1שיר המעלות רבת וכו' הנה במצרים נקראו ישראל נער כד"א כי נער ישראל וכו' וממצרים קראתי לבני ואמר זכרתי לך חסד נעוריך לכתך אחרי במדבר שהוא ביציאת מצרים. ונבא אל הענין והוא שאומרת רוח הקדש על ישראל שבגלות החיל הזה בעד ישראל שבזמן הזה הנה רבת צררוני כו' לומר אין הצרה המגעת מאויבינו בזמן הזה דומה לצרתם שבזמן גלות מצרים עם היות שיש לי להחזיק טובה אליו יתברך על ענין מצרים והוא כי היה מקום לעלות על רוח בני אדם כי לא אלינו בני הגלות הלזה יתייחסו צרות זמן אשר בגלות מצרים או קודם באופן כי בזמן הזה לא נוכל לומר כי אלינו צררו בזמן ההוא אך אמנה כלל גדול בידנו כי לעולם יראה אדם את עצמו כאלו הוא יצא ממצרים ועל כן אומרת רוח הקדש בזמן הגלות הלזה אל יעלה על רוח איש שאם תצטערו בזמן הזה על צרת ישראל במצרים או אשר הצר להם לבן שבקש לעקור את הכל או עשו את יעקב ואת נשיו ואת ילדיו שתאמרו רבת צררו את אבותינו כי אם רבת צררוני כאלו אותנו ממש צררו ולומר רבת צררוני כי אין בין הזמן ההוא לזמן הזה אלא כאלו אז הייתם בזמן נערות ועתה הם ימי זקנה וזהו מנעורי והוא מטעם אחדות הנשמות של ישראל וגלגולן כרשב"י ונוסח זה יאמר נא ישראל כלומר עתה בזמן הזה עם שעברו כמה דורות מן הטעם האמור ופסוק זה יאמר על תחלת הנעורים בהיות בני יעקב עדיין קטנים ובקשו לבן ועשו לאבדם:2ועל גלות מצרים חוזר ואומר רבת צררוני מנעורי גם לא יכלו לי כלומר גם מה שלא יכלו כמו שהיה על זכות האבות ומשה ואהרן גם כן היה לי בשבילי שאם היו מכלים את ישראל גם אנו היינו אבודים ובלתי באים לעולם וה' מטיב לאבות גם בזכות הבנים העתידים לבא כנודע וזהו גם לא יכלו לי וז"א גם שלא בלבד לא יכלו למו כי אם גם לי:3ואין צ"ל לגדולים אשר חטאו כי גם אפי' לילודים אשר לא חטאו כי הנה על גבי חרשו חורשים כמאמרם ז"ל שהיתה האשה יוצאת ויולדת בשדה ונפתחה הארץ ובאים המצריים וחורשים עליהם והקב"ה עושה להם חלל למטה ומוציא ב' עוקצי צורים נובעות דבש וחלב. ואפשר על פי דבריהם לתת טעם אל כפל אומרו חרשו חרשים ואומר האריכו למעניתם והוא כי בראותם שנפל הילד בארץ ולא היה נראה חרשו פעם אחת כדי שאם יהיה טמון בעפר יומת במחרישה ובראותם כי אין היו חורשים שנית על החרישה הקודמת להעמיק יותר. עוד שנית יעשו באמרו אולי הילד איננו טמון בתהום התלם הלז רק מן הוא והלאה על כן האריכו למעניתם לבל ימלט מקטל ולא השליטם ה':4אך גדולה תהיה תשועתנו עתה מאשר היתה אז והוא כי הנה אז ה' צדיק קצץ עבות רשעים והוא כי למה שהוא צדיק ואינו ותרן לא כלה את אויבינו לגמרי כי אם שקצץ עבות רשעים הם השרים של מעלה כד"א וירא ישראל את מצרים מת מתים לא נאמר אלא מת הוא שרו של מצרים וכן שאר העבים שבהם הם אשר רדפו אחרי ישראל בים כל רכב בחור ושלישים על כלו אך שאר העם עם שדרך כלל כלם היו שונאי ישראל לא כלה אותם ה' והוא על כי ישראל לא היו אז שלמים על כן לא קצץ רק עבות שלהם לבד:5אך עתה בגלות החיל הזה המר והנמהר לא יהיה כן כי אם אין צריך לומר עבות רשעים אשר הצרו לנו בפועל כי אם אשר אינם מצרים בפועל כי אם שהם שונאי ציון בלב בלבד ילקו וזהו יבושו ויסוגו אחור משנאתם בראות ישועתנו כל שונאי ציון:6ואחר שיסוגו אחור מלשנא אותנו מחמת בושתם יכלו מן העולם ולא ימלאו ימיהם ולא עד גמר גידול גופם בנעוריהם שהוא עד עשרים שנה ששיעור קומתם נשלמת לא יגיעו לכך כי יהיו כחציר גגות שקדמת שלף העשב שיעור קומת גדולתה תיבש:7ועד איזה גדר יהיו נקראים שונאי ציון שיכלו הלא הוא עד אותם שראו במיעוט טובתנו קרוב לחרבן ומשנאתם לא דברו שלום לנו והוא כי קודם החרבן הקלה טובתנו עד גדר שלא היה ממלא כפו קוצר בעת הקציר ולא חצנו מעמר:8ודרך העוברים לפני השדה ורואים כך לדבר על לבם לברך ולנחמם מדאגתם אך לנו היו אומות עוברים ורואים ומשנאת לבם גם שלא היו מהמצרים אותנו בפועל לא אמרו אל תצרו על מיעוט תבואתכם כי ברכת ה' אליכם כי ברכת ה' כבר היתה ראויה להיות בתבואה תהיה אליכם בעצמכם שתשתלח ברכה בכם והוא כענין רות שעל מלא שלש ראשי אצבעות קלי נשתלחה במעיה ברכה עד שאכלה ושבעה והותירה כן היה להם לומר ברכת ה' אליכם והנה גם שלא היו אומרים כן לאהבתנו היה להם לאמר כך בשביל הברכה שהיינו משיבים להם כענין בועז שעבר בשדה ויאמר לקוצרים ה' עמכם וברכוהו בשם ה' ואמרו לו יברכך ה' וזה יאמר ולא אמרו העוברים ברכת ה' אליכם שהיינו מברכים אותם בשם ה' לומר ואומרים להם ברכנו אתכם בשם ה' אך מאשר לא עשו כן הורו שנאת לבם וגם על אלה אמרתי שיבושו ויסוגו אחור כו' גם שלא עשו רעה בפועל מה שלא היה כאשר צררוני מנעורי שלא מתו רק עבות רשעים וכל שאר שונאי ישראל נשארו בחיים:9א או יאמר רבת צררוני כו' ידבר עלינו בני הגלות הזה הצר וארוך ומר אוי לנו על אריכות גלותנו כי מאשר נתישנו יכולים אנו לקרא את הגליות הראשונים זמן נעורים וזהו אומרו רבת צררוני מנעורי יאמר נא ישראל שעתה יכולים אנו לומר על גלות א' וב' ימי נעורינו כ"כ נתישנו פה וע"כ על גלות בבל אומר רבת צררוני מנעורי כו':10ב ועל מדי אומר פעם שנית רבת צררוני מנעורי כלומר וברוך ה' כי כל משלוח ידם לא היה רק בי כי בבית ראשון אמרו רבותינו ז"ל שלא השליט יתברך את הגוים במקדש כי אם ששלח ארבע מלאכים בארבע לפידי אש והציתו בו האש כמפורש בפסיקתא על פסוק פתיתני ה' וכו' ובאיכה רבתי אלא ששם אומר שב' מלאכים היו והצד השוה הוא שלא שלטו במקדש וגם לא בציון וירושלים כאדום ששמוה לעיים ובגלות יון הן אמת שפשטו ידם בהיכל ופרצו בו פרצות הנה שתים רעות עשו אחד על כבודו יתברך ב' עלי בבנות ובנכסים אך קצת נתנחם שאין צריך לומר שלא יכלו לכלות רעה במקדש כי אם גם לי לא יכלו וזהו גם לא יכלו לי:11ג אך על הד' הלז המר לי מאד כי על גבי שהוא גבהותי שהוא ציון חרשו חורשים כי בחרבן בית שני נתקיים ציון שדה תחרש על ידי טורנוסרופוס וזהו על גבי כו' כלומר כי על זה דוה לבנו מה שלא וכו':12ד ומי שהראה בראשונים יראה באחרונים כי ה' צדיק קצץ עבות רשעים נבוכדנאצר המן אנטיוכוס טיטוס:13ה גם עתה תחת מה שציון שדה נחרש לא בלבד החורשים כי אם גם יבושו כו' כל שונאי ציון והוא ענין מאמר רשב"י על פסוק אשר צבאו על ירושלים אשר יצבאו היה צריך לומר אלא מלמד שכל אשר צבאו על ירושלים והצרו את ישראל ומתו מיתת עצמם יקימם ה' ויביאם לינקם מהם ואז יבושו כל השונאים גם שלא היו מהחורשים רק שונאים בלבד מאשר יראו הנעשה בהם:14ו ואחר שיבושו לא ילכו ריקם כי אם יהיו כחציר גגות שעל ידי המטר צומח חציר ובהעדר המטר טרם ישלוט שיעור שהיה גדל ייבש כך טרם הגיעה עד גדל שיעור קומתם ייבשו:15ז וזאת להם תחת גאונם מדה כנגד מדה שראו שלא מלא כו'16ח והעוברים להיותם שונאי ציון לא אמרו ברכת וכו' ככתוב בדרך הקודם שאין צריך לומר שלא אמרו יברככם ה' כי אם אפילו ברכת ה' אליכם לא אמרו אפי' אחר שהקדמנו להם שלום ואמרנו להם ברכנו אתכם בשם ה' לא השיבו ברכת ה' אליכם:
