רוממות אל על תהילים נ״ד

1 למנצח כו':

2 בבוא כו' אמר כי למה שהיה לו עצבות מצרת הלשנת הזיפים הוצרך להשראת רוח הקדש יהיה הלמנצח בנגינות רבות למען יהיה משכיל לדוד ושיעור הכתוב למנצח כו' למה הוצרך נגינות להיות בבא הזיפים:

3 אלהים בשמך כו' הנה אין צרה גדולה כהיות ביד בעלי בחירה ושם נכפלו שאול מקודם וזיפים מאחור שאמרו להסגירו ביד שאול וידוע כי אין זכות האדם מספקת לינצל מידם כמפורש אצלנו בחבצלת השרון ובביאור משלי על כן אמר אין לי תקנה רק בעבור שמך תושיעני ואם יש בי עון המחייבני אל יהיה בידי אדם רק יהיה בגבורתך שהוא אפילו בדין הקשה ויהיה על ידך ממך אלי ויהיה תדינני על פועל הדין הנעשה על העון ולא על הדיינות לזכות או לחייב כד"א דן אנכי לא ידון רוחי.

4 או יאמר מעין זה בשביל שמך הושיעני כמדובר ואחרי כן ובגבורתך תדינני אם אני חייב אחר צאתי מידם כי אז גם שיהיה במדת הדין הקשה לא אחוש אחר צאתי מידי בשר ודם כי אתה ה' תזכני בדין אך לא תדינני עודני בידם כמי שנמסר לסרדיוט כי לא אזכה להנצל מבעלי בחירה רק הושיעני טרם תדינני למען שמך בלבד ואחר כך תדינני גם שיהיה בגבורתך:

5 אלהים שמע תפלתי כו' עוד אבקש אל תמתין מלשמוע תפלתי עד גמרי אמרי פי רק מיד שמע תפלתי עוד אני מדבר ואתה תשמע ותקבל ואחר כך האזינה לאמרי פי אחר שטרם אקרא או בקראי אתה תענה ותשמע אחר כך גמור והאזינה כל אמרי עד תומם כי יערבו לך כמדובר למעלה על פסוק תאות לבו כו' וארשת כו'.

6 והטעם כי בשתי כתות אלה הזיפים שהם זרים קמו עלי למסור אותי ועריצים שבקשו נפשי להרגני כת שאול אלו ואלו לא שמו אלהים לנגדם סלה ועל כן לא יהיו מתונים לדבר ואולי טרם תקבל תפלתי עד שלא אגמרנה פתע יקומו עלי על כן שמע מיד כאמור. או יהיה אומרו כי זרים כו' נמשך עם מה שאחר והוא שאומר הנה ראוי הוא שעם היותם בעלי בחירה תצילני מידם כי לא אותי מאסו כי אם אותך מאסו כי הנה הם שני סוגים זיפים המלשינים וסיעת שאול מבקשי נפשי לספותה הנה לא ראי זיפים שהם זרים ואינם מבקשי נפשי להרגני רק למוסרני חי כאומר להסגירני ביד שאול כראי עריצים כי בקשו נפשי אך הצד השוה שבהם הוא כי לא שמו אלהים לנגדם סלה כאלו לית דיין חלילה:

7 והנה אלהים אשר לא שמו לנגדם ודאי שהוא עוזר לי הוא מדת הדין הקשה והיה ממית אותם אלא שאדני הוא מדת הדין הרפה למה שהוא בסומכי נפשי לבל תענש על כן שם זה לא יחפוץ מיתתם בל תענש נפשי במותם בשבילי:

8 כי אם הנוגע לי ישיב הרע שבי לשררי שיהיו נרדשים כמוני די לי אך לא שימותו על מה שעשו לי פן אענש אך בשביל אמתך שכחשו שלא שמוך לנגדם הצמיתם ולא בשבילי ועל בחינת המסורת שכתוב ישוב יאמר במה שידענו כי העון ההוא עצמו הוא המלקה את עושהו כד"א ותמוגנו וכו' יאמר ישוב מעצמו הרע שעשו לשררי אך אחלה פניך שלא תצמיתם על מה שעשו לי כי גם ענוש לצדיק לא טוב כי אם באמתך הצמיתם כמפורש בסמוך:

9 בנדבה אזבחה כו' הלא חליתי פניך שאם תצמית את המלשינים הללו לא יהיה על אשר עשו לי מפאת עצמי כי אם גיל הנוגע אליך כאמור אמר הנה מתוך כעסי דברתי אך הנני חוזר בי ואומר כי אדרבה בנדבה אזבחה בלב נדיב לך וגם אודה שמך ה' הוא שם הרחמים כי טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו כי תרחמם כשמך ה' של רחמים עם שאלהים עוזר לי ויחיו:

10 ומה שאודה שמך הוא שאומר כי תמיד מכל צרה הצילני בלי המית שונאי כי אם בהיותי מביט בהם בעיני והם לפני חיים וקיימים כאשר היה זה פעמים שבהיותו רודף אותו שאול וחילו ובעיקר הרדיפה נתראו פנים והצילו ה' והוא רואה ומביט באויביו ולא השליטם ה' בו וגם לא מתו הם וזהו כי מכל צרה הצילני ה' ובעת ההצלה באויבי ראתה עיני בחיים ולא נתנם ה' להרע עמדי וזה טוב לי שלא נענשו על ידי כלל: