שלטי הגיבורים על שבת כ״ג

1 לפי' ר"ח ומיי' פוקרין וציפה הן כעין כסוי ראש שעושין לבעלי חטטין ולבעלי קרחה לכסות בהן ראשן אם יצא בהן שעה אחת מבעו"י מותר לטלטלן ולצאת בהן בשבת אבל אם לא עשה בהן מעשה ולא יצא בהן קודם השבת אסור לצאת בהן וה"ה לטלטלן דמוקצה הן ולפי' רש"י והרא"ש והטור א"ח סי' ש"ח פי' פוקרין הוא פשתן סרוק שנותנין ע"ג המכה וציפה הוא צמר מנופץ ושניהן מותרין ליתנם ע"ג המכה בשבת שאין בהן מוקצה אם צבען בשמן דגלי דעתיה דלמכה קיימי או שכרכן במשיחה ומשום רפואה נמי ליכא שאינו אלא כמו מלבוש שלא ישרטו בגדיו במכה והלכך אם חשב עליהן לצאת בהן או שיצא בהן בחול מותר נמי לצאת בהן בשבת וכבר פירשתי לעיל במחשבה למר ובמעשה למר ור"י שלא חשיב ליה כמשוי אפי' לא צבעם בשמן ואפי' בשבת עצמו שלא יצא בו מע"ש נ"ל דמתיר ר"י וכן אפשר שהוא דעת מיי' ורבינו חננאל דלא חשבי משוי מה שנותן מטלית ע"ג המכה אע"פ שלא יצא בהן מע"ש:

2 ודברים שצריכין יחוד להתיר טלטולן כגון אבנים וכיוצא בהן כמ"ש הטור א"ח סימן רנ"ט נראה דפליגי אם היחיד צריך שתהיה לכל השבתות או דיהיחוד לשבת אחת מדברי הרשב"א בתשו' תשנ"ו משמע כי מי שיחד אבן לפצוע בה אגוזים בשבת אם לא יחדה לכך לעולם דאינו יכול לטלטלה אפי' לאותה שבת והמרדכי בפ' כל הכלים כ' בשם רבינו ברוך דהרוצה להשתמש באבן או בבקעת בשבת לסגור בהן הדלת או להכות בהן הברזא צריך שיעשה שום מעשה של תיקון מבע"י ומדברי הטור א"ח סי' רנ"ט דאוסר טלטול מוכין כמו טלטול האבנים משמע דאם ייחד המוכין לכסוי אפי' לא היה היחוד אלא לאותו שבת שמותר לטלטלן לאותו שבת שהרי כ' מוכין שטמן בהן דרך מקרה אסור לטלטלן משמע דדוקא אסור לטלטלן מפני שהטמנה היתה בהן דרך מקרה ולא יחדן להטמנה כלל אפילו לאותה שבת משמע הא יחדן לשום הטמנה דמותר לטלטלן וכ"נ מדברי הר"ן שלפנינו ומדברי רש"י פ' כל הכלים ד' קכ"ה גבי נדבך של אבנים משמע דאין הזמנה אפי' במעשה חשוב מועלת לאבן לעשותה כלי לטלטל כגון אם לוקח האבן ומזמנו שם לטלטלו דהשתא הוי הזמנה במעש' ולא במחשבה אפ"ה אינו מועיל להתיר הטלטול באבן ומהאי טעמא אם הניח אבן על פי החבית דהוי הזמנה במעשה ולא במחשבה אפי' הכי אסור לטלטלו מיהו נראה דדוק' טלטול בכלי שמלאכתו להיתר הוא דאסור בו בהזמנה אבל טלטול לאותו דבר שהזמינו נראה דשרי ועי' פ' במה אשה בדין פורפת אשה על האבן אבל לא על המטבע דרוב הפוסקים כתבו דאין יחוד מועיל למטבע וכ"כ הטור א"ח סי' ש"ג וצ"ע למה לא מהני יחוד למטבע כמו לאבן ומדברי סמג ומרדכי נראה דגם למטבע מהני יחוד דקא יהבי טעם לאסור פרוף על המטבע משום שנראה כמערים להוציאו אבל אי לאו האי טעמא נראה דשפיר מהני למטבע יחוד:

3 לשון ריא"ז ולי נראה אע"פ שאינו מגולה מקצתו תוחבין בכוש או בכרכר ומגביהן כמבוא' בקונטרס הראיו':

4 בדין הטמנת צונן לרש"י הוי מותר להטמין הצונן מפני החמה שלא יחמו בשבת עצמו אבל להטמין הצונן כדי לחממו אסור אפי' הטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל ומיי' פ"ד מה' שבת מתיר להטמינו כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צנתו והוא שיטמין בדבר שאינו מוסיף הבל וכן כ' הטור א"ח סי' רנ"ו: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאם היה תבשיל שנצטנן לגמרי מותר להטמינו אחר חשיכה אפי' בדבר המוסיף כגון אם היה רוצה להטמינה במים חמין כדי לחממן שלא אסרו להטמין אחר חשיכה משום שמא ירתיח אלא בדבר שהוא חם אבל בדבר שהוא צונן מותר שהרי אפי' בדבר שהוא חם אם היה בכלי שני מותר ואם היה הדבר צריך בישול אפילו מבעו"י אסור להטמינו אפילו בדבר שאינו מוסיף בדבר המוסיף בין אם הי' חם בין אם היה צונן כמבוא' בק"ה:

5 לפי גי' התוס' וסמג לא שרי אלא להוסיף ולא להחליף ומיי' פ"ד מה' שבת שרי להוסיף אבל לא ע"י חילוף כגון שיפנה מכסוי שחומו מעט לכסוי שחומו הרבה ויש מתירין החילוף והכיסוי בכל ענין רק שלא יהיה דבר המוסיף הבל והטור א"ח סי' רנ"ז מסכים לפי' מיי' והוא שנתבשל התבשיל כל צרכו דאל"כ היה אסור להוסיף עליו כסוי או חום אפי' דבר שאינו מוסיף הבל:

6 ולפי' רש"י נמי הא דאמרי' פינה ממיחם למיחם דמותר להטמין אפי' בשבת צ"ל לפי פי' דמיירי כגון שפינן כדי לקררן ולפי' מיי' וטור אין אנחנו צריכים לזה כל שפינה התבשיל מקדרה שנתבשל בה לקדרה אחרת מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל אפי' משתחשך:

7 בטעם הדבר איכא פלוגתא דרש"י ור"ת ור"י והר"ז שהביא הר"ן וקשה לי על דברי הר"ז מאבן שבדלעת ואיתא פ' כל הכלים דף קכ"ה ומאבן שעל פי החבית שהאבנים הם בסיסים לכלי היתר ולא ההיתר בסיס להס ואפ"ה קרי להו נעשו בסיס לדבר האסור וכשאין הקדירה מגולה כלל רוב הפוסקים הסכימו שאינו יכול לטלטלה שהרי אין לו במה לאחוז הקדרה ולפי דברי התוס' שם משמע דאפי' היא מכוסה לגמרי יכול ליטול בידים מעליה דבר שאינו ניטל: לשון ריא"ז טמן וכסה בדבר שאינו ניטל בשבת או שטמן בדבר הניטל וכסה בדבר שאינו ניטל אם הכסוי מגולה מקצתו אוחזו במקום המגולה ומגביהו ונוטל ומחזיר ואם אינו מגולה מקצתו אינו נוטל כדברי מז"ה ול"נ שאע"פ שאינו מגולה מקצתו תוחב בפי הקדרה כוש או כרכר ומגביה הקדרה וננערות הגיזין מעליו או מטה הכלי שטמן בו על צדו והן נופלות ונוטל הקדירות לפי שטלטול מן הצד הוא ואינו טלטול כמבוא' בקונטרס הראיו':

8 לשון ריא"ז מניחין מיחם ע"ג מיחם וקדרה ע"ג קדרה או מיחם ע"ג קדרה וקדרה ע"ג מיחם ואפי' בשבת כמו שביאר המורה:

9 וטעם איסור ריסוק הברד איכא פלוגתא בין מיי' וסמג והרמב"ן והרשב"א ובין רש"י ורבי' ברוך והרא"ש והטור ויש נפקותא לענין נתינת הפשטיד"א כנגד האש ורחיצת ידים בברד ושלג בשבת כשמעורב עמהם מים אחרים ושפשוף ידים במלח ורחיצת ידים בבורית ולהשתין ע"ג שלג וקצתם הוזכרו בדברי הטור סי' שי"ח וש"כ ובדברי מ"מ פ' כ"א מה' שבת ומרדכי יעוין שם.