיהּ! אֶלָּא בְּאוֹמֶרֶת ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי״, וְכִדְרַב כָּהֲנָא, דְּאָמַר רַב כָּהֲנָא: ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישִׁי עָלֶיךָ״ — כּוֹפָהּ וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ. ״הֲנָאַת תַּשְׁמִישְׁךָ עָלַי״ — יָפֵר, שֶׁאֵין מַאֲכִילִין אֶת הָאָדָם דָּבָר הָאָסוּר לוֹ. מַאן תְּנָא הָא דְּתַנְיָא: דְּבָרִים הַמּוּתָּרִים וַאֲחֵרִים נָהֲגוּ בָּהֶן אִיסּוּר — אִי אַתָּה רַשַּׁאי לִנְהוֹג בָּהֶם הֶיתֵּר כְּדֵי לְבַטְּלָן, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״, דָּבָר אַחֵר: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״ — מִכָּאן לְתַלְמִיד חָכָם שֶׁאֵין מֵפֵר נִדְרֵי עַצְמוֹ. מַנִּי? רַבָּן גַּמְלִיאֵל הִיא. בְּעָא מִינֵּיהּ רָבָא מֵרַב נַחְמָן: תַּשְׁמִישׁ הַמִּטָּה לְרַבָּנַן, עִינּוּי נֶפֶשׁ הוּא, אוֹ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ? אֲמַר לֵיהּ: תְּנֵיתוּהָ, ״וּנְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״, יָפֵר חֶלְקוֹ, וּמְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים. וְאִי אָמְרַתְּ נֶדֶר עִנּוּי נֶפֶשׁ הָוֵי, אַמַּאי תְּהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים? שְׁמַע מִינַּהּ דְּבָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ הָוַיִין. לְרַבָּנַן תִּבְּעֵי לָךְ, מִשּׁוּם דִּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ רַבִּי יוֹסֵי קָתָנֵי לַהּ, דְּאָמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּירְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. מִמַּאי — כֵּיוָן דְּקָתָנֵי: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר אֵין אֵלּוּ נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ, לְמָה לֵיהּ תּוּ לְמִיתְנֵא ״הֲרֵי זֶה יָפֵר, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי״? שְׁמַע מִינַּהּ: מִכָּאן וְאֵילָךְ רַבִּי יוֹסֵי הִיא. אָמַר שְׁמוּאֵל מִשְּׁמֵיהּ דְּלֵוִי: כׇּל נְדָרִים בַּעַל מֵפֵר לְאִשְׁתּוֹ, חוּץ מִן ״הֲנָאָתִי עַל פְּלוֹנִי״, שֶׁאֵינוֹ מֵפֵר. אֲבָל ״הֲנָאַת פְּלוֹנִי עָלַי״ — מֵפֵר. תְּנַן: ״פֵּירוֹת מְדִינָה זוֹ עָלַי״ — יָבִיא לָהּ מִמְּדִינָה אַחֶרֶת, אָמַר רַב יוֹסֵף: דְּקָאָמְרָה שֶׁתָּבִיא. תָּא שְׁמַע: ״פֵּירוֹת חֶנְוָנִי זֶה עָלַי״ — אֵין יָכוֹל לְהָפֵר. הָכָא נָמֵי דְּקָא אָמְרָה שֶׁתָּבִיא אַתָּה. לֹא הָיְתָה פַּרְנָסָתוֹ אֶלָּא מִמֶּנּוּ — הֲרֵי זֶה יָפֵר. וְאִי אָמְרַתְּ דְּקָא אָמְרָה שֶׁ״תָּבִיא אַתָּה״, אַמַּאי יָפֵר? אֶלָּא מִדְּסֵיפָא דְּלָא מַיְיתֵי בַּעַל הָוֵי, רֵישָׁא דְּקָא מַיְיתָא הִיא! אֶלָּא: רֵישָׁא אֵין יָכוֹל לְהָפֵר, וּדְקָא מַיְיתָא הִיא. וּמַתְנִיתִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. דְּאָמַר רַב הוּנָא: כּוּלֵּיהּ פִּרְקִין רַבִּי יוֹסֵי הִיא. וּמַאי ״אֵין יָכוֹל לְהָפֵר״, מִשּׁוּם עִינּוּי נֶפֶשׁ, אֲבָל מֵפֵר נְדָרִים שֶׁבֵּינוֹ לְבֵינָהּ. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: נָדְרָה מִשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה, וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מִתּוֹךְ שֶׁהוּא מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה — מֵפֵר לְשֶׁאֵינוֹ מִתְעַנָּה. וְרַב אַסִּי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה, וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה. וְאִיכָּא דְּאָמְרִי, בְּעָא מִינֵּיהּ רַב אַסִּי מֵרַבִּי יוֹחָנָן: נָדְרָה מִשְׁתֵּי כִכָּרוֹת, בְּאַחַת מִתְעַנָּה וּבְאַחַת אֵין מִתְעַנָּה, מַהוּ? אֲמַר לֵיהּ: מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה. אֵיתִיבֵיהּ: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, וְהָיְתָה שׁוֹתֶה יַיִן, וּמִטַּמְּאָה לְמֵתִים הֲרֵי זוֹ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ וְהִיא לֹא יָדְעָה שֶׁהֵפֵר לָהּ, וְהָיְתָה שׁוֹתָה יַיִן וּמִיטַּמְּאָהּ לְמֵתִים — אֵינָהּ סוֹפֶגֶת אֶת הָאַרְבָּעִים. וְאִי אָמְרַתְּ מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה, דִּלְמָא מִן יַיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא — הֵפֵר לָהּ, מִן חַרְצָן וּמִן זַג — לֹא הֵפֵר לָהּ, דְּהָא לָא אִית לַהּ צַעֲרָא. וְתִסְפּוֹג אֶת הָאַרְבָּעִים! אָמַר רַב יוֹסֵף: אֵין נְזִירוּת לַחֲצָאִין. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת אִיכָּא?! אֶלָּא אָמַר אַבָּיֵי: אֵין נְזִירוּת לַחֲצָאִין, וְאֵין קׇרְבָּן לַחֲצָאִין. מֵיתִיבִי: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְהִפְרִישָׁה בְּהֶמְתָּהּ וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ — מְבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, וְאֵינָהּ מְבִיאָה עוֹלַת הָעוֹף. וְאִי אָמְרַתְּ אֵין קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת, אַמַּאי מְבִיאָה חַטָּאת הָעוֹף? וְאֶלָּא מַאי — יֵשׁ קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת? שָׁלֹשׁ בְּהֵמוֹת בָּעֵי לְאֵתוֹיֵי: חַטָּאת, עוֹלָה, וּשְׁלָמִים! אֶלָּא, לְעוֹלָם אֵין קׇרְבָּן לַחֲצִי נְזִירוּת. וְחַטַּאת הָעוֹף דְּמַתְיָא — מִשּׁוּם דְּחַטָּאת עַל הַסָּפֵק. אֵיתִיבֵיהּ: הָאִשָּׁה שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר וְנִטְמֵאת, וְאַחַר כָּךְ הֵפֵר לָהּ בַּעְלָהּ — מְבִיאָה חַטַּאת הָעוֹף, וְאֵין מְבִיאָה עוֹלַת הָעוֹף. וְאִי אָמְרַתְּ מֵפֵר לַמִּתְעַנָּה וְאֵין מֵפֵר לְשֶׁאֵין מִתְעַנָּה, דִּלְמָא מִיַּיִן דְּאִית לַהּ צַעֲרָא — הֵפֵר לָהּ, מִטּוּמְאַת מֵת, דְּלֵית לַהּ צַעֲרָא — לֹא הֵפֵר לָהּ? אָמְרִי: מִטּוּמְאַת מֵת נָמֵי אִית לַהּ צַעֲרָא — דִּכְתִיב: ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״, וְתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: מַאי דִּכְתִיב ״וְהַחַי יִתֵּן אֶל לִבּוֹ״, דְּיִסְפּוֹד — יִסְפְּדוּן לֵיהּ, דְּיִבְכּוּן — יִבְכּוּן לֵיהּ, דְּיִקְבַּר — יִקְבְּרוּנֵיהּ. מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֲנִי נֶהֱנֶה לַבְּרִיּוֹת״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר, וִיכוֹלָה הִיא לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט, שִׁכְחָה, וּבְפֵאָה. ״קֻוֽנָּם כֹּהֲנִים לְוִיִּם נֶהֱנִים לִי״ — יִטְּלוּ עַל כׇּרְחוֹ. ״כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִים לִי״ — יִטְּלוּ אֲחֵרִים. גְּמָ׳ אַלְמָא אֶפְשָׁר דְּמִתַּזְנָה מִדִּילֵיהּ, מִכְּלָל דְּבַעַל לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא. אֵימָא סֵיפָא: יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה, אֲבָל מִדְּבַעַל לָא אָכְלָה, אַלְמָא בַּעַל בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא! אָמַר עוּלָּא: לְעוֹלָם לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא, וְעוֹד: אֵין יָכוֹל לְהָפֵר — מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. רָבָא אָמַר: לְעוֹלָם בַּעַל בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא, וּ״מָה טַעַם״ קָאָמַר: מָה טַעַם אֵין יָכוֹל לְהָפֵר? מִפְּנֵי שֶׁיְּכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. רַב נַחְמָן אָמַר: לְעוֹלָם בַּעַל לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא. וְהָכִי קָתָנֵי: נִתְגָּרְשָׁה, יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. אֵיתִיבֵיהּ רָבָא לְרַב נַחְמָן: וּבַעַל לָאו בִּכְלַל בְּרִיּוֹת הוּא? וְהָתְנַן: ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ — יָפֵר חֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים. וְאִי אָמְרַתְּ בַּעַל לָאו בִּכְלַל ״בְּרִיּוֹת״ הוּא, נִדְרֵי עִינּוּי נֶפֶשׁ הֵן, וְיָפֵר לָהּ לְעוֹלָם! אֵימָא לָךְ: שָׁאנֵי הָכָא, דְּמוֹכְחָא מִלְּתָא דְּעַל הֶיתֵּרָא קָאָסְרָה נַפְשַׁהּ. יְכוֹלָה לֵיהָנוֹת בְּלֶקֶט שִׁכְחָה וּפֵאָה. וְלָא קָתָנֵי וּבְמַעְשַׂר עָנִי. וְהָתַנְיָא בְּבָרַיְיתָא: וּבְמַעְשַׂר עָנִי! אָמַר רַב יוֹסֵף: לָא קַשְׁיָא הָא — רַבִּי אֱלִיעֶזֶר, הָא — רַבָּנַן. דִּתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אֵין אָדָם צָרִיךְ לִקְרוֹת שֵׁם עַל מַעְשַׂר עָנִי שֶׁל דְּמַאי. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: קוֹרֵא שֵׁם, וְאֵין צָרִיךְ לְהַפְרִישׁ. מַאי לָאו, לְמַאן דְּאָמַר סְפֵקוֹ טוֹבֵל, קָסָבַר: אִית לֵיהּ טוֹבַת הֲנָאָה, וְכֵיוָן דְּאִית לֵיהּ טוֹבַת הֲנָאָה — לָא מַהְנְיָא. וּלְמַאן דְּאָמַר אֵינוֹ קוֹרֵא שֵׁם, קָסָבַר: סְפֵקוֹ אֵינוֹ טוֹבֵל, וְכׇל שֶׁסְּפֵקוֹ אֵינוֹ טוֹבֵל — לֵית לֵיהּ טוֹבַת הֲנָאָה, וּשְׁרֵי לֵיהּ לְאִיתְהֲנוֹיֵי. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: דְּכוּלֵּי עָלְמָא סְפֵקוֹ טוֹבֵל, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבָּנַן בְּהָא קָמִיפַּלְגִי. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: לֹא נֶחְשְׁדוּ עַמֵּי הָאָרֶץ עַל מַעְשַׂר עָנִי. כֵּיוָן דְּאִילּוּ מַפְקַר נִכְסֵיהּ וְהָוֵי עָנִי וְשָׁקֵל לֵיהּ הוּא — לֵית לֵיהּ פְּסֵידָא. וְרַבָּנַן סָבְרִי: נִכְסֵיהּ לָא מַפְקַר אִינִישׁ, דְּמִירְתַת דִּלְמָא זָכֵי בְּהוּ אִינִישׁ אַחֲרִינָא. הִלְכָּךְ — נֶחְשְׁדוּ. רָבָא אוֹמֵר: כָּאן בְּמַעְשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בְּתוֹךְ הַבַּיִת, דִּכְתִיבָא בֵּיהּ נְתִינָה: ״וְנָתַתָּה לַלֵּוִי לַגֵּר וְגוֹ׳״ — מִשּׁוּם הָכִי אָסוּר לֵיהּ לְאִיתְהֲנוֹיֵי. כָּאן בְּמַעְשַׂר עָנִי הַמִּתְחַלֵּק בְּתוֹךְ הַגֳּרָנוֹת. כֵּיוָן דִּכְתִיב בֵּיהּ ״וְהִנַּחְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ״, שְׁרֵי לֵיהּ לְאִיתְהֲנוֹיֵי. כֹּהֲנִים וּלְוִיִּם נֶהֱנִין לִי יִטְּלוּ כּוּ׳. אַלְמָא טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן. אֵימָא סֵיפָא: ״כֹּהֲנִים אֵלּוּ וּלְוִיִּם אֵלּוּ נֶהֱנִין לִי״ — יִטְּלוּ אֲחֵרִים, אֲבָל לְהָנֵי — לָא. אַלְמָא טוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן! אָמַר רַב הוֹשַׁעְיָא: לָא קַשְׁיָא, הָא רַבִּי, וְהָא רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה. דְּתַנְיָא: הַגּוֹנֵב טִבְלוֹ שֶׁל חֲבֵירוֹ וַאֲכָלוֹ — מְשַׁלֵּם לוֹ דְּמֵי טִבְלוֹ, דִּבְרֵי רַבִּי. רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אֵינוֹ מְשַׁלֵּם אֶלָּא דְּמֵי חוּלִּין שֶׁבּוֹ. מַאי לָאו בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּרַבִּי סָבַר: טוֹבַת הֲנָאָה מָמוֹן, וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן? לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן. אֶלָּא הָכָא בְּמַתָּנוֹת שֶׁלֹּא הוּרְמוּ קָא מִיפַּלְגִי. וְאִי טוֹבַת הֲנָאָה אֵינָהּ מָמוֹן — מָה לִי הוּרְמוּ, מָה לִי לֹא הוּרְמוּ? אֶלָּא, הַיְינוּ טַעְמָא דְרַבִּי: קַנְסוּהּ רַבָּנַן לְגַנָּב כִּי הֵיכִי דְּלָא לִיגְנוֹב. וְרַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: קַנְסוּהּ רַבָּנַן לְבַעַל הַבַּיִת, כִּי הֵיכִי דְּלָא לִישַׁהֵי לְטִיבְלֵיהּ. רָבָא אָמַר: שָׁאנֵי תְּרוּמָה, דְּהַיְינוּ טַעְמָא דְּיִטְּלוּ עַל כׇּרְחוֹ — מִשּׁוּם דִּתְרוּמָה לָא חַזְיָא אֶלָּא לְכֹהֲנִים, וְכֵיוָן דְּקָא אָתֵי לְמֵיסְרָא עֲלַיְיהוּ, שַׁוְּיָא עַפְרָא בְּעָלְמָא. מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּי אַבָּא״, וְ״עַל פִּי אָבִיךָ״, וְ״עַל פִּי אָחִי״, וְ״עַל פִּי אָחִיךָ״ — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. ״שֶׁאֵינִי עוֹשָׂה עַל פִּיךָ״ — אֵינוֹ צָרִיךְ לְהָפֵר. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא תַּעֲדִיף עָלָיו יוֹתֵר מִן הָרָאוּי לוֹ. רַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי אוֹמֵר: יָפֵר, שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה וּתְהִי אֲסוּרָה עָלָיו. גְּמָ׳ אָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי. לְמֵימְרָא דְּקָסָבַר שְׁמוּאֵל אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם? וּרְמִינְהִי: הַמַּקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יְדֵי אִשְׁתּוֹ — הֲרֵי זוֹ עוֹשָׂה וְאוֹכֶלֶת. וְהַמּוֹתָר — רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶקְדֵּשׁ, רַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר אוֹמֵר: חוּלִּין. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן הַסַּנְדְּלָר. אַלְמָא אֵין אָדָם מַקְדִּישׁ דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם. וְכִי תֵּימָא: כִּי קָאָמַר הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי — עַל הַעֲדָפָה הוּא דְּקָאָמַר. לֵימָא: הֲלָכָה כְּרַבִּי יוֹחָנָן בֶּן נוּרִי בְּהַעֲדָפָה. אִי נָמֵי: הֲלָכָה כְּתַנָּא קַמָּא. אִי נָמֵי: אֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי עֲקִיבָא! אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף: שָׁאנֵי קוּנָּמוֹת, הוֹאִיל וְאָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, אוֹסֵר נָמֵי דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עָלָיו. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: בִּשְׁלָמָא אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עָלָיו, שֶׁהֲרֵי אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹתָיו עַל חֲבֵירוֹ. אֶלָּא יֶאֱסוֹר דָּבָר שֶׁלֹּא בָּא לְעוֹלָם עַל חֲבֵירוֹ, שֶׁהֲרֵי אֵין אָדָם אוֹסֵר פֵּירוֹת חֲבֵירוֹ עַל חֲבֵירוֹ! אֶלָּא אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב יְהוֹשֻׁעַ: בְּאוֹמֶרֶת ״יִקְדְּשׁוּ יָדַי לְעוֹשֵׂיהֶן״, דְּיָדַיִם הָא אִיתַנְהוּ בָּעוֹלָם. וְכִי אָמְרָה הָכִי — קָדְשָׁה? וְהָא מְשַׁעְבְּדָן יְדַיהּ לְבַעַל! דְּאָמְרָה: לְכִי מִגָּרְשָׁה. הַשְׁתָּא מִיהַת לָא מִגָּרְשָׁה, וּמִמַּאי דְּכִי אַמְרַהּ הָכִי מַהְנְיָא? אָמַר רַבִּי אִילָא: וּמָה אִילּוּ אוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי יִרְמְיָה: מִי דָּמֵי? ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁאֲנִי מוֹכֵר לְךָ״ — הַשְׁתָּא בִּידֵיהּ הִיא. אִשָּׁה, בְּיָדָהּ לְהַקְדִּישׁ מַעֲשֵׂה יָדֶיהָ?! הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמָּכַרְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶקָּחֶנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַב פָּפָּא: מִי דָּמֵי?! גַּבֵּי זְבִינָא — פְּסִיקָא מִילְּתַיְיהוּ. גַּבֵּי אִשָּׁה מִי פְּסִיקָא מִילְּתָא? הָא לָא דָּמֵי אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: מִי דָּמֵי? שָׂדֶה בְּיָדוֹ לִפְדּוֹתוֹ. אִשָּׁה בְּיָדָהּ לְהִתְגָּרֵשׁ?! הָא לָא דָּמְיָא אֶלָּא לָאוֹמֵר לַחֲבֵירוֹ ״שָׂדֶה זוֹ שֶׁמִּשְׁכַּנְתִּי לְךָ לְעֶשֶׂר שָׁנִים, לִכְשֶׁאֶפְדֶּנָּה מִמְּךָ — תִּקָּדֵישׁ״, מִי לָא קָדְשָׁה? מַתְקֵיף לַהּ רַב אָשֵׁי: מִי דָּמֵי?! הָתָם קִיץ. אִשָּׁה מִי אִית לַהּ קִיצּוּתָא? אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: שָׁאנֵי קוּנָּמוֹת, דְּכִי קְדוּשַּׁת הַגּוּף דָּמֵי, וְכִדְרָבָא. דְּאָמַר רָבָא: הֶקְדֵּשׁ, חָמֵץ וְשִׁחְרוּר — מַפְקִיעִין מִידֵי שִׁעְבּוּד. אִי הָכִי לְמָה לִי שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה? תְּנִי: וְעוֹד שֶׁמָּא יְגָרְשֶׁנָּה. מַתְנִי׳ נָדְרָה אִשְׁתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בִּתּוֹ, נָדְרָה בִּתּוֹ וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה אִשְׁתּוֹ, נָדְרָה בְּנָזִיר וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּקׇרְבָּן, נָדְרָה בְּקׇרְבָּן וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה בְּנָזִיר, נָדְרָה מִתְּאֵנִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הָעֲנָבִים, נָדְרָה מִן הָעֲנָבִים וְסָבוּר שֶׁנָּדְרָה מִן הַתְּאֵנִים — הֲרֵי זֶה יַחְזוֹר וְיָפֵר. גְּמָ׳ לְמֵימְרָא דְּ״יָנִיא אוֹתָהּ״ דַּוְקָא הוּא? וְהָא גַּבֵּי קְרָעִים דִּכְתִיב ״עַל״ ״עַל״, דִּכְתִיב: ״עַל שָׁאוּל וְעַל יְהוֹנָתָן בְּנוֹ״. וְתַנְיָא: אָמְרוּ לוֹ ״מֵת אָבִיו״ וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ — יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. אָמְרִי, לָא קַשְׁיָא: הָא בִּסְתָם, וְהָא בִּמְפָרֵשׁ. וְהָתַנְיָא: אָמְרוּ לוֹ ״מֵת אָבִיו״ וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ — לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. אָמְרוּ לוֹ ״מֵת לוֹ מֵת״, וּכְסָבוּר אָבִיו הוּא וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ נִמְצָא בְּנוֹ — יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. רַב אָשֵׁי אָמַר: כָּאן בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר, כָּאן לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר. הָא דְּקָאָמְרַתְּ יָצָא יְדֵי קְרִיעָה — שֶׁנִּמְצָא בְּנוֹ בְּתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר. הָא דְּאָמְרַתְּ לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה — לְאַחַר כְּדֵי דִבּוּר. וְהָתַנְיָא: מִי שֶׁיֵּשׁ לוֹ חוֹלֶה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְנִתְעַלֵּף, וְכִמְדוּמֶּה שֶׁמֵּת, וְקָרַע, וְאַחַר כָּךְ מֵת — לֹא יָצָא יְדֵי קְרִיעָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן פַּזִּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁמֵּת לְאַחַר כְּדֵי דִיבּוּר, אֲבָל בְּתוֹךְ כְּדֵי דִיבּוּר — כְּדִבּוּר דָּמֵי. וְהִילְכְתָא: תּוֹךְ כְּדֵי דִבּוּר — כְּדִבּוּר דָּמֵי, חוּץ מִמְּגַדֵּף וְעוֹבֵד עֲבוֹדָה זָרָה וּמְקַדֵּשׁ וּמְגָרֵשׁ. מַתְנִי׳ אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת״, קִיֵּים לִתְאֵנִים — כּוּלּוֹ קַיָּים, הֵפֵר לִתְאֵנִים — אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לַעֲנָבִים. אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנָה שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת וַעֲנָבָה שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת״ — הֲרֵי אֵלּוּ שְׁנֵי נְדָרִים. גְּמָ׳ מַנִּי מַתְנִיתִין? רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, דְּתַנְיָא: ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״, אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנִים וַעֲנָבִים אֵלּוּ שֶׁאֲנִי טוֹעֶמֶת״, קִיֵּים לִתְאֵנִים — כּוּלּוֹ קַיָּים, הֵפֵר לִתְאֵנִים — אֵינוֹ מוּפָר עַד שֶׁיָּפֵר אַף לַעֲנָבִים, דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ״, מָה ״יְקִימֶנּוּ״ — מִמֶּנּוּ, אַף ״יְפֵרֶנּוּ״ — מִמֶּנּוּ. וְרַבִּי יִשְׁמָעֵאל: מִי כְּתִיב ״יָפֵר מִמֶּנּוּ״? וְרַבִּי עֲקִיבָא: מַקִּישׁ הֲפָרָה לַהֲקָמָה, מָה הֲקָמָה — מִמֶּנּוּ, אַף הֲפָרָה — מִמֶּנּוּ. אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל וְרַבִּי עֲקִיבָא, אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים: מַקִּישׁ הֲקָמָה לַהֲפָרָה; מָה הֲפָרָה — מַה שֶּׁהֵפֵר הֵפֵר, אַף הֲקָמָה — מַה שֶּׁקִּיֵּים קִיֵּים. אָמְרָה ״קֻוֽנָּם תְּאֵנָה״, אָמַר רָבָא: מַתְנִיתִין רַבִּי שִׁמְעוֹן הִיא. דְּאָמַר: עַד שֶׁיֹּאמַר ״שְׁבוּעָה״ לְכׇל אֶחָד וְאֶחָד. מַתְנִי׳ ״יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ נְדָרִים, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין״, יָפֵר. ״יוֹדֵעַ אֲנִי שֶׁיֵּשׁ מְפִירִין, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁזֶּה נֶדֶר״, רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לֹא יָפֵר, וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָפֵר. גְּמָ׳ וּרְמִינְהוּ: ״בְּלֹא רְאוֹת״, פְּרָט לַסּוֹמֵא. דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: לְרַבּוֹת אֶת הַסּוֹמֵא. אָמַר רָבָא: הָכָא מֵעִנְיָנֵיהּ דִּקְרָא וְהָכָא מֵעִנְיָנֵיהּ דִּקְרָא. רַבִּי יְהוּדָה סָבַר: גַּבֵּי רוֹצֵחַ כְּתִיב ״וַאֲשֶׁר יָבֹא אֶת רֵעֵהוּ בַיַּעַר״ — כׇּל דְּבַר מֵיעַל לְיַעַר, וְסּוֹמֵא נָמֵי בַּר מֵיעַל לְיַעַר הוּא. וְאִי אָמְרַתְּ ״בְּלֹא רְאוֹת״ לְרַבּוֹת אֶת הַסּוֹמֵא — מִ״יַּעַר״ נָפְקָא לֵיהּ. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: ״בְּלֹא רְאוֹת״ פְּרָט לְסּוֹמֵא. רַבִּי מֵאִיר סָבַר: כְּתִיב ״בִּבְלִי דַעַת״ — כׇּל דְּבַר מִידָּע, וְסּוֹמֵא לָאו בַּר מִידָּע הוּא. וְאִי אָמְרַתְּ ״בְּלֹא רְאוֹת״ פְּרָט לַסּוֹמֵא — מִ״בְּלִי דַעַת״ נָפְקָא לֵיהּ. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ: ״בְּלֹא רְאוֹת״ לְרַבּוֹת אֶת הַסּוֹמֵא. מַתְנִי׳ הַמַּדִּיר הֲנָאָה מֵחֲתָנוֹ, וְהוּא רוֹצֶה לָתֵת לְבִתּוֹ מָעוֹת, אוֹמֵר לָהּ: הֲרֵי הַמָּעוֹת הָאֵלּוּ נְתוּנִין לָךְ בְּמַתָּנָה, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יְהֵא לְבַעְלִיךְ רְשׁוּת בָּהֶן, אֶלָּא מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ. גְּמָ׳ אָמַר רַב: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דְּאָמַר לַהּ ״מָה שֶׁאַתְּ נוֹשֵׂאת וְנוֹתֶנֶת בְּפִיךְ״, אֲבָל אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״, קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל. וּשְׁמוּאֵל אוֹמֵר: אֲפִילּוּ אָמַר ״מַה שֶּׁתִּרְצִי עֲשִׂי״ — לָא קְנָה יָתְהוֹן בַּעַל. מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: כְּמַאן אָזְלָא הָא שְׁמַעְתָּא דְּרַב — כְּרַבִּי מֵאִיר, דְּאָמַר: יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ. וּרְמִינְהוּ: כֵּיצַד מִשְׁתַּתְּפִין בְּמָבוֹי? מַנִּיחַ אֶת הֶחָבִית וְאוֹמֵר: הֲרֵי זֶה לְכׇל בְּנֵי מָבוֹי. וּמְזַכֶּה לָהֶן עַל יְדֵי עַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים, וְעַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַל יְדֵי אִשְׁתּוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ קְנָה יָתְהוֹן בַּעְלַהּ, עֵירוּב לָא נָפֵיק מֵרְשׁוּתֵיהּ דְּבַעַל! אָמַר רָבָא: אַף עַל גַּב דְּאָמַר רַבִּי מֵאִיר יַד אִשָּׁה כְּיַד בַּעְלָהּ, מוֹדֶה רַבִּי מֵאִיר לְעִנְיַן שִׁיתּוּף, דְּכֵיוָן דִּלְזַכּוֹת לַאֲחֵרִים הוּא מִיַּד בַּעְלָהּ — זָכְיָא. אֵיתִיבֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: אֵלּוּ שֶׁזָּכִין לָהֶן: עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַגְּדוֹלִים, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הָעִבְרִים. וְאֵלּוּ שֶׁאֵין זָכִין לָהֶן: עַל יְדֵי בְּנוֹ וּבִתּוֹ הַקְּטַנִּים, וְעַבְדּוֹ וְשִׁפְחָתוֹ הַכְּנַעֲנִים, וְאִשְׁתּוֹ! אֶלָּא אָמַר רַב אָשֵׁי: מַתְנִיתִין בְּשֶׁיֵּשׁ לָהּ חָצֵר בְּאוֹתוֹ מָבוֹי עָסְקִינַן, דְּמִגּוֹ דְּזָכְיָא לְנַפְשַׁהּ — זָכְיָא לְאַחֲרִינֵי. מַתְנִי׳ ״וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ״, כֵּיצַד? אָמְרָה ״הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים יוֹם״, אַף עַל פִּי שֶׁנִּשֵּׂאת בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים יוֹם — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. נָדְרָה וְהִיא בִּרְשׁוּת הַבַּעַל — מֵפֵר לָהּ. כֵּיצַד? אָמְרָה ״הֲרֵינִי נְזִירָה לְאַחַר שְׁלֹשִׁים״, אַף עַל פִּי שֶׁנִּתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה בְּתוֹךְ שְׁלֹשִׁים — הֲרֵי זֶה מוּפָר. נָדְרָה בּוֹ בַּיּוֹם וְנִתְגָּרְשָׁה בּוֹ בַּיּוֹם, הֶחְזִירָה בּוֹ בְּיוֹם — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. זֶה הַכְּלָל: כׇּל שֶׁיָּצְאָה לִרְשׁוּת עַצְמָהּ שָׁעָה אַחַת — אֵינוֹ יָכוֹל לְהָפֵר. גְּמָ׳ תַּנְיָא: אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה שֶׁאָמְרָה ״הֲרֵינִי נְזִירָה לִכְשֶׁאִנָּשֵׂא״ וְנִשֵּׂאת, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: יָפֵר, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: לֹא יָפֵר. וְסִימָנָא: יְלֵלִי. אֵשֶׁת אִישׁ שֶׁאָמְרָה ״הֲרֵינִי נְזִירָה לִכְשֶׁאֶתְגָּרֵשׁ״ וְנִתְגָּרְשָׁה, רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: לֹא יָפֵר, וְרַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: יָפֵר. אָמַר רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְגוֹ׳״, עַד שֶׁיְּהֵא נֶדֶר בִּשְׁעַת אַלְמָנוּת וְגֵרוּשִׁין. רַבִּי עֲקִיבָא סָבַר: הֲרֵי הוּא אוֹמֵר ״כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ״, עַד שֶׁיְּהֵא אִיסּוּרֵי נֶדֶר בִּשְׁעַת אַלְמָנוּת וְגֵרוּשִׁין. אָמַר רַב חִסְדָּא: מַתְנִיתִין — רַבִּי עֲקִיבָא הִיא. אַבָּיֵי אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי יִשְׁמָעֵאל, מַתְנִיתִין תָּלְיָא נַפְשַׁהּ בְּיוֹמֵי, בָּרַיְיתָא תָּלְיָא נַפְשַׁהּ בְּנִישּׂוּאִין. שָׁלְמוּ יוֹמֵי וְלָא נִתְגָּרְשָׁה, שָׁלְמוּ יוֹמֵי וְלָא מִיתְנַסְבָא. ״זֶה הַכְּלָל״ דְּקָתָנֵי גַּבֵּי ״נַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה״ — לְאֵיתוֹיֵי הָלַךְ הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁהָלְכוּ שְׁלוּחֵי הָאָב עִם שְׁלוּחֵי הַבַּעַל, בְּנַעֲרָה הַמְאוֹרָסָה, דְּאָבִיהָ וּבַעְלָהּ מְפִירִין נְדָרֶיהָ. ״זֶה הַכְּלָל״ דְּקָתָנֵי גַּבֵּי ״וְאֵלּוּ נְדָרִים״, לְאֵיתוֹיֵי מָסַר הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל אוֹ שֶׁמָּסְרוּ שְׁלוּחֵי הָאָב לִשְׁלוּחֵי הַבַּעַל, שֶׁאֵין הַבַּעַל מֵיפֵר בַּקּוֹדְמִין. מַתְנִי׳ תֵּשַׁע נְעָרוֹת נִדְרֵיהֶן קַיָּימִין: בּוֹגֶרֶת וְהִיא יְתוֹמָה. נַעֲרָה וּבָגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה. נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָּגְרָה וְהִיא יְתוֹמָה. בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ. נַעֲרָה בּוֹגֶרֶת וּמֵת אָבִיהָ. נַעֲרָה שֶׁלֹּא בָּגְרָה וּמֵת אָבִיהָ. נַעֲרָה שֶׁמֵּת אָבִיהָ וּמִשֶּׁמֵּת אָבִיהָ בָּגְרָה. בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּים. נַעֲרָה בּוֹגֶרֶת וְאָבִיהָ קַיָּים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אַף הַמַּשִּׂיא בִּתּוֹ הַקְּטַנָּה וְנִתְאַלְמְנָה אוֹ נִתְגָּרְשָׁה וְחָזְרָה אֶצְלוֹ — עֲדַיִין הִיא נַעֲרָה. גְּמָ׳ אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: זוֹ דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. אֲבָל חֲכָמִים אוֹמְרִים, שָׁלֹשׁ נְעָרוֹת נִדְרֵיהֶן קַיָּימִין: בּוֹגֶרֶת, וִיתוֹמָה, וִיתוֹמָה בְּחַיֵּי הָאָב. מַתְנִי׳ ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לְאַבָּא וּלְאָבִיךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּיךָ״, ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְךָ אִם עוֹשָׂה אֲנִי עַל פִּי אַבָּא וְעַל פִּי אָבִיךָ״ — הֲרֵי זֶה יָפֵר. גְּמָ׳ תַּנְיָא: ״שֶׁאֵינִי נֶהֱנֵית לְאַבָּא וּלְאָבִיךְ אִם אֲנִי עוֹשָׂה לְפִיךָ״, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא יָפֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָפֵר. ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים אִם מְשַׁמַּשְׁתֶּךָ״, רַבִּי נָתָן אוֹמֵר: לֹא יָפֵר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: יָפֵר. הָהוּא גַּבְרָא דְּאִיתְּסַר הֲנָיָיתָא דְּעָלְמָא עֲלֵיהּ אִי נָסֵיב אִיתְּתָא כִּי לָא תָּנֵינָא הִילְכְתָא. רָהֵיט בְּגַפָּא וְתוּבַלְיָא וְלָא אִמְּצִי לְמִיתְנֵא. אֲתָא רַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא וְשַׁבְּשֵׁיהּ וְאִינְּסִיב אִיתְּתָא, וְשַׁרְקֵיהּ טִינָא, וְאַתְיֵיהּ לְקַמֵּיהּ דְּרַב חִסְדָּא. אָמַר רָבָא: מַאן חַכִּים לְמִיעְבַּד כִּי הָא מִילְּתָא אִי לָאו דְּרַב אַחָא בַּר רַב הוּנָא, דְּגַבְרָא רַבָּה הוּא. דְּקָסָבַר דְּכִי הֵיכִי דִּפְלִיגִי רַבָּנַן וְרַבִּי נָתָן בַּהֲפָרָה — הָכִי נָמֵי פְּלִיגִי בִּשְׁאֵלָה. וְרַב פַּפִּי אָמַר: מַחֲלוֹקֶת בַּהֲפָרָה, דְּרַבִּי נָתָן סָבַר: אֵין הַבַּעַל מֵיפֵר אֶלָּא אִם כֵּן חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב: ״וְחָפְרָה הַלְּבָנָה״. וְרַבָּנַן סָבְרִי: בַּעַל מֵיפֵר אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב: ״מֵפֵר מַחְשְׁבוֹת עֲרוּמִים״. אֲבָל בִּשְׁאֵלָה — דִּבְרֵי הַכֹּל אֵין חָכָם מַתִּיר כְּלוּם אֶלָּא אִם כֵּן חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב: ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי, וּלְמִי שֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי. וְאִי אָמְרַתְּ נִשְׁאָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא. וּמִי יָדַע אִי הַאי קַמָּא אִי הַאי בָּתְרָא? אֶלָּא לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי, הֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ. וְאִי אָמְרַתְּ נִשְׁאָל אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, אִי בָּעֵי — עַל נִדְרוֹ אִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, אִי בָּעֵי — עַל נִזְרוֹ אִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! רַבִּי נָתָן הִיא. אָמַר רָבִינָא: אָמַר לִי מָרִימָר, הָכִי אֲמַר אֲבוּךְ מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב פַּפִּי: מַחֲלוֹקֶת בַּהֲפָרָה, אֲבָל בִּשְׁאֵלָה — דִּבְרֵי הַכֹּל מֵפֵר וְאַף עַל פִּי שֶׁלֹּא חָל נֶדֶר, דִּכְתִיב ״לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ״. לְמֵימְרָא דְּלָא הֲוָה בֵּיהּ מַעֲשֶׂה. מֵיתִיבִי: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה לִפְלוֹנִי וּלְמִי שֶׁנִּשְׁאָל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל הָרִאשׁוֹן, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל הַשֵּׁנִי. אַמַּאי? אִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי — עַל הַאי נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! מִי יוֹדֵעַ הֵי רִאשׁוֹן וְהֵי שֵׁנִי? מֵתִיבִי: ״קֻוֽנָּם שֶׁאֵינִי נֶהֱנֶה וַהֲרֵינִי נָזִיר לִכְשֶׁאֶשָּׁאֵל עָלָיו״ — נִשְׁאָל עַל נִדְרוֹ, וְאַחַר כָּךְ נִשְׁאָל עַל נִזְרוֹ. וְאַמַּאי? אִי בָּעֵי — עַל נִדְרוֹ נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא, וְאִי בָּעֵי — עַל נִזְרוֹ נִיתְּשִׁיל בְּרֵישָׁא! תְּיוּבְתָּא. מַתְנִי׳ בָּרִאשׁוֹנָה הָיוּ אוֹמְרִים: שָׁלֹשׁ נָשִׁים יוֹצְאוֹת וְנוֹטְלוֹת כְּתוּבָה: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, ״שָׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״, וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״. חָזְרוּ לוֹמַר, שֶׁלֹּא תְּהֵא אִשָּׁה נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר וּמְקַלְקֶלֶת עַל בַּעְלָהּ: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״ — תָּבִיא רְאָיָה לִדְבָרֶיהָ. ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ — יַעֲשׂוּ דֶּרֶךְ בַּקָּשָׁה. וּ״נְטוּלָה אֲנִי מִן הַיְּהוּדִים״ — יָפֵר לְחֶלְקוֹ, וּתְהֵא מְשַׁמַּשְׁתּוֹ, וּתְהֵא נְטוּלָה מִן הַיְּהוּדִים. גְּמָ׳ אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״טְמֵאָה אֲנִי״, מַהוּ שֶׁתֹּאכַל בִּתְרוּמָה? רַב שֵׁשֶׁת אָמַר: אוֹכֶלֶת, שֶׁלֹּא תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. רָבָא אָמַר: אֵינָהּ אוֹכֶלֶת, אֶפְשָׁר דְּאָכְלָה חוּלִּין. אָמַר רָבָא: וּמוֹדֶה רַב שֵׁשֶׁת שֶׁאִם נִתְאַרְמְלָה שֶׁאֵינָהּ אוֹכֶלֶת. מִידֵּי הוּא טַעְמָא אֶלָּא מִשּׁוּם תּוֹצִיא לַעַז עַל בָּנֶיהָ. נִתְאַרְמְלָה וְנִתְגָּרְשָׁה, אָמְרִי: הַשְׁתָּא דְּאִיתְּנִיסָא. אָמַר רַב פָּפָּא, בָּדֵיק לַן רָבָא: אֵשֶׁת כֹּהֵן שֶׁנֶּאֶנְסָה, יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה אוֹ אֵין לָהּ כְּתוּבָּה? כֵּיוָן דְּאוֹנֶס לְגַבֵּי כֹּהֵן כְּרָצוֹן לְגַבֵּי יִשְׂרָאֵל דָּמֵי, אֵין לָהּ כְּתוּבָּה. אוֹ דִילְמָא מָצֵי אָמְרָה לֵיהּ: אֲנָא הָא חֲזֵינָא, וְגַבְרָא הוּא דְּנִסְתַּחֲפָה שָׂדֵהוּ. וְאָמְרִינַן לֵיהּ, מַתְנִיתִין הִיא: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״ — יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. בְּמַאי עָסְקִינַן? אִילֵימָא בְּאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל, אִי בְּרָצוֹן — כְּלוּם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה? וְאִי בְּאוֹנֶס — מִי קָא מִיתַּסְרָא עַל גַּבְרָא? וְאֶלָּא בְּאֵשֶׁת כֹּהֵן. אִי בְּרָצוֹן — כְּלוּם יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה? מִי גָּרְעָה מֵאֵשֶׁת יִשְׂרָאֵל בְּרָצוֹן? אֶלָּא לָאו: בְּאוֹנֶס, וְקָתָנֵי: יֵשׁ לָהּ כְּתוּבָּה. אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״גֵּרַשְׁתַּנִי״, מַהוּ? אָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, דַּאֲפִילּוּ לְמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה דְּקָתָנֵי לָא מְהֵימְנָא — הָתָם הוּא דִּמְשַׁקְּרָה, דְּיָדְעָה דְּבַעְלַהּ לָא יָדַע בָּהּ. אֲבָל גַּבֵּי ״גֵּרַשְׁתַּנִי״ דְּיָדַע בָּהּ — מְהֵימְנָא, דַּחֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: אַדְרַבָּא, אֲפִילּוּ לְמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה דְּקָתָנֵי מְהֵימְנָא — הָתָם מִשּׁוּם דְּלָא עֲבִידָא לְבַזּוֹיֵי נַפְשַׁהּ, אֲבָל הָכָא דְּזִמְנִין דִּתְקִיף לַהּ מִן גַּבְרָא — מְעִיזָּה וּמְעִיזָּה. מֵתִיב רַב מְשַׁרְשְׁיָא: ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ דְּמִשְׁנָה רִאשׁוֹנָה — תְּיוּבְתָּא דְּרָבָא, הָכָא דְּלֵית לַהּ כִּיסּוּפָא, וְקָתָנֵי דִּמְהֵימְנָא! קָסָבַר רָבָא: הָתָם, כֵּיוָן דְּלָא סַגִּי לַהּ דְּלָא אָמְרָה ״אֵין יוֹרֶה כְּחֵץ״, אִי לָא אִיתָא כִּדְקָאָמְרָה — לָא אָמְרָה לֵיהּ. ״הַשָּׁמַיִם בֵּינִי לְבֵינָךְ״ דְּמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה, תִּהְוֵי תְּיוּבְתָּא דְּרַב הַמְנוּנָא: וְהָא הָכָא דְּיָדְעָה הִיא, וּבַעְלַהּ יָדַע בַּהּ, וְקָתָנֵי דְּלָא מְהֵימְנָא! קָסָבַר רַב הַמְנוּנָא: הָכָא נָמֵי הִיא גּוּפָא אָמְרָה: נְהִי דִּבְבִיאָה יָדַע, בְּיוֹרֶה כְּחֵץ מִי יָדַע? וּמִשּׁוּם הָכִי מְשַׁקְּרָא. הָהִיא אִיתְּתָא דְּכׇל יוֹמָא דְּתַשְׁמִישׁ מִיקַדְּמָה מָשְׁיָא יְדֵיהּ לְגַבְרָא. יוֹמָא חַד אַתְיָא לֵיהּ מַיָּא לְמִמְשֵׁא. אֲמַר לַהּ: הָדָא מִילְּתָא לָא הֲוָת הָאִידָּנָא! אֲמַרָה לֵיהּ: אִם כֵּן, חַד מִן נׇכְרִים אַהֲלוֹיֵי דַּהֲווֹ הָכָא הָאִידָּנָא, אִי אַנְתְּ לָא — דִּלְמָא מִנְּהוֹן. אָמַר רַב נַחְמָן: עֵינֶיהָ נָתְנָה בְּאַחֵר, וְלֵית בַּהּ מְשָׁשָׁא בְּמִלַּהּ. הָהִיא אִיתְּתָא דְּלָא הֲוָה בְּדִיחָא דַּעְתַּהּ בַּהֲדֵי גַּבְרָא. אֲמַר לַהּ: הָאִידָּנָא מַאי שְׁנָא? אֲמַרָה לֵיהּ: מֵעוֹלָם לָא צַעַרְתַּן בְּדֶרֶךְ אֶרֶץ כִּי הָאִידָּנָא. אֲמַר לַהּ: לָא הֲוָה הָדָא מִילְּתָא הָאִידָּנָא. אֲמַרָה לֵיהּ: אִם כֵּן הָלֵין נׇכְרִים נַפְטוֹיֵי דַּהֲווֹ הָכָא הָאִידָּנָא, אִי אַנְתְּ לָא — דִּלְמָא חַד מִנְּהוֹן. אֲמַר לְהוּ רַב נַחְמָן: לָא תַּשְׁגִּיחוּן בַּהּ, נוֹתֶנֶת עֵינֶיהָ בְּאַחֵר הֲוַאי. הָהוּא גַּבְרָא דַּהֲוָה מִהַרְזִיק בְּבֵיתָא הוּא וְאִינְתְּתָא. עָל אֲתָא מָרֵיהּ דְּבֵיתָא, פַּרְטֵיהּ נוֹאֵף לְהוּצָא וַעֲרַק. אָמַר רָבָא: אִיתְּתָא שַׁרְיָא. אִם אִיתָא דַּעֲבַד אִיסּוּרָא — אִרְכוֹסֵי הֲוָה מִירְכַס. הָהוּא נוֹאֵף דְּעָל לְגַבֵּי דְּהָהִיא אִנְתְּתָא, אֲתָא גַּבְרָא, סְלֵיק נוֹאֵף אִיתִּיב בִּכְלָאֵי בָּבָא. הֲוָה מַחֲתָן תַּחְלֵי תַּמָּן וְטַעְמִינּוּן חִוְיָא. בְּעָא מָרֵי דְבֵיתָא לְמֵיכַל מִן הָנְהוּ תַּחְלֵי בְּלָא דַּעְתָּא דְּאִינְתְּתָא, אֲמַר לֵיהּ הָהוּא נוֹאֵף: לָא תֵּיכוּל מִנְּהוֹן דְּטַעְמִינּוּן חִוְיָא. אָמַר רָבָא: אִינְתְּתֵיהּ שַׁרְיָא, אִם אִיתֵיהּ דַּעֲבַד אִיסּוּרָא, נִיחָא לֵיהּ דְּלֵיכוֹל וְלֵימוּת, דִּכְתִיב: ״כִּי נִאֵפוּ וְדָם בִּידֵיהֶן״. פְּשִׁיטָא! מַהוּ דְּתֵימָא: אִיסּוּרָא עֲבַד, וְהַאי דַּאֲמַר לֵיהּ דְּנִיחָא לֵיהּ דְּלָא לֵימוּת בַּעַל, דְּתֶהְוֵי אִינְתְּתֵיהּ עִלָּוֵיהּ ״מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם״, קָא מַשְׁמַע לַן. הַדְרָן עֲלָךְ וְאֵלּוּ נְדָרִים וּסְלִיקָא לַהּ מַסֶּכֶת נְדָרִים

14 נדרים פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: אָמְרָה לְבַעְלָהּ ״גֵּרַשְׁתַּנִי״, מַהוּ? אָמַר רַב הַמְנוּנָא: תָּא שְׁמַע: הָאוֹמֶרֶת ״טְמֵאָה אֲנִי לָךְ״, דַּאֲפִילּוּ לְמִשְׁנָה אַחֲרוֹנָה דְּקָתָנֵי לָא מְהֵימְנָא — הָתָם הוּא דִּמְשַׁקְּרָה, דְּיָדְעָה דְּבַעְלַהּ לָא יָדַע בָּהּ. אֲבָל גַּבֵּי ״גֵּרַשְׁתַּנִי״ דְּיָדַע בָּהּ — מְהֵימְנָא, דַּחֲזָקָה אֵין אִשָּׁה מְעִיזָּה פָּנֶיהָ בִּפְנֵי בַּעְלָהּ.

16 רש"י על כתובות פתח ↗

לזו יש עדים - שנבעלה דכיון דנשבית לבין העובדי כוכבים והם פרוצים בעריות כולנו עדים שנבעלה:

17 חידושי חתם סופר על חולין פתח ↗

אך צ"ע הוא גופי' מנ"ל להירושלמי דלמא אחזקת מנהג הבעל לא סמכינן אך אזנות לא שכיחא ורוב פעמים אינה מזנית לא באונס ולא ברצון ואין אפטרופס לעריות מיעוטא היא ולא רובא ונלמד מכאן דאזלינן בתר רובא ולא זינתה. אבל למיזל בתר חזקת מנהג דנימא אפי' בעל הנואף מ"מ הבעל בעל רוב בעילות מנ"ל וצ"ע לכאורה. וצ"ל דאין אפטרופס לעריות הוה ממש כהפקר גמור ואינו נכנס בגדר רוב ומיעוט כלל. אע"ג דאמת הוא דזנות ומכ"ש אונס לא שכיח מ"מ השתא בהס"ד אנו מכניסין בספק זה כל העולם כלו וכל הערביים ומצרים אפי' חבושים בסוהר ישראל ואמרינן כאן נמצא וכאן הי' מ"מ כל זה מטעם רוב אבל אי לא אזלינן בתר רוב הרי כל הערביים בספק וכבר כ' הרא"ה בבד"ה דרוב גוים פרוצים לאו רוב אלא כל גוים ואין מעצר לפרוצותם ואינו נכנס בגדר רוב ומיעוט אי לאו דרוב בעילות אחר בעל ובזה מיושב קו' פני יהושע בכתובות י"ג ע"ב דהתם קיי"ל כר"ג ומשמע דס"ל יש אפטרופיס והכי פשיטא דאין אפטרופס. ומורי בהפלאה תי' דלבתר דאזלינן בתר רוב קיי"ל יש אפטרופס מטעם רוב. ואני אומר אי ס"ד באשה שנסתרה עם א' בהחבא אפ"ה רוב יש אפטרופס א"כ כשהיא ובעלה חבושים יחד בודאי מיעוטא דמיעוטא הוא לחוש לאחר ואם הכא מיעוטא איכא התם כשהם נסתרים יחד בודאי רובא איכא וכר' יהושע ואנן הא קיי"ל כר"ג וסתרי סוגיא אהדדי וכקו' פ"י ולהנ"ל ניחא דהתם בישראל יש אפטרופס לר"ג אפי' נסתרו בהדדי והכא חיישינן לגוים דפרוצים אפי' חבושה עם בעלה אין אפטרופס ואפי' הפקר גמור הוה ואינו נכנס בגדר רוב ומיעוט כלל:

18 בכורות פתח ↗

וּמִי חָיֵישׁ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ לְמִיעוּט? וְהָתְנַן: הָיְתָה לָהּ חֲמוֹת — אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת, יָצְאָה מְלֵיאָה — חוֹשֶׁשֶׁת. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: אֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת.

20 חולין פתח ↗

אָמַר רַבִּי חָנָן אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידֵּי אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי מִשּׁוּם בַּר קַפָּרָא: רַבָּן גַּמְלִיאֵל וּבֵית דִּינוֹ נִמְנוּ עַל שְׁחִיטַת כּוּתִי וַאֲסָרוּהָ. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי זֵירָא לְרַבִּי יַעֲקֹב בַּר אִידִי: שֶׁמָּא לֹא שָׁמַע רַבִּי אֶלָּא בְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו? אֲמַר לֵיהּ: דָּמֵי הַאי מֵרַבָּנַן כִּדְלָא גְּמִירִי אִינָשֵׁי שְׁמַעְתָּא, בְּשֶׁאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹמֵד עַל גַּבָּיו לְמֵימְרָא בָּעֵי?

« פני יהושע על כתובות י״ב ×¢×´×‘ פני יהושע על כתובות י״ד ×¢×´× »