רוממות אל על תהילים ק״ח

1 שיר מזמור לדוד נכון לבי כו' הנה על שני הפכים הנמצאים במזמורים פעם יאמר מזמור לדוד ופעם לדוד מזמור אמרו חכמי האמת כי לפעמים היה דוד מכין עצמו בעצם ומעורר את הרוח הקדש לבא אליו ופעם היתה שכינה מקדמת ומעוררתו ומכינתו אל הרוח הקדש שהיה רוח צפוני בא ומנשב בכנור כו':

2 ויתכן כי הן אלה דברי דוד שאומר הנה כאשר נכון לבי מוכן בקדושה מעצמי אשירה ואזמרה שאני מעורר ומתחיל שאשירה ואזמרה ומזה היה נמשך היום אף כבודי הוא שכינה שהייתי אני מתחיל והיא מסיימת ומזמרת עמי גם היא וזהו אף כבודי:

3 אך מה שאשאלה מאתך ה' הוא כי לא תמתין עד יהיה נכון לבי ואהיה אני המתחיל כי אם שעם שעדיין איני מוכן אתה תעוררני וזהו עורה כבודי על ידי נשיבה בנבל וכנור וזהו עורה הנבל ובכנור ואחר כך אעירה שחר ע"י התחלתך:

4 אודך וכו' כמדבר על צרת גלותנו אמר בטוח אני כי אודך בעמים ה' בעל הרחמים מאשר תטיב לי ברוב רחמיך בגאולה שיהיו תחתי ואזמרך בלאמים ובזה אני מתנחם על הנוגע אלי אך מה שאני מצר הוא על ישראל הגולים על צרתם באורך הגלות כי גדול מעל כו' כאשר יבא בס"ד:

5 כי גדול כו' הנה בספר רב פנינים ובמזמור י"ט ביארנו מאמר רבי יוחנן ז' רקיעים הם וילון רקיע שחקים זבול מעון מכון ערבות וילון אינו משמש כלום אלא נכנס שחרית ויוצא ערבית רקיע בו חמה ולבנה כוכבים ומזלות שחקים ששם מלאכים שוחקים מן כו' וכתבנו כי אלו השבעה רקיעים אינם שבעה גלגלים של שבעה כוכבי לכת כי אם שכל הט' גלגלים בכל חלוקי הכוכבים והמזלות את כלם קרא רקיע א' וכלם גשם זך אך מהשלישי ומעלה הוא שחקים מתחיל הרוחניות בהדרגה ועל כן בזבול שהוא הרביעי שם ב"ה של מעלה. ונבא אל הענין אמר הנה צר לי על אורך גלות האחרון כי השבת אחור ימינך הוא מדת חסד כי גדול מעל שמים אשר שם שרים של מעלה חסדך שהוא מעל גבולם לבל ימנעו מלהצר לישראל ואפילו מדת אמת שהיא של רחמים הרחקת מישראל כי עד שחקים רחקה מהם:

6 והנה מי יתן והיה אלהים הוא שכינה למעלה לגמרי כי היה לפי כבודה ולא שלא זזה מכותל מערבי כי עתה עוזב אני את צרת ישראל ודואג לה ואומר רומה על שמים אלהים ממה שעתה על כל הארץ כבודך והוא כי מקום המקדש הוא על כל הארץ שם כבודך:

7 או יאמר רומה על שמים שתראה רוממותך על שמים הוא בשרים של מעלה ואז לא תהיה כעוטיה בכותל מערבי כי אם על כל הארץ יהיה שבהשפיל החיצונים בכל הארץ יהיה כבודך שבכלה תהיה הקדושה:

8 ואם אין בישראל זכות עשה בשביל צדיקים שבגלות למען יחלצון ידידיך הושיעה ימינך הושב אחור מפני אויב וע"פ דרכך עני על הנוגע אלי וזהו וענני:

9 ואיני חושש אולי אין לי מלכות לעתיד כי אם ליוצא מזרעי כמנחם בן עמיאל ואין לעצמי שררה כי הנה אלהים דבר ברוח קדשו ויאמר לי אעלוזה אני כי אני העיקר אני אחלקה שכם גם שלא נתחלקה לשבטים וגם עמק סוכות שהוא סוף גבול א"י כאשר קבלנו כי אומרו מנהר מצרים הוא עמק סוכות כי גם שעד כה לא הגיע תחום א"י עד סוכות ואז עמק סוכות אמדד לתחום כי אז עד שם יגיע התחום:

10 ויש לי זכות אליהו מתושבי גלעד בעזרי וזהו לי גלעד ושמא תאמר כי יש לי ניגוד ממנשה בן חזקיהו שהחריב עולם הנה לי מנשה כי יקבל הוא יתברך תשובתו וגם לא ינגד לי עון ירבעם בן נבט שאיבד את ישראל כי אפרים עתה הוא כנגדי מעוז ראשי הוא משיח בן אפרים ומה גם למסורת שהוא הוא וגם אין ניגוד לי על בואי מתמר שהיתה קדשה בעינים וגם לא בבואי מבת לוט שהולידה מאביה כי על הא' יהודה שבא על תמר הוא מחוקקי לעתיד הנה כי לא לעון נחשב לו:

11 וגם לא על ענין מואב כי מואב סיר רחצי כי לא היה לי מואב כי אם כסיר לרחוץ שאם איזו חלאה היתה לנפשי מחטא אדם רוחצה שם והחלאה נשארה דבוקה שם ובאה נפשי רחוצה ומטוהרה וזהו מואב סיר רחצי ועדיין היה מקום לומר כי הלא בראות שמואל את דוד אדמוני היה חוזר לאחוריו באמרו כי מבחינת עשו היה בו עד שאמר לו הב"ה שאם הוא אדמוני שיש בו בחינת דין ורוגז הוא עם יפה עינים שהורג על פי הסנהדרין אך עשו מה שהוא אדמוני הוא להרוג שלא כדין ובזה יאמר גם לא יהיה לי עיכוב על בחינת עשו שאני אדמוני כי אותה הבחינה המתייחסת לנעל שהיא חיצונית אשתמש ממנה על עמלק שהוא לנקום נקמת ה' בם אדמוני בלי צירוף דין ומשפט כלומר כי על כן נתייחסה לי בחינה זו לינקם בם אני שהיא בי על פי הסנהדרין ממי שהיא בה מוחלטת וגם בה עלי פלשת אתרועע:

12 ובמה אני בוטח שאזכה למשול בעמלק ומה גם בעיר שנעשתה ע"י קחת שלמה את בת פרעה כמ"ש ז"ל שאז נעץ גבריאל קנה כו' על כן אמר דוד הנסיון שיש לי שאבטח בו הלא הוא שהשליטני ה' בזמן הזה באדום הוא סימן כי כן יעשה לי לעתיד וזהו מי יובילני עיר מבצר מי נחני עד אדום כי מי שעתה נחני עד אדום יובילני הוא לעתיד עיר מבצר:

13 הלא אלהים כו' משיבה רוח הקדש כאלו ישראל מדברים ואומרים לפניו יתברך הלא מהאמור יראה כי דוד הוא מושיענו ובו תלויה תשועתנו וצר לנו על זה כי יראה כי הלא אלהים זנחתנו כו'. ולבא אל הענין נשית לב אל אומרו אלהים פעם שנית והיה די בראשון אך אחרי אומרו אלהים זנחתנו הרגיש כי הלא לא כן הוא כי אם גלו לבבל שכינה עמהם וכן בכל גלות לז"א מה שאני מתלונן הוא למה לא תשים מרכבה לאלהותך בצבאותינו כי אם בצבא השמים ד' מחנות שכינה וזהו ולא תצא אלהים בצבאותינו שתהיה אלהותך בצבאותינו.

14 ושמא תאמר הלא זה תלוי בכשרונכם לז"א הבה לנו עזרת מצר לומר ידענו כי זה תלוי במה שנדמה לאברהם אבינו שעשית מרכבה ממש ממנו והוא שהיה לו כי גם יצרו הרע היה שלם עם ה' כי גם הוא היה עוזר ליצה"ט כמאמרם ז"ל על אמרו ומצאת את לבבו נאמן לפניך ולא נאמר לבו והנה זאת גם היא תחלת בקשתנו וזהו הבה לנו עזרת מצר כי היצר הרע שהוא הצר האמיתי ממנו תתן לנו עזרה וזהו עזרת מצר כענין מי יתן והיה לבבם זה כו' שאמרו רבותינו ז"ל שאמר הקב"ה היה לכם לומר אתה תן וזה שאלתנו עתה כי לומר שגם זה געשה אנחנו כי בחיריים אנחנו לא נספיק כי הנה ושוא תשועת אדם:

15 ועל ידי כן באלהים הוא שכינה נעשה חיל כי הזכיות שנעשה על ידי כן יהיו מלאכים קדושים לאלהים וכאלו בו יתברך נעשה חיל הוא חיל מלאכים שמכל מצוה נעשה מלאך ואז לא נצטרך לבן אדם יעשה מלחמתנו כי אם והוא שהוא החיל ההוא יבוס צרינו. או ושוא תשועת אדם ליושע מיצרו אך בעזר אלהים נעשה חיל מלאכים במצות שיושיענו נגד היצר הרע לעשות חיל הנז' והוא החיל ההוא יבוס צרינו: