1למנצח אל תשחת כו' אמר הנני אומר למנצח למי שודאי השגיח כאלו מנע ואמר אל תשחת לדוד מכתם בעל כתר מלכות ובמה היה כאומר אל תשחת הלא הוא בשלוח שאול וישמרו וכו' שהוא כי גם שלהיותו בעל בחירה לא מנע בחירתו לא יבצר השגיח במה ששלח שאול וישמרו את הבית בלילה להמיתו בבקר כי אם כאשר אמר ישמרו את הבית היה אומר יביאוהו פתאום מיד בלילה או יצוה להמיתו מיד בבית היה מומת אך במה שצוה ישמרו בלילה היה פנאי שהרגישה מיכל בדבר ותגד לו ויברח דרך חלון באופן שלא הרגישו שומרי הפתח כי זו היתה השגחה מאתו יחברך שלא נמנעה בחירת שאול ויפרוש מצודתו ושמר הוא ית' רגלי חסידו מלכד:2הצילני מאויבי וכו' הנה יש שני סוגי אויבים האחד הם העונות אויבי הנפש והשני הם בני אדם אויבי הגוף והנה כאשר אין מהסוג הראשון אויבי הנפש בעולם אין כחד מאויבי הגוף כי לא ישליטם ה' ואמר הנה הראוי הוא לסלק הסוג הא' תחלה אך אמנם בכל צרה הבאה על האדם לא כל כללות העונות הם המתקוממים כי בכל צרה מתקומם עון אחד או שנים או יותר המתייחסים אליה לנגדו ולקטרג עליו והנה אמר דוד הנה איני יודע אי אלו הם העונות המתקוממים עלי בצרה זו לכן דרך כלל אני אומר על כללות העונות אשר הם משחיתים הצילני מאויבי אלהי כלומר מן האויבי' שבהנצל מהם תקרא אלהי שהם העונות ובהיותך מצילני דרך כלל מאויבי אלה בכללם ממתקוממי הם העונות המיוחדים בצרה זו שמתקוממים כעת עלי תשגבני כי גם שלא ידעתי המיוחדים המתקוממים כעת לא יבצר כי בכלל אויבי המה ותשגבני שאנצחם ואשגב עליהם:3ואחר כך הצילני מפועלי און שומרי הבית ומאנשי דמים שאול וסיעתו החפצים לשפוך דמים שהם דמי ודם זרעיותי כמ"ש ז"ל על קול דמי אחיך צועקים כו':4כי הנה ארבו לנפשי וכו' מה שהקדמתי ואמרתי כי קודם כל דבר תצילני מאויבי הנפש הם העונות הלא הוא כי הם עיקרי העומדים על נפשי ואלמלא הם לא היו קמים עלי למטה על גופי וזה אמר כי הנה ארבו לנפשי שהוא אויבי הנפש ארבו למעלה בב"ד העליון ועל ידי כן נמשך שיגורו עלי עזים שהוא על הגוף עזים להמיתני והנה סוג אויבי הנפש הם שלשה. חטא ועון ופשע ובזה ידעתי כי לא פשעי הוא האורב לנפשי כי לא מרדתי בך בכונה למרוד חלילה וגם לא חטאתי ה' כלומר גם אין זה על חטא שוגג כי הלא אתה ה' בעל הרחמים ולא על חטא שוגג היית מביאני לידי שיגורו עלי עזים להמיתני וזהו לא חטאתי ה':5אך מה שאפשר הוא על איזה עון ועליו אמרתי הצילני מאויבי אלהי כי על ידי כן שאהיה בלי עון לא אחוש אם ירוצון ויכוננו כי לא יצליחו ולא אשאל שתמית את רודפי אלה שקמו עלי כי אם עורה לקראתי שבבואי אליך לבקש ממך ההצלה תתעורר הערה מה וראה והשגיח בי אך לא שתמית את שאול וסיעתו כי מישראל הם וזהו עורה לקראתי וראה אם בן מות אני להצילני כלומר אך לא תתעורר לקראתם לראות אם הם חייבים כי תמיתם ולא אחפוץ יענשו על ידי ואם היה גדר הקצה לא יבצר שיענשו כי אם הערה מה באופן כי שני דברים כוון א' שלא תהיה גדר הקצה כי אם הערה וגם לא לקראתם כי אם לקראתי וראה והשגיח בלבד:6ואתה ה' כו' מה שאמרתי שאיני מבקש רק הערה מה להצילני ולא שתמית אויבי הלא הוא כי חביבין ישראל לפניך כי הלא ואתה ה' אלהים של כל הצבאות ועל כל זה לא תכנה שמך רק על ישראל סבא ליקרא אלהי ישראל וזהו ואתה ה' אלהים צבאות אלהי ישראל ואם תאמר נא ה' כי הלא לא יבצר היות התעוררות מה על מה שעושים לי ואם כן מהערת מה שאמרתי עורה לקראתי תבא גם הקצה ולא תשוב ריקם מלעשות בהם משפט ואיך תבקש הצלה לי בלבד הנה התיקון הוא כי הקיצה שהיא הקצה שלמה לפקוד כל הגוים שהם עוברי רצונך והוא על דרך מאמר הכתוב שפוך חמתך אל הגוים וכו' לומר אם יש על ישראל חמה שפוך אותה על הגוים אשר לא ידעוך ועל דרך שסידרו לנו תפלת הימים הנוראים ובכן תן פחדך כו' לומר אם היום הוא נורא והיה פחד תנהו על כל מעשיך שייראוך כל המעשים הם האומות עובדי כוכבים ועל דרך זה הוא אומר פה אם הערה שאמרתי עורה לקראתי תרגז רוגזך על שאול וסיעתו הקיצה לפקוד כל הגוים שהוא גדר גדול מהערה ושפוך עליהם התעוררות רוגזך כי ישראל אם פעם אחד יחטאו לך פעמים אחרות עושים רצונך אך הגוים עובדי כוכבים אל תחנם כי הם בוגדי און סלה וזהו אל תחון כל בוגדי און סלה כי תמיד בוגדים בך בפסילי אלהיהם:7ומי יתן ולא יוסיפו לחטוא על מה שבוגדים עתה כי גם עוד ישובו לערב הוא בזמן הערב שמש אור ישראל שהוא בעת החרבן שהוא גם כן חסרון הלבנה ואז יהמו ככלב נגד ישראל ויסובבו עיר היא ירושלים:8ואין צ"ל אחר שיכבשוה כי אם גם מעת סבבם העיר הנה יביעון בפיהם והס שלא להזכיר אשר יביעון שהוא כי ידברו סרה על ה' אלהי העיר ויושביה ואחר אשר יביעון בפיהם מה שמתחרטים מאשר דברו הוא חרבות בשפתותיהם לומר כי מי שומע כלומר אין אנו מתחרטים כי מי שומע כי יכחישו שמיעתו יתברך אשר דברו כענין ויאמרו לא יראה יה כו':9והנה ואתה ה' לא מהעדר השגחה תחריש כי אם ידעתי כי תשחק למו ולא תפקוד עליהם כדרכך כי תלעג על כל גוים תמיד על עוברם רצונך ומתהללים באלילים וזהו ואתה ה' כו' תלעג כו':10והנה מצדי לו היה לי עזר משדי הייתי מכלה אותם אך עזו של אלהים הנזכר באמרי ה' אלהים צבאות אליך ה' שם הרחמים שהזכרתי עתה אשמורה ואקוה שתתהפך לעוז מדת הדין לכלות את הכל כי אלהים הוא מדת הדין הוא כבר משגבי אלא שהייתי משמר ומקוהלשמך של רחמים תתלבש עוז דין:11ולמה לא כליתים מפני שאלהי חסדי הוא אלהי אברהם יקדמני ולא יניחני לכלותם כנזכר והוא מאמרם ז"ל על פסוק וירד העיט כו' כי רצה דוד לכלות את כל האומות מ"ה ולא הניחו אברהם שנאמר וירד העיט כו' וישב אותם אברם שהוא אצלי כי למען ישלטו ארבע מלכיות על ישראל להצילם מגיהנם כמ"ש ז"ל שאברהם בירר לנו את המלכיות תחת גיהנם ואמר חסדי ולא אמר אלהי החסד על כי גם אברהם חלקו הוא כי דוד הוא אדם וגם האבות כנודע ליודעים חן ואם כן מה ששוה לי מה שאלהים משגבי הוא מדת הדין הוא על הנוגע אלי שהוא שיראני בשוררי מהאומות אך לא לכולם דרך כלל וזהו אלהי חסדי כו' אלהים יראני בשוררי:12אל תהרגם וכו' אמר הלא אמרתי כי התעוררות הרוגז והדין אשר תתעורר על רודפי שהם ישראל הקיצה לפקוד כל הגוים שהם עוברי רצונך אמר אשר תפקוד עליהם כעת לא לכלותם מן העולם כי אל תהרגם פן ישכחו עמי ולא ידעו כי על עוברם רצונך לקו כי נשכח המת מלב כי אם הניעמו בחילך וכחך שיהיו נעים ונדים והורידמו מגדולתם ולא נירא שהיותם בחיים יהיה לנו צר כי הלא מגננו אדני:13ועד כמה זמן תאריך להם בצערם הלא הוא עד שחטאת פימו דבר שפתימו שהוא כי בתחלה בחרבן כשיסבבו עיר היא ירושלים לכובשה יביעו בפיהם ואחר שיטיחו דברים יהיו חרבות בשפתותיהם שהוא אמרם כי מי שומע אותם כי סילקו השגחתו ית' עתה לא יוציאם הקב"ה מן העולם עד שמלאכים רעים יענו אמן בעל כרחם ויאמרו כי חטאו במה שאמרו נגד ה' כאשר הביעו בפיהם ואמרו כי מי שומע וזהו חטאת פימו כו' לומר כי חטאת פימו יהיה דבר שפתימו שבשפתם יאמרו כי חטאת פימו היה מה שדברו בשפתם והנה זה להם גאוה שלא יאמרו שהיה רק חטאת כי שגגה היתה ואז ילכדו בפורענות יתירה בגאונם שנתגאו לומר כי חטאת שגגה בלבד היתה ואז על ידי כן ומאלה ומכחש שהיו מאררים חלילה ומכחישים בו בזדון יספרו כי יודו כי בזדון דברו:14ואומר עתה דוד אחר שענו אמן על כרחם לא תמחה רעתם שכסדום הגידו לא כחדו וילקו עליהם לכלותם וזהו כלה בחמה שהוא את מחריבי בית ראשון וגם כלה ואינמו מחריבי השני וידעו כי אלהים מושל כו' עד סוף האפסי ארץ סלה ולא יחשבו שממשלתו יתברך רק בא"י בלבד היא וגם לא יחשבו שלא היה מושל בארץ רק בזמן הבית אך לא אחרי החרבן כי אז סילק שכינתו והניח ממשלת הארץ לשרים ולהוברי השמים כדעת קצת הגוים בימים ההם כי אם שולטניה עם דר ודר וז"א וידעו כו' סלה:15וישובו לערב כו' הנה מאשר היה מדבר על מה ששלח שאול וישמרו את הבית להמיתו נמשך לדבר גם על קללות הגוים מפסוק ואתה ה' אלהים כו' ועתה חזר אל ענין ראשון והוא בשום לב אל פסוק האמור בספר שמואל ויפטר מפני שאול כו' ודוד נס וימלט בלילה הוא וישלח שאול מלאכים אל בית דוד לשמרו ולהמיתו בבקר ותגד לדוד מיכל כו' כי אם אומרו ודוד נס וימלט בלילה הוא היה כי כשנפטר משאול לא הלך אל ביתו כי אם שנס וימלט איך הבריחתו מיכל אחר כך מביתו אך ודאי כי מה שאומר אחר כך וישלח שאול כו' ותורד מיכל את דוד בעד החלון כו' הוא פירוש על מה שאמר ודוד נס וימלט בלילה הוא שמספר איך היה ואומר כי וישלח כו' ותורד כו' והוא כי הלך דוד אל ביתו מבעוד יום כשנפטר מלפני שאול וטרם יחשיך עודנו שם או עם חשיכה שלח מלאכים לשמור הבית עד הבקר והוא לא הכיר בהם ותגד לו מיכל אם אינך ממלט את נפשך הלילה כו' ואז טרם יחשיך הרבה ברח ושמא תאמר איך יכול לברוח שלא ראוהו סובבי הבית וגם למה לא המתין עד חצי הלילה בנפול תרדמה על השומרים ולא מיד כשהוגד לו על כן אמר וישובו וכו' שהוא לומר הנה מהפעם ראשונה שבאו לשמור בהערב שמש לא פחדתי כי אם מהשנית כי אמרתי הנה ירא אני כי וישובו לערב בעוד לילה פעם שניה לבקש אותי לראות אם עודני במקומי ויהמו ככלב כשלא ימצאונני ויסובבו עיר לבקש היכן נחבאתי לברוח:16על כן מה עשיתי בעוד שהמה יניעון לאכול בתחלת הלילה שיניעון השומרים מהיותם מסבבים בבית לאכול במקום אחד יחד עם שאול טרם ישובו לערב פעם שנית יחדו ולא בכונה לאכול לשבעה נעו לאכול כי אם לבם לבל התאחר אז טרם ישבעו ששבו וילינו סביבות הבית בין האכילה הנחוצה טרם ישובו היתה ניסתי והאלהים עשה כי בשובם לא נכנסו לבקר אם הייתי בבית כי אם וילינו סביב לבטח כי לא שמו לב שבאותו המעט שנעו לאכול ולא לשבעה הספקתי לברוח:17ובזמן שוילינו בחשבם שהייתי במצודתם ואני הייתי שר עוזך וזה ואם לא ישבעו וילינו אז אשיר עוזך במקום שברחתי שם כי אשיר על העוז שהיה לי מאתך להתאפק לנוס ולהמלט ואומרו אם אינו לשון ספק אלא כמו אם כסף תלוה אם תקריב אם יהיה היובל ובהגיע עת בקר שנועדו להמיתני ואמצא את עצמי במקום בטוח אז ארנן לבקר בעת מועד שנועדו להמיתני אז ארנן חסדך ואין לומר כי הניסה אינה עוז וגבורה רק הוראת חולשה כי הלא מדמה אני הניסה בעתה אל התקוממות המלחמה בזמנה וזהו כי היית משגב לי בעתות שהשגבתני מהארי והדוב ומגלית ומפלשתים וזה אשוה אל מנוס ביום צר לי כ"א לא הייתי נס גם כי אנצח והייתי שופך דמי ישראל וע"י ניסה נמנעתי:18וגם אם יונח שעוז והתאפקות הניסה לי הוא ועזי יקרא ולא אל ה' עכ"ז עזי אליך אזמרה ואייחסנו אליך בבחינת מה שאלהים משגבי שלא פגע בי איש בברחי ואחז בי ותפשני כי בזה מדת אלהים שהי' מצערני בצער ההוא. כי אין יסורין בלי עון נעשה לי אלהי חסדי שנתהפכה לי מדה"ד לרחמים:
