רוממות אל על תהילים פ״ח

1 שיר מזמור כו' לפי הנראה מרוב המפרשים כי על בני הגלות החיל הזה האחרון ידבר וכה נדבר בדרך הראשון בס"ד אמר כי הנה שיר מזמור זה היה לבני קרח שהיו מזמרים אותו בשירי זמרה בכלי שיר והוא כי כל תאות בני קרח תיקון הגלות הזה האחרון כי עליית אביהם משאול מטה תלויה בו כנודע על כן בבכי סיפור צרות גלותנו זה ישוררו הם כי התקיים הרעה הוא פתח תקוה שיתקיימו כל נבואות הטובה וכעובדא דרבי עקיבא כי במה שהיו חבריו בוכים בראות בהר ציון שועלים הלכו בו היה הוא משחק וזה שיעור הכתוב שיר מזמור היה לבני קרח מה שלפי האמת הוא למנצח על מחלת לענות שהוא על מחלת כלומר בשביל מחילת עון הוא טוב לזמרו לענות נפש ע"י ספור הצרות באופן שהיו בני קרח כר' עקיבא שהיו משוררים במה שהוא אדרבה לענות ואך השיר מזמור היה לבני קרח שיהיו מזמרים אותו אמנם מי שהשכיל אותו ברוה"ק היה הימן האזרחי וזהו משכיל להימן האזרחי:

2 ה' אלהי ישועתי כו' הנה כתבנו כי המצאת דברי המזמור הזה הוא כאלו אנו מדוכאי הגלות הזה האחרון מדברים עמו יתברך והוא כי יזכירו לפניו ית' אשר הפליא חסדו בגלות ראשון ויעש לפנים משורת הדין לכן גם עתה כמאז יהיה לנו מושך חסד ואומרים הנה ה' היה אלהי ישועתי והוא כי בגלות מצרים השם הגדול הזה היה אלהי ישועתי כמד"א ויושע ה' ביום ההוא את ישראל מיד מצרים שהי' היום שצעקתי בלילה נגדך שנא' ויצעקו בני ישראל אל ה' בליל קריעת ים סוף עם היות הצעקה נגדך כמטיח דברים כלפי מעלה חלילה המבלי אין קברים כו' כי כ"כ חפצת בישעותי שלא הבטת אל דברי כ"א אל מציאות הצעקה והושעתני בשם הנז':

3 אך עתה בגלות החיל הזה תבא לפניך תפלתי כלו' ולא שיעלנה מלאך כ"א שהיא תבא לפניך כי ראויה היא נגדך ושאלתי היא שיפתחו שערי תפלה שננעלו שיוסר מסך שסכות בענן לך מעבור תפלה באופן שתבא לפניך ממש תפלתי שאמרתי שתם תפלתי ואם יגדל צערי ואצטרך גדר רנה שהוא יותר מתפלה אז לא בלבד תמתין שתבא אליך תפלתי כי אם שאתה תקדים ותטה אזנך לרנתי כי מושיע אין בלתי ע"י תפלתי שתשמע ותענני כי הנה תמה זכות אבות שעמדה לי אז:

4 כי הלא כאשר שבעה ברעות נפשי במדבר על דברי עונות כעגל וזולתו עד גדר שחיי לשאול הגיעו

5 ולא היתה לי תקומה כי נחשבתי עם יורדי בור עם עדת קרח והייתי כגבר אין איל לבקש תיקון

6 אז במתים הם האבות בזכותם הייתי חפשי כענין זכור לאברהם כו' וכיוצא אך עתה המתים הנז' שנזכרו אז האם כמו חללים חלילה נחשבנו שוכבי קבר הנז' כמד"א ושכבתי עם אבותי אשר לא זכרתם עוד להצילני כאשר בימים ההם והמה המתים הנז' האם מידך נגזרו:

7 הנה כי שתני בבור תחתיות הוא גלות בבל שהיה בור של שני תחתיות זה למטה מזה תחתית ראשון הוא גבול גלות בבל והב' הוא גלות מדי כי לא היה הפסק בינתים רק זה יוצא וזה נכנס כבור של שני תחתיות אך הנה היו גבולים לתחתיות ההם לסוף שבעים שנה בבנין בית שני שהיה אור אמנם אח"כ בגלות יון וגלות אדום הייתי במחשכים במצולות. והעיקר על זה האחרון שגם שביון לא היה נודע גבול לא היה כזה שהוא בור עמוק עמוק וארוך עד אין קצו נגלה כי לבא לפומא לא גלי':

8 ומי יתן והייתי כימי המדבר שהיה לי מי שעליו תסמך חמתך שהוא משה המשיב וסובל חמה ומסלקו מעל עמך בזכותו כד"א לולא משה בחירו כו' להשיב חמתו באופן שעליו סמכה חמתך אך עתה עלי סמכה וסבלתיה כי אין מגין עלי וגם עד כה כל משבריך ענית סלה כמ"ש ז"ל על הוי המון עמים רבים כהמות ימים יהמיון כגל הזה שכל אחד אומר חברי לא יכול לכסות הארץ אני אבא אחריו ומלאתי את העולם וכשמגיעים לחול שקט כן כל אומה תקום ותאמר הגוי אשר קדמני לא יכול על ישראל אני אבלעם ובהגיעם לחול הם ישראל הוא ית' מצילנו מידם ומכניעם כך במצרים עניתם במכת בכורות ובים וכשדים ככתוב בירמיה והמן ואנטיוכוס וזהו וכל משבריך ענית סלה משא"כ עתה כי לא ענית את המרעים לי כי אם שמתו מיתת עצמם וקמו כמה דורות אחריהם ובעמדם יעמודו ימים אין מספר:

9 הרחקת מיודעי כו' לבא אל הענין נזכיר מאמרם ז"ל באיכה רבתי וז"ל כל רעיה בגדו בה אלו מיכאל וגבריאל הנה כי רעים ומיודעים לישראל יקראו. ונבא אל הענין אמר הלא אמרתי כי טוב לי אז בגליות ראשונים מבגלות הזה האחרון והלא נגד עיני הוא כי תוכל השיבני כי בגלות הראשון הרחקתי מיודעיך ממך הם מיכאל וגבריאל כי אשר אמרו לנפשך אל תיראו מבא צר ואויב בשערי ירושלים כי אני אסבבנה מים רבים בהשביעי את מיכאל שר המים ואחר יאמר אני אקיפנה אש ע"י גבריאל שר האש והוא ית' שינה משמרת כל אחד כמד"א חלל ממלכה ושריה ולא עוד כ"א גם אז את ב' המלאכים האלה צוה ית' להצית היכלו באש וא"כ אפוא איככה תאמר אלי כי טוב לך בגלות הראשון מבזה האחרון ע"כ מקדים ואומר איש ישראל אשר בגלות המר הזה הן אמת כי הרחקת מיודעי ממני הם מיכאל וגבריאל בראשון כי חשבו מישראל אחד לעשות חומת אש סביב ע"י גבריאל וא' לעשות חומת מים סביב ע"י מיכאל והרחקתם ממני כד"א חלל ממלכה ושריה ולא עוד אלא ששתני תועבות למו שהם הציתו את האש במקדש ועכ"ז כל צרתי בגלות ההוא לא היה רק היותי כלא ולא אצא אך הייתי משולל עוני וחשיבות כי החשיבוני בגלות ההוא עד גדר ששרי העמים היו רדופים להתחתן בישראל הגולים:

10 אך עתה בגלות החיל הזה עיני דאבה מני עוני ועכ"ז שדלונו מאד לא ייחסנו הדבר אל רוגז ודין כ"א לרחמים וזהו קראתיך ה' בכל יום כי לא קראתיך אלהים כי אם ה' להורות כי העוני לא מבחינת תואר אלהים היה לנו כ"א ממדת רחמים כענין כי הוא יכאיב ויחבש שהוא כי אינו כבשר ודם שכשמכאיב אינו חובש כי אם שבמה שיכאיב יחבש וזה יאמר עם שעיני דאבה מני עוני עכ"ז קראתיך אלהים וזאת שנית עשיתי והיא כי לא ייחסתי הדלות אל האויב אשר הגלני ויחלצני או אל מזל מקום גלותי או אל השר השורר באומה שאני בקרבה להתחנן אל איזה ממעמד ג' אלה אשר היה אפשר לייחס עניי אליהם כ"א שטחתי אליך כפי כי הכרתי ממך הכל ואין זולתך:

11 ד או יאמר כי שבעה ברעות כו' לומר לא אכחד כי רעות ויסורי הגוף בגלות הוא שובע וטובה לנפש וזהו כי שבעה ברעות נפשי אך עצמו מאד מלסבול צרות הגוף כי הנה וחיי לשאול הגיעו:

12 ה כי הלא נחשבתי עם יורדי בור שהייתי חושב בלבי אוי לי כי נוסף על דוחק הגלות גם יחטיאוני הגוים ההם באופן שמלבד צרת חיי שלשאול הגיעו גם במותי ארד גיהנם בחשבי כך הייתי כגבר אין איל כגוע ומתעלף מרוב דאגה:

13 ו וכ"כ גדלה רעתי בשעבוד הלז שאלו הייתי במתים הייתי מייחס עצמי חפשי אפילו אם הייתי כמו אותם חללים שהם כשבויים תמיד שוכבי קבר תמיד אשר לא זכרתם עוד לא לג"ע ולא לגיהנם לא נהנים על חטאתם ולא נדונים על כי והמה מידך נגזרו מהעולם ותהי מיתתם תחת גיהנם:

14 ז שתני בבור כו' לבא אל הענין נזכירה מארז"ל על פסוק והמים להם חומה חמה כתיב מלמד שהיו מתמלאים חמה לשטפם אלא שזכות שבימינם הוא מזוזה ומשמאלם תפילין שבזרוע הגינו עליהם. ונבא אל הענין והוא שאומרים בני הגלות החיל הזה זכור נא ה' זמן שהיתה חמתך מתוחה עלינו באשמותינו וממקום שהיתה החמה עלינו משם היטבת לנו ויהי נא גם עתה כמאז והוא כי הנה על ים בי"ס שתני בבור תחתיו מוקף מארבעה צדדין כנתון בתוך בור כמשז"ל מב' צדדים מדבר וים מלפניהם ומצריים מאחריהם ואח"כ במחשכים שהם הענן והחשך במצולות ים:

15 ח ואז היית מפליא לעשות כי חמתך שהיתה מתוחה ע"י המים לטבענו כמ"ש והמים להם חומה חמה כתיב נהפך להם לטוב שאדרבה המים ההם היו בסומכי נפשנו כי חומה היו עלינו מכל צד וזהו עלי סמכה כי אחר היותם עלי נעשתה סמך מה שהיה חמתך וגם זולת זה מדתך היא כי גם משבריך הבאים לשטוף העולם ענית סלה בהגיעה אל החול מש"כ עתה כדלעיל:

16 ט הרחקת כו' אומרים בני גלות המר הלז הלא אמרתי שלחיים האלה טוב ממנו המות כי אשר הוא במתים חפשי יחשב עכ"ז בראותי עצמי בגלות אדום שהרחקת אותם עם שהם מיודעי אחי אבינו ממנו עד גדר ששתני תועבות למו וממוראם הייתי כלוא ולא אצא:

17 י והלחם אזל ואין כסף באופן שעיני דאבה מני עוני ודלות כי אין לחם והיינו מתים ברעב באופן שמחוץ תשכל חרב ומחדרים אימה ועוני רעב ע"כ בהיות לנו צרת מות ע"י אויב וצרת רעב מה עשיתי כי הלא לאו אורח ארעא נבקש על ב' דברים כאחת אך נועצתי לבקש מאת ה' על הלחם לבדו כי בתת ה' לחם לא למתים הוא נותן ומאליו הוא כי גם יציל ממות והוא עצת ר' פלוני בגמרא וז"א עיני דאבה מני עוני ועל העוני קראתיך ה' בכל יום שטחתי אליך כפי ולא על מיתת חרב:

18 ולמה עשיתי כן ולא שאלתי על צרת אויב הוא באמרו הלמתים תעשה פלא בתקנך חרפת רעב אין ספק דפיתא לשכבי לא יהיב ולכן מאליה תבא תיקון המות וזהו הלמתים תעשה פלא לתת להם לחם ודאי לא כן הוא כ"א שתבלע המות ומה גם היות חללים ע"י אויב כי הרפאים יקומו יודוך סלה:

19 ולמה לא בחרתי למות ברעב כיון שבמתים חפשי הלא הוא כי אמרתי היסופר בקבר חסדך והן אמת כי הצדיקים אין מפסידים בקבר כי גם בקבר יפליא חסדו למו הוא יתברך כי גם שם יתענגו כמעשה דר' אחאי בר יאשיה וגם שם שפתותם דובבות ואשר הם בלתי כשרים ונדונים בגיהנם לא יבצר כי גם שם יהללו את שם ה' באמונת מאמרם באמרם ה' אמת ותורתו אמת ודינו אמת ועל שתי הבחינות אמר אם צדיקים אנו ואתה עושה לנו חסד בקבר האם יסופר בעולם החסד ההוא להללך עליו לא כן הוא וזהו היסופר בעולם מה שבקבר חסדך ואם אנו בלתי צדיקים הלא אמונתך שמצדיקים אמונת דינך הלא זה הוא באבדון אך לא יתפרסם לחוץ וזהו אמונתך באבדון כ"א יסופר הוא באבדון:

20 וכן על דבר הגלות המתארך מה בצע כי האם יודע בחשך בגלות הדומה לחשך פלאך שבראת את העולם לא יודע רק בבקר אור תשועתנו בזמן יאמר עלינו קומי אורי כי בא אורך וכו' נפשי לה' משומרים לבקר ולא עוד כי אם הצדקה שאתה עושה בעולמך אינה בארץ הצבי רק בארץ נשיה כי נהפך השפע לארץ העמים המתייחס אל ארץ נשיה.

21 א עוד יתכן דרך אחר בכל כללות המזמור והוא כי בשפע רוח הקודש הימן האזרחי השכיל מזמור נאות על מחלת לענות שהוא על דבר מחילת אשמות בני האדם על ידי תשובה לענות נפש ע"ד אז"ל על מחלת בת ישמעאל שמחלת לשון מחילה שלמדו שהנושא אשה מוחלין לו עונותיו והוא כי ע"י אמרי שפר סדר תחנה לפניו ית' כי גוף ונפש האדם באדם יכונו יחדו על שפתם אמרות הכנעה והתנצלות כל חלק וחלק בפני עצמו על אשר חטא על הנפש באופן כי גם ה' ישקיף וירא בחינת כל א' בפני עצמו ויכמרו רחמיו גם על שניהם כא' ואמר כי אשר השכיל הימן האזרחי ברוח ה' דבר בו היה מזמור לבני קרח על פי הנבל וכנור וזה החלם:

22 ב ה' אלהי ישועתי כו' והוא במה שכתוב אצלנו כי עיקר תשובת האדם הוא בהתבודדות בלילה בינו לקונו ועל ענין זה אמר כי אומר האדם עם רוחו גויתי הנה ידעתי כי אתה ה' אלהי ישועתי כי תושיעני ביום שצעקתי בלילה שלפניו נגדך אך עכ"ז אוחילה לפניך כי גם שהתבודדתי בלילה ושועתי נגדך ואני בטוח שתושיעני

23 ג עכ"ז תחזור ביום לשמוע אל התפלה ואל תקוץ מלשמוע פעם שמת כ"א שתבא לפניך תפלתי ולא לפני מלאך מקשיב ומעלה התפלה כ"א לפניך ממש כי תטה אזנך ממש גם אל הרנה שאחר התפלה שהוא ריבוי התחנות שאחרי נוסח התפלה שגם זה לא יהיה עליך למשא:

24 ד ופירש הענין ואמר כי שבעה כו' והוא כי נפש וגוף מתלוננים ומתאוננים נגדך על אימות מות יום הדין על דברי עונות אשר בידם ומתלונן כל א' וא' לפניו ית' איש לעברו מקצהו כי הנפש קצה על רעות רבות מצאוה וזהו כי שבעה ברעות נפשי והוא כי הנה ארז"ל בב"ר כי תכלית הצדיק בעה"ז הוא למען בסילוקו תאושר נפשו ועם רוחו גויתו כי ביום הסילוק מראין לו מתן שכרו ונפשם שבעה והם ישנים כי הנפש שבעה בטובות שמראין לה וגם הגוף קונה עריבות מעין העולם הבא ועל נגדיות שני הדברים אומר האיש החוטא אויה לי כי שבעה ברעות נפשי תחת היותה שבעה במראה מתן שכרו וכן הגוף תחת היותו ישן מעריבות העה"ב ולא יהיה כן עתה אדרבה וחיי לשאול הגיעו ליקרא בחיי מת כנודע כי הרשעים בחייהם קרויים מתים וזהו וחיי לשאול הגיעו:

25 ה נחשבתי עם יורדי כו' מתחלת הנפש במר שיחה ואומרת אויה לי כי תחת היותי אצלו ית' אמון משחקת לפניו מתעלסת באהבתו יושבת בהיכלו והנה עתה אשר הורידוני ארצה בחרש מחרשי אדמה כלי מלא כלמה נחשבתי ברדתי אל גוף האדם כיורדי בור ולא יוכל לעלות ככה ירדתי מרום היכלי מלך עולם אל בור שאון טיט היון ומי יתן והייתי בחיריית לשוב לעלות אל מקומי הראשון כאיש גבור חיל היורד אל א' הבורות כי צועה ברוב כחו עד עלותו מתוך הבור החוצה מעלה מעלה אך הייתי כגבר אין איל היורד הבור והוא בלי כח כמת מוטל בו ולא יוכל לעלות כך אומרת הנפש הנה הן אמת שלא הפילוני כ"א ברצוני לתועלתי לעשות רצון קוני ירדתי אל הגוף הזה הנמשל לבור אך הייתי כגבר אין איל לעלות כי לא אעצר כח לעלות אל מקומי הראשון והוא מאמרם ז"ל על פ' כל הנשמה תהלל יה כי בכל נשימה ונשימה נפש האדם רוצה לעלות אל. מקומה אלא שרואה את הקב"ה שכל הארץ מלא כבודו וחוזרת לאתוריה שהוא ככתוב אצלנו כי כל דבר אל יסודו שואף ע"כ נפש האדם באדם שואפת עלות אל מקומה הראשון לצאת מבור שאון טיט היון אשר היא בו אלא שרואה את הקב"ה שעם היותו קדוש על הארץ כבודו עם שהארץ עכורה ככה היא מתנחמת להיות בחומר האדם כי דיו לעבד להיות כרבו הנה כי טבע הנפש לשאוף ותשתוקק עלות מהגוף העכור ואין לאל ידה והדבר הזה הוא מאמרנו שאומרת הנפש הנה הייתי כיורדי בור ולא כיורד הבורה ויכול לעלות כ"א הייתי כגבר אין איל לצאת ממנו. או יאמר הייתי כגבר כו' שמתלוננת ואומרת מי יתנני והירי בי כח להכריחו לעשות רצון קוני כ"א הייתי כגבר אין איל לעשות רצון אלהי כ"א כגבר אין איל מסורה ביד הגוף הנגוף חומר עכור לא יתנני הדבק בקוני כי על אפי ועל חמתי יכריחני ומשכי אחר הבלו ולא אוכל לו:

26 ו ומי יתן ובצאתי ממנו במותו היו אהיה כאשר במתים נעשה חפשי בפרט כשהוא כמו חללים שלא הספיקה הריגתם להעלותם לגן עדן כי אם להיות שוכבי קבר על שקבלו ענשם בעולם הזה שהיו חללים שעל כן הם שוכני קבר לא נדונים וגם לא נהנים כי אם מהסוג אשר לא זכרתם עוד להחיותם על עבירות שבידם ומה שלא נדונים הוא כי והמה מידך נגזרו:

27 ז הנה גם מזה אנכי מקנאה כי הנה הוא יוצא חפשי אך אנכי נפש החוטאת מצטערת כי לא די לי כי שמני בבור תחתיות הוא גוף חומרי כי אם גם בצאתי ממנו ארד אל גיהנם במחשכים הם כחות הטומאה במצולות הם מצולות ים חלאת טומאת שאול שהן בחינות עמקי שאול ומי נתן לנפש חלק אלוה ממעל יורד שאול גאונה והמונה ושאונה:

28 ח ושמא תאמר כי גם הגוף מקבל עונש כמ"ש ז"ל כמשל החיגר והסומא על כן עוד תוסיף ותאמר עלי סמכה חמתך לומר כי אויה לי כי עיקר העול והעונש הוא עלי כי החומר במה נחשב הוא אך כל חמתך על דברי עונות אשר יחטא האדם על הנפש היא כד"א הכרת תכרת הנפש ההיא ונכרתה הנפש כו' וכל עיקר גיהנם אליה הוא וגם כל משבריך ביסורי העולם הזה לא סבלם הגוף לבדו כי גם לי ענית סלה באופן נשאר עיקר העונש אל הנפש אחרי כן בהסתלקה:

29 ט ולא עוד כי אם זו רעה חולה כי הלא אם בצאתי מן העולם כאשר ידבקו בי כחות הטומאה קטיגורים שעשיתי בהעוותי למוגגני בגיהנם אם היו כך כחות הקדושה מלאכי קדש סניגורים אשר בראתי בזכיות אשר עשיתי היו מתקרבים לי ועוזרים אותי להקל אשמתי או ליהנות מהם בצד מה החרשתי אך לא כן הוא כי אם הרחקת מיודעי ממני וקראתם מיודעים שהם כחות קדושים כמוה ומאיכותה והוא כי הוא ית' נותנם באוצר עד ישלים מירוק כל עון ופשע וחטאה בגיהנם והוא במאסר וכל אורות זכיותיו במקום הקדש שמורות לו עד מלאת ימי מירוקי אשמותיו בגיהנם וזהו הרחקת מיודעי ממני והנה שתני שתי תיעובים והרחקות א' האמור שהרחקתם ממני והב' כי גם אני לא נתתני לצאת מגיהנם חוצה להתקרב או לראות באור זכיותי ושרפי קדש אשר פעלתי בהן וזהו כלא ולא אצא והם שתי הרחקים אחד שהרחקת אותם ממני. שנית שאסרת אותי מצאת וראות בהם:

30 י עיני דאבה כו' עד כה דברה הנפש דברי שאגתה לפניו יתברך לפרש מאמר כי שבעה ברעות נפשי החל החומר לענות אחריה גם הוא דברי נאקתו ביאור אל אומרו למעלה וחיי לשאול הגיעו וזה החלו עיני דאבה מני עוני לומר הלא תקנא נפשי בי כי קדושה וטהורה היא ואוי לה כי היא ניתנה בבור שאון טיט היון חומר עכור ואין לאל ידה לימלט ממה שאני מחטיאה והיא סובלת גיהנם כי עליה סמכה חמתך כו' ואני הגוף מה אענה בתרה כי אני סובל כל היסורין הבאים על האדם כי עיני דאבה מני עוני והיא מתלוננת עלי וגם התפלה לה' מי הוא העושה אם לא אני כי קראתיך ה' בכל יום בפי ושפתי ולשוני וגם שטחתי אליך כפי:

31 יא ואיך לא תחזיק לי הנפש טובה כי כל יגיעי למענה כי כל מה שאני סובל יסורין וקורא אותך בכל יום ושוטח אליך כפי לא לי אני עושה כי עפר מות אני והלמתים תעשה פלא על ידי יסורי ותפלתי שהוא לגופים כלומר כי כל יגיעי עליה לטובתה והראיה שאין עיקר האדם רק הנפש שאם היית עושה עיקר מהגוף אם כן גם הגוים אשר בגוף לא נפרדו מישראל כי כלם מחומר אדם הראשון והאם רפאים יקומו יודוך סלה לא כן הוא ואם כן הוי אומר כי העיקר הוא על הנפש כי בה נפרדו אישי ישראל מיתר אומות עובדי כוכבים כנודע ליודעים חן:

32 יב וגם לא ימנע או אני איש צדיק או רשע אם צדיק אני והנפש עולה והגוף נשאר בקבר עד זמן התחיה למי הוא כל עיקר הטוב לא לגוף הנשאר בקבר הוא כי היסופר בקבר כו' לומר האם השכר טוב שאתה עושה עם עושה רצונך אשר הוא חסד בודאי האם יסופר בקבר לא כן הוא כי שם ישב בדד וידום גוש עפר כאבן דומם כלומר אך הנפש היא העולה ומספרת ומשבחה לקונה יתברך כל חסדך ואמתך אשר אתה עושה עמה וזה הוא אם האיש הצדיק שזוכה הגוף להיות קיים ואין רמה שולטת בו ואם לא צדיק הוא והגוף כלה ואבד האם אמונתך תסופר באבדון הרי הוא אבד שם כלומר אך למעלה תסופר מה שאתה עושה עם נפש החוטא כי תחשוב מחשבות לבלתי ידח ממך נדח כי רבה אמונתך:

33 יג ושמא תאמר כי גם לי תעשה פלא כי תחייני בזמן התחיה הנה זה לא יודע עד תקימני ממחשך הקבר ולא מעתה כי היודע בחשך פלאך וזהו אם צדיק אני ואם רשע אני האם וצדקתך תעשה להחיות כמו שהוא ארץ נשיה חומר שכוח שאולי תחשוב מחשבות לבלתי תדח הנפש על ידי גלגולים ואולי החומר הראשון שלא פעל שום זכות כי אם רשע לא יקום בתחיה שיהיה מהבלתי קמים וזהו וצדקתך האם בארץ נשיה:

34 ועוד אני החומר מוסיף ואומר כי מה תשתוחח נפשי ומה תהמה עלי כי הלא לא די שיהיה כל יגיעי על אושר הנפש כי אם גם שכל תפלותי לילה ויום לקוני אינם אלא שלא ירחיקנה הוא יתברך מאתו וכל הגיהנם הראוי לה שמה יתננו לי החומר בעולם הזה להציל אותה וז"א ואני אליך ה' שועתי וגם בבקר תפלתי תקדמך לא שתטיב לי כי אם בשביל הנפש

35 ט או יהיה ענין הכתובים מעין זה בדרך אחרת ויצדק בו מלת אך קרוב כי לשון אך איננה צודקת בעצם והוא בהזכיר מאמרם ז"ל כי הקב"ה עם ישראל ידמה לחתן שמביא לארוסתו ב' תכשיטין והארוסה ב' אחרים וכל עוד שהיא שומרת את שלה גם הוא מעמיד לה את שלו כך הקב"ה נתן לישראל חסד ורחמים וישראל שני תכשיטין אחרים והם צדק ומשפט כמה ד"א כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וכו' לעשות צדקה ומשפט ונעשה האירוסין בארבעתן שנאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים וכשאבדו ישראל שני תכשיטיהם נטל הקב"ה את שלו שנאמר אספתי את שלומי כו' את החסד ואת הרחמים עד יתקנו ישראל את שלהם שציון במשפט תפדה ושביה בצדקה אז יחזיר הוא יתברך את שלו כמפורש במאמרם ז"ל. ונבוא אל הענין והוא כי עגמי נפש בני הגלות החיל הזה המר והנמהר אשר סיבת גלותנו היא שנאת חנם כנודע ע"כ באות נפשם אומרים הלא כל אומתנו מוכנת לקנות שלמות עד השגת נבואה שאשמעה מה ידבר האל ה' וזה בחסד וברחמים מאתו וע"כ רמזם בתארים אלו אל ה' שהם שתי מדות חסד ורחמים כנודע ובמה הייתי משתלם עד הגדר הנזכר הלא הוא כי ידבר שלום דרך כלל אל עמו ואל חסידיו ובזה אל ישובו לכסלה הוא כסילות שנאת חנם ונושע מהגלות כי יתרפא הנגע:

36 י משיבה רוח הקדש ואומרת מה להם לבקש מאת האלהים יתן להם שלום באופן כי מה זכות יחשב למו במה שהאלהים עושה ואין זה רק שיראה להם כי רחוק הדבר מאד לתקן הם ע"י עצמם והלא יתעו כי אך קרוב ליראיו ישעו אפילו ישע השכינה מהגלות לשכון בארצנו קרוב הדבר ליראיו לעשותו וגם ישועת ישראל רמוזה באמרו בארצנו כמפורש בקודם:

37 יא ואיך הוא קרוב הלא הוא כי הנה חסד ואמת שהם הב' של הקב"ה כי אמת ורחמים אחד הוא נפגשו ונתאחדו להיות לישראל מאתו יתברך כשצדק ושלום שהם שתים של ישראל נשקו ונדבקו כי משפט הוא שלום כמה ד"א אמת ומשפט שלום שפטו כו':

38 יב ולכן יראיו יתברך זאת יעשו שאמת מארץ תצמח כי יעסקו בארץ בתורת אמת וגם יעשו צדקה העולה היא השמימה כמאמר מונבז אני גנזתי למעלה שנאמר וצדק משמים נשקף:

39 יג וע"י עשותם שתי אלה גם ה' יתן הטוב מאוצרו הטוב מן השמים על מה שצדק משמים נשקף וארצנו שאמת ממנה תצמח תתן יבולה וע"י ברכה הזאת יהיה שלום מאליו ע"י מעשיכם ולא תשאלו מה' כי ידבר שלום:

40 יד ועי"כ תשכון כבוד בארצנו כי צדק לפניו של כבוד הנזכר יהלך משמים עם השכינה שעלתה גם היא שם וישם לדרך פעמיו הכבוד הנזכר לבא לשכון בארצנו כי אין מעכב כי השלום ישנו גם הוא:

41 לומר למה ה' תזנח נפשי כי אם תסתיר פניך יהיה ממני הגוף ויסרני בהסתר פניך מהחומר לבל תזנח נפשי כי יסורי התומר יכפרו בעד הנפש כי איני קץ ביסורין בעד הנפש:

42 כי הלא היסורין היותר קשים שבעולם הוא העוני כמאמרם ז"ל כי עני חשוב כמת וגם אמרו רז"ל בשברי לכם מטה לחם זו קשה מכלם וכן אמרו שאמר איוב כי טוב לו שאר יסורין מעוני כי בעוני הוא מת בכל עת וזה אמר הנה עני אני ועל ידי העוני אני כמת בכל עת וזהו וגוע מנוער כי מנעורי אני חשוב כמת כי מאז גדלני העוני ועם כל זה לא קצתי בהם בשביל שלא תזנח נפשי ואדרבה על העוני סבלתי גם צרות אחרות כי נשאתי כו' והנה הכרתי מה גדלו חסדיך בתתתך לי הצרות בהדרגה ושנתת בי כח לסבלם והוא כי חרון גדול מאימה והנה תחלה נשאתי אמיך שהיו באים עלי אימות של צרות הבאות בשמעי שמען ואומרה טוב לי לסבלן פן יבואו קשים מהם וזהו נשאתי אמיך על ידי מה שאפונה אך לא באו אלי בפועל כי בצער האימות מות אמרת די:

43 ואחרי כן עלי עברו חרוניך הקשים מאימות ולא בלבד היה שמוע האימות היותן באות כי אם בפועל ראיתי הצרות אלא שלא חלו בי רק עברו עלי דרך העברה וכ"כ היו עצומים כי גם שעברו ולא חלו בי בעותיך צמתותוני מהצרות והחרונות ההם עם עברם דרך העברה והנה היוצא מזה הוא כי אם לא היו דרך העברה כי אם באים עדי בעצם ומה גם אם יהיו רבים כי לא עצרתי כח לסבול כי אמות מיד כי הלא בעותיך בלבד צמתותוני ומה גם עתה הצרות עצמן:

44 ואחרי כן סבוני את עצמי בעצם כמים שהייתי בתוכן כמי שהוא נתון בתוך מים וזה כל היום ולא באו מעט מעט כי אם הקיפו עלי יחד ואני סובלן ולא צמתותוני כאשר הבעותים לבדם בתחלה כי דמלפא תיכלא לא מבהתא כי תחלה החלו אימות ואחר כך ביעותי חרונות ונבהלתי עד נעשה לי כטבע קו לקו ועתה אני מסובב מהם וסובל:

45 ואחר זאת טעמתי מהם לכפרת עון שאדרבה אני מצטער בהרחיקך יסוריך ממני והוא כר' אלעזר בר' שמעון שהיה אומר בואו אחי בואו רעי כי חביבין עלי יסורין עד שכאשר אתה מרחיקם ממני אני מצטער ואומר עליהם הרחקת ממני אוהב ורע הם היסורין כמאמר ר' אלעזר בר' שמעון כי אז מיודעי הם המלאכים שעשיתי בזכיותי כמפורש למעלה באמרו הרחקת מיודעי ממני אז בהרחיקך היסורין ממני נראה אלי כאלו מיודעי אתה חושך ממני כי על ידי היסורין מתקרבים כלם אלי וגם אני עושה יותר על ידי הכנעת היסורין כי ההכנעה מביאה לידי זכיות הרבה אך בהרחקת היסורין מיודעי הם נעדרים ממני כי איני עושה מצות כמדובר. או יאמר על דרך זה כי הנה המיודעים הם קרובים והאוהב ורע הם דחוקים אמר כאשר הרחקת ממני אוהב ורע הם היסורין אני מעלה על עצמי כאלו מיודעי הם הנעדרים ממני שהן קרובים מהאוהבים ורעים מחשך: