שלטי הגיבורים על שבת ס״א

1 לדברי רבינו והטור א"ח סי' ש"כ מותר לחלוב עז בקדרה ביו"ט דהוי משקה הבא לאוכל וכן נראה מדברי מיי' פ"ח מה' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה ולכל הני צריך לומר דמיירי בעז העומדת לאכילה דאי עומדת לחליבה הא כל הני בשיטה חדא אזלי דנולד אסור ביו"ט כמו שיתבאר בהל' יו"ט ולקערה בכל ענין אסור ובשבת בין לקדרה בין לקערה אסור ור"ח פסק דלא שנא ביו"ט ל"ש בשבת אסור לחלוב עז בין לקדרה בין לקערה והר"ן הביא דעת מי שאומר דאף בשבת שרי לחלוב עז לקדרה דלא הוי בכה"ג בורר אוכל וכו' וגם ליכא בחלב איסו' מוקצה והאריך הר"ן בזה הרבה ונראה דדעת הרמב"ן נוטה לזה ודבריו צריכין ישוב כי הוא רוצה ליישב דין זה אפילו אליבא דמאן דאית ליה מוקצה ונולד תינח מוקצה דמיושבת שפיר אלא אי קי"ל דנולד אסור בשבת הא האי חלב הוי נולד דעל כרחין מעיקרא לאו אוכל הוא דבשבת לא מצי סחיט לה והשתא הוי אוכל כשחלבו לתוך הקדרה וה"ל נולד והיאך שרי לחלוב אותה בשבת למאן דאית ליה נולד הרי החלב נולד הוא והיאך שרי ודוחק לומר דס"ל דאע"פ שאינו יכול לסוחטו בשבת דעכ"פ אוכל הוי דא"כ ביו"ט נמי למאן דאית ליה נולד לשתרי לחלוב אותה אפילו עומדת לחליבה ודבריו צ"ע: לשון ריא"ז וכן חולב אדם עז לתוך הקדרה אבל לא לתוך הקערה בין בשבת בין ביום טוב כמו שביאר מז"ה:

2 רבינו חננאל פסק דהסוחט כבשים ושלקות מפני שצריך למימיהם חייב חטאת ואפי' סוחטן לתוך הקדרה ולדברי רבי' ומיי' פכ"א מה' שבת והתוס' והרא"ש והטור אם סחטן לתוך הקדרה לכתחילה מותר אבל לתוך הקערה פטור אבל אסור: לשון ריא"ז הכבשים שהם שלוקין במים ובמלח או בחומץ שסחטן להוציא מימיהם וכן השלקות שסחטן להוציא המרק שלהם אם לצורך גופן סחטן הרי זה מותר לכתחלה והוא שעשאן לצורך השבת ואם לצורך מימיהם סחטן שצריך למימיהם הרי זה חייב חטאת שהרי הוא כסחיטת זיתים וענבים כמו שביאר מז"ה וכן אם סחט הדג להוציא צירו חייב כסחיטת השלקות כמבואר בקונטרס הראיות:

3 לפי' רשב"ם דכתבו התוס' פרק כירה דף ל"ט מדיחין היינו מערין מים חמין עליו אפילו מכלי ראשון דערוי לדידיה חשיב ככלי שני ולר"ת מדיחין דהיינו מערין עליו מכלי שני דלדידיה ערוי ככלי ראשון ואפשר דלדידיה שורין בכלי שני דהיינו להניחו בתוך המים אי לאו משום דיש קצת לחוש שלא יהיה נראה כמבשל מכיון שהמים חמין והר"ר אליעזר ממיץ כתב דיש בישול אחר אפיה וצליה והלכך יש ליזהר שלא יתן אדם פת אפוי במשקין שהיד סולדת בהן ואפילו בכלי שני דלא בקיאינן איזה דבר מבשל בכלי שני ואיזה דבר אינו מבשל וכן מידי דצלי לא יתן אח"כ במשקין חמין וכן מבושל לא יתן אצל האש במקום שהיד סולדת בו דיש צליה אחר בישול ג"כ והכי פסק סמ"ג לאוין סי' ס"ה והטור א"ח סי' שי"ח ס"ל דיש בישול אחר אפיה וצליה ודוקא בכלי ראשון ולא בכלי שני וכתב די"א דאיכא אפיה אחר אפיה וצליה אחר צליה ודעתי נראה דס"ל דליכא אפיה אחר אפיה ולא צליה אחר צליה וגם נראה דס"ל דליכא צליה אחר בישול מדלא הזכיר דין זה כלל וכן נראה דס"ל דליכא אפיה אחר צליה ולא צליה אחר אפיה דכיון דליכא אפיה אחר אפיה ה"ה דליכא אפיה בתר צליה ולפי זה יהיה מותר לתת פת אפוי אצל האש במקום שהיד סולדת דליכא צליה אחר אפיה והמרדכי פרק כירה כתב בשם ראבי"ה וספר הרוקח ורבינו אברהם בר' אפרים דכי היכי דליכא בישול אחר בישול ביבש הכי נמי ליכא אפיה וצליה אחר בישול ולא בישול אחר אפיה וצליה והכי נהוג עלמא לתת אפוי בכלי ראשון ושני אפי' היד סולדת בה ואין נזהרים כלל ובתוספתא דשבת מצאתי מוללין את המלול ומציעין את המצוע ואופין את האפוי ומבשלין את המבושל:

4 לפי' רש"י ל"ש אם היא שלמה ל"ש אם היא עשויה מחתיכות בכל ענין שרי לשבור אותה כדי להוציא ממנה היין או הגרוגרות ובלבד שלא יתכוין לעשותה כלי ונ"ל טעמו דכיון דלדידיה אין בנין וסתירה בכלים ואפי' אי הוא עביד כלי בשבירתו בכוונה לא היה איסור אלא מדרבנן דהא שלא כדרכו היה עושה הלכך כי לא מכוין שרי אפי' מדרבנן ומיהו צריך שיהא הכלי קטן שלא יחזיק מ' סאה כולו אבל אם היה הכלי גדול דגם לדידן שייך בנין וסתירה בהו כדמוכח בר"ן שם פשיטא שהוא אסור לשבר אותה ולפ"ז צ"ל דהא דפי' רש"י גבי מאן דעביד חביתא בשבת פרק כלל גדול דאינו חייב משום בונה דליכא בנין וסתירה בכלים מיירי בכלים קטנים ובירושלמי שהביאו התוספות משמע כפי' רש"י והתוספות והרא"ש וטוא"ח סי' שי"ד ס"ל דדוקא במוסתקי דהיינו עשוי משברי כלים הוא דשרי לחתוך אותה אבל כשהיא שלמה אסור וכן נראה דעת מיי' פכ"ג מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה ואע"פ שלא הזכיר דבר זה להדיא דהרי ס"ל דיש בנין וסתירה בכלים כמו שכתב מיי' פ"י מה' שבת גבי האי מאן דעביד חביתא והכי מוכח בפכ"ב מהלכות שבת דס"ל כפי' התוספות והכי כתב סמ"ג כתוספות א"כ ס"ל נמי דדוקא בכלי עשוי משברי כלים הוא דשרי לחתוך אותו אבל כשהוא שלם אסור בכל ענין ואם הכלי תתוך וקשור בפותחת של עץ או מתכת איכ' פלוגתא והוא כי נראה לי לפי דעת רש"י שאמרנו אם הכלי הוא קטן ואפי' שלם ויש לו פותחת של עץ או מתכת ואבד המפתח ויש בכלי אוכלין הצריכין לו לשבת שרי להפקיע ולשבור הפותחת כרצונו דהרי לדידיה אין בנין וסתירה בכלים קטנים ואפילו אי חשבינן ליה לפותחת ככלי עצמו שרי לשבור אותה וכ"ש לדידיה דס"ל בפ' בכל מערבין דף ל"ה דשבירת פותחת לא הוי ממש כשבירת כלי מיהו אם הכלי גדול דגם לדידיה שייך בכה"ג בנין וסתירה נראה דיש להוכיח דג"כ יכול לשבור הפותחת של ען או של מתכת דהא ס"ל דאין שבירת הפותחת סותר בנין ממש אלא פתיחת דלת בעלמא הוא והכי כתב הרא"ם שאם נאבד מפתח התיבה והוא צריך לפותחה לצורך השבת ישברנה לכתחלה ואין בדבר חשש איסור והאריך בראיות בהגהות מיי' פ' כ"ג מהל' שבת והתוס' כתבו דדוקא בקשר של חבל הוא דמפקיע וחותך דאינו עושה שבירה בכלי אבל בפותחת של עץ ומתכת אסור בכל ענין וכן נראה דעת סמ"ג לאוין ס"ה שמביא דעת רבינו שמשון באחרונה והכי כ' המרדכי והרא"ש והטור א"ח סימן שי"ד מביא דעת רבינו פרץ מסכים לאסור ע"י ישראל וע"י נכרי יש להקל ועוד כתב בשם רבינו פרץ היתדות שנועלין בהן אסור להתירן דהוי בנין גמור ונ"ל פירוש לדבריו דיתדות שנועלין רצה לומר יתדות שתוחבין בכסוי התיבה ובדופנותיה יחד להדביק הכסוי עם הדפנות שא"א לפתוח התיבה אם לא בהסרת היתדות דאותו אסור לפי שאותה התחיבה וההסרה דומה ממש לבנין והרר"י מקינון מתיר ובחותמות כלים שבקרקע יתבאר בס"ד:

5 לשון ריא"ז קנה שבנקב אם נפל משם מותר להחזירו אפילו אם לא הונח שם מעולם אם היה חתוך ומתוקן מבעו"י כראוי מותר להניחו בנקב החבית בשבת אבל אם לא היה מתוקן כל צרכו וצריך לתקנו בשבת לתת עליו נעורת פשתן ה"ז אסור כמבואר בקונטרס הראיות:

6 הרא"ש והטוא"ח סי' שי"ד נתנו טעם לאיסור שמא יקטום העלה מן הענף ואיכא משום מתקן מנא והלכך כי הוי כבר קטומה שרי לתת בנקב החבית דלא גזרינן עליה שמא יעשה מרזב בתחלה ולפי דעתי כי כן הוא דעת רבינו דמסתמא הלכה כרב אשי דאיהו בתראה ומיי' פכ"ג מהל' שבת וסמ"ג לאוין ס"ה כתבו טעם האיסור גזרה שמא יעשה מרזב והלכך אפילו היא קטומה כיון דעביד בעלה מעשה אסור והר"ר פורת פי' דגזרינן שמא יעשה מרזב לגגו דמשמע מדבריו דבכל ענין אסור לעשות מרזב לקילוח כלל בשבת והיינו הדין כדברי מיי' וסמ"ג: