1הא דאמר ד' ג' לד״ה. פי׳ לדברי ב״ש וב״ה דלא חזינן להו דפליגי במלתא דאלו ד״ה ממש ליכא לפרושי דהא בא׳ באלול פלוגתא דר״מ ור״ש וכן פרש״י:2מתעברות באדר ויולדות באב. פי׳ שזמן עיבור בהמה דקה ה׳ חדשים ויהבינן כוליה אדר לעיבור וכוליה אב ללידה ולכל אחד ליכא אלא ה׳ חדשים כי המתעברות בתחלת אדר יולדות בתחלת אב והמתעברת בסוף אדר יולדת בסוף אב והמתעברת באמצע יולדת באמצע ואין לנו אלא לקבוע זמן כללי השנה בכולן דרך כללי:3גרש״י בקמייתא ההיא באפילתא דהוה בניסן ובבתריתא בחריפתא דהוה מאדר. ופי׳ אפילתא וחריפתא על הבהמות שיש בכירות להתעבר מאדר ויש אפילות להתעבר בניסן אליבא דאידך תנא אבל בספר גורס בקמייתא בחריפתא דהויין מאדר ובתריתא באפילתא דהויין בניסן וקאי אשבלים ושירה שלהן שעושין ע״י הרוח:4לשנים למאי הילכתא. כלומר לאיזה ענין שייך ר״ה ואין פי׳ כן בההיא דלעיל כדפרי׳ התם. והא דלא פריך רבא הכא לשטרות ולשתוק מיד משום דניחא ליה לברורי מלתא למה הוצרכו לקבוע יום ידוע לכך דכיון דאמר לשטרות ממילא משתמע דבעי למימר לשטרות דאנו מונין למלכים שכבר ידוע היה להם ומשום דתנינן לעיל דאחד בניסן ר״ה למלכים הוצרכו לשאול כאן לשנים למאי הילכתא וזה מן הלשונות שבתלמוד שהלשון אחד וענינם מתחלף כנ״ל:5רב חסדא מתניתין אתא לאשמועינן. וליכא למימר דרב חסדא פריש לן איזה מהן למלכי ישראל ואיזה מהן למלכי עובדי כוכבים ומזלות דהא נמי פשיטא לן דלמלכי ישראל מניסן כעין יציאת מצרים וכדאשכחן במלכות שלמה ולמלכי עכומ״ז בתשרי:6אי' ואיבעית אימא רב חסדא כר׳ זירא מתני לה לתקופה ור״א כו'. וא״ת ולמה לא קתני תנא ר״ח למלכי עובדי כוכבים ומזלות כאחד בתשרי וי״ל דאה״נ דלא חשיבי ליה למתנינהו:7איזהו חג שהחדש מתכסה בו. פרש״י שהירח מתכסה בו מפני שהוא בן יומו אינה נראית לרחוקים כגון שחרית לבני מזרח וערבית לבני מערב וכן נראה בויקרא רבה פ׳ אמור דאמר התם תקעו בחדש שופר וכו׳ והלא כל החדשים חדש אלא בכסה והלא כל החדשים מתכסים אלא ליום חגינו והלא ניסן חדש ונכסה ויש בו חג אלא שאינו בן יומו אין לך חדש שהוא נכסה ויש בו חג וחג בן יומו אלא תשרי וכן פר״ת ונסתייע מן המדרש הזה ומצינו לבנה שנקרא חדש מאימתי מברכין על החדש. וי״מ שענין ר״ח מתכסה בו לפי שאין מקריבין בו שעיר חטאת דר״ח ושעיר שיש בר״ה חובת היום הוא ואע״פ שמלבד שעירי הרגלים כלם מנו בתוספתא דפ״ק דשבועות י״ב שעירים לר״ה אומרין דההוא לשנה מעוברת ומסתעיין מזה מן המקרא שאומר בקרבנות ר״ה מלבד עולת החדש ומנחתה ולא כתיב וחטאתה ואין פי׳ זה נכון כי טעם שלא הזכיר הכתוב מלבד חטאת החדש לפי שלא הי׳ צריך וכמו שכתוב יפה בפי׳ החומש לרבינו הגדול וכמו שכתבתי בפי׳ הלכות שלי. וי״מ שהחדש מתכסה בו שאין מזכירין ר״ח בתפלה וקדוש וליתא דא״כ היכי לא מייתי לה בעירובין דשקלי וטרי בה אמוראי אם עולה זכרון א׳ לכאן ולכאן או לא. וי״מ שר״ח נקבע מלשון ליום הכסא וכן בכסא ליום חגנו לשון קביעות זמן ונקיט תלמודא לישנא דקרא דדריש ביה והנכון שר״ח מתכסה בו שאינו עולה על הלב דקיי״ל כדרבא מיניה כדרבה ואין אדם מזכירו בשום דבר וכל שעושין בו עושין לשם ר״ה:8לעשית משפט עבדו כו'. פי׳ וישראל לגבי עכומ״ז כמלך לגבי ישראל חשיבי מטעמא דדריש בגמ׳ דלא ליפוש חרון אף ולא ליתבו מאבראי:9יובל היא קדש תהי׳ לכם וקדשתם את שנת החמשים שנה מה ת״ל מלמד שמתקדשת והולכת מתחלתה. פי׳ בשמטת הארץ ולנהוג קצת בענין שיחרורי עבדים וכדמפרש ואזיל:10ועטרותיהן בראשיהן. לאו דוקא אלא לומר שאינן משתעבדין כלל והולכין כדרך בני חורין:11ורבנן. דפליגי עליה התם בעירכין וסברי דמי״ה ממש חייל יובל ולא קודם לכן כלל האי וקדשתם את שנת החמשים מאי דרשי ביה ואמרינן שנים אתה מקדש ואי אתה מקדש חדשים פרש״י כששנת היובל נכנסת חייבין ב״ד לומר מקודשת השנה ואי אתה מקדש חדשים כר״א בר״ש דפריך דאמר הכי לקמן בפ״ב בין שנראה בזמנו בין שלא נראה בזמנו אין מקדשין אותו ויליף טעמא מהכא ע״כ וכיון דכן ש״מ דהלכתא כר׳ ישמעאל דהא קיי״ל דמצוה לקדש חדשים הילכך האי וקדשתם לכדר׳ ישמעאל הוא דאתא:12תניא אידך יובל היא שנת הנ׳ וכו'. פי׳ למה לי למכתב כי היובל הוא בשנת הנ׳ דהא כתיב לעיל מיניה וקדשתם את שנת החמשים שנה ומהדרי׳ לפי שנאמר וקדשתם את שנת החמשים שנה יכול כשם שמתקדשת מתחלתה פי׳ כר׳ ישמעאל דדריש הכא לעיל דהא מתני׳ נמי כוותיה היא כך מתקדשת והולכת בסופה פי׳ עד י״ה של שנת נ״א ואל תתמה פי׳ על שממשיכין בקדושתה בסופה כמו שנמשך מתחלתה שהרי מוסיפין מחול על הקודש פי׳ בכל מקום בין בתחלתה בין בסופה כדאי׳ לקמן:13ת״ל יובל היא שנת הנ׳ שנה. שנת חמשים אתה מקדש פי׳ ואפי׳ מתחלתה ואי אתה מקדש שנת נ״א פי׳ שיהא בכלל עקר קדושה להשמיט הארץ אבל מדין תוספת אכתי איכא כדלקמן:
