1לוי איקלע לבבל בחדסר בתשרי. פי׳ שהי׳ חדסר לבני בבל שהיו סומכין על הרוב שאין אלול מעובר ומונין לי״ה מיום שלשים ואותו שנה אירע בבית הועד שהיה אלול מעובר והיה להם למנות משלשים ואחד לי״ה ונמצא כי העשירי לבני א״י היה י״א לבני בבל ובני בבל התענו בעשירי שלהם שהוא תשיעי לבני א״י ואוכלין בי״א שלהם שהוא עשירי לבני א״י והוא י״ה והיינו דאמר להו כמה בסים תבשילא דבבלאי ביומא רבה דמערבא. וא״ת והא משמע דלוי כבני א״י היה נוהג להתענות בי״א זה והאיך איקלע לבבל באותו יום וי״ל דאיהו לאו בחדסר איקלע אלא סמוך לחדסר שהיה ערב עשירי שלו ועשירי לבני בבל ולפי שסמוך מאד לחדסר קרי ליה חדסר א״נ דבחדסר ממש איקלע לבבל וכגון דאקלע בסמוך לחדסר חוץ לעיר בתוך התחום ולא מחוץ לעיר ונכנס לעיר בחדסר:2אמרי ליה אסהדת אמר להו לא שמעתי מפי ב״ד מקודש. פי׳ ותקנת חכמים היתה שלא יצאו שלוחים לגולה על ניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש כדאיתא לקמן והיתה בכלל התקנה דכל שלא יעיד העד דשמע מפי ב״ד מקודש שלא סמכו יסמכו עליו כלל דאי לא הרי לא קיימא תקנה דידהו ולא מימנעי עדים מלמיפק ולפיכך הוצרכו לתקן שלא יסמכו עליהם ויהיו כאלו לא העידו כלל ויהיה מנין שלהם קיים וקבוע ע״פ ב״ד שהרי קביעות כל המועדות תלוי בב״ד וכדרך שתקן הלל חשבון עבור שבידינו היום הילכך לוי גופיה כיון דידע ודאי שהוקבע תשרי ביום שלשים ואחד יש לו להתענות כבני א״י אבל לגבי בני הגולה כיון שלא העיד להם ששמע מפי ב״ד מקודש אין להם לסמוך עליו כלל ולא לבטל מנינם הילכך לוי ודאי ביום שלשים ואחד יצא מא״י או ביום שלשים ואחד סמוך לשקיעת החמה שידע ודאי שלא נחדש תשרי ביום שלשים ולפיכך התענה ביום חדסר דבני בבל ואמר להו מה שאמר שאלו יצא משם ביום שלשים בכדי שאפשר לקדש בו ביום ודאי אף הוא בעצמו לא היה לו להתענות אלא בעשירי דבני בבל אלא ודאי כדאמרן ולפי שיטה זו אפילו בא לוי קודם עשירי של בני בבל שעדיין לא התענו אין להם לבטל מנינם ולהתענות בחדסר מכיון דלא אסהיד לוי ששמע מפי ב״ד מקודש כנ״ל אבל י״מ שלפי שכבר התענו בעשירי הוא שאין להם לסמוך על לוי כיון שלא שמע מפי ב״ד מקודש ואע״פ שיודע לוי שנתעבר החדש ויש להם לסמוך על מה שאמרה תורה אתם אפי׳ מוטעין אפי׳ שוגגין הא אלו בא קודם שהתענו ודאי סומכין עליו שלא להתענות עד יום י״א ואינו נכון בעיני ולד״ה י״ל כדמוכח שמעתא שאלו העיד לוי ששמע מפי ב״ד מקודש אע״פ שכבר התענו בעשירי חוזרין ומתענין בי״א כבני א״י שאין קביעותם קביעות לומר אתם אפי׳ מוטעין דכיון דבני בבל בתר בני א״י גרירי אין לטעותם קיים וזה עולה יותר יפה לפירושינו שכך היתה תקנת חכמים שאם יעידו להם ששמעו מפי *ב״ד מקודש יסמכו עליהם ואם לאו שלא יסמכו עליהם כלל:3שלח ליה רב חמא הונא וכו'. כלומר שיהא אביב של תקופת החמה של ניסן בחידושה של ירח של ניסן כי האביב האמיתי הוא אביב של תקופה כי בשול התבואה אחר חשבון החמה כדכתיב וממגד תבואות שמש הילכך בעינן שתחול תקופת ניסן קודם שתגמור חדושה של לבנה של ניסן והא דא״ל כי משכא תקופת טבת עד שיתסר בניסן פרש״י עד שיתסר ולא עד בכלל שאין חדושה של לבנה אלא עד י״ד הילכך כשנמשכה תקופת טבת עד ט״ו ונופלת ביום י״ו ומתחלת תקופת ניסן וק״ל כר׳ יוסי דאמר יום תקופה מתחיל לא סגיא בלא עבור שנה דאפי׳ מעברינן לאדר ונרויח יום אחד ונפלה תקופת טבת בט״ו ותתחיל בו תקופת ניסן עדיין אין התקופה מתחלת בחידושה של לבנה שהלבנה בט״ו ישנה היא כך פי׳ ז״ל ולא ידעינן מי הכריחו לומר כן דהא ודאי חידושה של לבנה כל ט״ו בחודש היא וכדאמרינן בסנהדרין עד אימת מברכין על חדוש של לבנה נהרדעא אמרי עד י״ו כלומר ולא עד בכלל ומ״מ יום ט״ו חדשה היא וכיון שכן נראה לפרש כדברי ר״ת ז״ל דעד שיתסר ועד בכלל קאמר שנופלת בי״ז והתחיל בו תקופת ניסן דהשתא כי מעברינן לאדר נפלה תקופה בי״ו והלבנה ישנה כבר דהא קי״ל כר׳ יוסי דאמר יום תקופה מתחיל ומיהו אי ס״ל דיום תקופה גומר היה לנו לפרש כדברי רש״י ז״ל דעד שיתסר ולא עד בכלל קאמר דהשתא כשנמשכת עד ט״ו ונופלת בי״ו ותתחיל תקופת ניסן בט״ו כיון דיום תקופה גומר עדיין נחשב יום ט״ו מתקופת טבת ואין חשבון ניסן אלא מי״ו ואינה בחדושה של לבנה ולכן צריך עבור שנה אבל אין לפרש כן לפי דקי״ל כר׳ יוסי דיום תקופה מתחיל ולא מוקמינן הא דרב הונא בר אבין דלא כהלכתא וכן פרש״י ז״ל בעצמו הילכך עד שיתסר ועד בכלל יש לנו לפרש כדברי ר״ת ז״ל ועוד יש ראיה לדברי ר״ת מהא דאמרינן בבריתא בפ״ק דסנהדרין אין מעברין את השנה אא״כ היתה תקופה חסירה רובו של חדש וכו׳ אחרים אומרים מיעוטו וכמה מיעוטו י״ד יום ואמרינן עלה אחרים מאי קסברי אי קסברי יום תקופה גומר וכוליה חג בעינן הא איכא אמר רב שמואל בר רב יצחק אחרים בתקופת ניסן קיימי דכתיב שמור את חדש האביב ועשית פסח שמור אביב של תקופה שיהא בחדש ניסן ופרכינן ולעבריה לאדר ואם כדברי רש״י ז״ל דיום ט״ו כבר היא ישנה כי מעברת לאדר מאי הוה אכתי נפלה ביום י״ד וכיון דיום תקופה גומר ס״ל ה״ל אביב של ניסן ביום ט״ו ואינה בחדושה של לבנה אלא ודאי דיום ט״ו מחדושה של לבנה הוא וזה ברור והא דקאמר עברה לההיא שתא ולא תחוש לה פרש״י דאע״ג דאמינא לך אליבא דאחרים לא תימא יחידאה היא ולית הלכתא כותיהו דודאי הילכתא כותיהו והא דמסייע להו קרא דשמור את האביב ומיהו כמ״ד יום תקופה מתחיל וכדאמרן:4מתני׳ על ב׳ חדשים וכו'. פי׳ עדים שראו הלבנה ביום שלשים לבא לב״ד לקדשו ואלו מדאורייתא בכל החדשים מחללין משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה וכדתניא לקמן על קריאתן אתה מחלל אבל רבנן בטלוהו שלא יחללו אלא היכא דאיכא תקנה בפני הבית על כלן מפני תקנת קרבן ושלא בפני הבית על ניסן ועל תשרי מפני תקנת המועדות ולקמן בפ׳ י״ט של ר״ה חשיב להא מתשע תקנות שהתקין ריב״ז ומאי דמוכחינן מהא מתניתא לעיל דחלול עדים לאו משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה ול״ק שבהן השלוחין יוצאין לסוריא בגמרא מפרשינן לה:5גמ׳ ופרכינן על ב׳ חדשים שלוחין יוצאין ותו לא וכו׳ אמר אביי. פרש״י ז״ל על ד׳ חדשים שלוחין יוצאין כשיצא יום שלשים בערב מכיון שראו שלא קדשוהו ביום שלשים והולכין ומודיעין לגולה שהוקבע ביום שלשים ואחד ואינם צריכים להמתין יותר שא״א לחדש שיהא יותר משלשים יום אבל על ניסן ותשרי אינם יוצאין ביום שלשים עד שישמעו מפי ב״ד מקודש וא״כ אתיא מתניתין דלא כר׳ אלעזר בר צדוק דאמר לקמן שלא בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים וזה ודאי קשה לאוקמי מתניתין דלא כהילכתא ועוד מדלא אמרינן בגמרא דמתניתין דלא כר׳ אלעזר בר צדוק ועוד דבתוספתא קתני לה בהדיא בשם ר׳ אלעזר בר צדוק דקתני רבי אלעזר בר צדוק אומר אין השלוחין יוצאין לסוריא עד שישמעו מפי ב״ד מקודש למחר ועוד קשה למה אין יוצאין על ניסן ועל תשרי מבערב כיון שעכ״פ יתעבר ביום שלשים ואחד והרב בעל המאור היה מפרש שלא אמרו כן אלא כשנראה בזמנו ביום שלשים שאע״פ שראו השלוחין שבאו עדים להעיד שראו החדש ביום שלשים אעפ״כ אין להם לצאת ולהעיד לגולה שנקבע החדש ביום שלשים בניסן ותשרי עד שישמעו מפי ב״ד מקודש כי שמא יסכימו ב״ד לעברו לצורך אבל בשאר חדשים יכולין לצאת לאלתר כיון שיש עדים שראוהו בזמנו שהרי אין טעם לב״ד לעברו אבל כשלא נראה בזמנו אף בניסן ותשרי יוצאין בליל שלשים ואחד שהרי עכ״פ יקבעו ב״ד ביום שלשים ואחד ומ״מ קשה לפי׳ זה לישנא דיוצאין מבערב דאי בערב דיום שלשים דהיינו אורתא דיום שלשים ואחד בכולן יכולין לצאת ואי בערב דכ״ט אורתא דשלשים הא לא משמע שיהו שלוחין יוצאין קודם ליל שלשים ואחד שהוא זמן שהיו משיאין בו משואות ויש לתרץ לפי דברי רש״י ז״ל שעיקר התקנה שלא יצאו שלוחין עד שישמעו מפי ב״ד מקודש משום יום שלשים הוא כשנתקדש בזמנו ותקנו כן אף ביום שלשים ואחד גזירה אטו יום שלשים והא דנקט עד שישמעו מפי ב״ד מקודש לאו דוקא אלא שישלחו אותם ב״ד ומשום יום שלשים נקט האי לישנא והשתא אתיא אף כר׳ אלעזר בר צדוק והא דתלי תנא טעמא דעל ב׳ חדשים מחללין את השבת שבהן השלוחין יוצאין מבערב אתי שפיר לפרש״י דה״ק מה טעם מחללין העדים ניסן ותשרי יותר משאר חדשים לפי שבניסן ותשרי אין השלוחין יוצאין עד שישמעו מפי ב״ד מקודש הילכך עידי ראיה מועילין להוסיף יום אחד על הלוך השלוחין שאם ראוהו עדים בשבת שהוא יום שלשים ויבאו לב״ד היום ויעידו ויקדשוהו היום ילכו השלוחים לאלתר בערב במוצאי שבת ואם לא יבאו העדים לב״ד היום ויהיה החדש מעובר אע״פ שודאי מעובר הוא אין השלוחין יוצאין עד למחר שישמעו מפי ב״ד מקודש אבל בשאר חדשים אין שלוחין מרויחין כלום בחלול העדים שהרי אע״פ שלא יבאו עדים שראו היום ביום שלשים השלוחין יוצאין למוצאי שבת ואינם צריכין להמתין שהרי יודעין בודאי שהחדש מעובר ואפי׳ יבאו העדים היום ויקדשוהו ביום שלושים לא היו העדים יוצאין היום שאין השלוחין דוחין שבת נמצא שאין חלול העדים בשבת מועיל כלום ביציאת שלוחין בשאר חדשים ומועיל בניסן ותשרי ולהכי עביד תנא מיניה טעמא לחלול העדים על ניסן ותשרי אבל לפי הר״ז הלוי אף בניסן ותשרי לא הועיל כלום שהרי אף בניסן ותשרי בין שיבאו עדים היום או שלא יבאו היום למוצאי שבת השלוחין יוצאין ואינם צריכין להמתין ולפיכך פי׳ הוא ז״ל דמתניתין לא קתני שבהם השלוחין יוצאים לתת ממנו טעם לחלול העדים דהא חלול העדים מדאורייתא הוא וגזירת הכתוב כדי לקדש ע״פ הראיה ומדרבנן מפני תקנת המועדות ומשום תקנת הקרבן אלא תנא מעלות ניסן ותשרי קתני שבהם העדים מחללין ובהן מתקנין המועדות ובהן שלוחים אינם יוצאין מבערב. ופרש״י מחוור יותר דלישנא דקתני שבהן הכי דייק ועוד דא״כ ה״ל למתני שבהן אין שלוחין יוצאין דהיינו רבותא דידהו והיכא קתני שבהן שלוחין יוצאין ואלו לפרש״י א״ש שבהן שלוחין יוצאין מבערב כשחללו עדים שבת ובאו ביום שלשים מה שלא היו יוצאין עד למחר אלו לא באו העדים היום ומיהו אף לפרש״י לאו למימרא שיהא טעם החלול מפני יציאת העדים דהא מדאוריתא היינו משום כדי לקדש ע״פ הראיה ומדרבנן מפני תקנת המועדות ותקנת הקרבן כדאיתא במתניתין ועוד סמך בתוס׳ דכי מקלע יום שלשים דאלול בשבת צריכין לחלל העדים שראוהו בו ביום כי היכא דלא ליקלע יום ערבה בשבת כשיקבעו תשרי באחד בשבת דאפי׳ כי אתי ממילא בשבת דחינן ליה מהאי טעמא כדאיתא בהחליל ומאי דתלי הכא יציאת השלוחין בטעם החלול להרבות בטעמים לחילול שבת דעדים היא וסעד בעלמא הוא ולאו עיקר טעמא וכן נשמר רש״י ז״ל מזה שכתב שזה כאותה שאמרו בסנהדרין גבי עבור שנה אין מעברין השנה מפני גדיים וטלאים אבל עושים אותם סניפין לשנה וטעם תועלת רבוי יום אחד ביציאת השלוחין כדי שילכו יותר וידעו הרבה בא״י ובגולה קביעות החדש ולא יתקלקלו המועדות באותן מקומות שלא היו עדים מגיעין אלמלא כן והא דאמרינן לעיל אי אמרת זמנין מלא וזמנין חסר אמאי מחללינן נעבריניה ונקדשיה למחר ופרקינן משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה ולא פסקינן דמחללין משום יציאת השלוחין עיקר טעמא דאוריתא בעי למנקט ואידך סעד בעלמא כדכתיבנא וכ״ת ודקארי לה מאי קארי לה דהא במתניתין קתני שבהן השלוחין יוצאין ומהאי טעמא הוא דמחללין וי״ל דאיהו נמי מידע הוה ידע דהני טעמא דמתניתין סעד בעלמא הוא ועיקר טעמא משום דמצוה לקדש ע״פ הראיה הוא וא״ת ואמאי לא קתני במתניתין טעם הערבה שאמר בתוס׳ וי״ל דלא תני אלא טעמי דשייכי בניסן ותשרי ולא טעמא דערבה דליתיה אלא בתשרי:6על קריאתן אתה מחלל ואי אתה מחלל על קיומן. ומ״מ נשמע מינה שטעם חלול העדים מפני הראיה הוא בלחוד מדאורייתא ואפי׳ לאחר שחרב בהמ״ק הי׳ ראוי לחלל על כולם מן התורה ורבנן הוא דאצרוך או משום תקנת מועדות או משום תקנת קרבן כדאיתא במתני׳ וכדפרישית לעיל:7מתני׳ בין שנראה וכו׳ ר׳ יוסי וכו'. פי׳ מדרבנן דאלו מדאורייתא מחללין:
