חידושי רמב"ן על קידושין נ״א

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על קידושין נ׳ ע״ב חידושי רמב"ן על קידושין נ״ב ע״א »

1 קידושין פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ: שָׁאנֵי מַעֲשֵׂר, דְּאִיתֵיהּ לַחֲצָאִים, דְּאִי אָמַר: ״תִּיקְדּוֹשׁ פַּלְגָא דְחִיטְּתָא״ – קָדְשָׁה.

2 קידושין פתח ↗

הֲרֵי תּוֹדָה, דְּלֵיתַהּ בְּטָעוּת, וְלֵיתַהּ נָמֵי בְּזֶה אַחַר זֶה, וְאִיתְּמַר: תּוֹדָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה עַל שְׁמוֹנִים חַלּוֹת, חִזְקִיָּה אָמַר: קָדְשִׁי לַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים. וְרַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: לָא קָדְשִׁי לַהּ אַרְבָּעִים מִתּוֹךְ שְׁמוֹנִים.

3 קידושין פתח ↗

לֹא נֶחְלְקוּ אֶלָּא בִּסְתָם, מָר סָבַר: לְאַחְרָיוּת קָא מִיכַּוַּון. וּמָר סָבַר: לְקׇרְבָּן גָּדוֹל קָא מִיכַּוַּון.

4 קידושין פתח ↗

הֵיכִי דָמֵי? אִילֵימָא דְּאָמַר ״כּוּלְּכֶם״ – ״קְנִי אַתְּ וַחֲמוֹר״ הוּא, וְ״אַתְּ וַחֲמוֹר״ לֹא קָנָה.

5 קידושין פתח ↗

אֶלָּא לָאו דַּאֲמַר לְהוּ: ״אַחַת מִכֶּם״ וְקָתָנֵי: אֵין אֲחָיוֹת מְקוּדָּשׁוֹת? לְרָבָא קַשְׁיָא רֵישָׁא, לְאַבָּיֵי קַשְׁיָא סֵיפָא. אַבָּיֵי מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ, רָבָא מְתָרֵץ לְטַעְמֵיהּ.

1 שאני מעשר דאי אמר תקדש פלגא דחטתא קדשה. פירש רש"י ז"ל והשת' נמי כשהפרי' בבת אחת יש לו למעשר לחול על כל חטה וחטה לפי חשבון ואם כן היכי אקשינן והרי מעשר בהמה דליתיה לחצאין דאלמא אם איתא לחצאין ניח' נימ' הא דאמרי' עשירי ואחד עשר מעורבין זה בזה והא אפי' מעשר דאיתיה לחצאין לא קדיש אלא לחצאין כלומר פלגא פלגא דחטתא והכא אחד מהן עשירי וקדוש כלו ואחד מהן י"א וקרב שלמים לגמרי אלא שמעורבין אלא הואיל קאמרינן כלומר הואיל ואי אמר תקדש פלגא דחטתא נתקדש ראוי לתפוס בזה אחר זה למחצה הלכך בבת אחת דתפיס כולו והמעשר מעשר והמותר טבל ומעורבין זה בזה:

2 והרי תודה דלית' בטעות ולית' נמי בזה אחר זה. פירש הראב"ד ז"ל וליתא נמי בחצאין דאי אמר תקדוש פלגא דכל חדא לא קדשה דהוה ליה פרוס ותנן אחד שלא יטול פרוס ותניא נמי בספרי וחלת מצה אחת מן הסל שנפרסה או חסרה פסולה ואם אמר חצי כל אחת תקדש הרי היא חסרה ופרוסה:

3 ודאמרינן מר סבר לאחריות קא מכוין. מפני שאחריותן עליו, מה שאין כן בשאר אלו הנזכרים:

4 אילימא דאמר כלכם קני ואת וחמור הוא ואת וחמור לא קנה. בדין הוא דהוה ליה לאביי למימר דסבר לה כרב נחמן דאמר קנה מחצה וכן הלכתא אלא לרוותא דמלתא לתרוצה אפי' לרב ששת כוון ותמהני על ר' שמעון בעל הלכות גדולות שכתב בפסק הלכה ואוקימנא כגון דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי דאי לאו הכי את וחמור הוא ולא קנה ויפה כוון רבינו שכתב משנתנו כפשטה:

5 והא דאמרי' אלא דאמר להו א' מכם. מב' אחיות, דלאו את וחמור הוא שכל א' מהן ראויה היא להתקדשה לו ואילו פירש איזו מהן הית' מקודש' ואע"פ שעכשיו אינ' מקודש' כיון שראויה היא לקדושין הללו לאו כחמור הוא אבל באומ' כולכן כיון שפי' שהוא מקדש שניה' ואין קדושין חלין בהם הרי הן כחמור, וכן פרש"י ז"ל, ואינו צריך לפנים. אבל הראב"ד ז"ל כתב דבשתי אחיות הכל יודעין שאין קדושין תופסין בהן הלכך לנכריות נמי קני כחמור אמר להו אבל לא' משתי אחיות דילמא קסבר קדושין שאין מסורין לביאה לא הוה קדושין ולאו מלתא היא דהיכא דאמר קני את וחמור לא תליא מילתא בידיעה דיליה אפילו אינו יודע נמי למ"ד לא קנה דהא עיקר פלוגתייהו בההוא דאמר נכסי לך ולבנך ואין הכל יודעין שאין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ופלוגתא דרבנן נמי ור"מ היא. ועוד דבשתי אחיות נמי איכא כמה אינשי דסברי בבת אחת שתיהן מקדושות אטו כ"ע גמירי דרבה ואנן לא ידעינן ואינהו היכי ידעי וקדושי פחות מש"פ מספקא להו לאינשי והיכי פשיטא להו אלא ודאי דברי הבאי הן, והפירוש מפורש:

« חידושי רמב"ן על קידושין נ׳ ע״ב חידושי רמב"ן על קידושין נ״ב ע״א »