שלטי הגיבורים על שבת ד׳

1 מיי' פליג וכ' דדוקא סמוך למנחה קטנה אסור לאכול סעודה קטנה אבל לא סמוך למנחה גדולה ור"ת אוסר סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ודוקא כשקובע עצמו לסעודה אבל אם אוכל כביצה כדרך שאדם אוכל מעט בלא קבע מותר כמו אכילת פירות ומתיר סעודה קטנה סמוך למנחה גדולה דדוקא סעודה גדולה אסרו סמוך למנחה גדולה ואפילו סעודה גדולה קאמר ר"ת שאם התחיל סמוך למנחה גדולה אין מפסיקין אפילו כשהגיע מנחה קטנה ובלבד שיהיה לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו ואם התחיל לאכול סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה יפסיק אפי' יש לו שהות להתפלל אחר שיגמור סעודתו והר"ר יהודה בשם ר"י היה מתיר סעודה קטנה סמוך למנחה קטנה ורבי' יונה כתב כרבינו: לשון ריא"ז ונראה בעיני שלא אמרו בכל אלה ואם התחילו אין מפסיקין אלא כשיש שהות ביום אבל אם שעת תפלה עוברת ואין שהות ביום מפסיקין כל עסקיהם ומתפללים כמבואר בקונטרס הראיות אבל בק"ש שהיא חובה נראה בעיני שהוא מפסיק סעודתו וכן מפסיק סעודתו בכל אלה בין בק"ש של ערבית בין בק"ש של שחרית כמבואר בקונטרס הראיות:

2 התוספות פליגי על פי' תפלת ערבית רשות וסברי דרשות ר"ל מצוה דמצוה על כל אדם להתפלל תפלת ערבית וכן נראה דעת רבינו יונה והמרדכי וצ"ע באשר"י כי בפרק תפלת השחר בראשונה נראה דסבירא ליה כתוספות ואחר כך באותו הפרק עצמו וכן פ"ק דשבת נראה דמסכים לדברי רבינו וכן צ"ע בסמ"ג דבתחלה פוסק כתוספות ואחר כך פסק כדברי רבינו ה"ג ומיי' פסקו כרבינו:

3 ורחום וכל הכינויין כ' מיי' דשרי לאומרם בבית הכסא. והראב"ד כתב דאין לומר רחום:

4 לשון ריא"ז וי"מ שלא נאסרו אלא גגין השוין שמשתמשים בהם ואין דרך כבוד לבית הכנסת אבל גגים המשופעים כעין שלנו מותרים:

5 ר"ת כתב דאינו יכול ללוותו אא"כ יש שם אונס גדול והרשב"א כתב דיכול ללוותו אפי' בלא אונס כלל ואם יכול ללוות התענית כשאמר יום זה איכא פלוגתא ר"י פסק דאפי' אמר יום זה מותר ללוות התענית ולפרוע ואין צריך לומר ביום סתם ויש אומרים דאם קבע יום לתעניתו כגון שאמר ביום פלוני אתענה דהוי יום זה דאינו יכול ללוותו אלא צריך להתענות באותו יום וכשלא קבע זמן יכול ללוותו ואפשר דכולהו מודו דהיכא שנדר להתענות יום זה או שקבל עליו יום ידוע להתענות כגון יום שמת בו אביו ורבו דאינו יכול ללוותו שהיום גורם ומסופקני אם אירע שיצטרך לאכול בתענית שהוא יום זה דהיינו שהיום גורם אם צריך התרה וכן בתעניות שהוקבעו לנו ומסופקני אי צריכי התרה כשיצטרך לו לאכול בהם אבל נדר להתענות יום אחד וקבלו במנחה פשוט לי שמותר ללוותו ולפרוע למחר בלי התרה כיון דמצי להשלימו ליום אחר אבל אותם שאינו יכול ללוותו מסופקני אי בעו התרה או לאו: