רש"י על מגילה כ״ו

1 לוקחין ספרים - נביאים וכתובים:

2 אבל מכרו תורה כו' - שמעלין בקדש ולא מורידין. תוספתא מעלין בקדש דכתיב ויקם משה את המשכן שמות מ׳:י״ח בצלאל עשה ומשה שהיה גדול ממנו הקימו ולא מורידים דכתיב את מחתות החטאים האלה בנפשותם ועשו אותם רקועי פחים צפוי למזבח כי הקריבום לפני ה' ויקדשו וגו' במדבר י״ז:ג׳ כיון שהוקדשו הוקדשו עד כאן:

3 וכן במותריהן - מכרו ספרים ולקחו ממקצת הדמים תורה לא יקחו מן המותר דבר שקדושתו פחותה:

4 גמ' זו דברי רבי מנחם כו' - בהדיא אמרינן בתוספתא דמגילה פ"ב דהוא אמרה:

5 הואיל והעם מתפללים בו בתעניות ובמעמדות - כדתנן במסכת תעניות דף טו. עברו אלו ולא נענו מוציאין את התיבה לרחובה של עיר. תוספת' ובמעמדות תנן מתכנסין בעריהן וקורין במעשה בראשית ותניא בגמרא אנשי מעמד נכנסין לבית הכנסת ויושבין ארבע תעניות בשבת אפשר בית הכנסת היה להם קבוע ברחובה של עיר ומתכנסין שם המעמד כולו כדרך ששנינו בביכורים פ"ג משנה ב כל העיירות שבמעמד מתכנסין לעיירות של מעמד ולנין ברחובה של עיר ולא היו נכנסין לבתים ולנין שם והיה הממונה אומר קומו ונעלה ציון אל ה' אלהינו הא למדת כינוס עיירות ברחוב היתה ואקראי הוי שמעמד הזה אינו חוזר חלילה עד חצי שנה ובתלמידי רבינו יצחק הלוי מצאתי ובמעמדות לא גרסינן ומפרש שלא היתה תפלתן ברחוב עד כאן:

6 אקראי בעלמא - אינו תדיר:

7 לא שנו - דיכולין למכור בית הכנסת אלא של כפרין:

8 אבל של כרכין - הוה להו בתי כנסיות דרבים והכל בעליהן ואין בני העיר לבדם בעלים להם:

9 טורסיים - צורפי נחושת:

10 ואין ירושלים מטמאה בנגעים - דלאו אחוזה היא כדאמרי' לקמן דסבירא ליה להאי תנא לא נתחלקה ירושלים לשבטים ולא נפלה בגורל לא ליהודה ולא לבנימין:

11 אני לא שמעתי - שלא יהא מיטמא אלא מקום מקדש בלבד משום דבית של קודש הוא וגבי נגעים ובא אשר לו הבית ויקרא י״ד:ל״ה בעינן אבל ירושלים מיטמא בנגעים דסבר נתחלקה לשבטים ואחוזתכם קרינא ליה קתני מיהת לרבי יהודה דאית ליה נתחלקה לא שנו אלא מקום מקדש אבל בתי כנסיות ובתי מדרשות שבה כשאר בתי העיר ואע"ג דשל כרך הוא:

12 מקודש - אף בתי כנסיות משמע:

13 הר הבית - בכניסתו מצד המזרח כל מה שיש שם פנוי קרוי הר הבית שאין לה שם אחר:

14 והלשכות - שבתוך החיל:

15 והעזרות - שלשתן עזרת נשים ועזרת ישראל הן אחת עשרה אמה שישראל רשאין ליכנס לפנים מן השער ואחריהם לצד מערב לעזרת כהנים י"א אמה שבין דריסת רגלי ישראל למזבח החיצון:

16 ומה היה בחלקו של בנימין אולם והיכל - מצד מערב עכשיו יותר בנתיים מקום המזבח ל"ב אמה ובין האולם והמזבח כ"ב אמה שלא פירש של מי הוא חזר ופירש רצועה יוצאה כו' לימדך כאן רצועה זו לבדה ליהודה אבל צפונו של מזבח ודרומו ומערבו של בנימין ובמסכת זבחים אמרינן שאין ליהודה באותה הרצועה אלא המזרחית מקום היסוד ולכך לא היה יסוד למזרחו של מזבח:

17 והיה בנימין הצדיק - צופה ברוח הקדש שכן עתיד להיות ומצטער עליה:

18 חופף עליו - אדם המצטער חופף ומתחכך בבגדיו. לשון שפשוף כמו נזיר חופף ומפספס נזיר דף מב.:

19 אושפיזכן - שהיה ארון בחלקו:

20 והאי תנא סבר כו' - והיינו תנאי דאמרן לעיל:

21 אין משכירין - בעלי בתים את בתיהם לעולי רגלים אלא בחנם נותנין להן ונכנסין לתוכן:

22 עורות קדשים - תודה ושלמים שהעורות לבעלים:

23 גולפא - קנקן של חרס שנשתמש בו:

24 ומשכא - אם שחט בהמה:

25 לא שנו - דאין מורידין דמים מקדושתן ובית הכנסת בחשיבותו עומד אף ביד לוקח דומיא דספרים לוקח בהן ס"ת והלה מנהיג ספרים בהוייתן:

26 אלא שלא מכרו - הטובים ברשות העם אבל אם מכרו וכו' פקעה קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל רצונם והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי על תילא דבי כנישתא מהו למיזרעה אלמא במכר כל דהו הבית והמעות בקדושתייהו קיימי:

27 למישתא ביה שיכרא - לקנות בדמים ולעשות שכר לשתות:

28 תילא - כל בית הרוס קרוי תל כמו והיתה תל עולם דברים יג:

29 כשורי - קורות של בית הכנסת ישן היו צריכין לתתן בחדש:

30 הא דאמר רב חסדא - בבבא בתרא בהשותפין:

31 משום פשיעותא - שמא יפשע אלא ויתייאש ולא יבנה אחר:

32 כי האי גוונא מאי - שאין סתירתו אלא לבנינו של זה:

33 חלופי וזבוני - חלה קדושתו על החילוף או על הדמים והוא יצא מן הקדושה להשתמש בו:

34 ליבני - לבינים של בית הכנסת:

35 בעתיקי - שנבנו כבר בכותל בית הכנסת שנפל:

36 אבל בחדתא - שנעשה לשם בית הכנסת לית לן בה:

37 ואפי' למ"ד - במסכת סנהדרין בפרק נגמר הדין סנהדרין דף מז: גבי אורג בגד למת דאסור בהזמנה בתכריכי המת דאסירי בהנאה דגמרינן שם שם מעגלה ערופה כדמפרש התם:

38 הני מילי באורג בגד למת - שאינו חסר אלא אריגה וכיון שנארג מיד הויא ראוי לפורשו על המת אבל לבינים מחוסרים עשייה לבנותן בכותל והלכך בשל לבינים דבית הכנסת הוה ליה כטווי לאריג וליכא למ"ד בכי האי גוונא דהזמנה מילתא היא:

39 מתנה - נתנו בני העיר בית הכנסת לתשמישי חול:

40 ותשמישי מצוה - דברים ששימשו בהן מצוה:

41 דלוסקמי - כמו אמתחת ושק לשום בו ספר:

42 תיק ונרתיק - חדא היא אלא שלשון תיק נופל על דבר ארוך ולשון נרתיק נופל על דבר קצר:

43 כורסיא - בימה של עץ:

44 תשמיש דתשמיש - שפורס מפה עליו ואחר כך נותן ספר תורה עליו:

45 דמותבי ספר תורה עליה - בלא מפה:

46 פריסא - יריעה שפורסין סביבות הארון מבפנים:

47 תשמיש דתשמיש הוא - תשמיש של ארון:

48 דעייפי ליה - פעמים שכופלין אותו תחת ס"ת:

49 דאירפט - ארון שנתקלקל ונפרד מחבורו ויש דוגמתו בברייתא ביבמות דף קב. מנעל המרופט:

50 תיבותא זוטרתי - לעשות תיבה קטנה מן הגדולה הראשונה:

51 מיעבדא כורסיא - בימה:

52 אסור - שירדה מקדושתה:

53 פריסה דבלה - יריעות הארון שבלו:

54 לחומשין - יש ספרים שהן עשויין כל חומש לבדו וכולן בגליון:

55 זבילי - כמין דלוסקמי:

56 קמטרא - ארגז שקורין אשקריניי"ו והרבה יש בתרגום של יהונתן בן עוזיאל חבלים חבושים יחזקאל כז ארגזים אמליץ דזהוריתא בקמטרין וכן לאשר על המלתחה לדעל קמטרי' מלכים ב י׳:כ״ב:

57 בי כנישתא דרומאי - אנשי ישראל באו מרומי למחוזא ונתיישבו שם ועשו להם בית הכנסת:

58 אידרונא - חדר שמשימין בו מת והיה מונח בו מת עד שלא נקבר:

59 מחית - כמו מונח כדמתרגמינן ותנח בגדו אצלה ואחיתתיה בראשית ל״ט:ט״ז:

60 בעו כהני למיעל ולצלויי - בההוא כנישתא אין יכולין ליכנס מפני הטומאה הנכנסת בבית הכנסת דרך הפתח מבית לבית דהכי תנן במסכת אהלות פ"ג משנה ז:

61 דלו תיבותא - הגביהו הארון ממקומו:

62 כלי עץ העשוי לנחת - במקום אחד אינו מקבל טומאה דאיתקש כלי עץ לשק לענין טומאה דכתיב וכל כלי עץ או בגד או עור או שק ויקרא יא מה שק המיטלטל אף כלי עץ המיטלטל. כל דבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה:

63 מטפחות ספרים - אף של ס"ת:

64 ואפילו שונה הלכות - כלומר אפילו לא שימש תלמידי חכמים בהש"ס ובגמרא אלא במשניות ובברייתות:

65 מבי כנישתא לבי רבנן - לעשות מבית הכנסת בית המדרש: