שלטי הגיבורים על שבת ס״ד

1 סמ"ג לאוין ס"ה כתב דיכול אדם לומר לנכרי בחול מדוע לא עשית כך וכך בשבת שעבר אע"פ שמבין מתוך דבריו שרצונו שיעשנו בשבת הבאה משמע דרמיזה בחול לצורך שבת שרי והטור א"ח סי' ש"ז כתב להחמיר מיהו הרמיזה בשבת עצמו לצורך השבת עצמו נראה דלכ"ע אסור ולעיל כתבתי המחלוקת אם אמירה לנכרי מותרת בשבות דרבנן או לאו: לשון ריא"ז אבל אומר אדם הנראה בעיניך שתעמוד עמי לערב שמודיעו שצריך לשוכרו למ"ש לפעולתו:

2 לדעתי כי לא דק שמואל המגיה אלא ודאי גרסינן הכא שבת ושבת איצטריכא ליה דאילו בחול מותר ללכת לטרטייאות אע"ג דבפ"ק דמס' ע"ז אמרינן אשרי האיש זה שלא הלך בטרטייאות ובקרקסיאות מפני שהן מושב לצים בהנהו הוא דאסור ללכת בחול אבל בטרטייאות דהכא שרי ללכת שהן מקומות שנאספים שם לוועד וליעץ יחד על עסקי צבור והמדינה לשון התלמוד וגם פי' רש"י דהכא ודפ"ק דע"ז הכי מוכח דהתם במס' ע"ז פי' טרטייאות פלטין שנאספין שם לצחוק וליצנות משום דהתם התלמוד דורש הפסוק על עסקי לצנות אבל הכא בתלמוד מיירי על עסקי רבים פרש"י טרטייאות פלטין שנאספין שם לבית הועד וכן לפי' נמי בפ"ק דכתובות כי לפי הענין יש לפרש מלת טרטייאות כמו שכתבו התוס' פ"ק דמגילה דף ו' בד"ה טרטייאות ע"ש באורך ותמצא באר היטב דהכא גרסי' שבת ושמואל המגיה כאן לא דק:

3 לשון ריא"ז ונראה בעיני שאפילו לפסוק כך וכך מותר כגון לפסוק עם רבו של תינוק או לפסוק עם קוברי המת שלא נאסר להשכיר פועלים משום ממצוא חפצך ודבר דבר אלא לדבר הרשות אבל לדבר מצוה הותר הדבר כמבואר בקונטר' הראיו':

4 לשון ריא"ז אסור לאדם שיעשה חפציו במ"ש קודם שיבדיל ונרא' בעיני שאפי' חפצים האסורים מד"ס אסורים כמבואר בקונטר' הראיות:

5 הרשב"א דקדק משם שדבר שמותר לישראל לעשותו בשבת שרי לישראל חבירו שאסור לעשות אותו הדבר לומר לו לאותו שמותר לעשות עשה לי מלאכה פלונית והר"ן דחה דבריו ואמר דלא הותר אא"כ היה לאותו ישראל האומר צד היתר לעשותו והארכתי בזה בחדושי:

6 רש"י כ' דאסור לספוד בהם עולמית משום קנסא ולרבינו והרא"ש והתוס' ומיי' פ"ו מהלכות שבת מותרין לו לערב בכדי שיעשו דוקא בידוע שהביאם חוץ לתחום אבל סתמא שאינו ידוע אם הביאם בשבת אם לאו לרש"י שרי מיד ואפי' בלא המתנת כדי שיעשו ולרבינו ומיי' פרק ו' מה' שבת סתמא נמי אסור בכדי שיעשו אא"כ ידוע שהיו בתוך התחום ואפילו ידע בודאי שממקום פלוני הביאום בשבת כתב מיי' שצריך לערב בכדי שיעשו שיבואו מאותו המקום אפילו היה תוך התחום מפני שהביאם באיסור שהעבירן דרך רשות הרבי' דלרש"י וההולכים לשיטתו כל היכא דלא ידעינן שהדבר נעשה באיסור תלינן להקל ושרי למוצ"ש מיד כגון אם הובאו פירות ולא ידעינן אם מחוץ לתחום או לאו תלינן להקל ולרבינו וההולכים לשטתו תלינן להחמיר ואסורין לערב בכדי שיעשו ומיהו כתב הר"ן דאע"ג דלרבינו וסיעתו כל היכא דמספקא לן מלתא תלינן להחמיר ה"מ במביא חלילין שדרכן להביאם מחוץ לתחום וכן נמי נכרי שהביא דורון ואינו שרוי עמו בעיר דבכל הני איכא למיחש שמא מחוץ לתחום הביאום וכן כל כיוצא בזה דאיכא רגלים לדבר שנעשה האיסור מספיקא תלינן להחמיר ואסרינן ליהנות ממנו בשבת עד לערב בכדי שיעשו אבל אם הנכרי שהביא דורון לישראל שרוי עמו בחצר או בעיר אחת ופירות שהביאו הם מצויין באותו העיר מספקא תלינן להקל דאמרי' כאן נמצאו וכאן היו ולא ניחוש שמא מחוץ לתחום הביאום ועוד דספק שמא מחוץ לתחום הביאום הוא ספק דרבנן אי קי"ל תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא והכי הוא דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל מיהו נראה דאם הספק הוא מדאוריי' כגון ספק נלקטו היום או לאו נראה דתלינן לחומרא בין איכא רגלים לדבר או ליכא רגלים לדבר ולרש"י ולשיטתו לפי מאי דכתב הר"ן בשם רבי' יונה אפי' בספק דאוריי' לא תלינן להחמיר אא"כ יש רגלים לדבר שכתב דהא דאסרינן נכרי שהביא דורון לישראל ויש באותו המין במחובר עד לערב בכדי שיעשו ע"ג דאיכא למתלי שמא לא נלקטו היום דמיירי במידי שדרכן של בני אדם ללקוט אותן ביומן ואין לוקטין אותן מבערב וכיון שרובן עושין כן אין תולין אותו להקל משמע הא בענין אחר תולין להקל ואע"פ שהוא ספק דאוריי' והכי כתב סמ"ג לאוין סה דספק נלקטו היום בשבת או נלקטו מאתמול מותרין למוצ"ש מיד דתלינן להקל וכל זה המחלוקת מיירי בידוע לנו שבאו בשביל ישראל דוקא שהנכרי הביאן מעצמו אלא שהוא ספק אם חוץ לתחום הביאם או לאו והכי נמי פליגי היכא דאיכא ספק אם הנכרי הביאם בשביל ישראל או בשביל הנכרים דלרש"י תלינן להקל ולרבינו תלינן להחמיר:

7 ובידוע שבא ודאי בשביל ישראל זה וידוע ג"כ שהביאו חוץ לתחום איכא פלוגתא אם מותר לישראל אחר בחלילין שאינו יכול לספוד בהן עד הערב מיד ולא ימתין בכדי שיעשו ובדבר אחר שאפשר ליהנות ממנו בשבת אם מותר ליהנות ממנו בו ביום ישראל אחר שלא הובא בשבילו אי אסור בחלילין לערב בכדי שיעשו וכן בשאר הדברים יש מי שסובר דלישראל אחר צריך להמתין בכדי שיעשו וכ"כ מיי' פ"ו מה' שבת ויש מי שסובר דשרי מיד וכ"כ הראב"ד והר"ן בפ' כל כתבי ובפ' שואל האריך לבאר טעמייהו. ואם עשה הנכרי הקבר או הארון לעצמו לדברי מיי' שרי לערב מיד ולפי' רש"י אם עומד הקבר בסרטיא במקום שאין דרך ישראל ליקבר שם אז ודאי לא נעשה בשביל ישראל ומותר ליקבר בו מיד ואם לאו צריך להמתין בכדי שיעשו וכ"נ דעת רבינו והרא"ש והטור והר"ן האריך בזה. ואם עשאו בשביל ישראל פרטי לרש"י והרא"ש וכן התוס' אין חילוק בין אם הוא במקום פרהסיא או לאו בכל ענין אסור לקבור בו ישראל שנעשה בשבילו עולמית ולדברי מיי' פ"ו מה' שבת איכא חילוק בין נעשה בצנעא או בפרהסיא דאם נעשה בפרהסיא הרי זה לא יקבר בו אותו ישראל עולמית אבל אם הוא בצנעה ימתין למו"ש בכדי שיעשו ודיו וחילוק זה הוא למיי' בין בחלילין בין בקבר ולרש"י לא ס"ל האי חילוקא כלל דלעולם איכא איסורא כדלעיל: לשון ריא"ז ונראה בעיני שאין לחלק בין אותו ישראל ובין ישראל אחר בין בדבר מפורסם ובין בדבר שאינו מפורסם כמבואר בקונטר' הראיות: