1וישמע הכנעני וכו'. פי׳ בתוס׳ דתרי קראי נינהו חד בפ׳ חקת דכתיב וישמע כו׳ ולא דרשינן ההוא קרא דהתם כתיב דשמע כי בא ישראל ואידך קרא דרשינן דכתיב בפ׳ מסעי וישמע וכו׳ דההוא קרא לא כתיב מה שמועה שמע ועל כרחיך הוא מיתת אהרן לעיל מיניה הוא דשמע שמת אהרן ונסתלקו ענני הכבוד:2כדר״ל וכו'. פי׳ בלשון אם ואם גופיה משמש בב׳ לשונות חד בלשון ספק כלומר כשיהא כך וזה רוב אם שבתורה כמו כי תפגע כי יהי׳ להם דבר כשיהי׳ או אם יהי׳ וחד שהוא על ודאי כמו אשר כמו אם יהי׳ היובל אם כסף וזה ג״כ שכל כי בתורה משמש בלשון אשר וכן נמצא לשון אשר משמש בלשון אם אשר נשיא נמצאת אומר כי אם וכי ואשר משמש כל אחד מהם בלשון ספק ובלשון ודאי כמו אשר:3דילמא. פי׳ כמו כי תאמר בלבבך שפירושו שמא תאמר כי אם אתה מפרש אותו בלשון אם כשתאמר בלבבך לא קאי עליה שפיר מאי דכתיב בתריה לא תירא מהם:4אלא. כמו ותאמר לא כי צחקת לא כן אלא כן וכן בתלמוד הרבה לא כי:5דהא. פי׳ לשון נתינת טעם כמו לפי לא צחקתי לפי שיראה הילכך כשאתה מפרש כי גוע אהרן אינו נדרש יפה עם כל אחד מהם אלא כלשון דהא שנותן טעם למה נראו העדה לפי שגוע אהרן והא דתנן ויראו אל תיקרי אלא וייראו לומר שענינו כמו וייראו כלומר ראו זה את זה מגולין וזהו שתרגם אונקלס וחזו כל כנישתא ארי מית אהרן יישב פשוטו של מקרא ואם תתרגם ואתחזי אז יש לך לתרגם דהא מית אהרן וכמו שכתב רש״י בפי׳ החומש:6והאי דמקשי ואימא אייר ואימא סיון. ק״ל אמאי לא משנינן דכיון דאפקיה מתשרי אוקמיה אניסן כדאמר לקמן כיון דאפיקתיה מניסן אוקמי׳ אתשרי וי״ל דהתם הוא דאיכא לאוקמי׳ אתשרי וזהו שזהו ר״ה לכמה דברים וגם לבריאת עולם לדעתו של ר׳ אליעזר אכל הכא גבי ניסן דלא עדיף מסיון ואייר דהא לא הוי ר״ה אלא למלכים דבעי׳ למימר דאלו לרגלים בט״ו הוא ליכא טעמא לאוקמי לניסן טפי משאר חדשים:7מדקאי בניסן וקרי ליה שנה שנית וכו'. קשה מנלן דליציאת מצרים הוא דהא לא כתיב יציאת מצרים בחד מיניהו וי״ל דהא כתיב קרא אחרינא בשנה השנית לצאת בני ישראל מארץ מצרים בפ׳ במדבר א״נ דקרא קמא דהוקם המשכן פשיטא דליציאת מצרים מנינן דעד השתא לא מנינן להקמת משכן דכן יליף שנית שנית בג״ש:8לא ס״ד דכתיב בחודש השלישי ואם איתא בשנה השנית מבעי ליה. פי׳ אבל בשנה הראשונה לית ליה למכתב דהא כל כמה דלא כתב שני׳ פשיטא דראשונה היא:9ואימא תמוז וכו׳ אלא אר״א מהכא וכו'. וא״ת אכתי מאי הוי דילמא שלמה הוא שעמד בניסן וי״ל דהשתא נמי אהיקישא דר״י דלעיל סמכינן דאתקש יציאת מצרים לשלמה לומר ששניהן נמנין לעולם מניסן ומה דלא אתפרש למלך שלמה על ישראל דקאי אהחדש הב׳ מתפרש מהא והיינו דכי אמרינן תניא כוותי׳ דר״י נקטינן כולהו קראי דלעיל ונקטינן האי קרא דר׳ אליעזר למימרא דכולהו צריכי ומתפרשי מהדדי:10חדא דשני בשבת לא אשכחן. בירושלמי מקשה עלה והכתיב ויהי ערב ויהי בוקר יום שני ופריק אין למדין מבריאת עולם פי׳ שלא מנה שם שני לשבת אלא שני לעולם א״נ דהתם אכתי לא ה״מ למימר לא חדש ולא שבת והוצרך למימר שני של שבת ראשונה והא דלא אשכחן בלשון הכתוב שמות לימי השבוע כמו לשאר לשונות מפורש במדרש הטעם כדי שנזכור תמיד יום השבת כשנמנה כל ימי השבוע וכן אמר במכילתא זכור את יום השבת ר׳ יצחק אומר לא תהא מונה כדרך שאחרים מונים אלא תהא מונה לשם השבת ומזה הטעם אין לנו שמות לחדשים אלא שאנו אומרים חודש ראשון וחודש שני לפי שחשבון החדש הוא ליציאת מצרים לד״ה כדכתיב החדש הזה לכם ראש חדשים כדאיתא לקמן והטעם כדי שנזכור תמיד יציאת מצרים כדבעי׳ למימר קמן וז״ש בב״ר שמות החדשים עלו מבבל פי׳ שלא תמצא שמות ניסן אייר וחביריו נזכרין בכתוב אלא אחר שירדו לבבל ושמות פרסיים הם ואפ״ה לעולם מייחס אותם ליציאת מצרים החדש הראשון הוא חדש ניסן בי״ב חודש הוא חודש אדר וכן כולם כרי להזכיר גלות בבל עם יציאת מצרים וא״ת והרי מצינו שמות חדשים בתורה ירח האיתנים חודש זיו וי״ל דהנהו אינם שם עצם אלא שם תואר על מה שאירע ירח האיתנים או דתקיף במצות או שנולדו בו איתני עולם וחדש זיו על שם שנולדו בו זיותני עולם או דאית ביה זיותא לאילנא וזה טעם נכון וברור. והשתא מצהיר לן מה דאשכחן בכולה סוגיא דכולהו מודו בסדר החדשים וכי ניסן הוא ראשון ותשרי שביעי וכן כולם ובכולה שמעתין נמי פשיטא להו שתהא ר״ה למלכים בר״ח אבל לא באמצע חודש שאין ראוי לקבוע בו ר״ה אלא למה שמוכרח כמו ט״ו בניסן שהוא ר״ה לרגלים וט״ו בשבט ר״ה לאילנות וכן מ״ש בברייתא גבי עומר ושתי הלחם שהם באמצע החדש ע״כ הא במלתא דליכא הכרח אין לקבוע ר״ה באמצע חודש ולחלוק חדש א׳ לשני שנים:11א״ר חסדא וכו'. פי׳ כדי לחלוק בין מלכי ישראל למלכי או״ה ומלכות ישראל איכא למתלי ביציאת מצרים שיצאנו מעבדות לחירות ומלכות אבל מלכי או״ה ליכא למימני להו אלא מתשרי שבו נברא העולם לר״א א״נ שבו העולם נדון ובו עתידין לקבל את הדין:12מדקאי בכסליו וכו'. פי׳ וה״ה דלא הוי ר״ה א׳ מן החדשים שבין כסליו לניסן כדפי׳ לעיל דאי לא כי קאי בניסן ה״ל למימני שנת נ״א כ״א:13א״ר אבוהו כרש וכו'. פי׳ דסבר ר׳ אבוהו דדריוש היינו כורש כדאמרינן לקמן ואפשר דגמרא גמיר לה דאלו קראי לא מוכחי הכי:14גרש״י ז״ל מתקיף לה רב יוסף חדא דא״כ קשו קראי אהדדי דכתיב ושיציא ביתא דנא וכו׳ ותניא באותו זמן וכו׳ ואם איתא שנה ח׳ מבעי ליה ועוד מי דמי התם כמו כורש הכא דריוש. וה״פ מתקיף לה וכו׳ להא פירוקא דר׳ אבוהו חדא דא״כ קשו קראי אהדדי דהשתא אמרת דמנו לדריוש מניסן ואלו מהני קראי דבעינן לאתויי משמע דלא מנו ליה מניסן דכתיב ושיציא וכו׳ ואם איתא דמניסן מנינן בשמינית מבעי ליה שהרי בנין הבית בשנת ו׳ בירח אדר וישראל עשו את הפסח בניסן הסמוך לו ועזרא עדין בבבל שלא עלה אלא בא׳ בניסן הסמוך לו לשנה האחרת כדכתיב כי בא׳ לחודש הראשון הוא יסוד המעלה מבבל ובא׳ לחודש החמישי של אחרון בא לירושלם כמפורש בעזרא הרי שמחודש אדר שנבנה הבית עד חודש אב שבא עזרא לירושלם עברו שני ניסן דכיון דאדר דבנין הבית בשנת ו׳ ה״ל אב בשנת ח׳ אם איתא דמניסן מנינן ויותר י״ל דמתשרי מנינן דהא ליכא ביניהו אלא תשרי א׳ ועוד מי דמי אנן מותבינן לעיל מדריוש ואת מתרצת מכרש שהי׳ מלך כשר ומפרקינן תנא וכו׳ והדרינן לקושיא קמייתא דמ״מ קשו קראי אהדדי ומהדרינן כאן קודם שהחמיץ הא דבשנת שתים מנו לו כמלכות ישראל ולבתר דהחמיץ בשנת שית ואח״כ מנו לו כמלכי או״ה מתשרי ולהאי שיטה הא דפריך לר׳ אבוהו ולא פריך מהנהו קראי דארתחשסתא דלעיל משום דקס״ד דדילמא דריוש או כורש לאו היינו ארתחשסתא ואע״ג דהכא בקראי דקמייתי רב יוסף גופי׳ חשיב דריוש וארתחשסתא כחד דילמא תרי ארתחשסתא הוי. מיהו ק״ל מאי האי דפריך מי דמי הכא כרש התם דריוש דמשמע דלא ידע מה דתניא הוא דריוש הוא כרש הוא ארתחשסתא ואלו לדידיה נמי חזינן דחשיב דריוש וארתחשסתא אחד דהא קראי דמייתי חד מני לדריוש וחד מני לארתחשסתא ואמאי קשי׳ ליה טפי כרש ודריוש טפי מדריוש וארתחשסתא ורבינו זרחיה הלוי ז״ל גרס וכן בנוסחי עתיקי מתקיף לה רב יוסף חדא דא״כ קשו קראי אהדדי ועוד דכתיב ושיציא ביתא וכו׳ ותניא וכו׳ עד השנה השמינית מבעי ליה מי דמי התם כרש וכו׳ וה״פ דרב יוסף נמי יודע היה דכרש ודריוש וארתחשסתא חדא נינהו ולהכי מקשה דא״כ דלכרש מנו כמלכי ישראל קשו קראי אהדדי דהא לעיל מההיא דנחמיה בן חכליה שמעינן שמנו לארתחשסתא שהוא דריוש מתשרי ואלו בהני קראי דשנת שתים לדריוש משמע דלא מנו לו מתשרי ועוד קושי׳ דש״מ דלא מנו לדריוש מניסן וקשו קראי דדריוש לקראי דדריוש דכתיב ושיציא ביתא וכו׳ ואם איתא ח׳ מבעי ליה כדפי׳ לעיל וכי סיים רב יוסף פירכא דידיה מתמה תלמודא בין אדרבי אבוהו בין אדרב יוסף מי דמי וכו׳ כלומר מהו זה בשמועתינו דפרכינן מדריוש ומשני מכרש והדר פרכינן לדריוש מקראי דארתחשסתא ומהדרינן דהוא כורש וכו׳ והדרינן לפרכי דרב יוסף מ״מ קשה דקשו קראי אהדדי ופרקינן כאן קודם שהחמיץ וכו׳ וא״ת לרב יוסף גופיה היכא מתרצי ליה קראי וי״ל דאיהו סבר דלמלכי או״ה אין מונין אלא מיום שעמד בו ודריוש זה עמד באלול או בכסליו או מרחשון ואתו כולהו קראי שפיר אבל בשאר חדשים ליכא למימר דאלו מכסליו ועד ניסן לא מלך כדמוכחי הני קראי בתראי דמייתי רב יוסף ושיציא ביתא דנא וא״ת מנ״ל דכרש הוא דריוש הוא ארתחשסתא וי״ל דגמרא גמירי ליה וי״א דנפקא להו מדכתיב וסבי יחודאי בנין ומצלחין וכו׳ עד מטעם כרש ודריוש וארתחשסתא מלך פרס מדקאמר מלך ולא אמר מלכי ותו דאלו בימי כרש קמא לא אצלח בנינא בידיהון וכן בימי ארתחשסתא ועל כרחנו יש לנו לומר דאיכא תרי כרש הראשון שלא עשה אלא פקידה בלבד ועליו אמר הנביא כה אמר ה׳ למשיחו לכרש וכו׳ ודרשינן במס׳ מגילה וכי כרש משיח הוא ואמרי׳ דה״ק כה אמר ה׳ למשיח קובלני על כרש אני אמרתי הוא יבנה ביתי והוא אמר מי בכם יהי אלהיו עמו ויעל ואידך כרש בתרא דאשכחן דאתבני מקדשא ביומוהי וכן איכא תרי ארתחשסתא חד דבטיל עבידתא ואידך בתרא דבנה מקדשא ותרי דריוש חד דריוש מדאה שעמד אחרי בלשצר וחד דריוש הפרסי בן אסתר הוא שבנה ב״ה וכן תרי ארתחשסתא חד בטיל עבידתא ואידך בתרא בני מקדשא וא״כ הני בתראי דאתבני מקדשא ביומיהון כולהו חד נינהו. ואכתי איכא למידק כיון דדריוש וארתחשסתא חד נינהו דהכי אמרינן דבשנת שית לדריוש אתבני מקדשא ואלו בפסוקי נחמיה בן חכליה אמרינן ששלחו ארתחשסתא לבנין בשנת כ׳ וי״ל דההיא לבנין חומת ירושלים אשר היו פרוצים הוא שהלך וכדמוכחי קראי התם בהדיא אבל המקדש כבר היה בנוי משנת ו׳ למלכותו ואפשר דאידך ארתחשסתא דשנת כ׳ אחריני ותלתא ארתחשסתא הוי אבל אין צריך כי האמת כמו שכתבנו דהשתא אנן לאו ממלכות למלכות בלחוד מקשינן אלא מבנין לבנין:15מתקיף לה רב כהנא וכו'. קשה מאי קושיא דההוא בתחלת דבריו היה קודם שהחמיץ וי״ל דהכי פרכינן ומי החמיץ מאי דעבד כולי האי הא ודאי הכתוב מספר בשבחו והאומר שהחמיץ עליו להביא ראי׳ מן הכתוב:
