1יש בסוגיא זו קצת בלבולין מצד קצת נסחאות ומתוך כך אני מעירך בביאורה דרך קצרה עם הנסחאות המיושרות שבה וכן שתלמוד ממנה קצת דברים שידיעתם צריכה לענין פסק והוא שכבר ידעת שכתוב במצורע וגלח את כל שערו את ראשו ואת זקנו ומדכתיב כל שערו ראשו מה תלמוד לומר אלא כדי להתיר לאו של הקפת הראש במצורע שאלו לא הזכירו הייתי אומר כל שערו שאינו בדין הקפה הא של ראש לא ולימד על עשה של תגלחת שדוחה לאו דהקפה ותניא אידך ראשו מה תלמוד לומר לפי שנאמר בנזיר תער לא יעבר על ראשו יכול אף בנזיר שנצטרע כן תלמוד לומר ראשו ולהתיר תגלחת שהוא עשה במקום עשה ולא תעשה של נזיר עשה של גדול פרע ולא תעשה של תער לא יעבור על ראשו מאי לאו תנאי היא דמאן דמייתי לה מנזיר משום דבמצורע לא איצטריך דאיסור פיאה אין כאן דהקפת כל הראש אינה הקפה ומאן דמייתי לה ממצורע לבד ומדין פאה משום דסבירא ליה דהקפת כל הראש שמה הקפה והוא משיבו דרך דחיה דכלי עלמא לא שמה הקפה וקרא דאיצטריך לשרוייה במצורע כגון שהקיף תחלה ולבסוף השלים כל הראש בתגלחת ובא להתיר התגלחת אף בדרך זה דהואיל ואלו גלחיה בחדא זימנא שרי והכא נמי שרי ועיקר הגירסא ומי מצית אמרת הכי כלומר שתהא התגלחת אפשר ליעשות בהיתר כגון בגלוח הראש בבת אחת ותתירה באיסור שיקיף תחלה והלא כל שאמרו בעשה דוחה את לא תעשה דוקא כשאי אפשר לקיים את שתיהן כדריש לקיש וכו' ועיקר הגירסא אלא דכולי עלמא הקפת הראש שמה הקפה והדר בעי ואם כן לכולי עלמא נמי דיינו שיבא הכתוב להתיר לאו של הקפה ומאין לנו להעמידה בנזיר שיבא להתיר לאו ועשה בלא לאו של הקפה שהם ב' לאוין ועשה ומאי דקאמר לאו גרידא מנא ליה כך פירושו אין לך דרך להעמיד מקרא זה בנזיר אלא אם כן למדת מצד אחר שעשה דוחה את לא תעשה עד שתאמר שלא הוצרך כאן לכך ועל כל פנים הוא בא ללאו ועשה אפילו במקום שני לאוין כגון נזיר ומנא ליה לאו גרידא בעלמא דנוקמיה להאי בנזיר ותירץ דלאו גרידא נפקא ליה מגדילים שהותר כלאים בציצית ואם כן הא דהכא ודאי בנזיר מיתוקמא ועיקר הגרסא ומאן דמוקים ראשו למישרא לאו דהקפה תיפוק ליה מגדילים ולוקים קאי בנזיר ויש כאן קצת חלוף בין סוגיא זו לסוגיא שבראש יבמות אלא שדרך התלמוד כך הוא ומ"מ הוא משיבו דקרא דגדילים מיבעי ליה למאי דרמי רבא כתיב הכנף מין כנף ר"ל שלא יפטר בכלאים אלא שיהא הציצית ממין הכנף וכתיב צמר ופשתים גדילים תעשה לך ותירצה דצמר ופשתים בין במינן בין שלא במינן אבל שאר מיני בגדים במינן פוטרין כגון של משי בבגדי משי וכן בכלם שלא במינן אין פוטרין וסבירא ליה דשאר מינין חייבין בציצית מן התורה ואפילו הכי אין עשה שבהם דוחה את הלאו ומשום הכי איצטריך למישרי לאו דהקפה ומ"מ זו של רבא אינה הלכה אלא שאר בגדים פטורין בציצית מן התורה ומתוך כך אין נפטרין אלא במינן ואלו היה חיובם מן התורה היה אפשר בכלאים במקום שאין לו מאותו המין ואין לנו דרשת הכנף מין כנף אלא לענין הצבע על הדרך שביארנו בתחלת יבמות:2והדר בעי ואם כן מהיכא נפיק ליה דנזיר שנצטרע יגלח שהרי לא מצאה אלא בדחיית עשה את הלאו אבל שיהא עשה דוחה את לא תעשה ועשה מנא ליה ותירץ דנפקא ליה מזקנו דמצורע שבא להתיר גלוח דכהן שיש בהם בפרט לאו דפאת זקנם לא יגלחו ועשה דקדושים יהיו וכו' ודרשו בו זקנו מה תלמוד לומר משום דכתיב ופאת זקנם וכו' יכול אף אם נצטרע הכהן כן תלמוד לומר זקנו וכו' וודאי הוא הדין לנזיר ודחי ליה דמדכהן לא ילפינן דלאו שאינו שוה בכל הוא שאין קדשתם נוהגת בנקבותיהם והאי דמפיק לנזיר מראשו מוקי זקנו לאשמועינן דהשחתת זקן דוקא בתער ומינה ילפינן דגלוח מצורע בתער מדאיצטריך למישרייה ומנזיר לא הוה גמרינן דאיכא למיפרך שכן קרבנו טעון לחם והקשה ולמאן דמפיק ראשו ללאו גרידא ולאו ועשה מזקנו זקנו למה לי כלומר בשלמא למאן דמפיק ליה לעשה ולא תעשה מוקים לזקנו לתגלחת מצורע שהיא בתער אלא למאן דמפיק ללאו גרידא וזקנו לעשה ולא תעשה ומכהן נזיר לא יליף מיניה כדכתיבנא ואם כן על כל פנים חד נפיק ליה מראשו ומדכתיב סתמא לא שנא כהן ולא שנא ישראל וחד לנזיר ולוקמי לראשו לנזיר דהא כהן ונזיר שניהם שקולים לעשה ולא תעשה וליליף כהן מיניה וזקנו לא איצטריך ותירץ דכהן מנזיר נמי לא יליף דמה לנזיר שישנו בשאלה ומה שצריך בסוגיא זו עוד לענין פסק הן במין כנף הן בעשה על אי זה צד דוחה לא תעשה או את לא תעשה ועשה כבר ביארנו הכל בתחלת יבמות:3העברת שער משאר המקומות שבגוף כגון של בית השחי ובית הערוה ושאר אברים אף על פי שאין בה מטעם הקפה כלום מ"מ יש איסור בקצת דברים שבו מצד עדי אשה והוא שאמרו לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה מה תלמוד לומר אם ללמד שלא ילבש איש שמלת אשה ולא אשה שמלת איש אי אפשר לומר כן שהרי כתיב תועבה היא ואין כאן תועבה אלא שלא ילבש איש שמלת אשה וישב בין הנשים ולא אשה שמלת איש ותשב בין האנשים וכן שלא תצא בכלי זין למלחמה כללו של דבר שלא ישתמש זה בדבר הנהוג לזה דרך תחבולה והכנת ניאוף וכן שלא יתקן איש בתקוני אשה כגון כחול ופקוס וכיוצא באלו והעברת שער לאיש אינה בכלל עדי אשה כלל מן התורה אפילו בתער אלא שמדמיון דברים אלו אסרו חכמים לאנשים בהעברת שער שבקצת מקומות שבגוף אלא שנחלקו בה המפרשים ולשיטתנו בית השחי ובית הערוה אף על פי שמן התורה לא נכלל בעדי אשה כלל ומותר אף בתער מדברי סופרים אסור אף במספרים ואף על פי שיש צער בדבר ולא דרך קשוט הוא נעשה אלא כדי שלא יצטער בגדולן הרי אמרו גבול יש לה כל שהוא גדל משם ואילך נושר ואפילו לחוך בידו אסור כל שהוא מתכוין להשירם ומ"מ מותר לחוך בהם בבגדיו ואם נשרו נשרו ואם עבר והעבירו אם בתער לוקה מדבריהם ר"ל מכת מרדות אבל במספרים אפילו כעין תער אף על פי שיש איסור בדבר אין בו מרדות וכן בחכוך ביד ואף בתער כתבו גדולי המחברים שאין מרדות אלא במקום שאין דרכן להעבירו אלא נשים אבל במקום שאף דרך האנשים בכך אין כאן מרדות והדברים זרים זהו דין בית השחי ובית הערוה לשיטתנו אבל שאר אברים בתער אסור אלא שאין כאן מרדות ובמספרים אף כעין תער מותר לכתחלה וכל מה שנאסר בדברים אלו אף בנזיר נאסרו ולא כדברי האומר שבנזיר מותר בהעברתן הואיל והותר בהקפת כל הראש אלא אף הוא אסור בו הא מצורע ודאי חייב בכלו דכתיב את כל שערו ודרשו בו סוטה ט"ז א' עד שיעשה כדלעת:4וצריך שתדע שגירסת הספרים לשיטתנו כך היא ואמר רב מיקל אדם כל גופו בתער כלומר אף בית השחי ובית הערוה מיתיבי המעביר בית השחי לוקה ר"ל מרדות כדמפרש לה בסמוך והשיב כי קאמר רב בשאר אברים ושאר איברים מי שרי והתניא העברת שער מדברי סופרים כלומר אלא שאין בה מרדות כי קאמר רב במספרים כלומר ותער דקאמר כעין תער אלמא לא התיר רב לכתחילה אלא בשאר אברים ובמספרים אבל בתער בבית השחי ובית הערוה מכין אותו מכת מרדות ובשאר אברים אסור אלא שאין בו מרדות וכך נמצאת גירסא זו מוגהת מכתיבת רבנים גדולים ומ"מ יש גורסין בסופה אלא כי קאמר רב במספרים כלומר כשהקשה לו מהא דהמעביר בית השחי וכו' הוא תירץ כי קאמר רב במספרים דאלמא אף בית השחי ובית הערוה מותר במספרים ואין בין בית השחי ובית הערוה לשאר אברים אלא בתער ולמרדות וכן יש ספרים שאין גורסים ושאר אברים מי שרי אלא שמקשין לרב מהא דהמעביר וכו' ותירץ הא בתער הא במספרים כלומר דאף בית השחי ובית הערוה מותר במספרים ואף הם מביאים ראיה למה שאמרו בפרק החולץ במה שכתוב במפיבושת ולא עשה את רגליו שפרשוהו בהעברת שער ומאחר שהיה משבחו על כך ושהקפיד עליו דוד אלמא שמותר היה מיהא במספרים אלא שאפשר שבאותו זמן לא נגזרה גזרה זו וראיה גדולה לדעתי לשיטה ראשונה מה ששאלו מהו לגלח ואמר ליה אסור והשיבו והא קא גדל ומצטער ליה ותירץ גבול יש לה אלמא כששאלה במספרים שאלה שאם בתער מאי האי דמקשי ליה והא קא מצער ליה כשיצערהו יגזזנו במספרים אלא שמע מינה דאף במספרים קאמר דאסור ולא עוד אלא שיש גורסין בה מהו להקל כלומר במספרים ושלא כעין תער ואמר ליה אסור וכן עיקר אע"פ שקצת רבנים מפרשים שבענין תער שאלוה:
