מאירי על נזיר ס״ג

1 המשנה השניה והכונה בה בביאור ענין החלק השני והוא שאמר נזיר שגלח ונודע שהוא טמא אם טומאה ידועה סותר אם טומאת התהום אינו סותר אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר כיצד ירד לטבול במערה ונמצא מת צף על פי המערה טמא נמצא משוקע בקרקע המערה ירד להקר טהור ליטהר מטומאת המת טמא שחזקת הטמא טמא וחזקת הטהור טהור שרגלים לדבר אמר הר"ם טומאת התהום היא הטומאה הנסתרת אשר לא ידע אותה אחד בשום פנים ר"ל שלא יידע אדם בזה המקום מת ושהוא מקום טומאה והוא לא ידע וזה אמרם כל שלא ידע אותה בסוף העולם ואמרו גם כן לא אמרו טומאת התהום אלא למת בלבד לאפוקי הרוג דלא שהרי כבר ידע בו מי שהרג בלא ספק וכן יקרא הקבר אשר לא ידע בו אחד בשום פנים קבר התהום והיות הנזיר כאשר נטמא בקבר התהום וידע אחר הטמאתו שהוא נטמא במת לא יפלו לימי הנזירות ואינו סותר ולא למדנו זה מהיקש ולא משום ראיה אלא הלכה מקובלת והוא אמרם טומאת הסתרים גמרא גמירי לה ואמרנו נזיר שגלח ימי תגלחת טהרה ואחר זה ידע שנטמא בימי הנזירות טומאת התהום ושמנו ספקו טמא ואם היה הטומאה על פני המים להיות טומאת מת והנה נבאר בד' ממסכת טהרות שהיות ספק טומאה צפה על פני המים טהור אמנם זה בשרץ לבדו ונבאר ראית זה ובאור להקר להתקרר וקור שם הברד ואמרנו שספקו טהור כאשר ידע בזה אחר התגלחת להיותה טומאת התהום לפי שהוא מושקע בקרקע ולנו שנאמר שהוא לא ידע בה אחד ולא נשעה נאמר זה כאשר היה צף על פני המים לפי שהוא מוכן לראותו אדם ויודע אותה הנה כבר הגיע לך מזה המקום ענין ראוי שיהיה שמור בזכרונך תמיד והוא שהמת כשמצאנוהו על ענין אפשר עמו שלא ידע בו אחד שהוא בזה המקום הנה אנחנו נעמידהו במדרגות טומאת התהום אם לא שנמצא אחד וכבר ידע בו וכאשר מצאנוהו מגולה נראה הוא לא נאמר אולי עבר אדם עליו ולא ראהו ואין שם מי שידעהו אבל נאמר שהוא כבר יודע ואינה טומאת תהום ואשוב אל הכונה הנה אשר נדר לטהר מטומאת מת וטהר והשלים נזירותו ואחר זה יודע שבתוך המערה אשר טהר בה מת היה שקוע בקרקע המערה סותר ויעמד בחזקת טומאה והסבה בזה מה שאמר שחזקת טמא טמא וענין רגלים לדבר שהדבר ישפע עד לא תכלית כאשר נרצה להמשך האפשרות ואמנם העקר כי כאשר קויים ענין מה נעמידהו בחזקתו עד שיהיה ענין מבואר יסירהו מזאת החזקה אבל מה שהיה בה ספק ואפשרות אחר הנה לא יסור החזקה עוד כבר כל מה שדומה לזה:

2 אמר המאירי נזיר שגלח ר"ל תגלחת טהרה הבאה אחר הבאת קרבנות כמו שהתבאר ואח"כ נודע לו שכבר נטמא בתוך ימי הנזירות אם בטומאה ידועה היה ר"ל טומאה שכבר נודעה לשאר בני אדם הרי זה סתר את הכל ומזה שלישי ושביעי ומגלח וטובל ומעריב שמשו ובשמיני מקריב קרבנותיו ומונה נזירות אחרת מתחלה ומביא קרבנות טהרה ואם בטומאת התהום והיא טומאה שלא ידע בה שום אדם והוא שאמרו בגמרא שאם היה מכירה אחד בסוף העולם ר"ל שנודעה לו אותה טומאה לשם אינה טומאת התהום וכל שלא נודעה לשום אדם הרי הוא טומאת התהום וסתם הדברים כל שנמצא מת מאליו בקרקעית מערה ומים על גביו או טמון בתבן וצרורות טומאת התהום הוא אבל הרוג אינה טומאת התהום שהרי נודעה להורג וכן אם נמצא מת טמון בתוך המים ולא משוקע בקרקעית או במקום אפל או בנקיק הסלע הואיל ונראה על ידי הצצה אינה טומאת התהום ואמר שכל שהיתה הטומאה טומאת התהום ר"ל שלא שמענו עליה שנודעה לשום אדם וכן שהיא במקום המוכיח שלא נראתה לשום אדם אינו סותר ופירשו בגמרא שזו לא מן הדין שהרי ודאי טמא הוא לתרומה וקדשים ולכל דבר חוץ מנזיר אלא כך היא הלכה בנזיר שאין טומאת התהום סותרת ולא מזקיקתו לקרבנות טומאה אחר שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת אלא שבגמרא הוסיפו עליה עושה פסח שאם עשה פסח בחזקת טהרה ונודע לו שהיה טמא אם בטומאה ידועה חייב בפסח שני ואם בטומאת התהום אינו חייב בפסח שני שכל טומאה שהנזיר מגלח עליה דוחה בקרבן פסח וכשם שאם נודעה לו בתוך הנזירות נזיר מגלח עליה ואם לא נודעה לו עד שגלח אינו סותר כך בפסח אם נודעה לו קודם עשיית הפסח חייב בפסח שני ואם לא נודעה לו עד שעשה פסחו אינו חייב בפסח שני מ"מ כך היתה הלכה שאינה דוחה קרבן פסח כלל ולא סותרת בנזיר כל שלא נודעה לו עד לאחר התגלחת ואם נודעה לו קודם התגלחת אף בטומאת התהום סותר ופירשוה בגמרא דוקא לר' אליעזר דאמר תגלחת מעכבא אי נמי אף לרבנן כל שנודעה לו קודם הבאת הקרבנות הא משהביא הקרבנות כל שנזרק עליו אחד מן הדמים אינו סותר וכן הלכה:

3 כיצד ירד לטבול וכו' כלומר כיצד היא טומאת התהום שאמרנו עליה שאינה סותרת ירד לטבול במערה ר"ל שהיה טמא טומאת שרץ או שאר טמאות שאין בהן סתירה לנזירות וירד במערה לטבול הימנה וטבל ונמצא מת ר"ל או כזית ממנו צף על פני המערה אע"פ שלא ידע בודאי אם נגע או האהיל עליה טמא שהמערה רשות היחיד היא וספק טומאה ברשות היחיד טמא ומה שאמרו שספק טומאה צפה על המים טהורה אף ברשות היחיד דוקא בשרץ הא בשאר טמאות לא ובתוספות פירשוה בכל טומאה שאינה מטמאה באהל הא לענין טומאה שמטמאה באהל ספיקא טמא וירד לטבול דקאמר פירושו אפילו ירד לטבול שדרכו לדקדק בטהרה נמצא משוקע בקרקע ר"ל משוקע בעפר ירד להקר טהור ר"ל אפילו ירד להקר שאין דרכו לדקדק לטהר מטומאת מת ר"ל שהנזיר נטמא במת ובשביעי שלו ירד לטבול במערה לטומאת נזירותו והביא קרבנותיו וגלח טמא שלא נאמר דין טומאת התהום להקל אלא בנזיר טהור או שנטמא וטבל טבילה ההוגנת ואחר שגלח הלך על קבר התהום ר"ל קבר שלא נודעה טומאתו שמאחר שהוא בחזקת נזירות של טהרה אין טומאת התהום סותרת אבל זה שהיה בחזקת נזיר טמא טומאה הסותרת אינו עולה מטומאתו אלא בטבילה מבוררת שרגלים לדבר שהוא טמא ר"ל להעמידו על חזקתו והוא שאמר שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור:

4 זהו ביאור המשנה וכלה על הדרך שביארנו הלכה פסוקה היא ודברים שנכנסו תחתיה בגמ' אלו הן:

5 המוצא מת מושכב לרחבה של דרך ועבר עליה לנזיר ועושה פסח טהור ור"ל בטומאת התהום שלא נודעה לשום אדם והוא שדקדקו בכיוצא בה מוצא פרט למצוי כלומר שלא מצאו עד אחר החפירה והחפוש שאלו היה מצוי אין זו טומאת התהום וכן מת פרט להרוג שאם הוא הרוג הרי נודע למי שהרגו אבל כשמת מאליו אין אומרין הרי נודע למי שקברו שמא גל של צרורות נפל עליו מושכב פרט ליושב ר"ל שאם מצאו יושב ודאי אחר הושיבו משמת וידע בו לרחבה של דרך שעל כל פנים עבר על הטומאה שהרי הטומאה מחזקת כל הרוחב ומתוך כך לנזיר ועושה פסח טהור שהלכה היא בנזיר ועושה פסח ר"ל לעשות פסח לכתחלה הואיל ולא בודאי נטמא שהרי שמא לא נגע ולא האהיל כגון שהלך בקצה הדרך סמוך לו ומה שפירשוה למעלה בנזיר בשכבר גלח ובעושה פסח בשכבר עשה פסח הוא בודאי נטמא בטומאת התהום כך נראית שיטת גדולי המחברים ויש מפרשים שאף זו בטומאה ודאית ובנזיר שגלח ובעושה פסח בשכבר עשה הא לתרומה וקדשים טמא ולמדת שאינה מן התורה שאלו מן התורה לכל היה טמא או לכל טהור אלא הלכה היא ולא נאמרה אלא לנזיר ועושה פסח ומה שהיו מביאין אותה ממה שנאמר בנזיר וכי ימות מת עליו במחוורת עליו וממה שנאמר בעושה פסח בדרך רחוקה מה דרך גלוי אף טומאה גלויה כבר נדחית:

6 כבר ביארנו שיום אחרון של ימי הנזירות והוא יום ל' לנזירות סתם הוא הנקרא יום מלאת ואם נטמא בו סתר את הכל לדעת חכמים אבל לדעת ר' אליעזר לא סתר אלא שבעה כשיעור הצריך לו להזאת שלישי ושביעי והלכה כחכמים:

7 יום מחרתו והוא יום ל"א נקרא לאחר מלאת והוא יום הבאת קרבנות ומצות גלוח וכל שנטמא בו קודם הבאת קרבנותיו בנזירות סתם סתר הכל לדעת חכמים ובנזירות מרובה ל' יום ולר' אליעזר שבעה והלכה כחכמים הא משנזרק אחד מן הדמים אינו סותר כלום נטמא ביום ל"ב והוא הנקרא יום גדול שער אף על פי שאירע שלא הביא עדין קרבנותיו ולא גלח אינו סותר כלום שהרי נשלם הנזירות ומ"מ כל שנטמא בתוך ימי הנזירות או ביום מלאת אף על פי שלא נודע לו אלא אחר מלאת ושהביא קרבנותיו וגלח ונכנס ליום ל"ב או יותר כל שהיתה הטומאה מ"מ בתוך מלאת או ביום מלאת סותר אם בטומאה ידועה נטמא כמו שביארנו במשנה ובטומאת התהום אינו סותר ואם נודע לו קודם הבאת הקרבן סותר אף בטומאת התהום אלא שיראה דוקא שנודע לו ביום מחרת המלאת ומעתה סוגיא זו הבאה כאן ר"ל נטמא בתוך מלאת ר"ל בטומאת התהום ונודע לו לאחר מלאת ר"ל קודם תגלחת אי בתר ידיעה אזלינן ותהא נידונית כטומאה שלאחר מלאת אל בתר טומאה אזלינן לענין ביאור לר' אליעזר שאלוה ולענין סתירה ר"ל אם סותרת שבעה כדין נטמא בשעת הידיעה לדעתו אם כל שלשים הואיל ומ"מ הטומאה היתה בתוך מלאת והוא הדין שיש לשאלה מקום בידיעה שביום מלאת שאף כשנטמא ביום מלאת הוא אומר שבעה כמו שהקדמנו והוא שיש לה מקום לרבנן בנזירות מרובה ליום שמחרת המלאת אלא שראוי לפרשה בנזירות סתם ומה ששאל למאי אלימא למיסתר אינו לשון מדוקדק אלא שהוא ולמאי ודאי פשיטא דלענין סתירה קא בעי לה והיה רבא סבור לבררה ממה שאמרו במשנתנו אם עד שלא גלח בין כך ובין כך סותר וסתם סתירה לגמרי משמע ואהדר ליה שאף בלשון משנתנו הוא שואלה אם סותר לגמרי או שבעה ואי לרבנן פשיטא שאפילו נטמא עכשו סותר הכל אלא לר' אליעזר שלדעתו אלו נטמא עכשו אינו סותר אלא שבעה ונשארה בספק ולענין מה שיש לה מקום לדעת חכמים בנזירות מרובה יראה שהדבר בספק ומחמירין בו:

8 זה שביארנו במוצא מת מוטל לרחבה של דרך בטומאת התהום אע"פ שלתרומה טמא בנזיר ועושה פסח טהור יש צדדין שאף בתרומה טהור ויש צדדין שאף לנזיר ועושה פסח טמא כיצד היה מוטל בכל הרוחב עד שאין לו מקום לעבור לתרומה טמא הא יש לו מקום לעבור אף לתרומה טהור שספק טומאה ברשות הרבים טהור וכן דוקא שמצאו שלם אבל מצאו משובר ומפורק אף באין לו מקום לעבור טהור אף לתרומה אימר בין פרקיו עבר ולא האהיל ומה שהזכירו בזו לשון חששא ר"ל חוששין שמא בין פרקיו עבר בהרבה מקומות מצינו לשון חששא לקולא ומ"מ אם היה בקבר אפילו משובר טמא שהקבר מצרפו שהקבר מטמא אף בצד ריקן שבו וזה שהתירו בנזיר ועושה פסח דוקא כשהלך ברגליו שיש לתלות שהטה ולא נגע אבל טעון משא או רכוב על גבי בהמה שאי אפשר לו לילך זקוף לרצונו ושלא יטה לצדדין אי אפשר שלא יגע ברגליו אם הוא מגולה או שלא יאהיל אם הוא מכוסה או שלא יסיט:

9 כבר ביארנו במשנה שכל שאין בו טומאת אהל כגון שרץ כל טומאה שבו שהיא צפה על פני המים ספקה טהור אף ברשות היחיד תדע שאין בזה חלוק בין שצפה על מים שבכלי בין על מים שבקרקע אלא בשתיהן ספקו טהור ויתבאר במקומו שאפילו לא היה שם אלא מלא אדם היורד לשם וטומאה טהור עד שיודע לו בודאי שנגע: