חידושי רמב"ן על קידושין נ״ה

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על קידושין נ״ד ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על קידושין נ״ו ×¢×´×‘ »

1 קידושין פתח ↗

אֶלָּא זְכָרִים, עוֹלוֹת הוּא דְּהָווּ, זִבְחֵי שְׁלָמִים לָא הָווּ? אָמַר רַבִּי אוֹשַׁעְיָא: הָכָא בָּבָא לָחוּב בִּדְמֵיהֶן עָסְקִינַן, וְהָכִי קָאָמַר: חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא עוֹלוֹת, וְרַבִּי מֵאִיר הִיא, דְּאָמַר: הֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד מִתְחַלֵּל.

1 תלמוד ירושלמי קידושין פתח ↗

משנה: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ מִקָּדְשֵׁי קָדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּים אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. מִמַּעֲשֵׂר שֵׁנִי בֵּין בְּשׁוֹגֵג בֵּין בְּמֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר מֵזִיד קִידֵּשׁ שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ. וּבַהֶקְדֵּשׁ בְּמֵזִיד קִידֵּשׁ שׁוֹגֵג לֹא קִידֵּשׁ דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר שׁוֹגֵג קִידֵּשׁ מֵזִיד לֹא קִידֵּשׁ. הלכה: הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ כול׳. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִּינָן. הַבְּכוֹר מוֹכְרִין אוֹתוֹ תָּמִים חַי וּבַעַל מוּם וְשָׁחוּט. וּמְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי יְהוּדָה בֶּן פָּזִי בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַי לֹא שָׁחוּט. וְאָמַר רִבִּי יוּדָה בַּר פָּזִי. רִבִּי מֵאִיר יְלִיף כָּל הַקֳּדָשִׁין מִן מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה. מַה מַעֲשֵׂר בְּהֵמָה אֵין מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים אֵין מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה. רִבִּי יוּדָה יְלִיף כָּל הַקֳּדָשִׁים מִן הַבְּכוֹר. מַה הַבְּכוֹר מְקַדְּשִׁין בּוֹ אֶת הָאִשָּׁה. אַף כָּל הַקֳּדָשִׁים מְקַדְּשִׁין בָּהֶן אֶת הָאִשָּׁה. מִחְלְפָה שִׁיטָּתֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. תַּמָּן הוּא אָמַר. בֵּין חַי בֵּין שָׁחוּט. וְהָכָא הוּא אָמַר. חַי לֹא שָׁחוּט. תַּמָּן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ בְּרַם הָכָא בְּשֵׁם רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. אֲפִילוּ תִֵימַר. כָּאן וְכָאן בְּשֵׁם גַּרְמֵיהּ. בִּמְקַדֵּשׁ בְּחַיִים וּבְרָאוּי לִיפּוֹל לוֹ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. וּבְשָׂרָם יִהְיֶה לָךְ כַּחֲזֵה הַתְּנוּפָה. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי יוּדָה בֶּן פָּזִי. וְהָיָה לְךָ אֲפִילוּ לְאַחַר שְׁחִיטָה. מַה מְקַיֵים רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי וְהָיָה לְךָ. רִיבָה לוֹ הֲוָיָיה אֲחֶרֶת. שֶׁיְהֵא נֶאֱכָל לִשְׁנֵי יָמִים וְלַיְלָה אֶחָד. תַּמָּן תַּנִּינָן. חַלַּת עַם הָאָרֶץ וְהַמְּדוּמָע וְהַלָּקוּחַ בְּכֶסֶף מַעֲשֵׂר וּשְׁיֵרֵי מְנָחוֹת פְּטוּרִין מִן הַדְּמַאי. תַּנִּי וְכוּלָּם שֶׁיִּקְרָא שֵׁם לִתְרוּמַת מַעֲשֵׂר אוֹ לְמַעֲשֵׂר שֵׁינִי שֶׁלָּהֶם מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. חוּץ מִשְּׁיֵרֵי מְנָחוֹת. רִבִּי יִרְמְיָה אָמַר. הַשְּׁאָר בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵה בָּעֵי. הַיי דָא מַחֲלוֹקֶת. מַה אֲנָן קַיָימִין. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הוּא מַעֲשֵׂר שֵׁינִי הִיא שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יוּדָה. מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. אָמַר רִבִּי מָנָא. אָזְלִית לְקַיסָרִין וְשָׁמְעִית רִבִּי חִזְקִיָּה יְתִיב מַתְנֵי. הַמְקַדֵּשׁ בְּחֶלְקוֹ מִקָּדְשֵׁי הַקָּדָשִׁים וּמִקֳּדָשִׁים קַלִּין אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. וְאָמְרִית לֵיהּ. מֲנָן שְׁמִיעַ לָךְ הָדָא מִילְתָא. אָמַר לִי. מֵרִבִּי יִרְמְיָה. וְאָמְרִית. יְאוּת. דְּהוּא שָׁמַע הָדָא דְּרִבִּי לָעְזָר. רִבִּי לָעְזָר דִּבְרֵי הַכֹּל הוּא דְּאָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוֹסֵי דְּלָא שְׁמִיעַא לֵיהּ צְרִיכָה הוּא דּוּ אָמַר. הַיי דָא מַחֲלוֹקֶת. אִין כְּרִבִּי מֵאִיר. הִיא מַעֲשֵׂר הִיא שְׁיֵרֵי מְנָחוֹת לֹא עָשָׂה כְּלוּם. אִין כְּרִבִּי יוּדָה. מַה שֶׁעָשָׂה עָשׂוּי. כַּד דְּמָךְ רִבִּי מֵאִיר גָּזַר רִבִּי יוּדָה וְאָמַר. אַל יִּיכָּנְסוּ תַלְמִידָיו שֶׁלְּרִבִּי מֵאִיר כָּאן. דָּחַק סוּמֲכוֹס וְעָאַל. אָמַר. הַמְקַדֵּשׁ בְּקָדְשֵׁי קָדָשִׁים. וְאִשָּׁה נִכְנֶסֶת הִיא לָעֲזָרָה. אָמַר לֵיהּ. בִּמְקַדֵּשׁ עַל יְדֵי שָׁלִיחַ. בְּמַה קִידְּשָׁהּ. רִבִּי לָעְזָר אָמַר. בְּגוֹפוֹ. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. בְּטוֹבַת הֲנָיָיה שֶׁבּוֹ. אוֹ נֹאמַר. וְלֹא פְלִיגִין. מַה דְאָמַר רִבִּי לָעְזָר בְּגוֹפוֹ. בְּחֶזְקַת טוֹבַת הֲנָיָיה שֶׁבּוֹ. רִבִּי חִזְקִיּהָ רִבִּי בֵּיבַי בְשֵׁם רִבִּי לָעְזָר. מְקַדְּשִׁין בִּפְרוּטָה שֶׁלְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. בְּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי. רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ לַעֲבוֹר עַל דִּבְרֵי תוֹרָה. אָמַר רִבִּי זְעִירָא. אַחַת לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתּוֹ וְאַחַת לֹא עָלְתָה עַל דַּעְתֵּיהָ. אָמַר רִבִּי יוֹנָה. הַמְקֻדָּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וּמַעֲשֵׂר שֵׁינִי לֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. אָמַר רִבִּי אָבִין. הֶקְדֵּשׁ לֹא עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עָלַת עַל דַּעְתֶּיהָ. מַעֲשֵׂר שֵׁינִי עָלַת עַל דַּעְתּוֹ וְלֹא עַל דַּעְתֶּיהָ. רִבִּי יוֹסֵה בְשֵׁם רִבִּי פְדָיָיה. הֶקְדֵּשׁ מֵזִיד יוֹצֵא לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. בִּשְׁגָגָה. פְּרָט לַמֵּזִיד. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא. רִבִּי חָמָא בַּר עוּקְבָּא בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִיעוּט שְׁלָמִים יוֹצְאִין לַחוּלִין בְּלֹא פִדְיוֹן. וְהָא תַנֵּי. מִקָּדְשֵׁי. לֹא כָּל קָדְשֵׁי. הָדָא דְאַתְּ אָמַר לַחוֹמֶשׁ וּלְקָרְבָּן. הָא לָצֵאת מוֹצִיא. תַּמָּן תַּנִּינָן. בְּהֵמָה שֶׁנִּמְצֵאת מִירוּשָׁלַיִם וְעַד מִגְדַּל עֵדֶר לְכָל רוּחַ. רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה אָמַר. לָבֹא בִדְמֵיהֶם שָׁנוּ. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹחָנָן. וְאוֹמְרִין לוֹ לָאָדָם. צֵא וּמְעוֹל בַּקֳּדָשִׁים. אֶלָּא בְּאַחַת הִילְּכוּ בָהֶן אַחַר הָרוֹב. אִם רוֹב זְכָרִים עוֹלוֹת. וְאִם רוֹב נְקֵיבוֹת זִבְחֵי שְׁלָמִים. וְאֵין הַשְּׁלָמִים בָאִין מִן הַזְּכָרִים וּמִן הַנְּקֵיבוֹת. כֵּיצַד הוּא עוֹשֶׂה. מוֹצִיאָן לַחוּלִין וְחוֹזֵר וְעוֹשֶׂה אוֹתָן עוֹלוֹת. וְקַשְׁיָא. יֵשׁ חַטָּאת קְרֵיבָה עוֹלָה. אָמַר רִבִּי חֲנִינָה. תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל הַמּוֹתָרוֹת שֶׁיִיקָּרְבוּ עוֹלוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי יַעֲקֹב בַּר אָחָא. וְאֵין זֶה מֵזִיד. אָמַר לֵיהּ. מִכֵּיוָן שֶׁתְּנַאי בֵּית דִּין הוּא אֵין זֶה מֵזִיד. אָמַר רִבִּי זְעִירָה. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן. תְּנַאי בֵּית דִּין הוּא עַל הָאוֹבְדוֹת שֶׁיִקָּרְבוּ עוֹלוֹת.

2 קידושין פתח ↗

אָמַר מָר: זְכָרִים – עוֹלוֹת. דִּילְמָא תּוֹדָה הִיא? דְּמַיְיתֵי נָמֵי תּוֹדָה. וְהָא בָּעֲיָא לֶחֶם! דְּמַיְיתֵי נָמֵי לֶחֶם.

3 הר המוריה על משנה תורה, הלכות מעשה הקרבנות פתח ↗

ומנסכו כולו וכו'. עיין במרן מש"כ בזה. ועיין במל"מ לעיל הלכה י"א יעו"ש היטיב ומה שכתב הר"י קורקוס ז"ל דס"ל דהוי פסיק רישא ולא ימות עיין תוס' שבת ק"ג א' ד"ה ל"צ וכו' וביומא ל"ה א' בסה"ד שם ובתוס' כתובות ו' א' ד"ה האי וכו' ועיין מש"כ בזה בב"ק קי"ג א' יעו"ש היטיב מזה וע"ע בתוס' קדושין נ"ה ב' בד"ה ודילמא וכו' וברמב"ן שם יעו"ש היטיב ועיין במג"א סי' ש"כ ס"ק כ' וע"ע בקרבן נתנאל פי"ד דשבת אות י"ח ואכ"מ להאריך מזה. וע"ע מש"כ הר"י קורקוס להוכיח שיטתו מהא דר"ע דס"ל כר"ש בב"ק קי"ג א' ומ"מ ס"ל כאן דלספלים יעו"ש עיין בתוס' זבחים צ"א ב' בד"ה הא ר"י וכו' יעו"ש ולשיטת רבינו אתי שפיר בפשיטות טפי יעו"ש היטיב וק"ל.

4 קידושין פתח ↗

וְדִילְמָא פֶּסַח הוּא? פֶּסַח בִּזְמַנּוֹ, מִזְהָר זְהִירִי בֵּיהּ, וְשֶׁלֹּא בִּזְמַנּוֹ – שְׁלָמִים הוּא.

1 הכא בבא לחוב בדמיהם עסקינן. פרש"י ז"ל יביא שני דמים אחד לעולה ואחד לשלמים ואמר אם עולה היא מחוללת על אלו. ואקשי' וקדושת הגוף מי מתחלל בלא מום וכן פירש הא דאמרי' תהא בה רבי יוחנן וכי אומרים לו לאדם דכל בהמת מזבח אסור לחללה תמימה ותימ' הוא אם בפדיון הדברים אמורים היכי אקשי מהא דאמרי' אין מועל אחר מועל דמיירי בנהנה בשל הקדשו לענין מעילה ומאי שייכה נמי במזיד דר' מאיר ובשוגג דר' יהודה דמתני' דאינהו לאו בפדיון מיירי והוה לן לאתויי הכא הא דאמ' בעלמ' תמורה ל"ב ע"ב בבעלי מומין שיפדו הכתוב מדבר והול"ל יכול על מום עובר וכו' ולמימר דאפילו פדאן אינן פדויין. אלא הכי פירושו: במי שבא ליהנות בהן כדי שיצאו לחולין ויתחייב בדמיהן שהרי מעל ויעשה להם תקנה שיקרבו והיינו דאקשינן לקמן אומרים לו לאד' עמוד וחטא בשביל שתזכה כלומר וכי אומרין לו שימעול בקדשים כדי שיתחייב בדמיהן והכי אית' בירושלמי ב, ז אמרו לו לרבי יוחנן וכי אומרין לו לאדם צא מעול בקדשים וכו':

2 ודלמא תודה היא דמייתי נמי תודה. פי' ומשום הכי לא מתני בההיא של שלמים עצמה לימא דאי תודה היא ליהוי תודה ואי שלמים שלמים משום לחמי התודה שאם היא שלמים מה יעשה בלחם וא"ת יקדישנו בפ"ע אין מקדשין לחם בפ"ע:

3 ודלמא אשם הוא. פרש"י ז"ל וליכא למימר דמייתי נמי אשם שאין אשם בא נדבה. ויש לדקדק בה ולתני בבהמה של שלמים ולימא אם אשם הוא תקרב היא אשם ואם היא שלמים תקרב שלמים ואם עולה יהיו שלמים נדבה וזו עולה תחתיה ואם תאמר שמא אשם שנתכפרו בעליו דנתק לרעיה ודמיו עולת נדבה נתני בבהמה אחרת של עולה שאם אשם הוא ונתכפרו בעליו שיהא זו עולה במקומה ואם לאו נדבה. ויש משיבים משום דקא ממעט באכילת קדשים דשלמים נאכלין לשני ימים ולילה אחד ושמא אשם הוא וליום ולילה ולא יותר נמצא מביא קדשים לבית הפיסול וכן פי' הראב"ד ז"ל ואם כן צריך למעט באכילה ששלמים הבאים מן הפסחים אינן נאכלים אלא ליום ולילה למדת שאין חוששין כאן להבאת קדשים לבית הפסול. ויש אומרים מפני הנסכים הבאי' עם השלמים שאם אשם הוא מה יעשה בהם ואם תאמר יקדישם בפני עצמן שהרי מנדב אדם נסכים בפני עצמן אינן דומין שאלו מזלפין על האישים ואלו לספלים וזה התירוץ אליב' דמאן דאית ליה הכי אבל אליב' דמאן דאמר שניהם לספלים מאי איכא למימר אלא עיקר פירושה דליכ' למימר דמייתי נמי אשם מדלא קתני בבריית' הכי ומה שאמרו דמייתי תודה מפני שהיא בכלל שלמים וקתני בבריית' זכרים עולות נקבות שלמים שפי' אף עולות והוא הדין לשלמים והיינו דלא בעינן נמצא בן שתי שנים מאי כדבעינן לקמן גבי חטאת דפשיט ליה דמייתי נמי התם אשם ומתנה:

4 פסח בזמניה מזהר זהירי ביה שלא בזמניה שלמים הוא. אי קשיא כיון דבזמניה זהירי ביה שלא בזמניה היכי משכחת לה הכי קאמר אם נמצא בזמנו אם היה פסח אי אפשר שלא ישמר שהם זהירים בו וכשאבד הם יוצאים ומבקשים ורודפין אחריו ועדיין יש לחוש שמא חפשו ולא מצאו הרי שלמים הוא קרב:

« חידושי רמב"ן על קידושין נ״ד ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על קידושין נ״ו ×¢×´×‘ »