מאירי על נזיר י״ב

1 האומר לשלוחו צא וקדש לי אשה ולא פירש לו אשה פלנית וכן לא פירש אשה שממקום פלוני אלא אשה סתם ומת שליח או שהלך אסור בכל הנשים שבעולם חזקה שליח עשה שליחותו והרי קדש לו ולא ידע את מי קדש ושמא זו שרוצה עכשו לישא היא קרובתו של האחר שנתקדשה לו ר"ל משבע קרובות שנאסרו לאדם מחמת אשתו ומותר מיהא באשה שאין לה אחת מקרובות אלו שהן ערוה כגון שאין לה לא בת ולא בת הבת ולא בת הבן ולא אם ולא אם אם ולא אם אב ולא אחות ואפילו היו לה אחת מקרובות אלו אלא שהיו נשואות בשעה שמנהו שליח אע"פ שנתגרשה או נתאלמנה קודם שימות השליח הרי זה מותר בה ואין חוששין שמא קדשה השליח בשביל זה אחר שנתגרשה או נתאלמנה שהרי לא היתה ראויה לזה בשעת השליחות ואין אדם עושה שליח לקדש אלא מה שראוי לו בשעת השליחות ולמדנו שאם קדש השליח אשה שהיתה נשואה או ערוה למשלח בשעת השליחות אלא שנפקעה ערותה אחר כן לא עשה כלום שאין זה משליחותו והוא שאמרו למטה דמילתא דאיהו לא מצי עביד לא משוי שליח כלומר לא מצי לשווייה שליח ולא עוד אלא אפי' פירש לו כן ר"ל שיקדש לו אשה פלנית לכשתתגרש ויש מפקפקין לומר שאם קדש בודאי מקודשת היא אלא שאין חוששין לכך ולא יראה כן:

2 זה שכתבנו בממנה שליח לקדש לו ולא פירט למי ומת שליח שאסור בכל הנשים פירשו בתוספות שלא איסור גמור אמרו אלא אינו אלא קנס בעלמא על שפשע והכניס עצמו בספיקות בדבר שהוא כעין קבוע ויש לדון בו כמחצה על מחצה ומ"מ אין זה קביעות גמור שהרי אין לומר בה קבוע אלא מצד שהיא קבועה בביתה ואין קביעות גמור אלא בקבוע ועומד אלא שמתורת קנס אסרוהו ואפי' נזדמנה לו אשה בשוק שאין כאן קביעות כלל הואיל ומ"מ עומדת היא לחזור לקביעותה ומכאן למדו רבים שאם כינס מיהא לא יוציא אפי' קדשה בבית ויש פוסקין שמוציאין מדרבנן אפי' נזדמנה לו בשוק ויש מכריעין שבמקום קביעותה מוציאין הא בשוק אין מוציאין:

3 תורים או בני יונה שהזב והמצורע והיולדת מביאין אחד לחטאת ואחד לעולה הם הנקראים קנים וכשהופרשו וקרא להם שם אי זה חטאת ואי זו עולה הוא נקרא קן מפורשת וכל שלא קרא להם שם עדין אי זו לחטאת ואי זו לעולה אלא שהפרישן והביאן לבד הוא הנקרא קן סתומה ועל זו אמרו קן סתומה שפרח גוזל אחד מהם לאויר העולם והלך לו או שפרח לבין חטאות המתות כגון עברה שנתה או נתכפרו בעליה באחרת וחביריהם נתערבו ביניהם ולא הוכר או שמת אחד יקח גוזל אחד במקומו להיות זוג לשניה הנשארת ויקרא להם שם אחד לחטאת ואחד לעולה וכן הדין בקן מפורשת שידע הוא אי זה מהן פרח ר"ל שידע שאותו של חטאת פרח או שאותו של עולה פרח שיקח אחר להיות זוג לשניה ויקרא לו שם אותו שפרח אבל קן מפורשת שפרח אחד מהן ולא נודע אי זה אין לו תקנה בלקיחת גוזל אחר שהרי אינו ראוי להצטרף עם זה שמא זה הנשאר חטאת שהזאתו למטה מן הסיקרא ונאכלת וזה ראוי להיות עולה שהיא למעלה מן הסיקרא ונקטרת והוא אינו יודע שזה הנשאר חטאת עד שיעשה את הנלקח עולה כדינו וכן אם זה עולה עד שיקרא לנלקח שם חטאת כדינו וכל כיוצא בזה ימות הנשאר ויביא שנים ויקרא להם שם:

4 גוזל זה שפרח אינו אוסר שאר קינין ששאר בני אדם עתידים להביא עד שנחוש בהם שמא זהו שפרח מקנו של פלוני וכבר נקדש לדבר אחר ואין אדם מתכפר בקרבן חברו וכן אף שאר קנים שזה בעצמו רוצה להביא עד שנחוש שזהו שפרח מקן שלו ודבר שבחובה אינו בא אלא מן החולין ושנהא קונסין אותו על שלא שמרו כראוי אלא אין חוששין לכך כלל שהרי אין באלו קביעות כלל ולא כעין קביעות ונדון בו שמן הרוב פירש ושמא תאמר ומה הוצרכנו לכך והלא מכיון שפרח פקעה קדושתו אחר שלא קורא להם שם הרי אמרו בפרק שלוח הקן שהמקדיש אפרוחי שובך למזבח פרחו לא פקעה קדושתם ולא עוד אלא שאף בקרא להם שם אנו אומרין שלא נאסרו האחרים בחששא שלהם:

5 זה שכתבנו שאין אדם עושה שליח לקדש אלא מה שראוי לו בשעת השליחות פירושו במה שאינו באפשר לעשות בשעת השליחות הא במה שאפשר לעשות אע"פ שהדבר מוכיח שאין דעתו על כך שליחותו שליחות שהרי במשנתנו אמרו הריני נזיר ועלי לגלח נזיר ושמע חברו ואמר ואני ועלי לגלח נזיר אם היו פקחים מגלחים זה את זה ואם לא שהענין כמו שכתבנו היאך הראשון נפטר בהבאת קרבנות השני שלא היה נזיר בשעה שאמר הוא כן והיה לנו לומר שלא עלה בדעתו אלא באי זה שיהא נזיר באותה שעה אלא שמכל מקום הואיל ואף באותה שעה היה באפשר לזה השני להיות נזיר כונתו עולה אף עליו אבל כל שאי אפשר לכללו בשליחותו בשעת השליחות כגון זה שביארנו באשת איש אינו בכלל השליחות אף לכשתתגרש כמו שביארנו:

6 האומר לאשתו כל נדרים שתדורי מכאן ועד יום פלוני הרי הן קיימין לא אמר כלום ולא סוף דבר בהקמה שמא תהא הקמה בטעות שהרי יש לחוש שמא תדור נדר שאי אפשר לקיימו ברצון הבעל ויתחרט אלא אף אם אמר הרי הן מופרין לא אמר כלום ואע"פ שר' אליעזר חולק בה לומר אם מיפר נדרים שבאו לכלל איסור לא כ"ש שיש לו להפר את שלא באו לכלל איסור אין הלכה כמותו אלא כחכמים:

7 מי שמנה שליח ועשאו אפטרופוס להפרת נדרי אשתו או להקמתן אינו כלום אף באותם שעברו כגון שהיה טרוד ואינו יכול להזמין עצמו להפר או שהיה כעוס עליה ואינו רוצה להראות עצמו כחושש על צערה להשתדל בהפרת נדריה ורוצה להפר על ידי שליח אינו כלום וכן בהקמה ואע"פ שבכל התורה כולה אמרו שלוחו של אדם כמותו בזו גזירת הכתוב הוא דכתיב אישה יקימנו ואישה יפרנו ואין צריך לומר במי שמינה אפטרופוס להקם או להפר כל נדרים שעתידה לידור שאף בבעל אינו כלום כמו שביארנו ואע"פ שהשמועה בנדרים העתידים נאמרה לענין פסק מיהא אין צריך בה אלא לנדרים שעברו שאם על העתידים אף הוא אינו יכול להפר וכל דאיהו לא מצי עביד פשיטא דשליח נמי לא מצי משוי כמו שכתבנו:

8 כתבו בתוספות שכל שיש שפחה ישראלית או שמש ישראל בבית ולשים עיסה ותורמין חלה ברשות בעלת הבית צריכים ליטול רשות בשעת גלגול ואין רשות שמקודם גלגול כלום שהרי קודם גלגול אף היא אינה יכולה לתרום וכל שאין היא יכולה לתרום אף שליח נמי לא מצי משוי ולפי דרכך למדת שאשתו של אדם מיהא תורמת או מתרמת שלא ברשות בעלה וכן הדבר מתברר ביבמות פרק יש מותרות במעשר ראשון מדכתיב גביה אתם וביתכם והוא הדין לשאר מעשרות ובתרומות וחלות:

9 המשנה הששית והכונה לבאר בה ענין החלק הרביעי והוא שאמר הרי אני נזיר כשיהיה לי בן ונולד לו בן הרי זה נזיר בת וטומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר אם אמר כשאראה לי ולד אפי' נולד לו בת וטומטום ואנדרוגינוס הרי זה נזיר הפילה אשתו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה בן קיימה הרי אני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה חזרה וילדה הרי זה נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם הראשון היה בן קיימא הראשונה חובה וזו נדבה ואם לאו הראשונה נדבה וזו חובה אמר הר"ם קס"ד שענין אמרו שיהיה לו זרע מאמרו אבנה גם אנכי ממנה אשר ענינו הזרע לבד וכן גם כן קס"ד כי כאשר אמר כשיהיה לי ולד ענינו ולד חשוב בין האנשים אולם טומטום ואנדרוגינוס לא ביארו לנו שאין ענין כן אבל אנחנו נשען על המכוון מן הלשון פי' דעת ר' שמעון ספק נזירות להחמיר ואינה הלכה:

10 אמר המאירי הריני נזיר כשיהיה לי בן הרי זה נזיר ר"ל כשנולד לו בן זכר שלא כיון זה אלא על בן זכר שהמלה היא מלה מיוחדת לבן זכר כדכתיב לבן או לבת ולשרה בן ותהר ותלד בן הא אם נולדה לו בת או טומטום ואנדרוגינוס אינו נזיר שאין אלו בכלל בן ואע"ג דכתיב ואבנה גם אנכי שמשמעו אף על בנות מ"מ עיקר הלשון על הזכר הוא אבל אם אמר הריני נזיר לכשיהא לי ולד הרי זה נזיר אף לכשיולד לו בת או טומטום או אנדרוגינוס שכל אלו בכלל ולד הם ואין אומרין שמשמעו ולד הנחשב בין האנשים אלא כל ולד במשמע אבל אם הפילה אשתו אינו נזיר שמא אינו בר קיימא והעמידוה בגמ' לדעת ר' יהודה דכרי ר"ל הנזכר בשמועת הכרי והיא השמועה שהוזכרה בפרק ראשון במי שאמר הריני נזיר אם יש בכרי הזה מאה כור והלך למדוד ומצאו שנגנב שלדעתו אינו נזיר כלל דלא מחית איניש נפשיה לספיקא בדבר שספיקו חמור מודאו שאלו נזיר ודאי היה מגלח בסוף שלשים ומביא קרבנותיו וניתר ועכשו שמא אינו נזיר ואין רשאי לגלח הפאות ולא להביא קרבן על הספק ונמצא ספק נזיר כל ימיו עד שישאל לחכם והלכה כמותו בין בשל כרי בין בזו של משנתנו ר' שמעון אומר יאמר אם בן קיימא הוא וכו' כלומר ר' שמעון נמי לטעמיה דקאמר בכרי שהוא נזיר דמחית איניש נפשיה לספיקא והוי נזיר מספק אלא שבשביל שיהא ניתר בגלוח והבאת קרבנות מתנה בשעת הפלת אשתו אם בן קיימא הוא הרי עלי נזירות חובה ואם אינו בן קיימא יהא עלי נזירות נדבה שנמצא נזיר ודאי בהכרח ויגלח ויביא קרבנותיו ואין הלכה כמותו אלא אינו נזיר כלל כמו שביארנו ואם חזרה ונתעברה וילדה הרי זה נזיר ר"ל לדעת ר' יהודה שמאחר שבלידה ראשונה לא היה נזיר כלל אף הלידה לא נקראת לידה ועכשו היא שיולדת ולר' שמעון שעשאו ספק נזיר בלידה ראשונה מזקיקו עכשו שיאמר אם הראשון היה בן קיימא הרי נזירות שקבלתי באותה שעה היה חובה וזו נדבה שהרי אין זו הלידה שעליה נזרתי שהאומר לכשיהא לי ולד אין דעתו אלא על לידה ראשונה שתלד אשתו בן קיימא ואם הראשון לא היה בן קיימא ולא היתה הלידה קרויה לידה הרי נזירות שקבלתי היא נדבה ועכשיו יהא זה חובה ומ"מ הלכה כר' יהודה ולשניהם למדת שהאומר לכשיהא לי או בת או ולד אין משמעו אלא על לידה ראשונה שתלד אשתו ולא על כל לידה ולידה:

11 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ודברים שנכנסו תחתיה בגמרא אלו הן: