שלטי הגיבורים על שבת ל׳

1 רוב המפרשים כתבו הטעם דאסור לפרוף על המטבע בשבת דלאו בר טלטול הוא כלל ולא מהניא ביה יחוד וסמ"ג יהיב טעם לאסורא מפני שנראה כמערים להוציאו ולהוליכו במקום אחר ולא לצורך מלבוש וקשה לי על דבריו דאי משום האי טעמא ליתסר גמי לפרוף ע"ג אגוז דנראה כמערים להוציאו למקום אחר ולא לצורך מלבוש ודוחק לומר דאגוז ואבן דרכן לפרוף עליהם הלכך לא אמרי' נראה כמערים אבל מטבע אין דרכו לפרוף עליו והלכך נראה כמערים דמאן לימא לן דזה הוי דרכו וזה לא הוי דרכו ועוד היאך יהיב סמ"ג טעם לאסור פירוף ע"ג מטבע משום שנראה כמערים דהא מספקא ליה לתלמוד אפי' כי מערים לכתחלה אי שרי או לא וסלקא בתיקו ואי טעם איסור פירוף ע"ג מטבע הוי משום דמיחזי כמערים תפשוט מהכא דכי מערים להדיא גבי אגוז ודאי אסור וצ"ע על טעמו זה והמרדכי כתב לשון סמ"ג וכתבו המפרשים שאם פירף על המטבע מערב שבת מותר לצאת בו ובמיי' כתב סתם ואם פירפה יוצאה בו דמשמע דאפי' פירפה בשבת מותר לצאת בו אכן הטור א"ת סי' ש"ג והגהות מיימוני פירשו דמערב שבת קאמר שאם פירפו מע"ש מותר לצאת בו אבל אם פירעו על המטבע בשבת משמע דאסור לצאת בו ולא ראיתי דבר מכריח לפרש מיי' כך וצ"ע: לשון ריא"ז ובלבד שלא תפרוף עליהם בתחלה בשבת שאסור לטלטלן בשבת הואיל ולא הזמינן מבעו"י:

2 כתב מיי' דה"ה לכר וכסת שאם הן דקין ורכים כמו הבגדים שמותר לצאת בהן מניחן על ראשו דרך מלבוש אבל אם הם קשים הוי כמשוי ואסור ומכאן שמותר לצאת בשבת באותן הלבדים הנקראין קפילי אע"פ שמניחו על הכובע השני שיש לו כי הכא שמותר לצאת בהני כלים מפני הגשמי' דעל המצנפת נושאין אותן וכן כתבו המפרשי' שמותרות הנשים לתת שק על ראשיהן מפני הגשמים כשהולכים מבית לבהכ"נ ודמי לב' מלבושי' שמותר ללובשן זה על זה מפני הצנה מיהו אם לא היה מתכוין בלבישת הקאפילי אלא לאצולי מטינוף בעלמא נראה דודאי אסור דכל אצולי מטינוף אסור אבל אם מכוין לגשמים או לצנה אע"פ שע"י כך נצול גם מטינוף אין בכך כלום ובחדושי הארכתי בזה ודע שצריך שיהיה הקאפילי באופן שלא יהיה בו משום אהל ושיהיה מהודק שפיר:

3 לשון ריא"ז ונראה בעיני שהמטלית שאדם קושר בפתילין של כובע לקנח בו עיניו הרי הוא ככיס של זב ואסור לצאת בו ולפי זה צ"ע על מה סמכו העולם לצאת בצעיף שמנקין בו את האף שנקרא פצוליט"ו והוא שתפרו בב' תכיפות אל הבגד מע"ש שהרי אותו הצעיף אינו תכשיט כלל וגם לא מלבוש ועוד דמשמע בתוס' דף נ"ח גבי אגוז דאינו מועיל מה שהוא מחובר שפיר לבגד עד שיהיה ארוג בו ממש ואפשר שסמכו על זה דכיון דאין הצעיף חשוב בטל הוא לגבי מלבוש כל עוד שהוא מחובר בו וחשיבי להנהו תפירות כאילו הוא ארוג או משום דלא גרע ממוך שבאזנו שיוצא בו כל עוד שהוא מהודק ומקושר שפיר דומיא דכלאים דשתי תכיפות הוי חבור כאילו ארגו יחד ה"נ ל"ש וכיון דליכא למיחש למשוי אלא משום דלמא נפיל ואתי לאתויי כי תפרו במלבוש ב' תכיפות ש"ד ובסמ"ג משמע בשם הירושלמי דכל המחובר לכסות הרי הוא כמוהו וכן יציאה בקאפיל"י שעושין להם קאפיל"י מאחריהם נראה דש"ד אם הם תפורין דדמו לאריג ועוד כתב ריא"ז ונראה בעיני שהזגין הללו אין להם עינבל להשמיע קול ואינן עשוין אלא לנוי אבל אם הם עשוין להשמיע קול אסורין כמבואר בקונטר' הראיות וכן מבואר בתוספתא שאין מקרקשין לא את הזוג ולא את הקרקש לתינוק בשבת:

4 ונ"ל דאליבא דרש"י דף ס"ז דכל לחש אסור שיש בו משום דרכי האמורי ואפי' בחול כ"ש בשבת שאסור ללחוש שום לחש ולפי' התוס' והרא"ש ויתר הפוסקים שרי דלדידהו שרי גם בחול. ויש מחלקים בין לחשים מומחים ולחשים שאינם מומחים: לשון ריא"ז כל דבר שהוא משום רפואה אין בו משום דרכי האמורי מפני זה מותר ללחוש על המכה ולחשים רבים הוזכרו בתלמוד על חלאים ידועים ומז"ה ביאר בפסקיו שלא הותר משום רפואה אלא למי שהוא חולה וצריך רפואה אבל מה שעושין להגן מן החולי שלא יבא הרי זה מדרכי האמורי וכבר ביארתי בקונט' הראיות שאף להגן עליו מן החולי מותר שהרי התירו לצאת בקמיע מומחה שלא יכפה ואע"פ שלא נכפה עדיין מעולם והקמיע דברי לחשים יש בו וכן התירו למי ששתה זוגות או מי שרוצה לשתות מים בלילי רביעיות ובלילי שבתות לומר דברי לחשים להגן עליו מן המזיקים שלא יבאו וכן אמרו להשליך מים מפי הכד ליזהר מן המים הרעים של מזיקים ועוד אמרו יזהר אדם בפירורים הנושרים וצריך לסלקן מפני שקשה לעניות כמו שמבואר בפ' כל הבשר שכל מקום שידעו חכמים שהנזק ברור והתועלת שאמרו היא ברור' אין בזה משום דרכי האמורי בין אם הוא עושה להגן מן העניות או להגן עליו מן החולי שכל אלה דרכי רפואה הן וכל אלה שאסרו חכמי' משום דרכי האמורי אין בהם משום רפוא' אלא נחשים וקסמים הם שרגילים בהן הנכרים לעשות בהם סימן טוב או שלא לעשות סימן רע כמבואר בקונט' הראיות: שליית בהמה המפלת אין קוברין אותה בפרשת דרכים ולא תולין אותה באילן משום דרכי האמורי ואע"פ שלרפואת הבהמה עושין כן לא התירו דבר שהוא משום רפואה אלא ברפואת גופו של אדם ולא ברפואת ממון וזה מבואר בפ' בהמה המקשה וכן ביאר מז"ה: