ריטב"א על ראש השנה ה׳

1 מה חג המצות טעון לינה וכו'. הקשה בתוס׳ למה לי היקישא לחג הסוכות מי גרע מעצרת ובכורים וכל שאר קרבנות שטעונין לינה דנפקא לן מדכתיב ופנית בבוקר והלכת לאהליך ותירץ דלא אצטרך היקישא אלא לומר שיהא טעון לינה כל ז׳ דאי מהתם לא הוה צריך אלא אחת ככל הקרבנות אתא היקישא לחייבו בלינות כל החג דומיא דחג המצות שטעון לינה כל ז׳ דכולי׳ חג בוקר א׳ הוה כדתנן בפרק דם חטאת אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו כל הרגל פי׳ דלא בלא מריקה ושטיפה הצריכה לכלים שבשלו בהם קדשים קלים או קדשי קדשים וקס״ד בגמרא דכל הרגל ממש קאמר שאינו צריך מריקה ושטיפה בין בישול לבישול ואפי׳ מיום ליום ואמר מ״ט דר״ט דכתיב ופנית בבוקר וכו׳ הכתוב עשאן לכולן בוקר א׳ כלומר לענין לינה וה״ה לענין בישול דלא חשיב נותר ואע״ג דאקשי׳ וכי אין נותר ברגל ואין פיגול ברגל ואוקימנא דר״ט ת״ק כל יום ויום נעשה פיגול לחבירו כלומר שצריך מריקה ושטיפה בין כל יום ויום ולא' ולא אמר ר״ט יבשל בו כל הרגל אלא שבכל היום אין צריך מריקה בין תבשיל לתבשיל שהקילו עליו חכמים מפני שטרוד בשמחת הרגל מ״מ לענין פגול ונותר הוא דפרכינן שאינן נחשבין ימי החג בקר א׳ אבל מ״מ בדרשא דקרא דכתיב ופנית לענין לינה לא פריך תלמודא כלום ומפשט פשיטא ליה שעשאן הכתוב בקר א׳ וה״נ משמע לכאורה פרק לולב וערבה דתניא התם כשם שז׳ ימי החג טעונין קרבן ושיר וברכה ולינה כך שמיני עצרת ואמרינן מאי ברכה זמן ופרכינן זמן כל ז׳ מי איכא ואוקי׳ ברכת המזון ותפלה ומדלא פרכינן לינה כל ז׳ מי איכא מכלל דכל ז׳ טעון לינה אבל רש״י פי׳ כאן חג המצות טעון לינה ליל חול המועד נראה מדבריו דההיא דפרק דם חטאת אידחייא לה בפרכא דפגול ונותר וההיא דמס׳ סוכה משום דזימנין דאיכא לינה ז׳ כשלא הקריב קרבנותיו ולא נהירא ומ״מ קשה לתירוץ רבותי׳ בעלי התוס׳ דהל״ל הכא מה חג המצות טעון לינה כל ז׳ כיון דכל ז׳ הוא דגמרי׳ מחג המצות והאיך קיצר התלמוד עיקרו של דין ונראה לפרש דאלו הקריב קרבנו פשיטא דטעון לינה דומיא דכל הקרבנות אבל הכתוב הוסיף ברגלים חיוב לינה מדין הרגל אע״פ שאינו מקריב קרבן והיינו דכתביה לקרא בפ׳ חג המצות ולא כתביה בפ׳ קרבנות:

2 אטו עצרת יומי מנינן וכו'. וא״ת נהי דשבועי נמי מנינן מ״מ לימא תפשת מרובה לא תפשת וי״ל דהיינו דאמרי׳ ועוד חג שבועות כתיב והוה חדא ועוד דבתרא עיקר מניינא ומיניה גמרינן לתשלומין:

3 מאי פסח שלמי פסח. פי׳ שהפריש פסחו ואבד והקריב אחר תחתיו:

4 נדבה מנין וכו'. וק״ל למה לן כולי האי תיפוק לי׳ דהכא כתיב נדבה בקרא דמוצא שפתיך וי״ל דהאוקימנא דהאי אוקימנא בנדבה הבאה בדרך נדר כגון דאמר ולא הפריש והכא מרבינן לה לנדבה ממש דאמר הרי זו וכעין נדר ואיברא דלההוא דלקמן סגי לן לגמרי ומיהו כיון דאפשר למדרש ולברורי מלתא טפי דרשי׳ הלכך תלתא איכא בנדבה הא דבסמוך כדאמר ולא אפריש ושאמר נדבה בלשון נדר שלא באחריות וגבי קרא דוהבאתם שמה דכתיב ונדבותיכם בדאפריש ולא אקריב דהכי אוקימנא לקמן והכא מרבינן נדבה כעין נדר דאמר הרי זו ועלי אחריות:

5 כי דרוש ידרשנו אלו חטאות ואשמות וכו'. פי׳ דבהו שייך דרישה דהוה קדשי מזבח וחמירי:

6 ועולות ושלמים דקאמר. פרש״י שהם עולת ראיה ושלמי חגיגה פי׳ שבאין לחובה פי׳ לפירושו דאלו הבאין בנדר ונדבה הא כיילינהו בכלל נדר ונדבה וא״ת אי בעולת ראי׳ ושלמי חגיגה היכי שייכי רגלים דהא זמנא קביע ליה ואם עבר הרגל ולא חג עליו נאמר מעוות לא יוכל וכו׳ וי״ל דמיירי כגון דאפריש ליה סתם לעולת ראייתו ושלמי חגיגתו ולא אקרביה דקעבר עליה בג׳ רגלים דהאי ודאי בר מקרב בכל רגל ורגל הוא. ואיכא דמקשי דהא מרבינן להו נמי מקרא דמוצא שפתיך תשמור ועשית דאוקימנא לקמן בדאפרשיה ולא אקרביה ולאו מלתא היא דהתם בעולות ושלמי נדבה איירי דמכאשר נדרת לה׳ אלהיך דרשי׳ ליה:

7 לה׳ אלהיך אלו הדמים והערכין והחרמין. ומדקא מרבי להו מהכא משמע דס״ל סתם חרמים לגבוה. א״נ בשפי׳ כן שיהיו לגבוה:

8 ה׳ אלהיך אלו צדקות בכורות ומעשרות. בכור ומעשר ופסח פי׳ דבכולהו כתיב בהו שם וקילי מאידך דלעיל ולהכי חשבינן להו בתראי:

9 חלופי דמאן אי חלופי עולה. פי׳ שהפריש עולתו ואבדה והפריש אחרת ונמצאת שלו ונתכפר בה מקרב קרבה פי׳ וכיון דבת הקרבה היא אמאי לית בח בל תאחר כשאר קרבנות ואי חלופי חטאת למיתה אזלא פי׳ דהא מה׳ חטאות המתות בכפה היא חטאת שנתכפרו בעלי הדין בעליהן בה או בחליפיה וכיון דלא חזיא להקרבה היכי שייך בה בל תאחר:

10 כגון שהומם בתוך הרגל וכו'. ושמעינן דלר״מ חצי רגל אינו ככל הרגל ומינה נשמע לרבנן שאינו עובר בב׳ רגלים וחצי עד דעברי ג׳ שלמים. וה״נ משמע בגמרא י״ט דאמרינן אין מקריבין תודה בפסח מפני חמץ שבה ולא בעצרת מפני שהוא י״ט אלא בחג ואלו בחג היינו חולו של מועד והא קא עבר מקצת הרגל וה״ל ג׳ רגלים אלא ודאי דלא חשיב ככולי רגל וכדכתבינן התם:

11 סד״א ה״מ בכור וכו'. וא״ת דהא בדהוא קרא גופי׳ כתיב קדשים וכל נדריך אשר תדור ונדבותיך וי״ל דאפ״ה הוה אמרי׳ דלא אתקיש למעשר אלא בכור דדמי ליה דלא הוה בר הרצאה ולא קדשים ולא דלא דמי למעשר הילכך טפי עדיף לן למפרך מאידך דבן עזאי: