1כבר ביארנו בשבועת השומרין שאינה אלא בדבר המיטלטל וגופו ממון וכעין פרט האמור עליהם חמור או שור או שה וכל בהמה לשמור הא עבדים ושטרות וקרקעות אין נשבעין עליהן כמו שיתבאר במקומו ועל זו אמרו חמור או שור פרט וכל כלל בהמה לשמור וחזר וכלל וכו' כלומר דמינה יליף ר' אליעזר במדת פרט וכלל ופרט שדנין בו כעין הפרט וכן ידעת בענין קרבנות שהרובע והנרבע והמוקצה והנעבד ואתנן ומחיר והחיה כלן פסולין לקרבן אבל בהמה שנעבדה בה עבירה אחרת כגון שחרש בה בשבת או שחרש בה עם בהמה טמאה או שחסמה ודש בה כשרות ולענין ביאור זהו שאמרו לילף מהדין קרא אם מן הצאן קרבנו מן הכבשים או מן העזים פי' מן פרט הצאן כלל הכבשים או מן העזים פרט ודנין בו כעין הפרט לרבות שנעבדה בה עבירה אחרת ולמעט רובע ונרבע וחביריהם שבפסול עבירה שבגופם וכן לילפה מדכתיב מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו וכו' מן פרט ולמעט את החיה הבהמה כלל שחיה בכלל בהמה בקר וצאן פרט ודנין בו כעין הפרט למעט חיה ולרבות בחור בעולה וזקן באשם וענין הסוגיא מבולבל כמעט שאין לעמוד בביאורה אלא שאנו נדחקים לפרש שלא חשש להשיבו על הראשונה דמן הצאן שאין הפרט מוכיח בפרטים שהוזכרו כלום אבל השיבו על השניה דמן הבהמה דאי מהתם אף מעין הפרט הוה מרבינן חיה דחיה בכלל בהמה היא אלא דאותביה היכי סלקא דעתך למימר הכי והא בקר וצאן כתיב וחזר ותירץ שזו אינה פרט וכלל ופרט אלא כלל ופרט וכלל דמן הבהמה כלל בקר וצאן פרט תקריבו חזר וכלל וזו פשוטה היא לדרוש בה כעין הפרט ושאל עליה ומנלן דהכי הוא ר"ל דבכלל ופרט וכלל נידרוש כעין הפרט ומוכח לה ממעשר שני כמו שנבאר עכשו:2אין לוקחין בכסף מעשר שני אלא דבר שהוא פרי מפרי הן דרך הריון והולדה הן דרך נטיעה וזריעה כגון בהמה חיה ועוף מאמותיהם וענבים מגפניהם וכן שיהא מגידולי קרקע ר"ל שיהא מזונם או יניקתם מן הארץ ומתוך כך אין לוקחין ממנו כמהין ופטריות וכיוצא בהם שאין להם זרע להיות יוצאות זו מזו ולא דגים שאין מזונם מן הארץ לבד וכבר ביארנוה בשלישי של עירובין כ"ז ב':3ולענין ביאור סוגיא חזר אחר כן לחקור בעצמן של מדות שבכלל ופרט לבד כלל אחרון בא ומוסיף כל הדומה לפרט שאלמלא כלל אחרון לא היה בכלל אלא מה שבפרט וכן בפרט וכלל כלל ראשון מוסיף גם כן כל הדומה לפרט שאלמלא כן היה הכלל מוסף על הפרט לרבות כל דבר אלא שנשאר לו בשאלה מה בין כלל ופרט וכלל דהיינו תרי כללי ופרטא לפרט וכלל ופרט דהיינו תרי פרטי וכללא והשיבו שכלל ופרט וכלל מרבה יותר מפרט וכלל ופרט שכל שיש לרבות דבר הדומה מצד אחד ודבר הדומה משני צדדין שמרבין כל הדומה לפרט אף מצד אחד ואם יש לרבות משלשה צדדין מרבין מיהא לכעין הפרט הדומה לו משני צדדין ומשום דכללא בתרא דוקא כמו שביארנו בששי של סנהדרין ואלו תרי פרטי וכללא אין מרבין אלא הדומה לפרט מכל צדדיו שאם יש שם דבר הדומה לו משלשה צדדין אין מרבין את הדומה לו מאחד ולא אף משנים ואם אין שם דומה משלשה צדדין אלא מאחד או מב' מרבין את הדומה בב' וכן כל כיוצא בזה הא מ"מ לדעת האומר כללא קמא דוקא הוא בהפך אלא שהלכה כללא בתרא דוקא וכבר ביררנו דבר זה עם ביאור ההפרש שבין כלל ופרט וכלל לריבה ומיעט וריבה בששי של סנהדרין:4זה שביארנו בהיתר שאינו מצטרף לאיסור אף באיסורי נזיר לא סוף דבר כשרוב האכילה היתר אלא אף כשחציה או אפילו רובה איסור ולענין ביאור מיהא אף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא בשאין שם רוב היתר והוא שאמרו למטה בשלמא לדידי דאמינא משום היתר מצטרף לאיסור כגון דנפישי חולין וכו' כלומר וכשאוכל ממנה כזית אין שם חצי זית מן האיסור אלא לדידך דאמרת עד דאיכא כזית בכדי אכילת פרס כי נפישא חולין מאי הוי ואף על פי שיש גורסין בדרך אחרת אינו כלום וכן יראה מסוף הסוגיא שאף לדעת האומר היתר מצטרף לאיסור דוקא באכילה בבת אחת וזהו שהוצרך ללמד שאיסור מצטרף באיסור אחר בנזיר ר"ל אף בזה אחר זה ובלבד בתוך כדי אכילת פרס שאם תאמר אף בהיתר מצטרף לאיסור אף בזה אחר זה מה הוצרך ללמד באיסורי נזיר שמצטרפין ומ"מ הלכה שאף ברוב איסור אין היתר מצטרף עמו ובקדשים מיהא אף ברוב היתר מצטרפין בקצת דברים לדעה קצת כמו שיתבאר למטה בחטאת אלא שיש חולקין בה כמו שביארנו בשלישי של פסחים והאיסורין מיהא כל שאינם מין אחד אין מצטרפין בחולין ובאיסורי נזיר הואיל ואיסורין שבו אחד הם הרי הם כנבלה וטרפה שמצטרפות ובקדשים אף האיסורין מצטרפין וכמו שאמרו הפגול והנותר וכל שפסולו בקדש מצטרפין:
