1תנא חדא וכו׳ אמר אביי. פי׳ בימות החמה שהימים ארוכין החמה קודמת למערב והלבנה אחריה בדרום ובימות הגשמים שהימים קצרים הירח קודמת בחדושה במערב וכשהיא כלפי צפון החמה נכנסת במערב סמוך ביציאתה מדרום והיא בדרומה של חמה לבנה:2ת״ר אחד אומר גבוה ב׳ מרדעות. פי׳ לפי ראות העין במקום האופן:3וא'. פי׳ דבין ב׳ וג׳ טעו אינשי:4א׳ אומר ג'. דלא הוה ליה למטעי בהא וה״ה א׳ אומר ב׳ וא׳ אומר ד׳ אלא שרצה לסיים מן המנין דסליק וכדכתיבנא בפסחים:5אבל מצטרפין לעדות אחרת. י״מ שכל א׳ מהם מצטרף עם אחר להעיד בעדות דעלמא דהא לא ידעינן מאן מיניהו משקר וכל חד מוקמינן בחזקת כשר ולא נהירא דהא ניחא למ״ד בב׳ כתי עדים המכחישות זו לזו שזו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה אלא למ״ד בהדי סהדי שקרי למ״ל תהוי הא מתניתא תיובתא ואלו אנן לא מותבינן ליה מינה התם והנכון כמו שפרש״י שאם יש שם עד א׳ שיעיד כאחד מאלו יצטרף זה עמו ולא אמרינן דעד א׳ הוה בהכחשה מעקרא אדרבה אותו העד הב׳ נמצא שקרן שאין דבריו של אחר במקום שנים ופסול לכל עדות שבעולם:6בעששית. פי׳ דרך עששית שהי׳ בחלון שבכותל אין מעידין:7חציו וכו'. ופריך השתא וכו׳ ומשם ומשני דאו או קתני. והלכתא כר״א בר צדוק שאם לא נראה בזמנו אין מקדשין אותו שכבר קדשוהו שמים דרב יהודה אמר שמואל פסק הילכתא כותיה ופשטה דמתניתין דראוהו ב״ד כותיה דהכא כדדייק אביי ואע״ג דדחו לה בגמ׳ דקתני ולא הספיקו לומר מקודש עד שחשכה הרי זה מעובר ואם איתא הרי זה מעובר ומקודש מבעי ליה פי׳ דה״ל למתני נמי שמקדשין אותו למחר ומדלא קתני אלא הרי זה מעובר מכלל דתו אין מקדשין אותו ב״ד שכבר קדשוהו שמים ודחינן דהכא לא אצטריך למתני ומאי דאצטריך ליה למתני היינו הרי זה מעובר דלא נימא כיון דאיפרסמי מלתא כולי האי דנמני מיום שלשים קמ״ל הרי זה מעובר שהרי אינו חסר לעולם אלא כשמקדשין אותו ביום שלשים ממש וכל שלא קדשוהו בו ביום עבר זמנו והוא מעובר עכ״פ:8תנן מתני' דמות צורות לבנות וכו'. שמועה זו פי׳ בע״ז והני דחייה דדחי אביי לא אזיל ממשש ?כעור והדר ביה מהדר אלא מתנייתא הוא דקמפרש וה״ק דאי מהא מתנית׳ ליכא למפרך דלא מיירי הא מתניתא אלא בשמשין שבמשכן כדתניא לא יעשה וכו׳ ולהכי נקט לישנא דתבנית למימר דוקא תבנית ממש שהי׳ במשכן אבל צורתה ברקום או בדיו שרי וכדקתני סיפא גבי מנורה שעושה של ששה אבל שבע לא יעשה ובלבד של מיני מתכת אבל של עץ עושה דקסבר מנורה אינה כשירה בשל עץ ר׳ יוסי וכו׳ אמרו לו וכו׳ וקרי להו שפודין לפי שלא היו בהם גביעים כפתורים ופרחים שאין עושין כן אלא כשבאה ככר זהב כדאיתא במנחות ומסתברא נמי אסור תשמישן דכיון דמשום מעלה הוא כ״ש שתשמישן הוה חלול ולא עוד אלא שלא נאסרה העשייה אלא להשתמש בו הדר פרכינן ושמשין וכו׳ והתניא בריתא אחריתי כו׳ ופריק אביי דאכתי מהא לא קשיא לר״ג כלל דאיכא למימר שלא אסרה תורה מן השמשין שא״א לעשות כמותן אלא דמות ד׳ פנים בהדי הדדי ופרכינן אלא מעתה וכו׳ וקושיין לאביי דאוקמה איהו גופיה להא מתניתא התם בעושה דאי אליבא דרבא דאוקמה התם במוצא לא קשיא כלל וזה ברור ופריק רב הונא וכו׳ אותי פי׳ צורת אדם שאני נראה לנביאים במראה הנבואה כדכתיב ומראה אדם עליו מלמעלה אבל ח״ו שיהא לבורא יתברך דמיון גוף כלל והאי פירוקא אע״ג דאליבא דאביי הוא דפרקינן ליה משום קושיא דכל הפרצופות ואלו ההיא לרבא לא קשיא מ״מ רבא מודה בהאי דינא דפרצוף אדם מסברא דנפשיה בלי שום קושיא וכן הלכה וא״ת כיון דפרצוף אדם לחודיה אסור למה הוצרך לאסור דמות ד׳ פנים בהדי הדדי וי״ל נפקא מינה אם שם כבר פרצוף אדם שלא ישלים עליו לד׳ פנים א״נ דסד״א ה״מ צורת אדם לחודיה אבל כשהוא מעורב בהדי פנים אחרים ליכא איסורא ומשלים ומתחיל מן הפנים האחרים ומסיים בפני אדם קמ״ל ופרכינן והתניא כגון אופנים וכו׳ ומהדרינן דאי מהא לא תיקשי לר״ג דלא אסרה תורה אלא דמות שמשין שבמדור העליון ופרכינן והתניא אשר בשמים וכו׳ ופרקינן דההיא מתניתא לא מיירי אלא בעושה לעבדם ופרכינן ועשייה גרדיתא שלא לעובדם מי שרי והתניא בהדיא לא תעשון וכו׳ והשתא אודי אביי דהא ודאי קשיא לר״ג ושאני ר״ג דאחרים עשו לו כלומר גוים שלא במצותו א״נ במצותו ואע״ג דאמירה לגוי שבות בכל דבר שאסור לישראל לעשותו כדמוכח בהשוכר גבי בעיא דהאומר לגוי חסום פרתי ודוש בה האי שבות דרבנן והכא לדרך מצוה כיוצא בזו שנו. ומדלא משנינן דהא דר״ג שוקעת הות יש ללמוד דאפילו שוקע אסור לעשות חמה ולבנה לפי שהם פעמים נראין לעין שוקעין א״נ י״ל דלעולם קיי״ל דשוקעין מותרין והני דר״ג בולטין היו שכך צורתן בעת חדוש הלבנה ואקשינן והא רב יהודא דאחרים עשו לו צורת אדם וקא״ל רב לרב יהודה וכו׳ פרקינן דשאני התם דאיכא משום חשדא דהנחה דע״ז כיון דחותמו בולט והשתא ה״מ פריך כדפריך בסמוך בדר״ג נמי אמאי ליכא משום חשדא אלא דעדיפא ליה באידך דפריך ומי חיישינן לחשדא וכי פריק ליה ההיא דביחיד חיישינן לחשדא פריך ליה לדר״ג דיחיד היה:9כדתניא טבעת וכו'. פי׳ הא ודאי בחותם שאסור בעשיה בלי הנחה ושאסור בהנחה בלי עשיה משום שכיוצא בו נעבד כגון צורת אדם לד״ה א״נ צורת חמה ולבנה למאן דסבר מדרבנן דבולטין אסורין לעשותן ושוקעין מותרין וכרסבר ר״ת ז״ל דאלו צורת דרקון וכיוצא בו לא מצינו בו איסור עשיה אלא איסור הנחה משום חשדא וכדאמרינן התם וצורת דרקון בעשיה מי אסור אלא ודאי כדאמרן וכבר פי׳ כל דינין אלו במקומן:10אנדרטא. פי׳ צלם מלכים העשוי לכבוד:11איבעית אימא דפרקים הוה. פי׳ לתירוצא קמא קאי דלעולם ר״ג הוא עצמו עשה וכיון דפרקים הוה שרי שהרי אינו דמות חמה ולבנה ומינה נמי דליכא משום חשדא דלעבדה לא עבדי לה לפרקים וי״ל דהאי פרכא אפרכא דחשדא קאי אבל בעשיה אפי׳ דפרקים אסור ואכתי קיימינן כפי׳ קמא דאחרים עשו לו ולא נהירא מדהדר אמרינן איבעית אימא להתלמד עבד וההיא ודאי למשרי אף בעשיה הוא וכיון דכן דכותיה דפרקים באיבעית אימא קמא אעפ״כ למעשה ראוי להחמיר:12הא דתנן ראינוהו שחרית במזרח וערבית במעריב. פרש״י דכולה בחדשה מיירי כלומר ראינוה בשחר במזרח ובערב במעריב ומ״ה קאמר עדי שקר הם שא״א דמשחרית עד ערבית ילך ממזרח למעריב ור״ג קאמר שפעמים שבא בקצרה ובשם רבותיו פי׳ ז״ל ראינו את הישנה שחרית במזרח ואת החדשה ערבית במעריב וקאמר עדי שקר הם דב״ד שעי מיכסי סיהרא וכן נראה בירוש׳ א״ר שמואל טעמיה דר״י בן נורי כל חדש שנראה קודם שש שעות אין כח בעין לראות את הישן ותני כן נראה שחרית ישן לא נראה חדש בין הערבים נראה חדש בין הערבים לא נראה ישן שחרית א״ר חייא בר אשי ולמה קבלן ר״ג שכן מסורת בידו מאבותיו פעמים שבא בארוכה פעמים שבא בקצרה ע״כ ומאי דאמרינן כ״ד שעי מיכסי סיהרא אפי׳ לר״ג היא אלא שעל הרוב נאמרו דברים אלו כדכתיבנא לעיל פ״ק:
