חידושי רמב"ן על קידושין י״ב

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על קידושין י״א ע״ב חידושי רמב"ן על קידושין י״ג ע״א »

1 קידושין פתח ↗

אָמַר שְׁמוּאֵל: קִידְּשָׁהּ בִּתְמָרָה, אֲפִילּוּ עוֹמֵד כּוֹר תְּמָרִים בְּדִינָר – מְקוּדֶּשֶׁת; חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא שָׁוֶה פְּרוּטָה בְּמָדַי.

2 קידושין פתח ↗

אָמְרִי לֵיהּ רַבָּנַן לְרַב חִסְדָּא: אַמַּאי? הָא אִיכָּא סָהֲדִי בְּאִידִית, דְּיָדְעִי דִּבְהָהוּא יוֹמָא הֲוָה בַּיהּ שָׁוֶה פְּרוּטָה! הַשְׁתָּא מִיהָא לָא לֵיתַנְהוּ קַמַּן.

2 בבא בתרא פתח ↗

הָהוּא דַּהֲוָה קָא שָׁכֵיב, אֲמַרוּ לֵיהּ: אִתְּתֵיהּ לְמַאן? אֲמַר לְהוּ: חַזְיָא לְכָהֲנָא רַבָּה. אָמַר רָבָא: מַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? הָא אָמַר רַב חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – נֶאֱמָן! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי, וְהָא כִּי אֲתָא רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בַּעַל שֶׁאָמַר ״גֵּרַשְׁתִּי אֶת אִשְׁתִּי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן! אֲמַר לֵיהּ: וְלָאו מִי לָא שַׁנִּינְהוּ – כָּאן לְמַפְרֵעַ, וְכָאן לְהַבָּא? וְאַשִּׁנּוּיֵי נֵיקוּם וְלִסְמוֹךְ?! אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמֵּי: חוּשׁ לַהּ. הָהוּא דַּהֲוָה מוּחְזָק לַן דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי, וַאֲמַר בִּשְׁעַת מִיתָה דְּלֵית לֵיהּ אַחֵי. אֲמַר רַב יוֹסֵף: מַאי לֵיחוּשׁ לַהּ? חֲדָא, דְּמוּחְזָק לַן דְּלֵית לֵיהּ אַחִין. וְעוֹד, הָא אָמַר בִּשְׁעַת מִיתָה דְּלֵית לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: הָא אָמְרִי דְּאִיכָּא עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם דְּיָדְעִי דְּאִית לֵיהּ אַחֵי! הַשְׁתָּא מִיהַת הָא לֵיתַנְהוּ קַמַּן; לָאו הַיְינוּ דְּרַבִּי חֲנִינָא – דְּאָמַר רַבִּי חֲנִינָא: עֵדִים בְּצַד אַסְתָּן, וְתֵאָסֵר?! אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם הֵקַלְנוּ בִּשְׁבוּיָה – מִשּׁוּם דִּמְנַוְּולָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי שַׁבַּאי; נָקֵל בְּאֵשֶׁת אִישׁ?! אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמֵּי: חוּשׁ לַהּ. ״זֶה אָחִי״ – אֵינוֹ נֶאֱמָן. וְאִידַּךְ מַאי קָאָמְרִי? אִי קָאָמְרִי ״אֲחוּנָא הוּא״, אַמַּאי יִטּוֹל עִמּוֹ בְּחֶלְקוֹ וְתוּ לָא? אֶלָּא דְּקָא אָמְרִי ״לָאו אָחִינוּ הוּא״? אֵימָא סֵיפָא: נָפְלוּ לוֹ נְכָסִים מִמָּקוֹם אַחֵר – יִירְשׁוּ אֶחָיו עִמּוֹ. הָא אָמְרִי לֵיהּ: ״לָאו אֲחוּנָא הוּא״! לָא צְרִיכָא, דְּקָא אָמְרִי: ״אֵין אָנוּ יוֹדְעִין״. אָמַר רָבָא, זֹאת אוֹמֶרֶת: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, וְהַלָּה אוֹמֵר ״אֵינִי יוֹדֵעַ״ – פָּטוּר. אַבָּיֵי אָמַר:

3 קידושין פתח ↗

אַבָּיֵי וְרָבָא לָא סְבִירָא לְהוּ לְהָא דְּרַב חִסְדָּא. אִם הֵקֵילּוּ בִּשְׁבוּיָה, דִּמְנַוְּולָה נַפְשַׁהּ גַּבֵּי שַׁבַּאי, נָיקֵיל בְּאֵשֶׁת אִישׁ?!

3 בבא בתרא פתח ↗

אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: אִם הֵקַלְנוּ בִּשְׁבוּיָה – מִשּׁוּם דִּמְנַוְּולָא נַפְשָׁהּ לְגַבֵּי שַׁבַּאי; נָקֵל בְּאֵשֶׁת אִישׁ?! אָמַר לֵיהּ רָבָא לְרַב נָתָן בַּר אַמֵּי: חוּשׁ לַהּ.

1 חיישינן שמא שוה פרוטה במדי. יש אומרי' בדבר המתקי' שכיון שאם נזדמן לו דרך למדי יכול להוליכו בידו שם שוה פרוטה אז ס"א אף כאן הוו קדושי אבל דבר שאינו מתקיים אעפ"י שהוא שוה פרוטה במדי כאן אינו שוה כלום ואם תוליכנו למדי אינו שוה כלום והאיך נחוש לקדושין זה דעת הרמב"ם ז"ל ולדבריו יכולין הוו לתרץ משנתנו דקתני שוה פרוטה בשאינו מתקיים אלא מילתא דרויחא ליה ודקושטא היא נקט והדברים קרובים. ואיני יודע אם שוה בודאי במדי פרוטה והוא דבר מתקיים אם קדושיו קדושין ודאי ומשמע לי שאינן אלא ספק שאין לקדושין אלא מקומן ושעתן בלבד אעפ"י כן חששו לספקן ולענין גזל הגר אתמר בפרק הגוזל בבא קמא דף ק"ה ע"א דפחו' משוה פרוטה אפי' בגזלה קיימת לא הי' צריך לילך אחריו דאין חוששין שמא תיקר ולא חיישינן נמי לשוה פרוטה במדי ומייתי אשם ומתכפר אלמא אין לממון אלא מקומו ושעתו אלא חומר הוא באשת איש:

2 הכי גרסינן: אמרי ליה רבנן לרב חסדא אמרי דאיכא סהדי באודית דידעי דההוא יומא הוה ביה שוה פרוטה. והכי פירושה: דהכא אתחזק קלא דבמדינת הים איכא סהדי דידעי דהוה ביה שוה פרוטה ואמר ליה דלא אסרינן לה עד שיבואו עדי' ויעידו שאין אוסרים אותה להמתין לעדים מפני קול כיוצא בזה וכן בההיא דר' חנינא קלא הוה בהו דאיכא עדי' במדינ' הים דידעי שנשבית וטמאה היא. ודכוותה נמי בבא בתרא דף קל"ה ע"א גבי ההיא דהוה מוחזק לן דלית ליה אחי ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי ואמר להו היינו דר' חנינא ואסיקנא לה נמי זילו חושו לה. ואע"ג דחיישינן לקלא בפרק המגרש גיטין דף פ"ט ע"א שאני הכא דכיון דקדושי קמא נינהו מימר אמרי עיינו רבנן בהו ולא הוו שוה פרוטה בההוא יומא ובכה"ג סבר רב חסדא דמבטלין קלא וקרוב לענין זה מפורש שם בפרק המגרש אם כן קול שלא הוחזק בב"ד היה ואעפ"י כן חששו כיון שקרוב הדבר והכי דייק לישנא דהא אמרינן. ואיכא דלא גרסי הכא והא אמרינן ומפרשי כגון שאמרו עדים בודאי אנו יודעים דהוו סהדי כאן בשעת קדושין והם יודעים אם שוה פרוטה אם לאו שהם שמו אותו מיד אחר קדושין וסביראלהו לרבנן שממתין להם עד שיבאו ויתברר הדבר. ולאו מילתא היא דאם כן אמאי פרשי רבנן מההי' משפחה אי אתו ואמר שוה פרוטה פשיטא דפסילא ולא מדאביי ורבא אלא רב חסדא גופיה מודה ואי דלא אתו להוי כמי שלא היו שם עדים כלל שהרי אין אנו יודעים אם שוה אם לאו אלא ודאי קלא הואהכא ובלא קלא לא היה חיישינן לה הכא כלל שאם באנו לחוש שמא הוזל למה להו לרבנן למימר והא איכא עדים במדינ' הים בלא עדים נמי ניחוש שמא הוזל וכן בההיא דב"ב דף קל"ה ע"א דכל מאן דמוחזק לן דלית ליה אחי אשתו מותרת לשוק וכל שכן כשאמר אין לי אחים אלא ע"כ לקול חששו:

3 ופי' אם הקלנו בשבויה. דמנוולה נפשה לגבי שבאי ואע"ג דעידי טומאה אתמר כדאיתא בפרק האשה שנתארמלה כתובות דף כ"ג ע"א אפי' הכי לא חיישינן לקלא אלא אמרינן מעולם לא נטמאת שחזקה דמנוולה נפשה לגבי שבאי ולא יבואו עדים לעולם שיעידו על טומאתה והתם בבבא בתרא גרסינן בנסחי עתיקא. ובהל' רבינו הגדול ז"ל אם הקלנו בשבויה דמנוולה נפשה לגבי שבאי נקל באשת איש. ויש מפרשים אם הקלנו בשבויה דאיסור לאו נקל באשת איש דאיסור חנק ואינו מחוור דבאורייתא לא שנא איסור לאו לא שנא איסור כרת כדאמרינן בפרקא בתרא דיבמות ד' קי"ט ע"א. וליכא לפרושי משום שכל זמן שלא ראינוה שנבעלה בחזקת היתר קיימא שאף באשת איש כל זמן שלא ראינוה שנתקדשה בודאי אתתא בחזקת פנויה קיימא והעמד אותה על התירא הראשון וכל שכן בההיא דב"ב דכיון דמוחזק לן דלית ליה אחי בחזקת היתר עומדת ועוד שאם כן לא היה להם לומר אם הקלנו בשבויה נקל בא"א שהרי אין חומרא של זו משום א"א ולא קולא של זו משו' שבוי' אלא מחמת החזק' אלא ש"מ כדפירש' וקולתה של זו משום שבוי' שהיא מנוולה נפשה מה שאין כן בא"א:

1 בבא קמא פתח ↗

חוּץ מִפָּחוֹת שָׁוֶה פְּרוּטָה בַּקֶּרֶן כּוּ׳. אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁאֵין גְּזֵילָה קַיֶּימֶת, אֲבָל גְּזֵילָה קַיֶּימֶת – צָרִיךְ לֵילֵךְ אַחֲרָיו; חָיְישִׁינַן שֶׁמָּא תִּיַּיקֵּר.

2 גיטין פתח ↗

הָהִיא דִּנְפַק עֲלַהּ קָלָא, דְּאִיקַּדַּשָׁה בַּאֲצִיפָּא דְּתוּחְלָא, בְּעֵינָא דְּ״בֵי שִׁיפֵי״. שַׁלְחַהּ רַב אִידִי בַּר אָבִין לְקַמֵּיהּ דְּאַבָּיֵי: כִּי הַאי גַּוְונָא מַאי? אֲמַר לֵיהּ: אֲפִילּוּ לְמַאן דְּאָמַר לָא מְבַטְּלִינַן קָלָא, בְּהָא מְבַטְּלִינַן קָלָא; מֵימָר אָמְרִי: עַיִּינוּ בְּהוּ רַבָּנַן בְּקִידּוּשֵׁי, וְלָא הֲוָה בְּהוּ שָׁוֶה פְּרוּטָה.

3 כתובות פתח ↗

מַאי שְׁנָא רֵישָׁא, וּמַאי שְׁנָא סֵיפָא? אָמַר אַבָּיֵי, תַּרְגְּמַהּ בְּעֵד אֶחָד: עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״נִתְקַדְּשָׁה״, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר ״לֹא נִתְקַדְּשָׁה״ — תַּרְוַיְיהוּ בִּפְנוּיָה קָמַסְהֲדִי, וְהַאי דְּקָאָמַר ״נִתְקַדְּשָׁה״ — הֲוָה לֵיהּ חַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. סֵיפָא, עֵד אֶחָד אוֹמֵר ״נִתְגָּרְשָׁה״, וְעֵד אֶחָד אוֹמֵר ״לֹא נִתְגָּרְשָׁה״ — תַּרְוַיְיהוּ בְּאֵשֶׁת אִישׁ קָמַסְהֲדִי, וְהַאי דְּקָאָמַר ״נִתְגָּרְשָׁה״ — הָוֵה לֵיהּ חַד, וְאֵין דְּבָרָיו שֶׁל אֶחָד בִּמְקוֹם שְׁנַיִם. רַב אָשֵׁי אָמַר: לְעוֹלָם תְּרֵי וּתְרֵי, וְאֵיפוֹךְ: שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה״, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְקַדְּשָׁה״ — הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת — תֵּצֵא. פְּשִׁיטָא: ״לֹא רְאִינוּהָ״ אֵינָהּ רְאָיָה! לָא צְרִיכָא, דְּדָיְירִי בְּחָצֵר אֶחָד. מַהוּ דְּתֵימָא: אִם אִיתָא דְּנִתְקַדְּשָׁה — קָלָא אִית לַהּ לְמִילְּתָא. קָא מַשְׁמַע לַן דְּעָבְדִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי בְּצִנְעָא. סֵיפָא: שְׁנַיִם אוֹמְרִים ״רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה״, וּשְׁנַיִם אוֹמְרִים ״לֹא רְאִינוּהָ שֶׁנִּתְגָּרְשָׁה״ — הֲרֵי זוֹ לֹא תִּנָּשֵׂא, וְאִם נִשֵּׂאת — לֹא תֵּצֵא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? אַף עַל גַּב דְּדָיְירִי בְּחָצֵר אֶחָד — הַיְינוּ הָךְ! מַהוּ דְּתֵימָא: גַּבֵּי קִדּוּשִׁין הוּא דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי בְּצִנְעָא, אֲבָל גַּבֵּי גֵירוּשִׁין, אִם אִיתָא דְּאִיגָּרְשָׁא — קָלָא אִית לַהּ לְמִילְּתָא, קָא מַשְׁמַע לַן דַּעֲבִידִי אִינָשֵׁי דִּמְקַדְּשִׁי וְדִמְגָרְשִׁי בְּצִנְעָא. וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים לֹא תֵּצֵא כּוּ׳. רַבִּי אוֹשַׁעְיָא מַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא, רַבָּה בַּר אָבִין מַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא. מַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא — כׇּל שֶׁכֵּן אַסֵּיפָא, דְּבִשְׁבוּיָה הֵקֵילּוּ. וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא, אֲבָל אַרֵישָׁא — לָא. לֵימָא בִּדְרַב הַמְנוּנָא קָמִיפַּלְגִי. דְּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַרֵישָׁא, אִית לֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא. וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא, לֵית לֵיהּ דְּרַב הַמְנוּנָא. לָא, דְּכוּלֵּי עָלְמָא אִית לְהוּ דְּרַב הַמְנוּנָא. וְהָכָא בְּהָא קָמִיפַּלְגִי, דְּמָר סָבַר: כִּי אִיתְּמַר דְּרַב הַמְנוּנָא בְּפָנָיו, אֲבָל שֶׁלֹּא בְּפָנָיו — מְעִיזָּה. וּמָר סָבַר: שֶׁלֹּא בְּפָנָיו נָמֵי אֵינָהּ מְעִיזָּה. וְאִם מִשֶּׁנִּשֵּׂאת בָּאוּ עֵדִים וְכוּ׳. אָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: לֹא ״נִשֵּׂאת״ נִשֵּׂאת מַמָּשׁ, אֶלָּא כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא — אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת. וְהָא ״לֹא תֵּצֵא״ קָתָנֵי! לֹא תֵּצֵא מֵהֶתֵּירָהּ הָרִאשׁוֹן. תָּנוּ רַבָּנַן, אָמְרָה: ״נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי וְיֵשׁ לִי עֵדִים שֶׁטְּהוֹרָה אֲנִי״, אֵין אוֹמְרִים: נַמְתִּין עַד שֶׁיָּבֹאוּ עֵדִים, אֶלָּא מַתִּירִין אוֹתָהּ מִיָּד. הִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא וְאַחַר כָּךְ בָּאוּ עֵדִים, וְאָמְרוּ: לֹא יָדַעְנוּ — הֲרֵי זוֹ לֹא תֵּצֵא. וְאִם בָּאוּ עֵדֵי טוּמְאָה, אֲפִילּוּ יֵשׁ לָהּ כַּמָּה בָּנִים — תֵּצֵא. הָנֵי שְׁבוּיָיתָא דְּאָתְיָין לִנְהַרְדְּעָא. אוֹתֵיב אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל נָטוֹרֵי בַּהֲדַיְיהוּ, אֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל: וְעַד הָאִידָּנָא מַאן נַטְרִינְהוּ? אֲמַר לֵיהּ: אִילּוּ בְּנָתָךְ הָוְויָן, מִי הֲוֵית מְזַלְזֵל בְּהוּ כּוּלֵּי הַאי? הֲוַאי ״כִּשְׁגָגָה שֶׁיּוֹצָא מִלִּפְנֵי הַשַּׁלִּיט״, וְאִישְׁתַּבְיָין בְּנָתֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל, וְאַסְּקִינְהוּ לְאַרְעָא דְיִשְׂרָאֵל. אוֹקְמָן לְשָׁבוֹיִינְהִי מֵאַבָּרַאי, וְעָיְילִי אִינְהִי לְבֵי מִדְרְשָׁא דְּרַבִּי חֲנִינָא. הָא אֲמַרָה: ״נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי״, וְהָא אֲמַרָה: ״נִשְׁבֵּיתִי וּטְהוֹרָה אֲנִי״ — שְׁרִינְהוּ. סוֹף עוּל אֲתוֹ שָׁבוֹיִינְהוּ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: בְּנָן דְּמוֹרְיָין אִינּוּן. אִיגַּלַּאי מִילְּתָא דִּבְנָתֵיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל הַוְויָן. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא לְרַב שֶׁמֶן בַּר אַבָּא: פּוֹק אִיטַּפַּל בְּקָרִיבָתָיךְ. אֲמַר לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא: וְהָאִיכָּא עֵדִים בִּמְדִינַת הַיָּם! הַשְׁתָּא מִיהַת לֵיתַנְהוּ קַמַּן. עֵדִים בְּצַד אִסְתָּן, וְתֵאָסֵר? טַעְמָא דְּלָא אֲתוֹ עֵדִים, הָא אֲתוֹ עֵדִים, מִיתַּסְרָא? וְהָאָמַר אֲבוּהּ דִּשְׁמוּאֵל: כֵּיוָן שֶׁהִתִּירוּהָ לִינָּשֵׂא, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא נִשֵּׂאת! אָמַר רַב אָשֵׁי: עֵדֵי טוּמְאָה אִיתְּמַר.

« חידושי רמב"ן על קידושין י״א ע״ב חידושי רמב"ן על קידושין י״ג ע״א »