1זה שביארנו בנזיר והוא בבית הקברות שאם התרו בו לצאת ונשתהא ולא יצא לוקה שאלו כאן אם שיעורו בשהייה זו כשהייה האמורה במקדש שאם נטמא במקדש ושהא בכדי השתחואה בפשוט ידים ורגלים חייב כמו שביארנו בשני של שבועות או שמא אף בשהייה מועטת כל שנשתהא כלל אחר התראתו ותמהו על השאלה היכי דמי אי דאמרו ליה לא תזיר כלומר שראוהו שם ושמעוהו רוצה להזיר והתרו בו שלא להזיר מפני הטומאה ועבר ונזר ודאי זה אינו צריך שהייה כלל ואין זה אלא כנזיר טהור שהתרו בו שלא ליטמא וניטמא ואין זה לאו שאין בו מעשה שבשעת נזירותו הוה ליה כנזיר טהור שנכנס לשם בהתראה ובכלל זה אם נזר בלא התראה אבל יודע הוא באיסור טומאת נזיר בשעה שנזר שכל שהתרו בו לצאת אינו צריך שהייה ופירשה שהשאלה היתה בנזיר טהור שנכנס לשם בהיתר כגון בשידה תיבה ומגדל ובא חבירו ופירע לו את המעזיבה ונמצא טמא והתרו בו לצאת ובכלל זה אם נזר בבית הקברות ובשעת נזירותו לא ידע באיסור טומאתו והתרו בו לצאת וכן כשנכנס בשוגג באהל המת או מת עליו מת פתאום והתרו בו לצאת ובכלם אם נשתהא שיעור שהייה האמורה במקדש לוקה ושאלו כאן אם בשהייה מועטת משיעור זה לוקה אם לאו ונשארה בתיקו ונמצא שמכין אותו מכת מרדות ואינו לוקה וגדולי המחברים כתבו בה שאע"פ ששהא אינו לוקה ומכין אותו מכת מרדות והדברים מתמיהים אלא שכבר הרגישו בהם גדולי המגיהים ואם פירע הוא עצמו את המעזיבה ודאי אינו צריך שהייה שהרי הוא טימא את עצמו וכל למלקות באונס גמירי שהייה במזיד לא: