1שיר המעלות לדוד כו' ידוע ממאמרם ז"ל כי בהמ"ק של מטה מכוון כנגד של מעלה והנכנס בשל מטה כנכנס בשל מעלה והקרבן הנעשה בשל מטה כנעשה בשל מעלה וכמאמר שלמה באמרו בנה בניתי בית זבול לך שבבנותו של מטה היה כבונה גם של מעלה שבזבול והוא כי כל שפע העליון נשפע בתחתון שאל"כ איך ישב אלהים על הארץ וכן ירושלים של מטה היא כנגד ירושלים של מעלה. ונבא אל הביאור אמר דוד הנה שמחתי במכירים גדר בית המקדש שהעומד בבית המקדש של מטה כעומד בשל מעלה כנודע כי על כן מכוון כנגד של מעלה והנה בית ה' לא יקרא רק העליון הרוחני כתמיהת שלמה האמנם ישב אלהים על הארץ ואמר הנה שמחתי באומרים לי על בית המקדש העתיד אז בימיו ליבנות בית ה' נלך כלומר כי לא בלבד נלך לתחתון כי אם לעליון שהוא בית השם הגדול של הויה כי מכוון התחתון כנגדו:2והנה ממאמרם זה היו מורים כי לא למעלה תחשב בעיניהם ירושלים רק בהמ"ק בלבד ולא כן הוא כי גם ירושלים של מטה היא כנגד ירושלים של מעלה ושפע שעריה ועצמה הרוחניים כנגד של מטה עד החשב העומד בשל מטה כעומד בשל מעלה על כן בא דוד כמדבר על לב ירושלים ויאמר לה עומדות היו רגלינו בשעריך ירושלים והוא בשום לב כי יראה כי בשני שערים יעמדו רגליהם כאחד אך הוא כלו' בעמדנו בא' שעריך למטה עמדנו בשני שעריך בשל מטה ושל מעלה המכוון נגדו שאל"כ לא יעמוד העומד בירושלים בשני שערים כאחד:3ופי' ואמר מה שאמרתי שעומדות היו רגלינו בשני שערים כאחד הוא כי ירושלים הבנויה היא של מטה הגשמית העשויה ע"י בנין היא כאלו עיר שחברה לה הוא ירושלים של מעלה המחוברת ומכוונת נגדה כאלו שתיהן יחדו וע"כ העומד באחד שעריה הוא כאלו רגליו עומדות בשערי העליונה גם היא4והעומד בירושלים כעומד בירושלים של מעלה וזהו ששם עלו שבטים כו' כי הלא יקשה כי מי לא ידע שבירושלים עלו שבטים ועוד אומרו שבטי יה מה ענין תארם זה לשבטים פה אך יאמר ששם בעיר שחברה לה היא העליונה שם עלו שבטים ברגלים בבואם להראות את פני ה' בהיותם בתחתונה ואל תתמה איך יהיו בשני עולמות כאחת למטה ולמעלה כי הלא הם שבטי יה שקדשם ה' בשתי אותיות אלו שבהם נבראו שני העולמות תחתון ועליון העה"ז בה"א והעה"ב ביו"ד ע"כ אל תתמה על המצאה בשני העולמות כאחת ומי יעיד להם לישראל שכך הוא שבהיותם בירושלים ובבית המקדש של מטה הוא כשל מעלה וששם עלו שבטים בשניהם הנה עדות לישראל שכך הוא הלא הוא להודות לשם ה' והוא כי בי"ה כשהיו שומעים את השם המפורש יוצא מפי כ"ג היו משתחוים בפישוט ידים ורגלים ולא היה המקום אץ להם עם עמדם צפופים כמאמר התנא עומדים צפופים ומשתחוים רווחים כי מקום שהיה מחזיק ב' כפות רגלי כל אחד מחזיק אותו שטוח על הארץ בפישוט ידים ורגלים שאין זה בלי ספק רק כי שפע ירושלים ובהמ"ק של מעלה הרוחנים היו שם אתם כאלו שם עלו והרוחניות מתרחב כי הוא כאלו חובר אל התחתון ואם כן אין לך עדות לישראל גדול מזה וזהו עדות לישראל הוא בבואם להודות ולהשתחוות לשם ה' שהיה מזכיר כהן גדול ולא אמר בהודות רק להודות למה שלא היה נרגש הדבר בהודאה והשתחויה לבד כי אם בשום לב אל מה שמקודם בסמוך היו מצומצמים בעמידה נערך עם מה שבעת ההודאה ולזה אמר להודות שישימו לב אל מצבם בעמדם להודות עם ההודאה והוא עדות גמורה בלי ספק:5כי שמה ישבו וכו' אומרת רוח הקדש במה שאמרתי תבין מאמר הכתוב וישב שלמה על כסא ה' מה שאי אפשר לשמוע אך הוא כי שמה ישבו כסאות למשפט כי גם כסא משפט אשר למטה היה מכוון כנגד כסא משפט שבירושלים של מעלה נמצאו כאלו שמה ישבו שני הכסאות כי שפע העליונה דבקה בשכנגדה למטה ופירש ואמר כסאות לבית דוד הוא ענין וישב שלמה כו' וכיוצא בו מהראויים לבית דוד:6שאלו שלום כו' כהתימו לספר בשבח ירושלים לעומת האומרים בית ה' נלך כאלו אין מעלה גם לירושלים אמר אם כן אפוא אשר לא הזכרתם רק בית ה' שאלו שלום ירושלים גם היא ולא של בית המקדש לבדו כי גם שלמותה רב וגדולה לאלהים והנה ממאמרו זה היה מורה כי היא צריכה אליהם ישאלו שלומה מאתו יתברך על כן הפך פניו אליה ותאמר כמדבר לה ישליו אהביך כלומר מה שאמרתי ישאלו שלומך לא שאתה צריכה אליהם כי אם אדרבא למען ייטב להם כי הלא ישליו אוהביך השואלים שלומך כי בשלומך יהיה להם שלום:7כי הלא כאשר יהיה שלום בחילך ששם זה של שלום הוא בחילך שיהיה לך חומת אש אז תהיה שלוה בארמנותיך לישראל הדרים בה:8משיבה רוח הקדש כאלו הוא יתברך המדבר ואמר הלא הקלת בכבוד הצדיקים שבבני הנקראים אחי בייחס נשמותם ורעי בקיימם העולם שאני בראתי שהם כשותפים עמי בבריאה בקיימם אותו כי אמרת שישאלו שלום ירושלים לא שהיא צריכה אליהם כי אם כדי שבהיות שלום בחילה ימשך להם שלוה דע כי נהפוך הוא כי גדולים צדיקים לפני ואדרבא אני אומר לך ירושלים הבנויה שלמען אחי ורעי אדברה נא שלום בך:9משיב דוד ואומר אני תליתי הכבוד אל ירושלים והוא יתברך תלה כבוד ירושלים בישראל והראוי הוא שאנחנו נעשה את שלנו ונאמר כי לך נתן הכבוד ולא כמאמרנו שתלינו הכבוד בירושלים ולא כמו שהחשבתנו בענותנותך שתלית טוב ירושלים בשבילנו כי אם על כבודך נעשה העיקר כראוי ונאמר למען בית ה' שבך ירושלים ואחר עשות העיקר מטענה זו וגם להיותו יתברך אלהינו שהוא רמז למאמרו יתברך למען אחי ורעי הוא מה שאבקשה טוב לך:
