1דא״כ תיפוק ליה דהו״ל יום שנהרג בו גדליה. שעושין אותו י״ט בזמן שיש שלום דבשלמא אי אמרת לאחר החרבן מוקמינן לה קודם שרצו להתענות בד׳ הצומות ולפיכך רשאין לקבוע בו י״ט ופריק רב לא נצרכה אלא לאסור את שלפניו ופרכינן שלפניו תיפוק ליה משום דהו״ל יום שלאחר ר״ח ונראה דה״ה דהו״מ פריך תיפוק ליה דהו״ל שני של ר״ה בגבולין אלא דא״כ מצי פריק שלא נצרכה אלא לירושלם ולבית הועד שעושין יום א׳ ומ״מ קשה לי אמאי לא פרכינן תיפוק ליה דהו״ל יום שלאחר ר״ח ואפילו בירושלם וי״ל דהאי מקשה מידע ידע דימים טובים דאורייתא לא בעי חיזוק וקס״ד דר״ח לאו דאורייתא ולהכי פריך מינה והא דמתרצינן ר״ח דאורייתא ודאותבינן לא בעי חיזוק אין עיקר התירוץ אלא מאי דקאמר ר״ח דאורייתא הוא וה״ק וכבר ידעת דאורייתא לא בעי חיזוק וכדתניא וכו׳ ופרכינן ותיפוק ליה דהו״ל יום שלפני גדליה ופריק רב אשי אליבא דרב גדליה בן אחיקם דברי קבלה הוא מדכתיב יהי׳ לבית יהודה לששון ולשמחה ולמועדים טובים ודברי קבלה כדברי תורה דמי לענין זה שאינם צריכין חיזוק. והא דאמרינן שבתות וי״ט לפניהן ולאחריהן מותרין אתיא כמ״ד בשלהי בכל מערבין דע״ש מתענה ומשלים והלכה כמותו כדאיתא התם א״נ אפילו למ״ד כדי שלא יכנס לשבת מעונה ה״ק לפניהן מותרין והוא שלא ישלים שיאכל מעט קודם בין השמשות וי״ט הכתובים במגלת תענית לפניהן אסורין אפי׳ בלא השלמה:2מתיב רב טובי וכו׳ והא יהודא בן שמוע תלמידו של ר״מ ור״מ בתר חרבן הוה. פי׳ שהרי ר״מ תלמיד ר״ע היה ור״ע תלמיד ר״א הגדול ור״א תלמידו של ר׳ יוחנן בן זכאי שחרב הבית בימיו ולהכי לא אצטרכינן לאתוייא ראיה הכא אלא על יהודא בן שמוע שהיה תלמידו של ר״מ ומייתינן לה מדתנן כלי זכוכית שניקבו והטילו לתוכן אבר אמר רשב״ג יהודא בן שמוע מטמא משום ר״מ וחכמים מטהרין ופרש״י בחד לישנא דפלוגתייהו בדינא דאורייתא ולענין לקבל טומאה לכתחילה אחר הטלת אבר דר״מ סבר דמיטמא מדאורי׳ כדין כלי מתכות לפי שהכל הולך אחר המעמיד ורבנן מטהרין מדאורייתא שאין הולכין אחר המעמיד אלא מדרבנן טמויי מטמאו מדין כלי זכוכית שגזרו עליהם חכמים טומאה כדאיתא פ״ק דשבת והקשה עליו בתוס' דלישנא דמטהרין לגמרי משמע והסכימו כמו שפי׳ בלשון הראשון האחר דהכא לענין טומאה ישנה שנטמאו קודם שניקבו קמיפלגי וקמפלגי אם חוזרין לטומאתן כשהטיל לתוכן אבר או לא דר״מ עביד להו ככלי מתכות שחוזרין לטומאתן ישנה כשריצפן דהכל הולך אחר המעמיד ורבנן סברי דההוא מדרבנן הוא וכי גזרו הכי בכלי מתכות שעיקר טומאתן מדאוריתא ומטעמא דמפרש בפ״ק דשבת אבל בכלי זכוכית שכל טומאתן דרבנן לא גזרו בו טומאה ישנה ואי משום אבר שהטיל בהם אין הכל הולך אחר המעמיד ור״י ז״ל הקשה דכיון שלא היה שם האבר בטומאתו הראשונה האיך נאמר שיחזור לאותה טומאה משום אבר דהשתא ועוד דבתוספתא מתנו לה להאי פלוגתא גבי כוס של אבן שניקב והטיל לתוכו אבר דהתם לא שייך לומר טומאה ישנה דכלי אבן אינם מקבלין טומאה אפי׳ מדרבנן ולפיכך הנכון כפי׳ הראשון:3והלכתא בטלה מגלת תענית והלכתא לא בטלה קשיא הלכתא אהלכתא ופרקי כאן בחנוכה ופורים כאן בשאר ימים. וקשיא להו לרבנן דהא כיון דחנוכה ופורים לא בטלה אסורין לפניהם בהספד ותענית דהא פלוגתא דשמואל ור״י הוא בימים הכתובים במגלת תענית דשמואל סבר לפניהם ואחריהם מותרים ור״י סבר שהן אסורין לפניהן כדאיתא במס׳ תענית בהדיא וקי״ל דשמואל ור״י הלכה כר״י וא״כ האיך נהגו כל העולם להתענות יום שלפני פורים והרבה תירוצים נאמרו והנכון דודאי לר״י ולרב אסור היה להתענות ביום י״ג מפני שהוא יום שלפני פורים ומה שאנו נוהגין להתענות בו אינו אלא לדברי שמואל דסבר לפניהן מותרין וכיון אף דשמואל ור״י הלכה כר״י הכא הלכה כשמואל דכיון דק״ל במגלת תענית כדברי האומר בטלה הרי דעת החכמים להקל בה ומדבריהם נלמוד להקל ג״כ בחנוכה ופורים ולפסוק כדברי שמואל להקל דאמר לפניהם ולאחריהם מותרין וכ״כ הרב אלברצילוני והוא הנכון בעיני:4טעמא לא מצינו דלא אצטריך הא אצטריך מעברינן ליה. פרש״י ז״ל הא אצטריך משום מתיא ומשום ירקיא מעברינן ליה והקשה עליו בתוס׳ דא״כ מאי קאמר מוטב שתתקלקל ר״ה ולא יתקלקלו כל המועדות דבשלמא למ״ד משום ירקיא איכא קלקול כולהו מועדות אלא למ״ד משום מתיא ליכא קלקול אלא בי״ה בלבד כדאיתא לקמן ותו דאי משום הא ליכא קלקול כלל דהא מידע ידעי דכל היכא דמקלע ר״ה באלול באד״ו מעברינן ליה לאלול וקביעות אלול הא ידעי ליה ועוד קשה לפי׳ האיך אפשר דמימות עזרא ועד עכשיו לא אתרמי י״ט סמוך שבת או י״ט דאיכא משום ירקיא ומשום מתיא ובתוס׳ פירשו הא אצטריך משום דלא באו עדים ביום שלשים ובאו ביום שלשים ואחד דמשום דמצוה לקדש ע״פ הראיה:5ואלו נתעברה השנה יוצאין על אדר ב׳ מפני הפורים לא קתני. פי׳ כי היכא דקתני שפעמים שיוצאין על פסח שני:6מתניתין דלא כר׳ וכו׳ לימא בהא קמפלגי דמ״ס כי מצות הנוהגות בשני נוהגות בראשון. פי׳ שיוצאין בהם כשעשאום בראשון והיינו תנא דמתניתין הילכך אין צריכין לעשות פורים שני כדי שישלחו להם שלוחין ומר דהיינו ר׳ סבר אין נוהגין בראשון וצריך לחזור לעשותם באדר שני ולפיכך צריכין לחזור ולשלוח שלוחין. וקשה לרבנן ז״ל ואפי׳ לתנא דידן והא בעי לשדורי שלוחי כדי שידעו שהשנה היא מעוברת ויעשו פסח בזמנו ומתרצי׳ דכיון דכל שתא נפקי שלוחין בניסן והשתא לא נפקי מידע ידעי דשתא מעוברת היא ומיפרסמי מילתא אף במקום שלא היו שלוחין מגיעין ואין זה מחוור והנכון בעיני דמשום עבור שנה ודאי לאלתר שלחו שלוחין כשעברוהו לאחר פורים ותנא לא שייך למתני האי בהאי מכילתא אפ״ה קשיא לתלמודא דבעינן לשדורי תניינות על אדר שני מפני הפורים שידעו באיזה יום נקבע אדר שני:7שלחו ליה כו׳ אא״ב זמנין מלא וזמנין חסר. כלומר שאם לא באו העדים שראוהו בזמנו יהא מלא מ״ה מחללין כשחל יום שלשים בשבת וראוהו בזמנו:
