רש"י על מגילה ג׳

1 בנס היו עומדין - שהיתה חקיקתן משני עבריהן הלכך שאר אותיות יש להן מקום דבק אלא מ"ם וסמ"ך היתה באויר ודוקא בסתומים ואפשר היה לו לתרץ הך ברייתא דרב חסדא בסתומין וכי אתמר הך דרבי ירמיה בפתוחין והכי מוכח בפרק הבונה במסכת שבת אלא הא פריך לה מילתא דשויא לתרוייהו:

2 מהוה הוו כו' - ואורחא דסוגיא דגמרא להקשות דבר שאינו עד דטרח ומעמידה על בורייה מפי רבי ע"כ:

3 שלא ירבו מחלוקת - לפרש מקראות הסתומים:

4 קץ משיח - בספר דניאל:

5 ויקראו בספר תורת האלהים וגו' - בספר עזרא כתיב:

6 זה מקרא - לשון עברי של חומש:

7 הפסוקים - היאך נפסקין:

8 פיסקי הטעמים - הנגינות קרויין טעמים:

9 אלמלא תרגומא דהאי קרא וכו' - שלא מצינו בכל המקרא הספד להדדרימון בבקעת מגידו ויונתן תרגמו לשני הספידות הדדרימון ברמות גלעד מלכים א כ״ב:כ׳ ויאשיהו בבקעת מגידו כדמפרש בספר מלכים ב כג:

10 דאינהו נביאי - שנתנבאו לישראל בשליחותו של מקום והוא לא נשתלח לישראל בשום נבואה:

11 מאי טעמא איבעיתו - דכתיב בקרא אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ויברחו בהחבא:

12 מזלייהו - שר של כל אדם למעלה:

13 לינשוף - ידלג:

14 וישראל במעמדן - עומדין על תמידי צבור בשעת הקרבן כדתנן במסכת תענית דף כו. תשמרו להקריב לי במועדו היאך שומר אם אינו עומד על גביו תיקנו נביאים הראשונים כ"ד משמרות על כל משמר ומשמר היה מעמד כו':

15 והיכי עביד הכי - שהשתחוה לו דכתיב ויפול על פניו וישתחו:

16 אמש ביטלתם כו' - בתשובה שהשיבו עתה באתי אנו למדין תחלת דברי המלאך האשימן בשני דברים אמש כלומר כשהעריב היום היה לכם להקריב תמיד הערב ובטלתם אותו ונשתהיתם במארב העיר חנם שאין זמן מלחמה בלילה משתחשך:

17 ועכשיו - שהוא לילה היה לכם לעסוק בתורה שהרי אינכם נלחמים בלילה:

18 עתה באתי - על של עכשיו:

19 מיד וילן יהושע בלילה ההוא בתוך העמק - לא באותו הלילה כתיב אלא בלילה שצר על העי והכי קאמר מיד חזר יהושע מדבריו וכשבא לילה אחר במצור עסק בתורה:

20 הא דרבים - דהתם כל ישראל הוו:

21 מענות - הספד על המת:

22 ולא מטפחות - על לבן:

23 אבל לא מקוננות - והתם מפרש איזהו עינוי ואיזהו קינה עינוי שכולן עונות כאחת קינה. אחת אומרת וכולן עונות אחריה:

24 ת"ת דיחיד - ביטול מלמודו קל מעבודה ופורים:

25 מדרבי יוסי בר חנינא - דדריש משפחה כו':

26 ולאחותו מה ת"ל - גבי נזיר כתיב על נפש מת לא יבא במדבר ו׳:ז׳ הרי הכל במשמע הדר כתיב בתריה קרא יתירא לאביו ולאמו לאחיו ולאחותו כו' דריש לה בספרי לאביו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאמו מה ת"ל שאם היה כהן ונזיר אע"פ שקדוש ב' קדושות לאמו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה לאחיו שאם היה כהן גדול ונזיר לאחיו לא יטמא אבל מיטמא הוא למת מצוה דעל כרחך כולהו למעוטי מת מצוה אתו הלכך אם אינו ענין לו תנהו ענין לחבירו ולאחותו מה ת"ל כו' ואם אינו ענין לאלו תנהו ענין לענין ביטול עבודה ומילה מפני מת מצוה:

27 שמת לו מת - אח או אחות:

28 אמרת לא יטמא - כשם שאין נזיר מבטל נזירותו ליטמא לקרוביו כך הוא זה לא יבטל מפסחו:

29 את לא תעשה - דכתיב לא תוכל להתעלם דברים כ״ב:ג׳ וכתיב והתעלמת פעמים שאתה מתעלם כגון זקן ואינו לפי כבודו:

30 בנחל - מקום נמוך:

31 שישב ולבסוף הוקף - שנתיישב תחלה בבתים ולבסוף הוקף חומה נידון ככפר לענין בתי ערי חומה:

32 בית מושב עיר חומה - בית מושב של עיר חומה:

33 עשרה בטלנין - שבטלין ממלאכתן שיהו מצויין תמיד בבית הכנסת שחרית וערבית כדאמרינן במסכת ברכות דף ו: כיון שבא הקב"ה בבית הכנסת ולא מצא שם עשרה וכו':

34 תנינא - בפירקין במתני' ד' ה.:

35 כרך איצטריכא ליה - דכל כרך אינו אלא מקום שווקין שנכנסים שם מכל צד וגדול הוא יותר מעיר גדולה:

36 דמיקלעי ליה מעלמא - אנשים הרבה ויש הרבה מהן בטלין ממלאכ' שאין עושין מלאכה אלא במקומן אפילו הכי בעינן קבועין דזמנין דלא משתכחין:

37 ישב אין - שחזר והוקף: