רוממות אל על תהילים מ״ז

1 למנצח לבני קרח כו':

2 ענין מזמור זה יסוב על הקדמה אחת ידועה מרז"ל הלא היא כי טוב לאומות העולם הקדמונים שעבדו לאלילים היות הוא יתברך מלך עלינו והיות מלכיהם תחת מלכינו ומלכותנו כי מתמצית טובתנו מצו שתו כלם יותר מאשר בהיות העולם להם לבדם והוא ית' מלך העולם והבית שלו חרב וכסברת שמואל כי אין בין הזמן הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד ונבא אל הענין אמר הנה כל העמים ראוי תקעו כף והכנעו לאלהים בקול רנה ושמחה:

3 כאשר ה' עם היותו עליון נורא מלך גדול על כל הארץ:

4 ידבר עמים תחתינו של ישראל ולאמים עובדי אלילים שאין לאם אלא מלכות יהיו תחת רגלינו:

5 אך אין זה מתמיד לא בזמן בית ראשון המתייחס לאברהם ולא בבית שני המתייחס ליצחק כי לא יתמידו רק בזמן הבית השלישי הנבנה בזכות יעקב שהוא קיים לעד שהוא כאשר יבחר לנו את נחלתנו שתהיה לעד נחלה לנו שהוא את גאון יעקב אשר אהב להיות סלה הוא בית המקדש הנקרא גאון סתם כד"א ושברתי את גאון עזכם זה בית המקדש ואמר על הבית השלישי שנקרא גאון יעקב שנבנה בזכות יעקב שהוא הנקרא בית שהוא קיים לעד כנודע מרז"ל כי אברהם קראו הר יצחק קראו שדה יעקב קראו בית וזהו את גאון יעקב אשר אהב להיות סלה כי מתמצית אותו השפע של הבית המקדש ההוא ייטב לאומות מ"ה יותר מאשר להם בזמן היותו חרב וישראל הולכים בגלות ביניהם כי שפע הקב"ה ההוא זולת ריבוייו הוא מתמיד מה שאין כן בבית ראשון ושני הנקראים הר ושדה שלא אהבו להיות סלה כי אם שמאז נבנה נעשה מקום תחתיו לגנוז הארון בהחרב הבית ונרמז בתורה בזאת יבא אהרן כמנין בזאת וכן השני מתחלתו חסרו חמשה דברים וכמפורש במזמור אם ה' לא יבנה בית כו' כי גם בבתים הראשונים שארז"ל אלו ידעו האומות מ"ה כמה טובה חסרו לא החריבוהו לא היה סלה ועל כן אמר מה שאמרתי תקעו כף כו' ושמחו בהכנע תחתנו הוא כאשר יבחר כו' את גאון יעקב כו' הוא ב"ה השלישי אשר אהב סלה וזה יצדק בעצם במאמר שמואל אין בין הזמן הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד שלא יהיה בינינו ובין האומות אלא שיבחר לנו את נחלתנו והאומות יהיו במקומותם שלוים והוא דעת הרמב"ם ז"ל.

6 ושמא תאמרו והלא גם אפשר נחטא לה' וגם בנו יהיה קצף ומה גם לאומות מ"ה ואיך יבטחו שייטיב להם בשבילנו הנה אין מזה פחד כי הנה זה דרכו יתברך בהיות מדת אלהים היא מדת הדין עלינו בחטאינו כי בתרועה וקול שופר תעלה מדת הדין מעלינו ע"י מה שנכנע בקול התרועה ותתהפך לרחמים ע"י התקיעה וזהו עלה אלהים הוא שם אלהים הוא מדת הדין בתרועה ויעשה הוא ה' שיתהפך לרחמים בקול שופר הוא קול הפשוט של שופר הוא תקיעה שהיא רמז אל הרחמים וזהו עלה אלהים וכו' ה' בקול שופר כלל הדברים כי מתמציתם ייטב לכם טובה רבה שראוי לכם לתקוע כף ולזמר לה':

7 זמרו אלהים כו' הנה אפשר שבהיות לכם הטובה ע"י היותו יתברך מלך עלינו ואתם האומות עובדי האלילים תחת ידינו מהנאת תמציתנו אפשר תזמרו את ה' לאחד משלש בחינות או שתזמרו לו ית' סתם בלי החזיק טובה לנו שבאמצעותנו באה לכם הטובה או שתכירו כי במה שה' הוא מלכנו והוא מטיב לנו נמשך לכם אגב טובתנו טובה או דרך ג' שתחשבו כי גם ה' מלככם אשר הוא מלכנו ולא מתמציתנו תאכלו כי אם דרך כלל שהוא ית' מלך על כל הארץ כמונו ככם ומשביע לכל חי רצון אומרים ישראל הנה בשלש אלו הבחירה בידכם אם דעתכם היא הסברא הראשונה שהיא כי תזמרו לאלהים סתם זמרו ואם היא השנית והיא כי תזמרו למלכנו שתכירו כי ה' מלכנו ועל ידנו נמשכו לכם הטובות זמרו וזהו זמרו אלהים זמרו זמרו למלכנו זמרו:

8 ואם הדרך השלישי שהוא כי מלך על כל הארץ אלהים שתקראוהו מלך על כל הארץ דרך כלל כמונו ככם גם בלשון זה זמרו משכיל כלומר בכלי שיר הנקרא משכיל ג"כ תזמרו כי הלא בכלל הוא ישראל שכל הארץ בשבילם נבראת:

9 אמנם אל יעלה על רוחכם כי מלככם הוא ולא מלכנו כי זה אין לו שחר כי הנה דעו כי התייחסו ית' למלך הגוים בלבד אינו לטובתכם ולא יצדק כי הלא כאשר מלך אלהים על גוים הוא קודם בא אברהם וזרעו לעולם אז לא היה שם אלהים הוא מדת הדין מסתלק ועולה מעל כסא הדין רק אלהים ישב בקבע על כסא קדשו המיוחד לו והיו שפטים גדולים תמיד בנו בדור אנוש הוצף שלישו של עולם ואחריו דור המבול ודור הפלגה באופן שאינו טוב לכם התייחס הוא ית' למלך עליכם:

10 וטוב לכם תגררו אחרינו לאכול מתמציתנו כי הלא אין פחד תהיה כסא מדת הדין יושב בקבע כי הנה כאשר נדיבי עמים נאספו אז נמנו וגמרו ואמרו כי עם אלהי אברהם הוא עם כ"כ חשוב עד גדר כי לאלהים הוא מדת הדין הם מגני ארץ הם מגויים מהדין וזה במה שהם עושים כי לאלהים שהוא מדת הדין היות מאד נעלה מכסא הדין הנז' נמצא כי עיקר העולם היה עובדי אל אחד. או שיעור הכתוב כאשר נדיבי עמים נאספו יחד באחדות הם הנקראים עם אלהי אברהם כי במה שהם עם לאלהים הם מגני ארץ מהדין והוא שעושים בהתאחדם היות אלהים שהוא הדין ורוגז מאד נעלה מן העולם כאשר אברהם היה מגן ארץ ומעלה מדת הדין ורוגז מן העולם.

11 עוד יתכן דרך שני בכל המזמור אשר לא כדעת שמואל האומר כי אין בין העולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכיות בלבד וכוונת בני קרח על זמן הגלות המר הזה אחר אמרם במזמור הקודם כי על צערנו לא יבצר כי ה' צבאות עמנו ואף שיש לנו צרות ע"י מדת הדין משגב לנו הוא אלהי יעקב סלה כי בצער הזה בגלות הוא משגב לנו מגיהנם וכן בכל זמן מדת הדין משגב מצרות גדולות אחרות והלא יתחמץ לבב אנוש באמת באמור מה זכות נערוך לגוים בגלותנו שגדולה הצלחתם וטובתם על כן באו בני קרח במזמור הלזה להעמידנו על האמת כמדברים עם הגוים:

12 ב ואמור להם כל העמים תקעו כף לומר תקעו כף וגילו בשמחה על הצלחתכם אך הריעו והכנעו לאלהים הוא מדת הדין בקול רנתכם אשר תרננו בתקיעת כף כלומר כי אלמלא מדת הדין על ישראל לא היה לכם טובה כי למען יסרכם אותנו כי חטאנו לה' אתם מצליחים:

13 ג אך כאשר ה' מדת רחמים שהוא עתה עליון כי בזה הוא נורא כי עלה מן הארץ להניחנו ביד הדין כשיהיה ה' מלך גדול ניכר על כל הארץ:

14 ד אז תפלו בנופלים ידבר עמים תחתנו כו':

15 ה ולא שאנו ישראל מבקשים מפלתכם כי הלא כל חפצנו אינה כי אם שיבחר לנו את נחלתנו היא ארץ ישראל וכן את בית המקדש הנקרא גאון כמאמרם ז"ל על ושברתי את גאון עוזכם זה בית המקדש וחשקנו הוא גאון יעקב הוא הבית של יעקב הוא הבית השלישי הרוחני וקיים לעד כי הראשון שבזכות אברהם ונעשה הר והשני שבזכות יצחק ושדה נחרש אינו קיים כאשר של יעקב אשר אהב להיות סלה שהוא קיים לעד:

16 ו ומה שאמרנו הריעו לאלהים שהוא תרועת הכנעה לטובתכם אמרנו כי דעו נא כי על ידי הכנעה מתהפך הדין לרחמים כאשר קרה לנו כי עלה אלהים ונסתלק מלנהוג דין עלינו ונהפך להתייחס ה' הוא מדת רחמים על ידי קול שופר וזהו ה' בקול שופר והנה זאת יעצתי הריעו לאלהים שתכנעו בתרועה לפניו ולא תהיה הרנה משוללת הכנעה:

17 ז ואם העולה על רוחכם הוא לזמר לאלהים בלי תרועה והכנעה עשו וזהו זמרו אלהים זמרו שאם רצונכם זמרו אלהים זמרו ואם העולה על רוחכם הוא כי מלכנו הוא ביחוד אלא שמהיותו כעוס עלינו מטיב אתכם ליסרנו בכם זמרו:

18 ח ואם העולה על רוחכם הוא כי מלך על כל הארץ אלהים בין על ישראל בין על הגוים הנה זמרו משכיל כלומר מי שהוא משכיל יזמר כך כי יוצר הכל הוא ית':

19 ט אך לומר כי מלך אלהים על גוים כשכעס על ישראל ולא רצה בישראל להיות מלכם זה לא כן הוא כי אם שאלהים לא עזב את ישראל עמו כי אם שישב על כסא קדשו לדון והוכיח בכסא דינו את ישראל ומייסרם:

20 י והטעם כי לא יחפוץ בגוים הוא כי הנה כאשר נדיבי עמים נאספו מכל העמים לא נמצאו נדיבים רק עם אלהי אברהם בלבד הם ישראל שלמדו מאברהם לעשות צדקה ומשפט ובהם הוא ית' חפץ כי הנה לאלהים יחשבו מגני ארץ ובהם הוא חפץ וגם בהם שם אלהים מאד נעלה כי מתעלה על ידן לעלות להתייחס והתחבר עם שם ה' והותר כנודע ליודעי חן: