1זה שביארנו בנזיר והוא בבית הקברות שאם התרו בו לצאת ונשתהא ולא יצא לוקה שאלו כאן אם שיעורו בשהייה זו כשהייה האמורה במקדש שאם נטמא במקדש ושהא בכדי השתחואה בפשוט ידים ורגלים חייב כמו שביארנו בשני של שבועות או שמא אף בשהייה מועטת כל שנשתהא כלל אחר התראתו ותמהו על השאלה היכי דמי אי דאמרו ליה לא תזיר כלומר שראוהו שם ושמעוהו רוצה להזיר והתרו בו שלא להזיר מפני הטומאה ועבר ונזר ודאי זה אינו צריך שהייה כלל ואין זה אלא כנזיר טהור שהתרו בו שלא ליטמא וניטמא ואין זה לאו שאין בו מעשה שבשעת נזירותו הוה ליה כנזיר טהור שנכנס לשם בהתראה ובכלל זה אם נזר בלא התראה אבל יודע הוא באיסור טומאת נזיר בשעה שנזר שכל שהתרו בו לצאת אינו צריך שהייה ופירשה שהשאלה היתה בנזיר טהור שנכנס לשם בהיתר כגון בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופירע לו את המעזיבה ונמצא טמא והתרו בו לצאת ובכלל זה אם נזר בבית הקברות ובשעת נזירותו לא ידע באיסור טומאתו והתרו בו לצאת וכן כשנכנס בשוגג באהל המת או מת עליו מת פתאום והתרו בו לצאת ובכלם אם נשתהא שיעור שהייה האמורה במקדש לוקה ושאלו כאן אם בשהייה מועטת משיעור זה לוקה אם לאו ונשארה בתיקו ונמצא שמכין אותו מכת מרדות ואינו לוקה וגדולי המחברים כתבו בה שאע"פ ששהא אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ואם פירע הוא עצמו את המעזיבה ודאי אינו צריך שהייה שהרי הוא טימא את עצמו וכל למלקות באונס גמירי שהייה במזיד לא:2אף לענין גלוח שאלו זה שנזר בבית הקברות שביארנו שאין טומאה זו מזקיקתו לטומאה אם מזקיקתו מיהא לגלח בשביעי לטהרתו או שמא מכיון שאינו מביא קרבן טומאה אף לגלוח אין מזקיקין אותו והיו רוצים לבררה מההיא דאין בין טמא שנזר וכו' אלא שביעי וכו' הא לתגלחת זה וזה שוין ותירצה לא אלא הא למלקות זה וזה שוין ושאל וליתנייה כלומר שיהא שונה התגלחת בחלוקין שביניהם ותירץ תנא שביעי לכל מיליה ר"ל לתגלחת ולטומאה וחזר לבררה מדתניא אין לי אלא שלא יהו ימי טומאה עולים לו למנין נזירותו אלא ימי טומאתו ר"ל שנטמא במת וכן הדין שהרי אף היא סותרת כל המנוי אבל אם נצטרע בתוך נזירותו והוחלט שהצרעת אף בזמן ההחלט אינה סותרת המנוי מנין שלא יהו ימי חלוטו מיהא עולין לימי הנזירות ודין הוא מה ימי טומאתו ר"ל כשנטמא במת מגלח לטומאתו ומביא קרבן טומאה ואין ימי טומאה עולין לו אף ימי חלוטו הואיל ובטהרתו מגלח ומונה שבעת ימי ספירו וחוזר ומגלח ומביא קרבנותיו וא"כ ראוי לומר שאע"פ שימי הסגרו עולין לו שהרי לא הוזקק לגלח ימי חלוטו מיהא לא יעלו והוא משיבו לא אם אמרת בימי טומאתו שהטומאה סותרת את הקודמין כדכתיב והימים הראשונים יפלו תאמר בימי חלוטו שאין החלט סותר וחוזר ומשיבו אמרת ומה נזיר ששערו ראויה לתגלחת אין עולים לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת לא כל שכן שאין עולין לו מאי לאו תגלחת טומאה כלומר ופירוש הדברים ומה נזיר בקבר ר"ל נזר בבית הקברות ששערו ראוי לתגלחת שאף על פי שאין לו קודמין שערו ראוי לתגלחת לכשיטהר כאלו נטמא בתוך ימי נזירותו שמגלח בשביעי ואפי' הכי אין עולין לו ימי חלוטו שאין ראויים לתגלחת ר"ל לתגלחת של נזירות לא כל שכן שאין עולין לו ולמדת שנזר בבית הקברות מגלח ופירש לא תגלחת טהרה ופי' הדברים ומה נזיר בקבר ששערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה אחר שיתחיל מנין נזירותו וישלימנו ימי חלוטו שאין שערו עומד מעכשו לתגלחת טהרה של נזירות שהרי עומד הוא תחלה לתגלחת אחרת של טהרה והוא תגלחת שבסוף הצרעת לא כל שכן שלא יעלו ונמצא שלא ביררנו בשאלתנו כלום ולענין הצרעת מיהא כבר פסקנו בפרק שני שימי ההסגר עולין לו למנין אבל ימי חלוטו וימי ספירו אין עולין לו ומ"מ אינם עוברים כלום אלא מגלח לצרעתו שהרי תגלחת מצוה היא ומותרת בנזיר ומביא קרבנותיו ומשלים מנין נזירותו ומגלח כל שיש בין תגלחת לתגלחת שלשים ולענין השאלה חזר לבררה ממה שאמרו וכי ימות מת עליו בפתע פתאום וטמא ראש נזרו בטהור שנטמא הכתוב מדבר ר"ל ועליו אמר שקדם ומגלח לטומאתו ומביא קרבן וחוזר ומונה מתחלה שטעון העברת שער והבאת צפרים הא טמא מתחלתו וזהו שאמר ולפטור את הנזיר בקבר ר"ל שנזר בקבר העברת שער והבאת צפרים שיכול וכו' תלמוד לומר נזרו וכו' אלמא טמא מתחלתו אינו טעון גלוח וכן שביארנו:
