שלטי הגיבורים על שבת כ״ה

1 לפי גי' רש"י בין שצררן ליבש החלב בין שצררן כדי שלא יצא החלב עד שיחלוב לערב מותרין לצאת ולפי גי' רבינו ומיי' והרא"ש אם צררן כדי שיבש מהן החלב ש"ד לצאת בהן לפי שהקשר אמיץ ולא נפיל אבל אם קשרן כדי שלא יצא החלב עד שיחלוב אותו לערב הרי אלו לא יצאו ומן התימה על מיי' שפסק בפי' המשניות שלו דהלכה כר' יוסי דאין העזים יוצאות צרורות ובחבורו פכ"א מה' שבת פסק כר' יהודה וצ"ע: לשון ריא"ז ואם קשרו אותן שלא יזובו חלבן אסורין לצאת כך בשבת שאינו צורך גופה אלא לצורך החלב והרי הוא כדרך משאוי ואע"פ שמהודק ביותר אסור כמבואר בקונטרס הראיות ואם קשרו אותו ליבש החלב הרי הוא צורך גופה ואין דרכן להתירו כלל ומותרין לצאת בהן בשבת:

2 מיי' פ"ב מהל' שבת פסק דאינו יוצא כך כשהיא קשורה בשלייתה והטור א"ח סי' ש"ח פסק דכשהיא קשורה בשלייתה יוצאה בה וכן נראין דברי רבינו והרא"ש ולפי זה נמצינו למדין דפליג נמי בעז שתחב אפסר בזקנה שהביא התלמוד דף נ"ב דהא חד טעמא אית להו כי טעם המתיר לצאת במטולטלת שבשלייתה הוא דמשום דכאיב לה לא מנתחא וליכא למיחש דאתי לאתויינהו וכן הוא טעם אפסר התחוב בזקן העז דלא מספקא לו לשואל אלא בכה"ג כדאי' התם וסליק בתיקו וכיון דחד טעמא להן וחזינן הכא גבי מטולטלת שמותר לצאת בה ה"ה נמי גבי אפסר התחוב בזקן העז שיהיה מותר לצאת בו אליבא דרבינו והרא"ש והטור אמנם למיי' אסור בין גבי מטולטלת בין גבי אפסר והכי פסק להדיא פ"ק וב' מה' שבת:

3 רש"י פי' דטעם האסור הוא מפני שמתחמם בכלאים וס"ל לההוא תנא דבר שאין מתכוין אסור וא"כ לדידן דקיי"ל בכל התורה כולה דבר שאינו מתכוין מות' הכא שרי דהא לאו פסיק רישיה הוא דאי פ"ר הוא לא הוה צ"ל דאתי' כמ"ד דבר שאין מתכוין אסור. והנה רבינו ומיי' פ"ו מה' כלאים וסמג לאוין רפ"ב והרא"ש והטו' יו"ד סי' ש' הביאו דבר זה לפסק הלכה ופסקו דכי כרכן וקשרן שאסור לתת החבלים בידו וקשה דהא דבר שאינו מתכוין הוא ושרי ואין לומר דס"ל דגבי כלאים דבר שאין מתכוין אסור דהא גבי מוכרי כסות כולהו פסקו דאם אינו מתכוין בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים שרי כר"ש ולתרץ קושיא זו צ"ל דלדידהו הוי האי מילתא פסיק רישיה כי אע"פ שאין מתכוין לחימום ע"כ מתהני והוי פסיק רישיה אי נמי מיירי דמתכוין לחימום הלכך אסור אבל קשה למה לא הזכירו דבר זה שום אחד מהם כלל ועיקר כי באמת הקושיא עצומה והר"ן ס"ל דדעת רבינו הוא דשרי לפי שהוא דבר שאינו מתכוין ואם כך הוא דעת הרא"ש לומר דהוי דבר שאין מתכוין מה מאד תקשי על הטור יו"ד שפסק כאן להדיא לאיסור ובדבר שאין מתכוין לענין כלאים פסק להיתרא וצ"ע ולדברי השאלתות דס"ל גבי סירוס דדבר שאין מתכוין בכל התורה אסור חוץ מלגבי שבת כאן נמי אסור אפי' הוא דבר שאין מתכוין והוא הדין דשאלתות יחלוק עם כל הפוסקים בדין מוכרי כסות: לשון ריא"ז וכורכן לתוך ידו וקושרם ואינו חושש משוה כלאים שאינו מתכוין לחמם ידו בהם ודבר שאינו מתכוין מותר כמבואר בקונטרס הראיות:

4 התוספות כך כתבו דליכא איסור אלא משום דמחזי כמאן דאזיל לחינגא אבל משום משוי ליכא דבטל הוא גבי האפסר ולפי זה נראה דבתרנגולים וכלבים וחתולים ועופות דליכא טעמא דמיחזי דאזיל לחינגא דאין דרכן בכך וגם ליכא משום משוי דהא בטילי גבי הרצועה שבצואריהן וגם ליכא משום דלמא נפיל ואתי לאתויי דמיירי דאריגי ביה א"כ כי פקקן מערב שבת מותרין לצאת בהן וסמג כתב דטעם איסור יציאת בהמה בזוג פקוק הוא משום משוי ולדידיה בכל ענין גם כלבים וחתולים ועופות אסורין לצאת בהן ויש צד לומר דכל אחד יודה לחבירו בדינו ובחדושי הארכתי בס"ד:

5 לפרש"י דוקא כבול ופאה נכרית אסור לצאת בהן לרה"ר אבל לחצר שרי וכל הדברים האחרים חוץ מאלו שאסורין לצאת בהן בשבת אסור נמי לצאת בהן אף לחצר וכן הוא דעת רבינו כדלקמן וכן דעת מיי' ופי' להדיא דוקא בחצר שאינה מעורבת אבל בחצר מעורבת ש"ד ולדידיה בבית שרי ללבוש כל דבר ולא גזרינן שמא יצא בו ובדין דברים שאסרו לצאת בהם לרה"ר אם מותר לצאת בהם לחצר כלל או לאו איכא פלוגתא רש"י פי' במשנה גבי כבול וגבי פאה נכרית דדוקא אלו אסורין לצאת בהן לרה"ר אבל לחצר שרי וכל הדברים האחרים חוץ מאלו האסורין לצאת בהן בשבת אסור נמי לצאת בהן אפילו לחצר אמת כי לא פי' אי בחצר מעורבת מיירי או בחצר שאינה מעורבת וכ"כ רבינו גבי כבול ופאה נכרית ולא פי' אי האי חצר ר"ל חצר מעורבת או אינה מעורבת ומיי' פי"ט מה' שבת כך פסק ופי' להדיא בחצר שאינה מעורבת קאמר אבל בחצר מעורבת משמע דש"ד וא"כ בבית שרי ללבוש כל דבר ולא גזרינן שמא יצא בו והרמב"ן והרשב"א הסכימו לאסור בבית אפי' דרך מלבוש שמא ישכח ויצא ופירשו דהאי דאמר כל שאסרו לצאת בו לרה"ר אפילו לחצר אסור לצאת דמיירי בחצר מעורבת מיהו דרך טלטול ביד מותר דבשביל טלטול אין לחוש שמא ישכח ויצא בהן והתוס' פסקו דכל הדברים שאסרו לצאת בהן לא אסרו אלא בר"ה אבל בחצר אע"פ שאינה מעורבת ש"ד ואין צ"ל בחצר המעורבת והלכך לדידן דאין לנו ר"ה אלא כרמלית חשיב כרמלית שלנו כחצר שאינה מעורבת ומותר לצאת בכל דבר שאסרו חכמים לצאת לרה"ר והרא"ש כתב כי אע"פ שמותר לצאת בהן לחצר שאינה מעורבת אליבא דר"ת והתוספות אין מותר משום הכי לצאת בהן לכרמלית והאריך בראיות וסוף דבריו כי מה שהתירו לנשים לצאת בהן לכרמלית הוא משום דאם היו מוחים בידיהם לא היו שומעות לנו ומוטב שיהיו שוגגות ולא יהיו מזידות ובעל התרומה חילק בענין אחר והוא שכל דבר שאסרו דלמא שלפא ומחוייא ואסרו בחצר אטו רה"ר לדידן דלית לן רה"ר שרי אבל דבר שהוא משוי וברה"ר אסור מן התורה ולא משום גזירה לדידן נמי אסור בכ"מ והר"ן כ' בשם ר"ת דכל הנך תכשיטין דאסירי משום דלמא שלפא ומחוייא היינו דוקא בנשים הוא דחיישינן להכי לפי שדעתן קלה עליהן להתפאר בתכשיטיהן אבל באנשים דלא עבדו הכי שרי והאריך בראיות ויש מתירין כל התכשיטין בין לאיש ובין לאשה והוא שרגילין ללובשן נמי בחול כי מה שאסרו בטבעת שאין עליה חותם לאיש ויש עליה חותם לאשה היינו משום שלא היו רגילין ללובשן בחול אלא בשבת והלכך איכא למיחש דלמא משלפא והוי משוי ואסור לצאת בהן אבל לדידן דבין בחול בין בשבת רגילים ללובשן וגם בחול הוא להם תכשיט ונוי ש"ד לצאת בהן גם בשבת וליכא למיחש למידי ויש תימה על מיי' בפירוש המשניות למה שכתב בחבורו בפי"ט מה' שבת והארכתי בזה בחדושי בס"ד: