רש"י על מגילה כ״ד

מהדורה: מהדורת וילנא

מפרשים:
1 ובנביא שלשה - אם ירצה ולא איכפת לן אם יטעה דלא נפקא מיניה הוראה:
2 ואם היו שלשתן כו' - בגמ' מפרש היכא משכחת לה רצופין:
3 מדלגין בנביא - מפרשה לפרשה:
4 ואין מדלגין בתורה - שהשומע את הקופץ ממקום למקום אין לבו מיושב לשמוע:
5 ועד כמה הוא מדלג - בנביא:
6 שלא יפסוק התורגמן - שלא ידלג ממקום שהוא קורא אלא כדי שיוכל לגול את הספר ולקרות במקום הדילוג קודם שיגמור התורגמן תרגום המקרא שידלג זה משום שאין כבוד צבור לעמוד שם בשתיקה:
7 גמ' קורא - כהן גדול אחרי מות ביום הכפורים משנה היא במסכת יומא ואך בעשור לחודש ויש כאן דילוג דפרשת אך בעשור לחדש השביעי בפרשת אמור אל הכהנים:
8 כאן בכדי שלא יפסוק המתורגמן - והאי בכדי שלא יפסוק הוא שהרי סמוכין הן:
9 והא קתני - גרסינן ולא גרסינן עלה:
10 בענין אחד - ששניהן מדברין בדבר אחד ואין כאן טירוף הדעת הלכך כי לא מפסיק תורגמן מדלג שהרי שניהן בענין יוה"כ מדברים ומתני' דקתני כלל לא בשני ענינים כגון מפרשת נגעים לפרשת זבין:
11 והתניא - בניחותא:
12 אין מדלגין מנביא לנביא - שיש כאן טירוף יותר מדאי:
13 מסוף הספר לתחילתו - למפרע:
14 מתני' המפטיר בנביא - מי שרגיל להפטיר בנביא תקנו חכמים שיהא פורס את שמע:
15 הוא עובר לפני התיבה - להוציא את הצבור בקדושה שבתפלה:
16 על ידו - בשבילו:
17 קטן אינו פורס על שמע - לפי שהוא בא להוציא רבים ידי חובתן וכיון שאינו מחויב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובתן:
18 ואינו נושא את כפיו - אם כהן הוא שאין כבוד של צבור להיות כפופין לברכתו:
19 פוחח - במס' סופרים מפרש כל שכרעיו נראין ערום ויחף מתרגם ערטילאי ופחח ישעיהו כ׳:ב׳:
20 פורס את שמע - דהא מחויב בברכה:
21 אבל אינו קורא בתורה - משום כבוד תורה וכן לפני התיבה וכן בנשיאות כפים גנאי הוא לצבור:
22 גמ' משום כבוד - להעביר לפני התיבה הואיל וממציא עצמו לדבר שאינו כבודו תיקנו לו זו לכבוד:
23 משום אינצויי - הדבר בא לידי מחלוקת אני מפטיר ואתה תעבור לפני התיבה:
24 דקא עביד בחנם - הבא לעבור לפני התיבה אינו נוטל שכר דהכא אינצויי ליכא משום כבוד איכא:
25 קטן פוחח מהו שיקרא בתורה - גדול פוחח הוא דאסור משום ולא יראה בך ערות דבר דברים כ״ג:ט״ו אבל קטן אינו מוזהר או דלמא לא פליג מתני' בין קטן לגדול:
26 לדרוש במרכבה - דיחזקאל:
27 פחתים - גומות:
28 מתני' כהן שיש בידיו מומין - לפי שהעם מסתכלין בו ואמרינן במסכת חגיגה דף טז. המסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהן עיניו כהות לפי שהשכינה שורה על ידיהן:
29 סטיס - קרו"ג:
30 פניו ידיו ורגליו - הנושא את כפיו חולץ מנעליו כדתניא סוטה דף מ. ואם יש בו מום יסתכלו בו ומתוך כך רואין את ידיו:
31 גמ' בוהקניות - לונטיי"ש בלע"ז:
32 עקומות - כפופות:
33 עקושות - לצידיהן:
34 חיפני ובישני - כהן שהוא מאנשי חיפה ומאנשי בית שאן מגמגמין בלשונן הן:
35 מפני שקורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין - ואם היו עושין ברכת כהנים היו אומרים יאר יער ה' פניו ולשון קללה הוא כי יש פנים שיתפרשו לשון כעס כמו פני ילכו שמות ל״ג:י״ד את פני ויקרא כ ומתרגמינן ית רוגזי ומעי"ן עושין אלפי"ן ופוגמין תפלתן ודאמרינן ברכות לב. דבי ר"א קורין לאלפין עיינין ולעיינין אלפין ההוא בדרשה:
36 דעבי קלך - ותניא בהכל שוחטין חולין דף כד. בשילה ובבית עולמים הלוים נפסלין בקול:
37 אצל וחכיתי לה' - מקרא זה בספר ישעיה:
38 לא נמצאת מחרף ומגדף - שהיה קורא לחיתי"ן היהי"ן נראה כאומר והכיתי:
39 זבלגן - עיניו זולפות דמעה:
40 לא ישא את כפיו - לפי שמסתכלין בו:
41 דש בעירו הוה - כבר היו רגילין אנשי עירו ולא היו מסתכלין בו עוד דש לשון מרגיל כמו כיון דדש דש בגיטין דף נו::
42 מתני' אף בלבנים לא יעבור - טעמא מפרש בגמ':
43 העושה תפלתו עגולה - תפילין שבראשו עגולה כביצה וכאגוז:
44 סכנה - שלא תכנס בראשו:
45 ואין בה מצוה - דמרובעות בעינן:
46 נתנה על מצחו - של ראש ושל יד על פס ידו:
47 הרי זו דרך המינות - שמבזין מדרש חכמים והולכין אחר המשמע כמשמען בין עיניך ממש ועל ידך ממש ורבותינו דרשו במנחות דף לז: בגזירה שוה בין עיניך זה קדקד מקום שמוחו של תינוק רופס ועל ידך גובה היד קיבורת בראש הזרוע שתהא שימה כנגד הלב:
48 על בית אונקלי - על בית יד לבושו מבחוץ:
49 הרי זה דרך חיצונים - בני אדם ההולכים אחרי דעתם חוץ מדעת חכמים דבעינן לך לאות ולא לאחרים לאות שם:
50 ציפן זהב - נמי כתיב למען תהיה תורת ה' בפיך שמות י״ג:ט׳ שיהא הכל מבהמה טהורה:
51 גמ' שמא מינות נזרקה בו - המינין עובדי ע"ז מקפידין בכך:
52 בתפרן ובאלכסונן - כשהוא תופר בית מושבן צריך ליזהר שלא יקלקל ריבוען במשיכת חוט התפירה וצריך שיהא להן אלכסון כהלכתו במרובע שתהא אצבע ברוחב ובאורך שהיא אצבע ושני חומשין באלכסון:
53 כי אמגוזא - עגולות כאגוז אבל עגולה כביצה וכעדשה שפיר דמי ולא תסייעא לברייתא ממתניתין: