1שמנה שרצים האמורין בתורה נעשו אב הטומאה במיתתן ושאר השרצים טהורים לגמרי ולענין איסור אכילה שיעור שאר שרצים בכזית כשאר איסורי מאכלות ושל שמנה בכעדשה שיעור אכילתן כשיעור טומאתן ומ"מ כל שאכל בריה שלמה אפילו פרעוש אחד או נמלה חייב שאין שיעור לבריה בין שאכלה חיה בין מתה ואם חסרה אחת מרגליה אף על פי שיכולה לחיות יצאה מתורת בריה ואינו לוקה על אכילתה אלא בכזית ולענין טומאה בשמנה שרצים כל שיש בו אבר שלם בבשר וגידים ועצמות מטמא וכל שאינו כן טהור:2כבר ביארנו שהשדרה או הגלגלת שלמים מטמאין כמת עצמו אלא אם יש חסרון בשדרה בחוליא אחת ובגלגלת כסלע נשתברו רוב צלעותיה של שדרה אף במקום שעושה אותה טרפה כגון מחציין ולמעלה כלפי השדרה או אפילו גירר רוב צלעותיה ר"ל שעקרן מחוליותיהן טהורה מטומאת אהל אלא שהיא כדין שאר עצמות הואיל והחוליות קיימין ואע"פ שלענין טרפה כל ברוב צלעות בעקירתן או בשבירה מחציין ולמעלה כלפי השדרה טרפה לענין טומאה טהורה במה דברים אמורים כשהיא בבית אבל אם נעקרו בתוך הקבר הרי הקבר מצרפן ומטמא עדין באהל:3כבר ביארנו על אבר מן המת הבא משני מתים או אבר מן החי הבא משני בני אדם ועל רובע קב הבא משני מתים לענין אהל או חצי קב לענין נזיר ועל רביעית דם הבא משני מתים ועל שדרה הבאה מב' מתים ועל גולגולת הבאה משני מתים כולן אין מטמאין באהל ועצם כשעורה שנחלק לשנים מטמא במשא אבל לא במגע מעשה היה והביאו קפה מלאה עצמות בבית הכנסת של בורסיים מקום שלא יהו בני אדם מצויין ליגע והניחום באויר שלא יהא שם טומאה לנכנסים בבית הכנסת ובאו לחקור אם היה שם שדרה ממת אחד עד שיטמאו הנזיר שהתאהל עליהן במקום שהוציאום משם והביאו את הרופאים הבקיאים בנתוח ואמרו אין כאן שדרה ממת אחד וטהרו כל המאהילים על פיהם אחר שלא התאהלו על הקבר אלא במקום אחר:4לעולם יזהר אדם בהזכרת תלמיד חכם דרך כבוד בכל ענין מעשה היה ונחלקו בר' עקיבא במה שהיה אומר על רביעית דם הבאה משני מתים שטהור שהיו מהם אומרים שחזר בו ר' עקיבא ואמר אחד מהם כל ימיו של ר' עקיבא היה מטמא אם משמת חזר בו איני יודע וכשדבר בלשון הדיטות כזה על ר' עקיבא ר"ל אם משמת חזר בו דאג בעצמו והחליט עצמו לתעניות עד שהושחרו שיניו מפני תעניותיו:5רובע קב עצמות שביארנו שמטמא לכל ר"ל באהל במגע ובמשא אע"פ שאין בה רוב מנין ולא רוב בנין נחלקו בה בית שמאי ובית הלל שלדעת בית שמאי דוקא כשבא משנים או משלשה עצמות הא מעצם אחד אף על פי שיש בו רובע קב כגון שהיה מגודל ובעל אברים גסים לא ולדעת בית הלל דוקא כשבא מן הגויה ר"ל מעיקר הגוף והוא שיבאו מרוב הבנין כגון משתי ירכות ושוק אחד או מרוב המנין והוא מידים ורגלים וקרסולין והם מקום חבור הרגל והשוק שהם באים מרוב המנין עם פרקי הידים והרגלים ולענין פסק אין הלכה כאחד מהם אלא כל שיש בהם רובע קב מאיזה עצמות של מת הן מאחד הן מכמה מטמא על הדרך שביארנו שלא הוצרכנו לגולגולת או שדרה שלמים או לרוב מנין ובנין אלא כשאין שם רובע קב כגון קטנים ויש פוסקים כבית הלל לומר דוקא כשרובע זה בא מרוב הבנין או מרוב המנין וכל שכן אם בא מן השדרה או מן הגלגלת:6אף חצי קב האמור בענין גלוח הנזיר פירושו אף כשבא מן השדרה או מן הגלגלת ואין מחמירין לומר שכל שבא מן השדרה דיו ברובע אף לגלוח אלא דוקא בחצי קב וכן לשיטתנו אין מחמירין לומר דוקא בבאים מיהא מרוב בנין או רוב מנין אלא מאי זה עצמות שבגוף ולענין ביאור סוגיא זו שאלה נשאלה כאן ר"ל אם מחמירין ברובע קב הבא מן השדרה או מן הגלגלת אם לאו ובא רבא לבררה מדתנן בגלוח נזיר השדרה והגלגלת ומן הסתם יש בהן רובע ואם כן היה לו לומר רובע הבא מן השדרה וכו' ואשמעינן רבותא טפי דאף על פי שחסרה הואיל ואית בה רובע נזיר מגלח מה שאין כן בשאר עצמות אלא בחצי קב ופירשה רב עוקבא בשאין בהם רובע ואשמעינן נמי דאף על גב דליכא רובע מגלח הואיל ושלמות הן והגירסא הנכונה והא רבא הוא דאמר דהא דקתני המת לא נצרכא לרוב בנינו ורוב מנינו שאין בהם רובע פירוש ואע"פ שאין עליו בשר דהכי אמרה לעיל בסוגיא לאחר פטירתו של ר' מאיר והכא נמי נימא לשדרה וגולגלת שאין בהם רובע כלומר דמדהוה אמר הכי ברוב בנין ורוב מנין אף בשדרה וגולגלת היה לו לומר כן והיאך היה עולה על דעתו דבשדרה שיש בה רובע עסקינן ותירץ שאף זו שאמר ברוב בנין ורוב מנין לא הוה קאמר לה הכי מעיקרא אלא לבתר דשמע מרב עוקבא דאוקמה להא דשדרה וגלגלת בהכי אוקמה איהו נמי להא דרוב בנינו בהכי דרוב בנין ומנין בהדי שדרה וגלגלת לגבי הא חדא מחתא נינהו ויש גורסים ומפרשין בדרך אחרת ומה שפירשתי נראה לי ברור וכבר ביארנו במשנה שרובע עצמות ורביעית דם מטמא באהל ובמגע ובמשא לתרומה ולקדשים אבל לנזיר ועושה פסח דוקא חצי קב עצמות וחצי לוג דם ומה שאמרו כאן אין הכרעת שלישי מכרעת כבר ביארנו הענין במסכת חולין פרק ראשית הגז אלא שמכאן אתה למד שכל שאינו אומרה מצד הכרעה אלא מן הקבלה כל שקבלתו מפי מומחין שומעין לו ומה שהוזכר כאן בלשון אבן הסכוכית פירושו אבן הפרועה היוצאת מן הגדר וקורא לה סכוכית על שהכל סוכין בה או שמא מתוך שיש תחתיה צל ויש גורסין בהדיא למעוטי סככות ופרעות ואף על גב דבהדיא תני להו ארחא דתנא לגלואי ברישא ברמזא מאי דמפרש בסיפא וכן מה שאמרו כאן רובע עצמות לא כלומר דלא מטמא באהל לענין גלוח נזיר אלא במגע ואם כן מאי אשמעינן בסיפא דרובע קב אינו מגלח באהילן אי לאשמועינן דלא מטמא באהל לענין נזיר מרישא שמעינן לה דדוקא חצי ואי לאשמועינן דבמגע מיהא מגלח אי דאית בהו עצם כשעורה הא אשמעינן הכי בעצם כשעורה ופירשה באקמח אקמוחי ר"ל שנדקדקו העצמות עד שאין שם עצם כשעורה ואף על פי כן מטמא במגע הואיל ויש שם רובע שלא הוצרכנו לכשעורה אלא בשאין שם רובע כך פירשוה בתוס' אלא שראיתי לגדולי הרבנים בקצת פירושין שפירשו רובע עצמות לא כלומר אף במגע ואי דאית בהו עצם כשעורה תיפוק לי' משום עצם כשעורה דמטמא במגע אף לענין נזיר ותירצה דאקמח אקמוחי ומשום הכי לא מטמא במגע שאין לדקדוק עצמות דין רקב וראשון עיקר שהרי במשנה אמרו על אהל רובע קב אלמא במגעו מטמא ולענין תרומה וקדשים אף באהל:
