שלטי הגיבורים על שבת ט׳

1 סמ"ג לאוין ס"ה אסר אפי' כי נתן לתוכן אפי' שמן כשר להדליק והכי איתא בהגהות מיי' פ"ה מהלכות שבת בשם רבני צרפת ואולם סמ"ג דאסר מפרש דחלב מהותך היינו חלב מבושל וכן כתב הר"ן בשם רש"י אע"פ שבפירוש רש"י שלפנינו אין כתוב כך אם כן לדידהו משמע שאם החלב אינו מבושל דשרי להדליק בו ע"י תערובות שמן כשר ואם נפרש דחלב מהותך אינו חלב מבושל צ"ע רב ברונא דאמר כמאן לא כת"ק ולא כחכמים ובמקום אחר כתבתי בסייעת' דשמי' גם בדברי רש"י צ"ע דהכא לא שרי להדליק בקרבי דגים שנמוחו אלא ע"י תערובת שמן כשר ואלו לקמן דקחשיב מתני' השמנים שמותר להדליק בהן בעינייהו וחשיב נמי שמן דגים ופירש"י התם שמן דגים הוא מקרבי דגים שנמוחו וצ"ע ובמקום אחר פי' בס"ד:

2 רוב הפוסקים הסכימו דל"ש תשמיש חול ל"ש תשמיש קדושת מצו' אסור להשתמש לאורה וכ"כ מיי' וסמ"ג וטור ומרדכי אמנם הר"ז הלוי פליג על זה ובעל העטור הסכים לדברי הר"ז הלוי:

3 רוב הפוסקים מסכימי' דיכול הוא להדליק נר חנוכה קודם שקיעת החמה דלא נאמר דזמנה עם שקיעת החמה אלא למצוה ולא לעכוב ומדברי מיי' פ"ד מהלכות חנוכה נראה פשוט דלעכוב נאמר וכתב להדיא דאין מדליקין נרות חנוכה קודם שקיעת החמה וכן יש לדקדק מדברי רבי':

4 רוב המפרשי' והפוסקי' הסכימו שאפי' לא הדליק נר חנוכה עד שלא כלו רגלי תרמודאי מן השוק שיש לו להדליק לאחר מכאן וזמנה כל הלילה ולא נאמר זה אלא למצוה מן המובחר או לדידהו שהיו צריכין להיכרא ומיי' פ"ד מהלכו' חנוכה כתב להדיא דכיון שעבר זמן זה שאינו מדלי' יותר באותו הלילה וכן יש לדקדק מדברי רבינו: לשון ריא"ז וכמה שיעור מצותה משתשקע החמה ועד שתכלה רגל מן השוק ולא עד שתכלה רגל היחידים אלא רגל הרבים כגון מוכרי עצים והחנונים וכיוצא בהם שדרכן לאחר בשוק אחר חשיכה ובתוך זה השיעור יכול להדליק אם איחר מלהדליק אבל מכאן ואילך אינו יכול להדליק והרי בטל המצוה:

5 לדברי התוס' והסמ"ג לדידן שאנו מדליקין בפני' אין צריך לדקדק לתת שמן בנר כדי שידלוק שיעור כדי שתכלה רגלי תרמודאי מן השוק ורבינו ומיי' כתבו שצריך לדקדק לתת שמן לתוכו כשיעור זה ולזה נוטה דעת הטור או"ח סי' תרע"ב: לשון ריא"ז ואע"פ שאם כבתה אין זקוק לה צריך לתת בנר חנוכה שמן כשיעור שתהא דולקתעד כדי מצותה ונראה בעיני שאם הדליקה בפני הרוח וכבתה צריך עוד לחזור ולהדליקה במקום שאין הרוח שהרי הואיל ואינה יכולה לעמוד בפני הרוח הרי הוא כמי שלא נתן בה שמן כשיעור:

6 לפי דברי הגאוני' מותר השמן והפתילות של נר חנוכה אסורים ליהנות מהן וצריך להדליקן במקומן ולזה הסכימו האחרונים סמ"ג וטור ומרדכי ולפי דברי רבינו ומיי' מותר השמן והפתילות מותרין ליהנות מהן והאריך הר"ן לבאר מחלוקתן וזר הוא בעיני שהטוא"ח סי' תרע"ז יחלוק עם אביו ולא יזכיר דברי אביו כלל שהרי הרא"ש בפ"ב דשבת הבי' דברי רבינו לפסק הלכה שמותרין והטור פסק להדיא שאסורין והפליג להאריך באיסורים ולהחמיר ויותר זר נמי דפליג דידי' אדידיה דאילו בסי' תרע"ב מתיר להשתמש במותר השמן ובסי' תרע"ז אוסר וכן הרא"ש הוה פליג דידי' אדידיה ולפיכך נ"ל דאין כאן מחלוקת כלל בין הרא"ש ובנו ולא בין הגאונים ורבינו כי מה שאסרו הגאונים מותר השמן והפתילות היינו דוקא היכא שכבו קודם זמנן דאז אסורין כיון שהוקצו למצותן ואפילו לדברי סמ"ג שפסק דלדידן אין קפידא לתת שמן בנר חנוכה כשיעור מכל מקום מודה הוא דמצוה מן המובחר לתת שמן בנר חנוכה כשיעור ובכהאי גוונא שהוא כשיעור אסור ליהנות ממנו אבל אם נתן הרבה שמן בנר והדליק הנר עד כשיעור ואח"כ כבה אז מותר ליהנות מאותו המותר דלא הוקצה למצוה אלא מה שצריך למצוה ולא יותר והילכך מותר השמן שהותיר לאחר שהדליק הנר כשיעור מותר ליהנו' ממנו והיינו שכתבו רבינו ומיי' והרא"ש שאם היתה דולקת והולכת עד השיעור הזה ורצה לכבותה או להשתמש לאורה הרשות בידו דהא מה שהוקצה שם השמן למצוה לא הוקצה אלא למה שצריך למצוה והשתא אתי שפיר דלא פליגי דמאן דאסר מיירי בשכבה בתוך זמן מצותו ומאן דשרי מיירי בשכבה לאחר זמן מצותו ושיעור השמן לחצי שעה היא שמינית הביצה לפי חשבון ושיעור שמן המנורה וצ"ע היכא שנתן שמן כשיעור בצמצום ואירע שהדליק הנר עד לאחר חצי שעה אם מותר להסתפק ממנו או לאו והארכתי בחידושי בס"ד וצ"ע בדברי הרמב"ן שהביא מגיד משנה פ"ד מהלכות חנוכה שכתב בשם רבינו שאפי' כבה הנר תוך זמנו שמותר להשתמש ממנו ומדברי רבינו לא משמע כן: לשון ריא"ז נר חנוכה שכבה אסור להדליקו לעשות בו חפציו שכבר הקצהו למצותו כל ח' ימי חנוכה וכן השמן הנשאר בנר אסור להשתמש ממנו כדין אתרוג שהקצהו למצותו כל ימי החג אבל אחר שעברו כל ח' לילות שכבר עבר זמן מצותו לגמרי מותר ליהנות בין בנר בין בשמן הנשאר כמו שביאר מז"ה:

7 דברי התוס' בפי' מהדרין הוא כמו שאנחנו נוהגין היום ולדברי מיי' הוא מדליקין נר אחד לכל אחד ואחד מבני הבית ובכל לילה כל אחד מוסיף אחד כגון שהיו אנשי הבית עשרה לילה ראשון מדליק עשרה ובליל שני עשרים וכן כולם: לשון ריא"ז מצות נר חנוכה איש וביתו והמהדרין נר לכל אחד ואחד בין אנשים בין נשים אבל על הקטנים שאינם מחויבים נראה בעיני שאינו מדליק כמבואר בקונטרס הראיות:

8 לפי מ"ש סמ"ג בשם ר"י משמע דלעולם אין מניחין נר חנוכה אלא על פתח הבית ולא בפתח החצר וכן הוא דעת רש"י גבי חצר שיש לו שני פתחים ומדברי התוס' נראה דהא דמניח הנר על פתח ביתו דוקא כשהוא פתוח וסמוך לרה"ר אבל אם יש שם חצר מניחו על פתח החצר ודברי הטור צ"ע והארכתי בביאורם בחידושי בס"ד:

9 מדברי רבינו ומיי' משמע דכל שהניחה למטה מעשרים אמה הוי מצוה מן המובחר ואין צריך לדקדק להניחה למעלה מג' טפחים ולמטה מי' טפחים ור"ת וסמ"ג והרא"ש ומהר"ם והטור כתבו דמצוה מן המובחר להניח מלמעלה משלשה טפחים ולמטה מעשרה אבל למעלה מי' טפחים עד כ' אמה לא הוי מצוה מן המובחר ודע וראה כי טעות נפל בדפו' האלפסי שהביאו המדפיסים לפסק הלכה דחנוני שהניח נר חנוכה מבחוץ והוזק בה אחר פטור מלשלם שזה דעת רבי יהודה וזה לא ס"ל לרבי' דהיאך יפסוק כיחיד לגבי רבים ועוד בפ' הכונס ששם המשנה לא הביא רבינו דברי המשנה ההיא כלום משמע שדחה אותה ועוד מדברי הר"ן והמגיד משנה משמע להדיא שלא הזכיר רבינו דבר זה כלל ועוד דאפי' למאן דפסק דמצוה להניח נר חנוכה למטה מי' לאו מטעם שיהיה הלכה כרבי יהודה דלכולי עלמא אין הלכה כרבי יהודה בהא אלא היינו טעמא משום דיש לסמוך תורת סברת רבי יהודה על הא והכרח דעל אותו מונח קאמר ר' יהודה שפטור החנוני דמשום דפשוט אליבא דכ"ע דנר חנוכה צריכה שתהיה למטה מעשרה הילכך קאמר רבי יהודה שפטור החנוני אבל אע"פ שהוא כך פשוט דצריך שתהי' למטה מעשרה לית הלכתא כותיה זהו דעתם ז"ל ולפי מיי' ורבינו גם אותו המונח אינו ואין ספק שטעות הוא ביד המדפיס והיכא שהניח למעלה מכ' אמה רבינו יואל פסק דהיכא שהניחה בבית כשרה והטור א"ח סימן תרע"א פליג עליה ופוסל:

10 לדברי ה"ג קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר וכיון שהדליק הנר אף האחרים שלא הדליקו אסורים בעשיית מלאכה ולזה הסכים הר"ן והאריך בזה והתוספות והרא"ש והרמב"ן והרשב"א הסכימו דקבלת שבת אין תלוי בהדלקת הנר ואפי' אותו שהדליק יכול לעשות מלאכה אחר שהדליק הנר כל עוד שלא התפלל דקבלת שבת תלויה בתפלת מעריב ועניית ברכו כי אז קבלוה לשבת עילויהו ואפי' אותם שלא התפללו ערבית נמשכין אחר הקהל שהתפללו ערבית בב"ה ולפי זה שפיר דמי להדליק של שבת ואח"כ נר של חנוכה ומהם כתבו שמצוה עליו לעשות כך ומדברי סמ"ג עשין ל' ודברי מהר"ם במרדכי ובהג"מ כך הוא הדין דבסתם אותו שהדליק קבל שבת עליו ואינו יכול לעשות מלאכה אחר כך אבל האחרים שלא הדליקו מותרין לעשות מלאכה הלכך הנהיג מהר"מ להתנות למדליק שאין כוונתו לקבלת שבת עד אחר שישים הנר שהדליק בו הנרות במקומו דבסתם היה אסור לו להחזיקו בידו עד שיניחהו במקומו אלא היה צריך להניחו לארץ מיד לאט לאט כדי שלא יכבה ודברי מיימוני לא נתבררו להיכן נוטין ובמוצ"ש יש אומרים שמדליקין לאחר סדר קדושה וקדיש קודם שיבדיל על הכוס והראב"ד כתב שאין ראוי לעשות כך אלא מבדילין תחילה משום ברכת מאורי האש ואח"כ מדליקין ומה שכתב בפנים והיכא דקא בעי לאדלוקי נר חנוכה אינו ברור שיהיה לשון רבינו וצ"ע:

11 לדברי מיי' פ"ד מהלכות חנוכה והרא"ש והטור א"ח סי' תרע"ד ה"פ מדליקין מנר של מצוה לנר של מצוה אבל אסור להדליק נר אחד של חול אפי' להדליק נר אחר של מצוה וכ"ש שאין להדליק נר אחד של חול לצורכו וסמ"ג וספר התרומה והר"ן והראב"ד ומרדכי התירו להדליק מנר של מצוה לנר של מצוה ע"י נר של חול או קינסא והתוס' כתבו שיש להחמיר ולצאת ידי כולם לא ידעתי איך פשט המנהג כשמדליקין נרות בבית הכנסת שמדליקין נר של חול מנר בית הכנסת ועל ידו מדליקין שאר נרות של בהכ"נ לכן נראה שטוב ויפה המנהג להדליק אותו הנר שמדליקין בו נרות אחרים של ב"ה חוץ לב"ה ע"י אש של חול כדי לצאת ידי כולם: