מאירי על נזיר י״ד

1 נדר על דרך זה נזירות עולם ר"ל שאמר הריני נזיר לאחר עשרים יום שנמצא חוב עליו לנהוג נזירות אחר עשרים ולגלח וחזר ואמר ומעכשו נזיר עולם שנמצא אסור בתגלחת שאין דינו אלא שאם הכביד שערו מיקל בתער משנים עשר חדש לשנים עשר חדש ומביא ג' קרבנותיו אף זו נשאלה כאן אם חל נזירות עולם מעכשיו ושידחה נזירות ראשון שאחר עשרים או לדעת קצת שלא יתחיל נזירות עולם כלל עד שישלמו חמשים ויגלח ומצד שאע"פ שבהריני נזיר לאחר עשרים ונזיר מעכשו מאה יום ביארנו שמונה העשרים ומפסיק בהן לנזירות שלשים וחוזר ומונה את שלו בזו ראוי לומר שיהו עשרים ראשונים מצטרפין לנזירות המאה עם השמונים האחרונים אע"פ שהופסקו בנזירות השלשים מפני שאף נזירות המאה יש לו הפסק וכשנתעכב נזירות המאה ל' יום יש מקום להשלמתו במנין שמנים וכן שהנזירות דומים זה לזה ומגלח בסוף כל אחד אבל בזו אם יתחיל בנזירות עולם ומפסיק בו לנזירות שלשים ולגלח ויחזור לנזירות עולם הרי הפסיד מנזירות עולם שלשים יום פסידא שאינה חוזרת שהרי נזירות עולם כל ימיו היא ואין בה גלוח ומתוך כך נוח לו שיתחיל בנזירות עולם מעכשו ולעולם וידחה נזירות עולם השלשים או שמא לדעת קצת שלא יתחיל בנזירות עולם עד שיעברו עשרים בלא שום נזירות וינהוג שלשים לנזירות ראשון ויגלח ויתחיל בנזירות עולם או שמא הואיל ורשאי לישאל על אי זה מהם אין חומרו של זה מעכב בשל זה ומתחיל למנות נזירות עולם ולסוף עשרים יוצא מעולמו ובא לו לנזירות ראשון ונוהגו שלשים ומגלח וחוזר לעולמו כמתחלה ולא הובררה ופסקו בה גדולי המחברים שנזירות השלשים נדחית ונעשה נזיר עולם מעכשו ויש פוסקים שמונה ומפסיק כדי לצאת ידי שתיהם:

2 אמר הריני נזיר שמשון לאחר עשרים ומעכשו נזיר סתם והרי מכיון שהתחיל בנזירות שמשון אינו רשאי לגלח ולסוף עשרים לנזירות שניה שמעכשו אינו יכול לגלח שאין גלוח בפחות מל' הילכך בזו אין נזירות שמעכשו חל כלל שהרי אין לו מקום שנזירות שמשון אין לו שאלה ולא הוזכר בכאן אם אמר הריני נזיר לאחר עשרים ומעכשיו נזיר שמשון דכל דכן הוא שמעכשו חל נזירות שמשון שהרי אפשר לישאל על נזירות שאחר עשרים אלא שכל שלא נשאל יראה שכל שלשים שאחר העשרים אסור ליטמא למתים כשאר הנזירים אע"פ שנזיר שמשון מותר בה וכן לא הוזכר כאן אם אמר הריני נזיר עולם לאחר עשרים ומעכשיו נזיר סתם שאף זה נזירות שמעכשיו חל הואיל ויכול לישאל על נזירות עולם:

3 כבר ביארנו שאף הנזירות אינו נתפס אלא בדבר הנדור כשאר הנדרים אבל אם היה כאן אדם שנמנע משתיית יין מחמת צערו או שהוא קץ בו ואינו יכול לשתותו כדרך כמה בני אדם ואמר הריני כמוהו לא אמר כלום ואע"פ שמתפיסין בנזירות שמשון אע"פ שלא נדר הוא בנזירות כבר ביארנו שמ"מ הואיל והמלאך אמר נזיר אלהים יהיה הנער הדרת המלאך אין לך הדרה גדולה הימנה מעתה מי שאמר הריני נזיר כמשה בשבעה באדר הן שיכוון לומר על משה שמת בו ולא שתה יין בכל אותו היום כלומר שיום מותו ודאי לא נתעסק בצרכי גופו כלל הן שיכוון לומר כרוב ישראל ביום מיתתו ונצטערו ונתאבלו ולא שתו יין אינו כלום ואין כאן סרך נזירות ולענין ביאור זה שנתגלגלה כאן על ידי נזירות שמשון שהיה בלא נדר נתגלגלה ומ"מ פשוטה היא:

4 זה שביארנו במשנתנו בהריני נזיר כשיהא לי בן ונזיר מעכשו מאה יום שמתחיל בנזירות המאה מעכשו וכשיולד הבן פוסק ומונה את של בנו ומשלימו וחוזר להשלים את של מאה אם נטמא בתוך נזירות של בן סותר את הכל ר"ל אף מה שמנה מאותו נזירות של מאה שהרי אף נזירות המאה לא נשלם וכל נזירות שלא נשלם טומאה סותרת כל מה שעבר הימנו אבל אם השלים נזירות הבן וחזר לנזירות המאה וניטמא אינו סותר אלא עד סוף נזירות הבן כך ראיתיה לגדולי המחברים ויש מפרשים שנזירות המאה מיהא בסתר כלו ומ"מ כל שאמר הריני נזיר ונזיר כשיהא לי בן שמשלים אח שלו תחלה אם נטמא בשל בן אינו סותר אלא של בן שנזירות שלו כבר נסתלק וגלח עליו:

5 מי שנדר נזירות הרבה והתחיל למנות ונצטרע אין הצרעת סותרת המנין שעבר ומ"מ לענין אם ימי הצרעת עולים לחשבון ימי הנזירות אם לאו יתבאר במסכתא זו שימי הסגרו עולין לו אבל ימי חלוטו ושבעת ימי ספירו לכשנרפא אין עולין לו אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר כמו שיתבאר ומביא קרבנותיו וחוזר ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש שלשים בין תגלחת הצרעת לתגלחת הנזירות ושאר הטמאות כל שנטמא הנזיר בהן אינן סותרות וימי הטומאה עולין לו חוץ מנטמא במת ואם נצטרע וניטמא במת בימי צרעתו סותר את הכל שאעפ"י שאין אותן הימים עולין לו מ"מ אחר שהצרעת לא סתרה כלום ממה שכבר מנה אף ימי הצרעת קרויים ימי נזירות:

6 יום אחרון של נזירות כגון יום שלשים לנזיר סתם או יום מאה למי שאמר הריני נזיר מאה יום הוא הנקרא יום מלאת וכל שנטמא בו אפילו בסוף היום סתר הכל יום מחרתו והוא יום ל"א לנזירות שלשים או יום ק"א לנזירות מאה הוא הנקרא אחר מלאת או יום הבאת קרבנות טהרה ומצות תגלחת טהרה וכל שנטמא בו קודם הבאת קרבנותיו הקודמת למצות התגלחת בתגלחת טהרה כמו שמבואר במקרא בנזירות מועטת ר"ל של שלשים סותר הכל ובנזירות מרובה סותר שלשים יום וכיצד הוא עושה מזה עליה שלישי ושביעי ומגלח תגלחת טומאה בשביעי ולמחרתו מביא קרבנות טומאה על סדר הכתוב במקראות ומתחיל למנות נזירות שלשים יום ומביא קרבנות טהרה ומגלח תגלחת טהרה ומ"מ אם נטמא ביום זה אחר שנזרק אחד מן הדמים אע"פ שלא נזרקו כלם ושלא גלח אינו סותר כלום אלא מביא שאר קרבנותיו כשיטהר יום מחרתו והוא יום ל"ב לנזירות שלשים או יום ק"ב לנזירות המאה הוא הנקרא יום גדול שער כלומר יום הראוי לגדל בו שער מפני שסתמו נתגלח מאמש ועל יום זה אמרו כאן לדעת ר' יוחנן שהלכה כמותו שאם נזדמן שלא הביא קרבנותיו ולא גלח מאמש וניטמא אינו סותר כלום שהרי נשלם הנזירות לגמרי:

7 קדש השער בדם ר"ל שניטמא אחר שנזרק הדם קודם גלוח שביארנו שאינו סותר כלום אלא שמביא שאר קרבנותיו כשיטהר אף הוא מגלח באותה שעה שאע"פ שאין התגלחת מעכבת אלא כל שהביא קרבנותיו מותר ביין ובטומאה מ"מ מצוה לגלח אף לאחר זמן מרובה: