מאירי על נזיר ל״ב

1 המשנה השלישית והכונה בה בביאור החלק השני גם כן והוא שאמר מי שנדר בנזיר והלך להביא את בהמתו מצאה שנגנבה אם עד שלא נגנבה הבהמה נזר הרי זה נזיר ואם משנגנבה הבהמה נזר אינו נזיר זו טעות טעה נחום איש המדי כשעלו נזירים מן הגולה ומצאו בית המקדש חרב אמר להם נחום איש המדי אלו הייתם יודעים שבית המקדש עתיד ליחרב נוזרים הייתם אמרו לו לאו והתירן נחום איש המדי וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו כל שנזר עד שלא חרב בית המקדש נזיר משחרב בית המקדש אינו נזיר אמר הר"ם מבואר שאמרו בכאן בהמתו אמנם ירצה בו שלש בהמות המחויבת לו והטעות אשר טעה נחום המדי מבואר לפי שאמרו התירם לא ירצה בו היתר נדרים ואמנם רצה בו והוא התיר להם השתיה והטומאה ואמר להם שהנזירות בלתי עשוי אולם הפר נדרים הנה מחלוקת שהוא מותר ומאמר חכמים משחרב בית המקדש אינו נזיר ירצה בלא ספק שלא יצטרך הפרה לפי שהוא לא תחייבהו נזירות כבר התבאר בזה המאמר לדעת ר' אלעזר אשר יאמר פותחין בנולד שהוא לא יצטרך הפרה כמו שביארנו בט' מנדרים והוא אמרם בתלמוד שטפוה רבנן לר' אלעזר ואוקמיה בשטתיהו דתנן פותחין בנולד לא יצטרך הפרה ויתבאר מענין בא בנדרים שהוא יצטרך הפרה אצל ר' אלעזר וכבר ביארנוהו זה שם:

2 אמר המאירי מי שנדר בנזיר והלך להביא בהמתו ר"ל שלשת קרבנותיו ומצאם שנגנבו ונתחרט מתוך הגניבה ובא לישאל על ידי פתח זה שאלו ידע שיגנבו בהמותיו לא היה נודר ואמר שאם בשעה שנדר לא נגנבה הבהמה אין פתח זה כלום שהרי נולד הוא ואין הנולד מצוי ואם כבר נגנבה בשעה שנדר אינו נזיר ר"ל הופר הנזירות מעיקרו ואינו טעון קרבנות שהרי נתלית חרטתו בשעת הנדר ואלו היה יודע בשעת הנדר הדבר שאירע כבר כשנדר לא היה נודר:

3 זו טעות טעה נחום המדי כשעלו נזירים מן הגולה להביא קרבנותיהם למקדש ומצאוהו חרב והוצרכו לעקירת הנדר מפני שהנזיר אסור לעולם באיסורי נזירות עד שיביאו קרבנותיהם ובאו לפניו ופתח להם בנולד זה ר"ל אלו הייתם יודעים בשעת הנדר שבית המקדש עתיד ליחרב כלום הייתם נודרים ואמרו לו לאו והתירם והרי חורבן בית המקדש נולד וכשבא הדבר אצל חכמים אמרו שאין פתח זה מועיל אלא למי שבשעה שנדר את נזירותו כבר חרב הבית אלא שנעלם ממנו אבל כל שנדר קודם חורבן אין פתח זה מועיל לו כלום וצריכין פתח ממקום אחר ואע"פ שר' אליעזר היה שם בשעת החורבן כמו שהתבאר בחמישי של גיטין והוא סובר פותחין בנולד לא השגיחו בו ועקרו את דעתו או שהחזירוהו לשיטתם והוא שנאמר בגמרא שטפוה לר' אליעזר ואוקמוה בשיטתייהו כלומר הסירוהו משיטתו והעמידוהו בשיטתם הואיל ולא מצינו שחלק בהם ובגמרא אמרו בענין זה אף על גב דאמור רבנן אין פותחין בנולד בתנאי נולד מיהא פותחין והיכי דמי דאמרי להו אלו אתא איניש דאמר לכון דחרב בית מקדשכון מי נדרתון ודבר זה יש מפרשים בו כן אלו בא אדם בשעת הנדר שיאמר לכם כבר חרב בית המקדש אף על פי ששקר היה אומר הייתם נודרים כלומר שלא הייתם מאמינין בו או שמא לא הייתם נודרים מצד שמאמינין הייתם בדבריו ואלו אמרו שלא היו נודרים מתירין להם אף על פי שלא חרב באותה שעה ואין דנין אותו בנולד ולמדין מזה לכל שאר נדרים ומפני שכמה שקרנים יש בעולם מזומנים לומר שקרות ואין זה נולד ומ"מ יראה לי לשיטה זו דוקא בכיוצא בזה שבודאי קודם החורבן היו שם הרבה דברים מוכיחים עליו ואע"פ שהנחנוהו בכלל נולד שאינו מצוי מ"מ מצוי הוא לכמה בני אדם שיאמרו כן וכן הדבר אצלי במודר הנאה מאחד ונעשה סופר העיר שאם פתחו לו בנולד זה והיו שם דברים מביאים הרבה בני אדם לומר כן שפותחין לו בכך הא כל שאין הדבר מצוי כלל לשום אדם לומר כן אינו פתח כלל ומ"מ בקצת תוספות פירשו בפתח זה שהוא כעין מה שנאמר בפרק ארבעה נדרים אלו היו עשרה בני אדם שפייסוך בשעת הנדר מי נדרת כך בזו אלו באו לכם בני אדם ויאמרו לכם שלא לידור שמא יחרב בית המקדש מי נדריתו ומאחר שהוא אומר שאלו פייסוהו לא נדר והמפייסין מצויין אף על פי שהפיוס מצד דבר העתיד פותחין בזו וזו יתד גדולה ומבוא גדול להיתר נדרים:

4 ולמדת מ"מ שידיעת הדבר בשעת הנדר שעתידה להיות אינה מפקיעתו מנולד שהרי חרבן בית המקדש נודע מצד הנבואות שיחרב ואעפ"כ אנו דנין אותו בנולד שאינו מצוי הואיל ומ"מ לא ידעו זמן חרבנו עד שאפשר להתקיים נדרם קודם שיארע ואף על גב דכתיב שבועים שבעים שהם ת"צ שנה והם ע' שנה של גלות בבל ות"כ של בית שני אלמא זמנו נודע מ"מ לא נודע באי זה יום מן השנה והרי היה נדרם יכול להתקיים קודם החרבן הא כל שנודע כן ואי אפשר לנדרם להתקיים פותחין בו ואינו בדין נולד כלל:

5 זהו ביאור המשנה ופסק שלה ולא נתחדש עליה דבר בגמרא שלא ביארנוהו:

6 המשנה הרביעית והכונה בה בענין החלק השלישי והוא שאמר היו מהלכין בדרך ואחד בא כנגדן ואמר אחד מהם הרי אני נזיר שזה איש פלני ואחד אומר הרי אני נזיר שאינו הוא הרי אני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים בית שמאי אומרים הרי כולם נזירים בית הלל אומרים אינו נזיר אלא מי שלא נתקיימו דבריו ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר אחד הר"ם בית שמאי אומרים כלם נזירים ר"ל אשר אומרים אמת ואשר אינו אומר אמת כלם יחייבם הנזירות לפי שאצלם הקדש טעות הקדש כן נזירות בשעת נזירות ור' טרפון יאמר שכל אחד מהם לא יפסוק הענין ולא יאמר אותו אלא לפי כח מחשבתו ולא יחייב נפשו זה הנדר חיוב שלם ולזה לאשר אמת דבורו ולזה אין דברו אמת לא תחייבהו נזירות ובית הלל אומרים שאשר לא יתאמתו דבריו נלכד בנזירות והוא אשר יתחייבהו הנזירות ואם אמר דרך משל הריני נזיר שאין זה פלני הנה זה האיש אשר לא נתקיימו דבריו חייבתהו הנזירות הנה הכונה אם כן ממאמר בית הלל מי שלא נתקיימו דבריו הוא מה שאמרו והלכה כר' טרפון:

7 אמר המאירי היו ב' מהלכין בדרך ובא אחד כנגדן וכו' פירוש ונחלקו שניהם עליו זה אומר שהוא ראובן וזה אומר שאינו ראובן או שהוא שמעון ואמר הראשון הריני נזיר אם הוא ראובן כדברי והשני אומר הריני נזיר אם אינו ראובן כדברי או אם הוא שמעון והגיע אצלם והרי הוא ראובן לבית שמאי שניהם נזירים שנזירות טעות נזירות כהקדש ולבית הלל אינו נזיר אלא אותו שנתקיימו דבריו ומה שאמר אין נזיר אלא אותו שלא נתקיימו דבריו הרי אמרו בגמרא תני שנתקיימו דבריו וכן תירצוה בדרך אחרת ולשונם בזה כגון דאמר אי נמי לאו פלני ליהוי נזיר ומאי לא נתקיימו דבריו לא נתקיימו דבריו הראשונים אלא האחרונים ופירוש הדברים שהתנה בנזירותו על שני דברים בחיוב ובשלילה כגון שאמר ראובן הוא ואינו שמעון ואם הוא ראובן ואינו שמעון הריני נזיר ולימד שלא סוף דבר שהוא נזיר כשנתקיימו כל דבריו ר"ל שהוא ראובן אלא אף אם אינו ראובן שנמצא שלא נתקיימו דבריו הראשונים הואיל ומ"מ נתקיימו דבריו האחרונים כגון שלא היה שמעון אלא אדם אחר הרי הוא נזיר מצד דבריו האחרונים הא אם היה שמעון לבית הלל אינו נזיר כלל הואיל ולא נתקיימו דבריו כלל ויש מפרשים בדרך אחרת לומר שחזרו מדבריהם והחליפו דבורם זה בשל זה בתוך כדי דבור ואותו שנתקיימו דבריו האחרונים נעשה נזיר שהולכין אחר לשון אחרון הואיל ובתוך כדי דבור חזרו בהם ואף על פי שלענין פסק כך הוא לענין פירוש מ"מ מילי דכדי נינהו ולא הוצרך ללמדם כלל ועוד שהרי בלשון הגמרא נאמר אי נמי לאו פלני הוא אלמא שהוא סבור לקיים ב' דבורים וכן ראיתי בתוספות שפירשוה ג"כ בדרכים אחרים שאין מתישבים עלי:

8 ונשוב לענין המשנה והוא שחזר ולימד דין זה כשאמר הריני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירין שכלכם נזירים פירוש שסיעת בני אדם הולכת ואחד בא כנגדן ואומר הריני נזיר שאחד מכם נזיר ר"ל שיש ביניכם אחד שהוא נזיר או שאין בכם נזיר אפילו אחד או ששניכם נזירים כלומר שיש בכם שנים שהם נזירין או שכלכם נזירים ולא נתקיימו דבריו בית שמאי אומרים כלם נזירים כלומר הן אותם השנים שנזרו על האחד הבא כנגדן הן האחד שנזר על הסיעה העוברת בין אותו שנתקיימו דבריו בין אותו שלא נתקיימו דבריו ובית הלל אומרים אינו נזיר אלא אותו שנתקיימו דבריו ומה שאמר שלא נתקיימו תני שנתקיימו או שתפרשהו על השנים שהאחד בא כנגדן ועל הדרך שביארנו ר' טרפון אומר אין אחד מהם נזיר ר"ל אפילו אותו שנתקיימו דבריו שלא ניתנה נזירות אלא להפלאה ר"ל שידע בשעת הנזירות שדבריו קיימים הא כל שנוזר על הספק אף לכשיתקיימו דבריו אינו נזיר ואין הלכה כדבריו ולא כדברי בית שמאי אלא כבית הלל:

9 משנה הרתיע לאחוריו אינו נזיר ר' שמעון אומר יאמר אם היה כדברי הרי אני נזיר חובה ואם לאו הרי אני נזיר נדבה ראה את הכוי ואמר הרי אני נזיר שזה חיה הרי אני נזיר שזה בהמה הרי אני שאין זה בהמה הרי אני נזיר שזה חיה ובהמה הרי אני נזיר שאין זה לא חיה ולא בהמה הרי אני נזיר שאחד מכם נזיר שאין אחד מכם נזיר ששניכם נזירים שכולכם נזירים הרי כולם נזירים אמר הר"ם פי' הרתיע לאחוריו חזר אחורנית ר"ל זה האיש אשר חלקו בו אם הוא פלני אם לאו אם הוא נזיר או בלתי נזיר אחר שהיה לפניהם חזר לאחוריו ולא יודע עם מי האמת מהם הנה לא יחייב אחד מהם נזירות ור' שמעון סבר ספק נזירות להחמיר כמו שקדם ויחוייב כל אחד מהם הנזירות מספק כמו שנזכר שם ואינה הלכה וכבר הקדמתי לך בפרק אחרון שכוי יש בו דרכים שוה לחיה וכו' ולזה תחייבהו הנזירות על איזה פנים שאהיה מאמרו ואם היה האיש האחד בעצמו יאמר אלו המאמרים כלם על הכוי וידור בנזיר על כל אופן מאלו הששה פנים יחייבהו נזירות ובעבור שזכר הכוי שהוא מין בהמה ומין חיה וזכר דיני מי שנדר שהוא כן או אינו כן הביא מה שדומה לזה והוא שהיו האנשים לפניו אחד נזיר ואחד אינו נזיר הנה אשר אמר מהם הריני נזיר שאחד מכם נזיר חיבתהו הנזירות וכן אם יאמר הריני נזיר שאין אחד מכם וכן אם ששניכם נזירים לפי שכבר צדק על הקצת כמו הכוי בשוה וכן אם היו אשר לפניהם רבים והיה בהם נזירים ובלתי נזירים ואפי' היו מאה בלתי נזירים ואחד נזיר ואמר שכלכם נזירים חייבתהו הנזירות להיות קצת דרכיו שוה לדרכי חיה וזה ענין אמרו הרי כלם נזירים ר"ל הנזירות מחוייבת לאלו כלם אשר יאמרו כל דבור מאלו הדבורים:

10 אמר המאירי הרתיע לאחוריו ר"ל אותו האחד שנזרו השנים עליו הלך לאחוריו ולא הגיע אצלם עד שאי אפשר להם לברר אם נתקיימו דברי האחד אם לאו אין אחד מהם נזיר וזו ודאי לר' טרפון לא הוצרכה שהרי אף בהגיע אצלם כן וכן לבית שמאי לא הוצרכה שאף בנתברר שלא נתקיימו דבריהם נזירים הם וכל שכן בספק נתקיימו הא לא נצרכה אלא לבית הלל ואף על פי שלא נתברר לנו דעת בית הלל בזו פירשו בגמרא שלדעת ר' יהודה נאמרה וכמו שאמרו לדעתו הריני נזיר שיש בכרי הזה מאה כור והלך למדדו ומצאו שנגנב או שאבד ר' יהודה מתיר כלומר שאינו נזיר שסתם נזירות להקל וכן הדין בהרתיע לאחוריו ור' שמעון חולק לומר שהוא נזיר אלא שיתנה על נזירותו אם כדברי הריני נזיר חובה ואם לאו הריני נזיר נדבה כדי שיהא נזיר ודאי אם בחובה אם בנדבה שאם לא יתנה הוה ליה ספק נזיר ויתעכב אף לאחר שלשים בשתיית יין וגלוח מפני שלא יהא יכול להביא קרבנותיו מספק חולין בעזרה וכן הוא אומר בשמועת הכרי וכמו שאמרו עליה ר' שמעון אוסר ומ"מ הלכה כר' יהודה: