חידושי רמב"ן על קידושין ע״ה

1 הא דאמרינן לאפוקי מצרי שני שאין זרעו פסול דכתיב בנים אשר יולדו להם. ק"ל עלה דהא מצרי שני נמי בתו כשרה ופסולה לכהונה כדאמרינן בפרק הערל יבמות דף ע"ז ע"א ר"ל אמר פסולה דגמר לה מכהן גדול באלמנה דביאתו בעבירה וזרעו מתחלל ולקמן נמי אמרינן אליב' דר' יהודה מצרי שני יוכיח והכי אית' בנסחא דר"ח ז"ל ועוד מאי האי דמייתי קרא בנים אשר יולדו להם דור שלישי דההוא בישראל כתיב. ויש מפרשים משום הכי מייתי האי קרא דבנים אשר יולדו להם משום דכיון דמכשרת ליה בקהל ישראל ממיל' שמעינן להא דכתיב בתולה מעמיו לאתויי בתולה הבאה מב' עממין דהיינו נמי מצרי שנשא בת ישראל כדאית' התם וזה הטעם מספיק לכך אבל עדיין קשה לריש לקיש דאמר פסולה לכהונה והכא הכל מודים בבתו שכשרה. והר"א ז"ל מפרש דהכי קאמר כל שזרעו כמוהו פסול בביאתו כגון כהן גדול באלמנה שהיא פסולה לכהונה ובתו נמי פסולה אבל מצרי שני פסול שבהן פסול קהל הוא ובנו כשר לקהל נמצא שביאתו מטהרתו ואינה פוסלת לפיכך אינו פוסל את האשה שבא אליה בביאתו ובהאי פי' נמי מתרץ מאי דאתיבי מדכתיב בנים אשר יולדו להם דור שלישי. אבל קושייתנו במקומה עומדת שא"א לומר דסברי הכא בת מצרי שני אסור' שאם כן היכי אמרינן מאי איכ' בין רבי יוסי לרשב"ג הא איכ' מצרי שני שאין אתה נושא בתו כלו' שכהן אסור לישא בתו לר"ל ולרשב"ג אי אתה נושא אלמנתו והוה לי' למימר מאי איכ' בין ת"ק לרשב"ג ותו דאמרי' איכ' בינייהו עמוני ומואבי דאין כל זרע פסול דאמר מדעמוני ולא עמונית והלא אי אתה נושא בתו לדברי ר"ל כדאי' התם בפ' הערל יבמות ד' ע"ז ע"ב. ואיכא למימר סוגיין ודאי אליב' דרבי יוחנן היא דאמר בת מצרי שני ובת עמוני ומואבי כשרות לכהונה כשם שכשרות לישראל דרבי יוחנן הוא דמפרש ועולא נמי כותיה ס"ל ותלמידו הוה והא דקא נסיב לה תלמוד' בנים אשר יולדו להם דור שלישי לא חשש להפריד בין ישראל לכהנים ולהביא עיקר הכ' אלא תפס לו מה שהוא פשוט וכבר הראיתי לך אחרים כיוצא בו בפ' ראשון ג' ע"ב או כדברי הראב"ד ז"ל, ובירושלמי נמי בפ' אלמנה לכהן גדול יבמות ז,ה מוכח הכי דרבי יוחנן מתרץ הכי לטעמיה. וא"ת ר"ל היכי מתרץ לה לבריית', הכי תריץ לה דר' יוסי סבר כל שזרעו כפגום שבהן ככהן גדול באלמנה פוסל לאפוקי מצרי שני שזרעו כשר לקהל כדברי הראב"ד ז"ל וכלל בכלל זה עמוני ומואבי שזרעו כמוהו ופוסל ואתא רשב"ג למימר אף באותם שזרעם כפגום שבהן אינן פוסלין אלא אותן שכל זרעם פסול כפגום שבהם לאפוקי גר עמוני ומואבי שבנותיהן אינן כפגום שבהם שמותרות לבא בקהל ישראל נמצאת ביאתן מכשרת מקצת זרעם לפיכך אינה פוסלת אף לכהונה. ולא מחוורא לישנ' דבריית' דכל שאי אתה נושא בתו לר"ל אלא י"ל קסבר ר"ל פליגי רבנן עליה דרשב"ג דעמונית לכהונה וכדרבי יהודה במצרי שני ואנא דאמרי כרבנן דקסבר טעמייהו דרבנן בגר עמוני ומואבי ומצרי שפוסלין בביאתן משום דבתן נמי פסולה לכהונה ופליגו באלמנה דג' מחלוקת בה והוא הדין דמצי לאפלוגי ת"ק בהדי דר' יוסי ורשב"ג בבתו לכהונה וה"נ משמע בירושלמי בפרק אלמנה לכהן גדול:

2 מה שפרש"י באלמנת עיסה ובספק מגורשת. קשה לנו דלא מיקרו ספק ספקא ומאי דפריש נמי בספק מגורשת שנשאת בתוך ג' חדשי' וילדה ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון היינו ספק ספק' לא מחוור דלת מיקרי עיסה אלא כשרים ופסולים מעורבים כשם שעיסה מעורב' מסובן ומורסן וקמח וסולת ומים ומלח. לפיכך נראה כפר"ח ז"ל שאמר כגון ספק מגורשת שילדה לשנים ונטמע אותו ספק במשפחה ונעשית כולה עיסה לספק חללים ומפרש בתוספת' עיסה פסולה לכהונה מפני ס' חללים שנטמעו בה וכי הך דאמרינן כל הארצות עיסה לארץ ישראל מפני התערובות והאי דפשיטא ליה דבתו אסורה טפי מאלמגתו משום דאלמנתו אית לה חזקה דכשרות בתו לית לה חזקה דכשרות:

3 הא דאמר רב יוסף עשאוה כגר לאחר י' דורות. יש לפרש דלרב יוסף נמי אית ליה חשש ממזרות בכותי' כדלקמן וס"ל גר מותר בממזרת אלא משום שהם גרים ישנים אסורה ולא מחוור לי שאם היה לו לרב יוסף חשש ממזרות בה למה ליה למדחק נפשיה כולי האי לוקי ר' אלעזר ור' כרבי יהודה בקהל גרים אלא הכי קאמר כיון דכותיים פסולי קהל הם חוששין שמא אחד מהן מוחזק בישראל ויאמרו ישראל נושא כותית אבל פיסול ממזרות בכותיים לא עלה על דעת עד שבא רב דימי ורבין ופירשוה מגמ':

4 דאמ' כותיים גירי אריות הם. אף ע"ג דאפסיקא הלכתא במס' יבמות ד' כ"ד ע"ב א' גר שנתגייר לשום אשה או לשום שלחן גדולי' וא' גירי אריות הלכה כולם גרים איכ' למימר דרבי אלעזר לא סבר לה ואת"ל סבר לה שאני כותיים דכתיב את אלהיהם היו עובדים ולא נשתכח שם ע"ג מפיהם ולא עבודתה מידיהם מעולם ולמאן דאמר גירי אמת סב' דלשם שמים נתגיירו לגמרי והוה ליה כגר שחזר:

5 וסבר לה כרבי עקיב' דאמר עבד הבא על בת ישראל הולד ממזר. יש מפרשים והוה לי' כנעני ממזר בממזר שאסור וק"ל הא דאקשינן ומי סבר לה כר' ישמעאל וכר' עקיב' מאי קושיא כי לא סבר לה כ"ש שאסור דהו"ל עבד שבא על בת ישראל שהולד כשר וישראל גמור כדמוכח במסכת יבמו' ד' ט"ו ע"ב, והו"ל חד כותי גמור שהוא ככנעני, והו"ל וחד הו"ל ישראל שאסור. ושמעתי דכי אמרינן גרי אריות הן הני מילי לדור ראשון שלא נתגיירו אלא לשם אריות אבל דורות אחרונים כיון שהם מקבלים עליהם עול המצות ומלים לשם ישראל גרים גמורים הם ואסורים משו' גר בממזרת וכרבי יהודה ולא ידעתי היכן נתגיירו הבנים אלא שאפשר לרבי אליעזר דאמר בפ' החולץ יבמות ד' מ"ו ע"א גר שמל ולא טבל גר גמור הו' ה"נ כולם מלים לשם ישראל והוו להו ישראל. אי נמי דאמרי' מי לא טבלי לקרי ולנדה. וא"א לעמוד בשמועה זו שלא מצינו בתלמוד שהיו גירי אריות ועכשיו גירי אמת וכל מחלוקות שחלקו בגמ' בכותיים לדורן נחלקו ולא לדור ראשון בלבד דודאי לשם תחלתן מלים וטובלי' וכדאמרי' בע"ג ד' כ"ה ע"ב ואל ימול כותי מפני שהוא מל לשם הר גריזים. אלא עיקר פירושא של הלכה דסברי השת' גר אסור בממזרת כר' יהודה ורבי אלעזר דמתני' עליה קאי ודאן בודאן מותר באסורין לבא בקהל כגון עמוני ומואבי הא בגרים כשרים לא אי נמי י"ל דסברי השת' שנתערבו בהן כהנים כשרים ויש מהם שנשאו למינן כלו' שמאותן כהנים יש בהם שנשא אשה בת ישראל והולד ישראל גמור כשר ויש מהם שבאו הכותיים על בנות ישראל והולד ממזר לפיכך כותי לא ישא כותית. ומשום הכי אקשינן, ומי סבר לה דכנעני שבא על בת ישראל הולד ממזר והרי אינו אלא כשר וכיון שהוא כשר אמאי לא ישא כותית דאי משום שהם גירי אריות דאסורים לבא בקהל רבי אליעזר משום ספק ממזרות פוסל דומיא דשתוקי ואסופי ולומר שאין להם תקנה לעולם ואפי' באו לקבל מצות ולהתגייר אסורין זה בזה דאלו בעודם כותים ודאי לא צייתי אלא כשבאין לחזור בהן ולהתנהג במצות על פינו וקאמר אין להם תקנה אלמא משום פסול יוחסין חששו בהם ולא משום גרות בלבד. ולפום הכי מהדר לפרושא כדר' ישמעאל וכרבי עקיבא, דגמרא גמרי לה דמיירי רבי ישמעאל ור' עקיב' בהא מלתא בכותיים כדמפרש לקמן ג' מחלוקת בדבר. והשת' אנשיי' לגמרי ומהדר לפרושה דר' אלעזר סבר לה כרבי ישמעאל וכרבי עקיב' ואלו הוה אומר דגירי אריות הן ואסורים משום כנעני בבת ישראל ולא משום פסול ממזרות מעיקר' גמריה והדר אוקימנ' לר' אלעזר משום שאינן בקיאין בדקדוקי גטין וקדושין ויש מהם ממזרים וגם אסור בממזרת כר' יהודה וכדפי' אי נמי שיש מהן כשרים מן הכהנים הכשרים שנתערבו בהם שיש בהן כהן שנשא כהנת או כותית כשרה והולד ישראל כשר ואסור בממזרים וכן אתה מפרש לרב נחמן דאמר ממזר מאחותו וממזר מאשת איש איכ' בינייהו. ומיהו לר' ישמעאל ולר' עקיב' לא שמעינן להו מידי בכותי עם כותית דשלשה מחלוקות בדבר בפסול כותיים בישראל הוא והיינו דקאמרינן משום הכי פסלינהו וי"ל לדידהו כותי מותר בכותית כר' יוסי וא"ת שיש בהם כהנים כשרים לר' עקיב' עדיין כותי מותר בכותית משום דאינו אלא ספק ממזר ולא החמירו בהם חכמים לאסור משום ספק הואיל ורחמנא אמר בקהל ודאי הוא דלא יבא הא בקהל ספק יבא וממזר ודאי הוא דלא יבא הא ממזר ספק יבא והם קהל ספק וממזר ספק וכי יעשו מעלה ביוחסי כותיים אבל בקהל ודאי אסורים מדבריהם ולרבי ישמעאל נמי יש להם תקנה כדפרישית ותדע דהא רבי יהודה הוא דתני כל האסורין לבא בקהל דהיינו גר עמוני מותרין לבא זה בזה דאלמא אע"ג דגר אסור בממזרת שתוקי ואסופי מותרין בממזרת דהא פסק ספקן כודאן, והיינו משום שהעמידו אותן על דין תורה: