שלטי הגיבורים על שבת ט״ו

1 לשון ריא"ז ונראה בעיני שאין לסמוך על זה להדליק את הנר בע"ש בשעה שירא' כוכב אחד שפעמים שאין הזמן צלול כל כך יפה ואי אדם רואה כוכב עד הלילה ולא נאמר שיעור כוכבים אלא להחמיר: וכתב ה"ר יונה ז"ל דזו אינה ראיה דהא דקיי"ל הלכה כרבה היינו היכא דפליגי בסברו' דנפשייהו משום דאמרינן בהוריות דרב יוסף סיני ורבה עוקר הרים אבל הכא מפי השמועה הם חולקים ותרוייהו אמרו מפי רב יהודה אלא עבדינן לחומרא לענין שבת עבדינן כרבה דמשתשקע החמה לא מדליקין שרגא ולענין יחיד שקבל עליו תענית דבה"ש שלו מותר לא הוי בין השמשות עד הכסיף התחתון כרב יוסף:

2 לפי דברי ריב"ם אם הקהל אמרו בע"ש ברכו וקבלו שבת אף היחיד שלא היה בבהכ"נ נגרר אחריהם ואסור לעשות מלאכה אף על פי שאינו רוצה לקבל עדיין שבת מיהו הראיה שהביא ריב"ם מן החזן שלא התירו אלא לו לבדו להוליך שופרו לביתו אינו ראיה דהא אידחי לה בתלמודא ויותר היה נראה ראיה לומר מדקאמר תלמודא שבתקיע' ראשונה לא יכנסו הקרובים לעיר עד שיבאו הרחוקים מפני החשד א"כ משמע דעל כרחך הרחוקים צריכים לקבל עליהם השבת בשעה שמקבלים עליהם הקרובים דאל"כ מאי חשד איכא הכא אפילו אמת שעשו מלאכה אחר התקיעה שמא לא קבלו עליהם שבת בשעה שקבלו עליהם הקרובים ולדברי סמ"ג עשין ל' ודברי מהר"ם דסבירא להו דקבלת שבת תלויה בהדלקת הנר אף אותם שלא הדליקו אין נגררים אחר אותם שהדליקו כי אותם שלא הדליקו יכולין לעשות מלאכה א"כ אפי' שרוב הצבור קבלו עליהם השבת אין היחיד שאינו רוצה לקבל עדיין נגרר אחריהם עד שיעשה מעשה מורה היותו נמשך אחר הרוב ומדברי המרדכי שם ומדברי סמ"ג עשין למ"ד שהביאו דברי התוספות שאמרו שלאחר תקיעה אחרונה אפי' מיחם שבידו אינו מטמינו אלא מניחו לארץ משמע דלאחר הדלקת הנר למ"ד הדלקה הוי קבלת שבת אינו יכול להצניע הנר שהדליק בו נר של שבת וכן הצריך מהר"ם תנאי על זה. וקשה דלפי הנראה מתלמוד דידן לאחר הדלקת נר שבת יכול להצניע הנר שהדליק בו שהרי התיר לחזן להצניע השופר שבידו ושמא יש לומר דסבירא להו כרש"י דשופר הוי דבר שמלאכתו להיתר א"נ אפשר שבמקום עצמו שהיה תוקע שם היה מקום הצנעתו דכשמניחו לארץ הוי הצנעתו:

3 לפי דברי רבינו כירה שהוא מקום שפיתת שתי קדרו' שהוסקה בגפת ועצים אם אינה גרופה וקטומה אסו' להשהות עליה מבעו"י לצורך הלילה חמין שלא הוחמו כל צורכם ותבשיל שלא נתבשל כל צורכו ואם נתבשל כל צורכי וחמין שהוחמו כל צורכן משהין עליה אע"פ שאינה גרופה וקטומה והוא שיהיה התבשיל מצטמק ורע לו א"נ אם הי' התבשיל חי כולו שלא נתבשל כלל שרי לשהות עליו אי נמי היה התבשיל מבושל אבל נתן בה חתיכה חיה שרי להשהות עליו כדלעיל אבל אם נתבשל קצת אפי' הגיע הבישול כמאב"ד אלא שלא נתבשל עד גמר בישול או אפי' נתבשל גמר בישול אלא שמצטמק ויפה לו אסור להשהותו לכתחלה ע"ג כירה אא"כ גירף או קיטם הכירה ולקמן יתבאר פי' גירוף או קיטום בס"ד ולהטמין ע"ג גחלים אסור בכל ענין אפי' מבעו"י כיון שהוא דבר המוסיף הבל ע"כ שטת רבינו ומיי' פ"ג מהל' שבת הסכים לדברי רבינו ורש"י שם פסק דכל דבר שנתבשל כמאב"ד אפילו לא נגמר בשולו מותר להשהותו ע"ג כירה שהוסקה בגפת ועצים ואפי' אינה גרופה וקטומה ונראה דמיירי בנצטמק ורע לי דאז שרי אפי' לא נתבשל גמר בשולו ואם נתבשל כל צרכו אפילו מצטמק ויפה לו מותר להשהותו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה ולדברי רש"י ל"ש להשהות ל"ש להטמין לצורך מחר ש"ד בכה"ג ולקמן יתבאר מאן דפליגי עליה אבל אם לא הגיע הבישול למאכל בן דרוסאי נראה דאסור להשהות גם לדידיה ע"כ שיטת רש"י ולזה הסכים ר"י והתוס' ור"ח וסמ"ג לאוין ס"ה והרא"ש והטור א"ח סי' רנ"ג ודברי הר"ז הלוי הם לפנינו והמרדכי כתב בשם א"ז ובשם רא"ם דמותר להשהות הקדרה ע"ג גחלים ממש כמו שאנו עושין בע"ש שאנו משהין קדרה ע"ג גחלים עד שבאים מבהכ"נ ומותר לומר לנכרי להסירה כיון דאיהו עצמו שרי להסירה ומסכים לדעת ר"ח ורש"י לפי מה שכתב שם המרדכי דמיירי בתבשיל שלא נתבשל כל צרכו ומצטמק ויפה לו ולפי זה יחלקו הטור ואור זרוע בפירוש דברי רש"י כי לפי מה שכתב הטור א"ח סי' רנ"ג נראה דרש"י לא התיר להשהות ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה אלא תבשיל שלא נתבשל כל צרכו אבל הצמוק רע לו דאם הצמוק יפה לו אינו מתיר אא"כ נתבשל כל צרכו ומדברי א"ז נראה דאפי' לא נגמר בשולו ואפי' הצמוק יפה לו דש"ד להניחו ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה לרש"י: עוד בשמועה זו איכא פלוגתא לפי' רש"י כל ההיתר שמצינו בלשהות ע"ג כירה ה"ה נמי להטמנה ומותר להטמין ע"ג גחלים וכירה שאינה גרופה וקטימה תבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי דס"ל דכל איסורי הטמנות לצורך שבת למחר לא הוי אלא במידי דלא הגיע בשולו למאכל ב"ד אבל במידי דהגיע בשולו למאכל ב"ד שרי להטמין כמו ששרי להשהות וכן כת' הר"ר יוסף וכן נראה מדברי א"ז. מיהו מדברי רבינו ומיי' והר"ז הלוי והרא"ש והטור א"ח סי' רנ"ג וסמ"ג לאוין ס"ה פשוט דלהטמין אסור ע"ג כירה שאינה גרופה וקטומה דכל דבר המוסיף הבל אסור להטמין בו ל"ש נתבשל כמאכל ב"ד לא שנא לא נתבשל. וראבי"ה ואביו רבינו יואל ורשב"ם הסכימו לפרש"י והגהות מיי' פ"ג מהלכות שבת האריכו בזה וכן התוס' ריש פ' במה טומנין. עוד פליגי בהאי שמועה בדין היכא דשכח קדרה ע"ג כירה או עבר ושהה אותה ע"ג כירה בקדרה שאסורה להשהותה למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה כדלעיל רבינו ומיי' פ"ג מהל' שבת הושוו לדעת זה דכל תבשיל שאסור להשהותו אם עבר ושהה אסור לאוכלו עד מ"ש וימתין בכדי שיעשו ואם תבשיל שבישל כל צרכו הוא ומצטמק ויפה לו מותר לאוכלו מיד בשבת והם הולכין לשיטתם דגרסי בגמרא דף ל"ח איבעיא להו עבר ושכח מאי ובספרים שלנו כתוב עבר ושהה מאי ומפני זה כתב הטור א"ח סי' רנ"ג בסתם דכל דבר שאסור להשהותו אם עבר ושהה אותו או ששכח ושהה אותו במקום שלא היה לו להשהותו דאסור לכל אפי' למי שלא שהה אותו דס"ל דאין חלוק בין עבר ושהה לשכח ושהה דבכל ענין אסור וס"ל נמי דאיפשיטא בעיא שניה דעבר ושהה מאי לאיסורא ומש"ה תמה הטור על מיי' למה חילק בין עבר ושהה לשכח ושהה וכבר נתברר לעיל גירסת מיי' ומן התימה על הטור שתמה על מיי' ולא תמה על הרי"ף אחרי כי שניהם לדעת א' נתכוונו והראב"ד גריס נמי עבר ושהה מאי אבל ס"ל דפירוש הבעיא היא כך עבר ושהה בשוגג מאי ואיפשיטא ליה להיתרא דעבר ושהה בשוגג דומיא דהמבשל בשוגג דשרי אבל אי עבר ושכח ס"ל להראב"ד דאסור דטפי איכא למיגזר בשכח ושהה שמא יערימו בכל שבת להשהות ע"ג כירה מידי דאסור להשהותו ע"ג כירה ולומר שכחתי ממה דאיכא למיגזר גבי שוגג דאם שהה בשוגג ליכא למיגזר שמא יערים וישהה במזיד ויאמר שוגג הייתי כמו שלא גזרו על הבישול בכה"ג דעת זה הוא שם בתוס' לר"י וכן הוא דעת סמ"ג לאוין ס"ה. עוד פליגי בהאי שמועה דלדברי רבי' ומיי' קידרא חייתא דהיינו שיש בה בשר חי מותר להשהותה ע"ג כירה כיון שלא נתבשל כלל וכ"כ סמ"ג לאוין ס"ה וכן נראה מדברי הטור סימן רנ"ג ואמנם ראב"ן פי' דדוקא בתנור הוא דמותר להשהות קידרא חייתא וכן יש פי' בתוס' דף ל"ח אבל ע"ג כירה אסור בכל ענין ובפירוש הטמנה לפי דברי הרא"ש שם נראה דהטמנה מקרי כשהקדרה על גבי גחלים עצמן ואע"פ שצריך לו הקדרה לאותה הלילה וכן כתב בשם רבינו חננאל והטור א"א סי' רנ"ג הכי נראה דקים להו ובדבריהם עצמן משמע לפעמים דפירוש הטמנה מקרי כשהוא טומנן עד למחר יהיה באיזה ענין שיהיה ולפי דעתי כי האמת בעצמו כך הוא דלא קרינן הטמנה אלא כשמשהה הדבר ההוא עד למחר דהא מיי' נמי אינו מתיר הטמנה ע"ג כירה ושרי להשהות ע"ג גחלים כמו שפירש שם בפירוש המשניות ושהייה מקרי כשישהו לצורך לילה ודברי הרא"ש בשם ר"ח ה"נ מיפרשי ור"ל דכל מה שהתירה המשנה לא הוי אלא להשהות ונפקותא בזה כתבתי בחדושי בס"ד: לשון ריא"ז כירה שהסיקוה בגפת ובעצים אע"פ שחומה גדול משהין עליה חמין שלא הוחמו כל צורכן ותבשיל שלא בישל כל צורכו והוא שנתבשל כבר מבעו"י כמאכל ב"ד שהוא שליש בשולו ויש שאוכלין אותה בכך וכ"ש אם בישל כל צרכו שהוא מותר להשהותו אע"פ שהוא מצטמק ויפה לו כמבואר בקונטרס הראיות וכך היא שטת המורה ומז"ה אבל אם לא הגיע למאכל ב"ד אסור להשהותו שם שמא יחתה בגחלים אחר חשיכה כדי למהר בשולו.