שלטי הגיבורים על שבת כ״א

1 התוס' כתבו דאיך תנאי מועיל להתיר טלטול נר שהדליקו בו באותה שבת והרמב"ן והרשב"א כתבו דתנאי מועיל ויש צד לומר דגם מחלוקת זה שייך בכלי שנותנין תחת הנר לקבל השמן הנוטף ממנו וצ"ע ובחדושי הארכתי ואם לא התנה עליו לטלטלו לאחר שכבה הנר המרדכי בשם ראבי"ה כתב דלצורך גופו או לצורך מקומו מותר לטלטלו אע"פ שהוא מוקצה מחמת איסור ומדברי מיי' פרק כ"ה מהל' שבת וכן מדברי שאר הפוסקים מוכח דאין תקנה לטלטל כלי שהוקצה מחמת איסור אפי' לצורך גופו ומקומו וכן נראה מדברי התוס' להדיא ובטעם ראבי"ה צ"ע ובחדושי הארכתי בס"ד ותימה על רש"י ומיי' בפי' המשניות שם שכתבו דטעם ר"ש שאוסר טלטול נר הדולק בשבת הוא משום שמא יכבה שהרי בגמ' שם דוחה להאי סברא ומוקי ליה מלתיה דר"ש בטעמי אחריני וצ"ע:

2 לפי דברי רבינו כל מנורה בין של חוליות בין של פרקים שהן כעין חוליות ולא חוליות ממש אם לא הדליקו בה באותה שבת מותר לטלטלה ומיי' פרק כ"ו מהל' שבת כתב דמנורה גדולה או קטנה כיון שהיא של חוליות אסור לטלטלה שמא יחזירנה בשבת ושל חדקי' אם גדולה הניטלת בשתי ידים אסור לטלטלה היתה קטנה מותר לטלטלה והטור א"ח סי' רע"ט אוסר גם בשיש בה חדקים בין גדולה בין קטנה והוא דעת התוס' אע"פ שדעת הרא"ש אינו נראה כך ותמה אני על המיי' שנתן טעם לאיסור מנורה גדולה מפני כובדה כאילו סובר דכובד הכלי מבטל שם כלי מעליו והרי איהו גופיה כתב ריש פ' כ"ה מהל' שבת דאפי' הכלי כבד מאד לא נתבטל בשבילו שם כלי מעליו וצ"ע ובחדושי הארכתי בס"ד:

3 ור"ת אוסר היכא שיחדה והניחן עליה מבעו"י אע"פ שסלקן ולזה הסכים הרא"ש והטור ומיי' כתב כרבינו מיהו נראה דבין למר ובין למר דביחוד בעלמא לא עביד לההוא איסור טלטול עד שיעשה מעשה להניח עליה מעות ובמחשבה לאו כלום וקשה מחריות של דקל שיחדן לישיבה שכתבו רבינו ומיי' דמחשבה בלבד מועלת בהן להתירן ויש לומר דלעיולי היתרא המחשבה מועלת ואפילו בלא שום מעשה הלכך אפשר דהמייחד אבן לפצוע בה אגוזים או לטלטלה בשבת שפיר דמי במחשבה בעלמא וכן כל כיוצא בזה אבל לעיולי איסורא צריך מעשה והלכך אם לא נתן המעות ע"ג המטה לפחות מבעו"י לא אסרה בטלטול במחשבה בעלמא וה"ה נותן כלי תחת הנר לקבל השמן הנוטף דאם לא נטף בו שמן מבעו"י לא אסרו במחשבה בעלמא ועיין לקמן בדין החריות:

4 הר"ן שלפנינו מביא דעת הרמב"ן וחולק עליו וכ"נ בעיני שדעת כל הפוסקים הוא דלא כדברי הרמב"ן דודאי לא שרי אלא היכא שיש עליו היתר ואיסור ולא עוד אלא שרבינו ישעיה כתב שאם היה המוקצה חשוב אצלו והמוכן אינו חשוב אצלו הרי המוקצה עיקר ואסור לטלטל הכלי הנעשה בסיס לו ולפי דברי הר"ן שלפנינו גבי מוקצה לעשירים הוי מוקצה לעניים מוכח דדבר שהוא מוקצה לאיש אחד מוקצה לכל העולם דכיון שהקצה האיש ההוא מדעתו נאסר לכל העולם בשביל מוקצה. והתוס' כתבו שם דף מ"ו דאע"פ שהאשה אסרה לעצמה דבר אחד דוקא עליה אסורות אבל לאחרי' מותר דהגם שהיא הקצה דעתה מהן לא נעשו אותן הפירות מוקצים על כל העולם. וכ"נ לי דבכמה מקומות אשכחן מוקצה לאיש אחד ואינו מוקצה על הכל אותו הדבר. מיהו בגרוגרות וצמוקים וכיוצא בהן שהן מאיש אחד ואסח דעתיה ממנו אסורים לכל והיינו טעם דאינו צריך להסיח דעתו מהן דאפילו בסת' נאסרו עליו דדיינינן הכי דעת כל אדם בסתם וה"ה לכל כיוצא בזה אבל דבר שאינו מוקצה כלל אלא שזה האיש עושהו מוקצה עליו אינו נראה לו שיהיה בשביל זה מוקצה לכל העולם וראיה מהא דתנן פרק כלל גדול דף ע"ה כל הכשר להצניע דמשמע שם להדיא דהמצניע דבר שלגבי שאר בני אדם אינו דרך להצניעו לא מחייב על הוצאת ואלא אותו האיש שהצניע אותו אבל לא איש אחר שלא הצניעו ובתוס' פ' מפנין דף קכ"ז כתבו דהיכא שהדבר ראוי לכו"ע אלא דאיסורא הוא דרביע עלי' כגון תרומה טהורה ביד ישראל אינו נקרא מוקצה ומותר לכל לטלטלו ודבר שהוא מוקצה מחמת גריעותא כגון מטלניות שיש בהן ג' על ג' דמוקצים הן לעשירים אפי' הכי שרי לעניים לטלטלן ואפילו לעשירים בבית העניים שרי לטלטלן ומכאן נמי קושיא להר"ן שמביא ראיה לאסור מדבר שהוא מותר אלא דאיסורא רביע עליה דהיינו אשה שנדרה לאכול וכאן משמע להפך:

5 וכוס של פרקים למהר"ם אסור להחזירו אא"כ יהיה רפוי ובטור א"ח סי' שי"ג מתיר:

6 לפי' רשב"ם וההולכין לשיטתו איסור הטמנה לא הוי אלא בדבר שלא נתבשל כמאכל ב"ד אבל הגיע למאכל ב"ד מטמינין אפי' בדבר המוסיף הבל ור"ת וההולכין לשיטתו אוסרים ההטמנה בדבר המוסיף הבל בכל ענין ועי' לעיל גם מחלוקת יש בין הפוסקים אי ההטמנה בדבר המוסיף הבל אסור בה"ש או לאו ועי' לעיל ואם טומנין ע"ג גחלים או לאו איכא פלוגתא היכא דמפסיק אוירא בין הכלי להגחלים הרמב"ן והר"ן התירו להטמין ע"ג כירה קטומה ולכסות אותה בבגדים ובדברים שאינם מוסיפין הבל והרשב"א ורבינו יונה אוסרים בכהאי גוונא אלא לדידהו מניחה ע"ג כירה קטומה אבל אינו נותן שום דבר עליה לכסותה אלא שמניחה עם כסויה כמו שמניח בחול ולדברי הרא"ש והתוס' וסמג לאוין ס"ה וטור א"ח סי' רכ"ז אין נכון לעשות בשום אחד מאלו האופנים אלא להניחה ע"ג מקום חם גרוף ואז שרי לכסות עליה בגדים ודברים שאינם מוסיפין הבל וכתב רבינו יונה דאסור להטמין קומקום של חמין ליתן בתוך הקדרה כשהתבשיל מצטמק דבכי האי גוונא שייך בישול ותמה על דבריו הר"ן וכ' דלא ידע מנין לו דבר זה ונראה לי דטעם רבינו יונה כטעם הרא"ש ורש"י שכתבתי למעלה דסבירא ליה דיש בישול אחר בישול בכל דבר לח שיש בו מרק ומחלקין בין תבשיל יבש לתבשיל שיש בו מרק כאשר כתבתי למעלה דעתי ועוד אדבר בזה לקמן בס"ד ומעתה אין כאן תמיה כי ראיות הרבה יש להם כמו שכתב הרא"ש פרק כירה: