מאירי על נזיר כ״ט

1 כשם שהאיש חייב לחנך את בנו במצות בזמן הראוי לפי ענין המצוה כמו שביארנו בראשון של חגיגה אף בבתו חייב לחנכה במה שראוי לה גם כן ועל הדרך שנאמרה בהדיא בתענית יום הכפורים בחנוך שעות שבהם וכן אם אין להם אב האם חייבת בכך ואין הכונה אלא להרגיל התינוקות במצות ולקבוע ענין המצות בלבותיהם כל אחד לפי מה שראוי לו ומה שאמרו קטן אוכל נבלות אין בית דין מצווין להפרישו אב ואם מיהא מצווין בכך מתורת חנוך ומ"מ דברים אלו כלם במצות שיש בהן חיוב אבל במצות התלויות ברצונו של אדם ובנדבת לבו כגון נזירות אין חובת חנוך עליו אלא אם ירצה יעשה על הדרך שביארנו ומשנתנו לא משום חנוך היא אלא מכח הלכת סיני שאלמלא כן היאך היו מגלחין אותו מכל וכל והרי הקפת כל הראש שמה הקפה כמו שביארנו בתחלת יבמות ואע"פ שקטן הוא מ"מ לא היה להם לתקן בקטן דבר שהוא נאסר בגדול כל שאינו מצד מצות התורה וכן האיך היו מניחין לו להביא קרבנות טהרה והרי חולין בעזרה דאוריתא לדעתנו בין להקריב בין לאכל כמו שביארנו בראשון של פסחים וכל שכן שיש לדון היאך היה מביא קרבן טומאה שיש בה חטאת העוף ונמצא כהן אוכל טרפה אחר שאינה חטאת ראויה שהרי במליקה צריך לחתוך עצם המפרקת תחלה ומשנשברה המפרקת נעשית נבלה ואף כשהחזיר סימנין אחורי העורף שכשר בשחיטה מ"מ נבלה היא שאין שחיטה בצפורן מכשרת והרי שחיטת העוף מן התורה כמו שביארנו בשני של חולין אלא שמכח הלכת סיני הוא:

2 חטאת העוף הבאה על הספק כגון על ספק זיבה וספק לידה ובאשה וכן על ספק זיבה באיש אינה נאכלת ואע"פ שמצינו בהמת אשם תלוי נאכלת אף על פי שבאה על הספק בחטאת העוף אינו כן ולענין ביאור גירסא דוקא סבר לה כרבי יוסי ברבי יהודה דקסבר אין שחיטה לעוף מן התורה וכן דסבר חולין בעזרה לאו דאוריתא ומקשי וסבר ר' יוסי דחלין בעזרה לאו דאוריתא והתניא ר' יוסי ברבי יהודה אומר מנין לחטאת העוף הבאה על הספק כגון זב וזבה ויולדת שמביאין אותה על ספק זיבה ולידה ת"ל והזב את זובו לזכר ולנקבה מה זכר וכו' כלומר מצינו זכר שמביא קרבן על הודאי ר"ל חטאת חלב ודם וכיוצא בו ואף נקבה מצינו שהיא בדין זה וכן מצינו זכר מביא קרבן בהמה על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה וכן מצינו שהזכר ממין שהוא מביא על הודאי בחלב ודם מביא על הספק באשם תלוי וכן נקבה בדין זה אי מה זכר מביא קרבן ונאכל אף נקבה כן תלמוד לומר וכו' והלשון אינו בא בדקדוק והענין הוא כך אי מה זכר ואף נקבה עמו מביאין קרבן על הספק ונאכל באשם תלוי שהוא קרבן בהמה אף נקבה ר"ל והוא הדין לזכר יהו מביאין לפעמים קרבן ספק בחטאת העוף ויהא נאכל ומפני שרוב הקנין באשה הוא קוראו סתם קרבן נקבה ותירץ בה לא אם אמרת בזכר ר"ל בקרבן שאתה מייחס את סתמו לזכר והוא קרבן בהמה שאין שם אלא ספק איסור אחד ר"ל של חולין בעזרה ובקרבן שאתה מייחס את סתמו לנקבה והוא קרבן העוף מוסיף עליו איסור נבלה ותירץ דאיסורי דרבנן קאמר שהם במליקה מיהא אין בה איסור תורה משום חלין בעזרה שלא נאמר כן אלא בשחיטה ראויה אבל הנוחר והמעקר אין בהן איסור תורה משום חולין בעזרה ומותרין בהנאה ומ"מ שינויא הוא וראוי לסמוך על סתם השמועה להיות חולין בעזרה בשחיטה ראויה מן התורה ואסורין בהנאה שהרי מן ההקש יוצא להם כן והקש דאוריתא היא:

3 כבר ביארנו בשם התוספתא שכל שהדירו אביו בקטנותו סמוך לגדלותו שכשהגיע לגדלותו והביא שתי שערות נתבטל הנזירות מאליו תדע שאף בסוגיא זו לקצת גירסאות שבה נאמר בה כן ומתוך שהסוגיא מתחלפת בנסחאות אני מבארה דרך קצרה לנסחאות שאנו רגילין לפרש בה והוא שאמרו לימא כתנאי כלומר האי דפליגי בהדרת האב את בנו אי מכה הלכה אי מדין חנוך דתניא עד מתי האיש מדיר וכו' עד שיביא שתי שערות ואפילו הגיע לעונת נדרים מדירו עד שיביא וכו' ורבי יוסי אומר דוקא עד שיגיע לעונת נדרים והיא שנת י"ג כולה שנדריו נבדקין על הדרך שביארנו בפרק יוצא דופן אלמא לרבי אף על פי שהגיע לעונת נדרים מדיר ליה מכח הלכה ולרבי יוסי הואיל ולא מכח הלכה היא אלא מתורת חנוך כיון דנפיק מרשותיה לענין נדרים שהרי רשאי לידור לעצמו אין בו תורת חנוך לענין נדר והשיבו דכולי עלמא הלכה אלא דרבי סבר דמופלא הסמוך דהיינו שנת י"ג כולה אין נדרו נדר אלא דרבנן ואתי דאוריתא ר"ל הלכה ודחי דרבנן ורבי יוסי סובר דנדרו נדר מדאוריתא ואחר שכן אין אביו מדירו וכבר פסקנו בפרק דופן שמופלא סמוך לאיש דאוריתא עד שלוקין עליו ואף על פי כן הלכה כרבי דמדירו עד שיביא שתי שערות שכך היתה הלכה וחזר ואמר אי בעית אימא דכולי עלמא משום חנוך ומופלא דרבנן רבי סבר אתי חנוך דרבנן ודחי מופלא דרבנן ורבי יוסי סבר וכו' וצריך שתדע שכל זה לא נאמר אלא דרך דחיה ומשא ומתן שהרי אי אפשר לומר שיהא רבי סובר דהדרת אב דרבנן שהרי הוא סובר יש שחיטה לעוף מן התורה ואם כן היאך מביא חטאת העוף בתגלחת טומאה ועוד דהא פסקינן הלכתא מופלא דאוריתא אלא כלה דרך משא ומתן נאמרה ולא בדוקא והדר אמר דפלוגתא דרבי דקאמר עד שיביא וכו' ורבי יוסי דקאמר עד שיגיע וכו' כהני תנאי והאי דקאמר לימא וכו' לאו דוקא דהא לא דחי ליה בתר הכי והיה לו לומר והני תנאי כהני תנאי ויש כיוצא בו בפרק כל שעה ומחלוקת זו הוא שר' חנינא הדירו אביו בנזיר והביאוהו לפני רבן גמליאל לבדקו ופירשו בתוספות שבאותו יום שהדירו אביו הביאוהו לפניו לבדקו כדי לידע אם חל עליו נזירות אביו אם לאו ואמרו תחלה לידע אם הביא שתי שערות כלומר שכבר ידע בו שהשלים את פרקו לי"ג ויום אחד ובדקו בו אם הביא שתי שערות שאלו הביא אין הדרת האב כלום ואם לא הביא חלה עליו נזירותו אף על פי שהגיע לעונת נדרים ורבי יוסי חלק לומר שבודאי לא הביא שתי שערות ובדיקתו על ידי עדים היתה אם נכנס לשנת י"ג אם לאו ואמר לו ר' אל תצטער בכך אם קטן אני אהא בשביל אבא ואם גדול אני אהא בשביל עצמי עמד רבן גמליאל ונשקו אמר מובטח אני בזה שמורה הוראות בישראל לא היו ימים מועטים שהורה הוראות בישראל:

4 זהו תורף המעשה ואנו סבורים עכשו לפרש בדבריו אם קטן אני לענין נדר ר"ל שלא אהא אני רשאי לידור והיינו קודם שהגיע לעונת נדרים ואם גדול אני ר"ל שאהא יכול לידור והוא משהגיע לעונת נדרים ומדקאמר אהא בשביל עצמי אלמא דמשהגיע לעונת נדרים אין הדרת האב כלום ועיקר הגירסא בשלמא לרבי יוסי ברבי יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים היינו דקאמר אם גדול אני אהא בשביל עצמי אלא לרבי דאמר עד שיביא וכו' אם גדול אני אהא בשביל עצמי בתמיה הא ברשותיה דאבוה קאי והיה לו ליתן את הכבוד לאביו והשיבו מי סברת אם גדול אני בדעת ר"ל יודע להפלות אף על פי שלא השלים שנת י"ג בהבאת שתי שערות דהא ודאי משום הא לא הוה בדיק ליה אלא גדול ממש כלומר אם קטן אני בשנים אהא בשביל אבא כלומר שאע"פ שאני יכול לידור מצד מופלא הסמוך לאיש רוצה אני לעמוד בנזירותו של אבא ואם גדול אני בשנים עד שאין נזירותו של אבא חל עלי בשום פנים אהא בשביל עצמי והשתא אתיא שפיר לדעת רבי והלכה כמותו כמו שביארנו:

5 וקבעי עלה בעיא והכי גרסינן לה בספרים שלנו ובתוספות אי אייתי שתי שערות מעיקרא קאי בנזירות דידיה אי לבסוף קאי בנזירות דאבוה בי מיצעי מאי הניחא לרבי יוסי ברבי יהודה דאמר עד שיגיע לעונת נדרים אלא לרבי מאי ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ויתיב דאבוה ופירוש הדברים שהוא חוזר בנזירותו של רבי חנינא שהדירו אביו ואמר שאם בדקוהו ביום ההדרה ונמצאו בו שתי שערות בזמנן קאי בנזירות דידיה שהרי נזירות אביו לא חלה עליו כלל ואם נבדק ולא הביא שתי שערות וכן נודע שכל השלשים עמד בלא הבאת שתי שערות קאי בנזירות דאבוה שהרי שעת ההדרה וכל זמן הנזירות היה ברשות אביו אבל אייתי בי מיצעי מאי כלומר אם לא נמצאו בו ביום ההדרה והתחיל בנזירות האב וצמחו בו בתוך השלשים היאך יצא ידי הנזירות באותם השלשים שהרי נזירות האב נתבטל כשהביא שתי שערות וכמו שביארנו בשם התוספתא ונזירות שלו לא חל עד שעת הבאת השערות והיאך יביא קרבנותיו לסוף השלשים מזמן שהדירו אביו ודברי המודר ודאי כך הם אם קטן אם גדול הריני באותו נזירות להביא קרבנותיו לסוף הל' הניחא לרבי יוסי ברבי יהודה שתלה הבדיקה אם הגיע לעונת הנדרים אם לאו כל שלא הגיע לעונת הנדרים בשעת ההדרה אין הגעת עונת הנדרים שבאמצע סותרת נזירות האב ומתניתין נמי בהכי מוקמינן לה אלא לרבי אם הדירו סמוך להבאת שערותיו ואייתי בי מיצעי מיהא מאי ואם כן אף בדלא ידעינן ניחוש לכך והשיב שלדעת רבי כל שהוא כן ודאי חיישינן ואין לו תקנה עד שינהוג נזירות ששים יום מיום הדרת אביו שהרי על כל פנים יש כאן עכשו נזירות שלמה אם קודם הבאת שתי שערות אם לאחר הבאת שתי שערות ועלתה לו נזירות אם של אב אם של עצמו שאם עברו עליו שלשים בלא הבאת שתי שערות נזירות של אביו נזירות ואם הביא שתי שערות ביום ההדרה עלתה לו נזירות של עצמו וכל שהביא באמצע השלשים כל שנתברר היום שבאו מונה מאותו היום וכן הלכה ומ"מ יש גורסים הניחא לרבי וכו' אלא לרבי יוסי כו' ותירץ לרבי יוסי ברבי יהודה מאי איכא למימר ליכא תקנתא עד דיתיב דיליה ודאבוה ואיני יכול לישבה: