1לדברי ה"ג יאמר עננו באלהי נצור ויחתום בה בא"י העונה בעת צרה ומושיע וכן כ' הר"ר פרץ מצרפת בשם רבינו יחיאל ולהרא"ם לא יחתום בה כלל וכן דעת רבינו ומיי' פ"י מהלכות תפלה. וש"צ שטעה ולא הזכיר עננו בין גואל לרופא אית מרבוואתא דאמרי שאומרו במקום שנזכר בברכות אמצעיות דאין להם סדר וי"א שימתין לאומרו עד שומע תפלה ויחתום בא"י העונה בעת צרה ושומע תפלה ונראה דה"ה אם לא היה בבית הכנסת עשרה שהתענו כשהיה עומד בין גואל לרופא ואח"כ באו לבית הכנסת מאותם שהתענו עד שהם עשרה שהתענו אותו היום לשם ת"צ שאז יש לומר עננו או במקו' שנזכר או בשומע תפלה ואם לא נזכר ש"צ עד שסיים תפלתו יש לאומרו מיד קודם הקדיש או התחנונים בחתימתה כדברי ה"ג אבל אם נזכר קודם סיום התפלה אי נזכר בעבודה לדברי הירושלמי נראה דיש לאומרו בעבוד' דלא גרע מיחיד מיהו מעבודה ואילך לא יאמר עד סיום תפלתו ואם נזכר קודם עבודה פליגי לרש"י אומרה במקום שנזכר ויש אומרים דאומר בשומע תפלה וי"א דאין אומר עוד הש"צ עננו שאם היה אומר היה צריך לחזור לבין גואל לרופא מיהו נראה דגם לפי' זה יוכל לכלול אותה בשומע תפלה ולדברי ראבי"ה מכיון דשוייה עליה חובה צריך לחזור: לשון ריא"ז ואינו מזכיר ענין התענית בברכת המזון כל עיקר:2כתב סמ"ג בשם ר"י ור"ת שהיו מחמירין לחזור לאחר עבודה אף בדברים שאחז"ל שאין מחזירין:3התוס' חולקין על זה וכתבו דאין להזכיר ר"ח בשבת בהפטרה וכ"כ הטור ור"י כתב כדברי רבינו וכן כתב מיימון כרבינו: לשון ריא"ז המפטיר בנביא בשבת צריך להזכיר של ר"ח בברכה אחרונה אע"פ שאין מפטירים אלא בשביל השבת וכן כשהיה דרכם להפטיר בנביא במנחה בשבת אם חל יו"ט בשבת צריך להזכיר של יו"ט:4דין קריאת ההלל וברכתו כתבנו בפ"ב דברכות דלרבינו ומיי' בין יחיד בין צבור אומר אותו בלא ברכה ולר"ת והרא"ש והטור יחיד וצבור ואומרים אותו ומברכין עליו וה"ג וסייעתו סברי דיחיד אינו אומר הלל לעולם וצבור אומרים ומברכין לפניו ולאחריו גם יש דעות אחרות ע"ש ומהר"ם לא היה מברך לעולם לגמור כי אם לקרות וראבי"ה והרא"ש והטור כתבו דשפיר דמי לברך לגמור והאידנא נהגו לברך לגמור כשגומרים אותו ולקרות כשקורין בדלוג והוא סימן ביד הקהל לדעת אימתי גומרין ואימתי דולגין:5י"א דאין מברכין על הדלקת נר של שבת לפי שהיא חובה דומיא דמים אחרונים שאין מברכין עליהם לפי שהן חובה א"נ משום דאם היתה דלוקה ועומדת אין צריך לכבותה ולחזור להדליקה אי נמי לפי שאין הדלקתה גמר עשייתה דגמר עשייתה לא הוה אלא בשעת אכילה והתוס' דחו כל אלו הראיות ואמרו דלא הוי דומיא דמים אחרונים דהכא מצוה הוא דאיכא בהדלקתה ועוד דאם היתה דלוקה ועומדת זקוק לכבותה כדי להדליקה ואפי' לא יהא זקוק לכבותה חייב הוא לברך עליה כשמדליקה דומיא דכסוי הדם דאם כסהו הרוח פטור לכסות ואפ"ה כי מכסה צריך לברך והוי נמי גמר עשייתה בשעת הדלקתה שרואה לשמש בבית ולישא הכלים על השולחן וכן כתבו והסכימו מיי' וסמ"ג והרא"ש ומרדכי והטור וכל הפוסקים שצריך לברך על הדלקתה וכשאין נשים בבית מצוה על כל אחד מהאנשים להדליקה ולברך וכשיש נשים מחלקות המצוה ביניהן ומברכות ואם עומדות כולן זו אצל זו אפשר שיוצאות בברכה שמברכת אחת מהן די' שעושים מצוה אחת אחד מברך לכולן ואם יש להדליק הנר בבית ולאכול בחצר שלא במקום נר היכא שעדיין מאיר היום קצת מהפוסקים כתבו שצריך לאכול דוקא במקום נר ומדברי רש"י והתוס' ומהר"ם יש להוכיח דאם יש לו תענוג יותר לאכול בחצר כיון שהיום מאיר בטוב ואין שם חשש מכשול יאכל ועוד דש"ד לאכול בחצר כיון שעיקר הנר לא הוי אלא בשביל תענוג מיהו יש להוכיח מכמה מקומות בתלמוד דלעולם עיקר הסעודה היא במקום הנר עצמו כדאיתא פרק כל כתבי ופ' ערבי פסחים ונראה שאין לשנות המנהג:
