שלטי הגיבורים על שבת ז׳

1 איכא פלוגתא אי שרי ליהנות באותה שבת עצמה מאותה מלאכה אחרי שקצץ עם הנכרי או לאו סמ"ג ומרדכי והגהות אשר"י הסכימו דכל דבר שגוף ישראל נהנה ממנו אסור ליהנות במלאכה שעשה הנכרי בשבת ואפי' קצץ הלכך כלים שהביא החייט לישראל בשבת שגמרן באותו יום אסור לישראל ללובשן משום דקא מתהני גופו ממלאכת שבת ונראה דדוקא היכא שמסר לו הכלי ערב שבת עם חשכה דודאי עשה הנכרי בשבת או שיודע בודאי שהנכרי עשאו בשבת אבל בסתם שמסרו לו והנכרי היה יכול לעשותו קודם השבת ונעלם ממנו אם עשאו בשבת אם לאו נראה לי דליכא לאסור הנאתו ולדברי הר"ן מותר ודין קבולת תלוש מחובר יתבאר במקומו בע"ה: לשון ריא"ז וכן כל מלאכה שהוא נותן לנכרי כגון עורות לעבדן או כלים לכובס אם לא קצץ לו שכר צריך שיהא שהות ביום כדי לגמור כל המלאכה ואם קצץ לו שכר אע"פ שאין שהות ביום אלא כדי שיצא מפתח ביתו הרי זה מותר בד"א כשנותן לו מלאכתו בקבלנות לעשותה הנכרי כשירצה אבל אם נתנה לו בשכר ידוע בכל יום הרי זה אסור לעשותה בשבת שהרי הוא כאילו אומר לנכרי לעשות מלאכתו בשבת כמו שביאר מז"ה ואף קבלנות לא התירו אלא בביתו של נכרי אבל בביתו של ישראל אסור כמו שביאר מז"ה:

2 המוכר לנכרי והנותן מתנה לנכרי והמשאילו והמלוהו הוי כמלאכה שקצץ עליה שכר שהנכרי עושה בשביל עצמו ואע"פ שאין שהות ביום אלא כדי שיצא מפתח ביתו ה"ז מותר כמו שביאר מז"ה בפסקיו אף על פי שהתרנו שתעשה מלאכת ישראל בשבת ע"י נכרי בשכר כמו שביארנו אסור לו לישראל ליהנות ממנה באותה שבת שכל דבר שעושה הנכרי בשביל ישראל בשבת בין בשכר בין בחנם אסור לישראל ליהנות ממנה באותה שבת ואפילו למוצאי שבת צריך להמתין בכדי שתעשה כמו שביאר מז"ה בפסקיו:

3 דע אתה המעיין כי ברייתא זו נדפסת בטעות בספרי רבינו פוק חזי מאן גברא רבא קא מסהיד עליה הרא"ש ז"ל שכתב וז"ל רב אלפס לא הביאו בהלכותיו נראה דס"ל טעמא משום שביתת כלים ואנן קי"ל כב"ה וקשה דאי טעמא משום שביתת כלים אפי' בד' וה' נמי אסור וכו' וכן מוכת מדברי הר"ן שלפנינו: רבינו ומיי' ס"ל דמותר להשכיר כליו לנכרי אפי' בערב שבת מאחר שאין אנו מצווין על שביתת כלים וסמ"ג ותוספות ואשר"י פסקו דלא ישכיר כליו לנכרי בע"ש ובד' וה' מותר ומיירי בהבלעה שמשכירם לחדש הלכך בד' וה' מותר ובשכיר יום אפילו בד' וה' נמי אסור ואפי' בשכיר חדש אסור לשוכרו בע"ש דמתוך שהוא כל כך סמוך לשבת נראה כשוכרו לשבת עצמו ורבינו יונה כתב דהא דאסור להשכיר בששי אפילו בשכירת חדש היינו דוקא בכלים שעושין בהן מלאכה כגון מחרישה וכיוצא בה מפני שכשעושה בו הנכרי מלאכה בשבת נראה כאילו הוא שלוחו של ישראל ומכל מקום בד' וה' מותר בהבלעה כיון שהוא רחוק מן השבת אבל כלים שאין עושין בו מלאכה כגון טלית וכיוצא בו אפילו בע"ש מותר בהבלעה:

4 מיי' פ"ו מהל' שבת פי' כדי שיגיע לבית הסמוך לחומה שר"ל בכדי שיגיע לבי דואר שביתו סמוך לחומה וטוא"ח סי' רמ"ז פירש שר"ל בכדי שיגיע לבית הסמוך לחומה בעיר שהוא שלוח שם:

5 רבינו ומיי' פסקו דהיכא שלא קצץ אינו יכול לשלוח אגרת לעולם אפי' בד' וה' אם הנכרי מוליכה בשבת ומדברי שאר הפוסקים לא משמע כן אלא אפילו לא קצץ בד' וה' מותר.

6 מיי' וסמ"ג כתבו שפוסק עם הנכרי על מנת לשבות אע"פ שאינו שובת וטור א"ח סימן רמ"ז כתב שאין צריך לפסוק כלל:

7 לפי דברי רבינו מוכח דבנהרות הנובעים שאינו מצטער שרי וי"א דהטעם הוא משום איסור תחומין ואין אסור אלא בספינה גוששת שהולכת תוך עשרה אבל בספינה גדולה שהולכת למעלה מעשרה שרי ורשב"ם כתב דההיא ברייתא דאין מפליגין בספינה פחות מג' ימים קודם השבת לדבר הרשות אתי' כב"ש דאוסר להתחיל מלאכה בערב שבת דלב"ה מותר אפי' בשבת והרמב"ן כתב דהא דאסרו להפליג בספינה פחות מג' ימים קודם השבת לא אמרו אלא בישראל שוכר כל הספינה שכל המלאכה הנעשית אינו אלא בשבילו אבל בספינה שרובהנכרים על שם הנכרי נעשית ושרי לישראל להפליג תוך ג' ימים לשבת ולפיכך נהגו עכשיו שנכנסים לתוך הספינה מע"ש וקונין שם שביתה כדי לשבות באויר מחיצות ואח"כ חוזרין ונכנסין לה בשבת והשתא כיון ששבת באויר מחיצות אע"פ שהולכת חוץ לתחום מותר להשתמש בכולה. וסמ"ג כתב שאין צריך לקנות שם שביתה בשביל זה שאם לא שבת באויר מחיצות נמי והספינה מפלגת חוץ לתחום מכל מקום מהלך הוא כל הספינה ומיי' פרק ל' מהל' שבת כתב דהא דאין מפליגין בספינה תוך שלשה ימים לשבת היינו דוקא בימים שמעוררין הקיא וגופו של אדם משתבר ואין רוחו חוזרת עד אחר ג' ימים והוה ליה מבטל עונג שבת וא"כ בנהרות שרי כדברי רבינו. ובה"ג כתב שאם קנה שביתה בערב שבת בתוך הספינה שמותר ליכנס אפילו בשבת ואולי על זה סמכו האידנא לעשות כן ור"י אסר בכל ענין ליכנס בה בשבת ואפי' בתוך התחום מפני שהוא שט על פני המים שהוא אסור: לשון ריא"ז ומותר לאדם ליכנס בספינה של נכרי ע"ש עם חשיכה והולך בה בשבת כמו שביאר מז"ה בפסקיו: