רש"י על מגילה כ״ב

1 ליקרי - שלישי תרי מהא שני מקראות דפרשת וביום השבת ותלתא קראי מבראשי חדשיכם פשו להו תרי וכו':

2 ביום הראשון - גבי מעמדות תנן ליה במסכת תענית ביום הראשון באחד בשבת:

3 דולג - השני חוזר ומתחיל פסוק שגמר בו שלפניו:

4 פוסק - הראשון קורא חצי הפסוק השלישי ופוסקו:

5 גזירה משום הנכנסין - שישמעו השני מתחיל פסוק זה ויאמרו לא קרא ראשון אלא שנים וכן היוצאין שישמעו את הראשון קורא שלשה ויצאו מבית הכנסת ויאמרו לא יקרא השני אלא שנים:

6 הכי גרסינן קרא ראשון שלשה השני קורא שנים מפרשה זו כו':

7 למ"ד דולג נדלוג - למאן דאמר פוסק ליכא למיפרך דהא קרא ראשון שלשה קתני דאי אפשר עוד לחזור:

8 שאני התם דאפשר בהכי - לקרות מפרשה זו לאחריה דהך מתניתא קיימא בשני ובחמישי שהוא יכול לקרות מה שירצה שהכל מענינו של יום:

9 כשם שאין מתחילין בפרשה בפחות משלשה פסוקים - גזירה משום הנכנסין שיהו סבורים לא קרא זה אלא שני פסוקים של התחלת פרשה זו שהרי לא היו בבית הכנסת ולא שמעו שקרא מפרשה העליונה:

10 כך אין משיירין כו' - גזירה משום היוצאין שסבורין שהקורא אחריו של זה לא יקרא אלא שני פסוקים הנותרים:

11 שיור דקא מחמיר תנא קמא - דתני ושל חמשה ביחיד ולא אמרינן יקרא הראשון שלשה ויפסוק אם ירצה:

12 נכנסין שכיחי - לפיכך החמירו יש אומרים בהתחלה:

13 שיולי משאיל - כשישמע שקורא השני שלשה מקראות והראשון לא קרא מפרשה זו אלא שנים ישאל היאך קרא הראשון שני פסוקים ולא יותר ויאמרו לו שקרא מפרשה העליונה:

14 הלכתא מאי - בשל מעמדות:

15 ואמצעי דולג - שאם לא ידלג הוא יהא צריך להתחיל בפרשה פחות משלשה פסוקים ואם יקרא שלשה מן השניה נמצא קוראה כולה:

16 מוסף - פסקא תפלת עננו ברכה יתירא:

17 מכדי רב בישראל קרא - שהרי רב לא היה לא כהן ולא לוי:

18 דהא רב הונא קרא בכהני - במסכת גיטין בהניזקין גיטין דף נט::

19 הא איכא שמואל - בנהרדעא שהוא ממדינת בבל דכהנא הוא:

20 ודבר עילויה - נהוג היה להיות למעלה מרב כדאמרינן בפרק מרובה ב"ק פ. רב לא עייל לקמיה דשמואל:

21 ורב הוא דעביד - להאי דאדבריה עליה כבוד הוה עביד ליה משום דלייטיה רב לשמואל דלא לוקמי בני במס' שבת פ' שמונה שרצים ד' קח.:

22 שלא בפניו לא עביד ליה - ושמואל לא היה בבבל אלא בנהרדעא:

23 מיפק לא נפקי - הלכך לפניה בריך גזירה משום הנכנסין כדאמרינן לעיל לאחריה לא בריך דלא חייש ליוצאין:

24 זה הכלל כל שיש בו ביטול מלאכה לעם - במה שהן מאחרין בבית הכנסת:

25 כגון תענית צבור - שמותר במלאכה רוב תענית צבור מותרין במלאכה חוץ משל גשמים אמצעיים ואחרונים:

26 ותשעה באב - נמי מותר במלאכה אלא במקום שנהגו:

27 ראשי חדשים - אין בו ביטול מלאכה כל כך שאין הנשים עושות מלאכה בהן והכי נמי אמרינן במס' ראש השנה ד' כג. גבי משואות משום ביטול מלאכה לעם שני ימים ושמעתי מפי מורי הזקן ז"ל שניתנה להם מצוה זו בשביל שלא פירקו נזמיהן בעגל תוספות. ואני מצאתי בפרק מ"ה דברייתא דרבי אליעזר שמעו הנשים ולא רצו ליתן נזמיהן לבעליהן אלא אמרו להן אתם רוצים לעשות פסל ומסכה שאין בו כח להציל ונתן הקב"ה שכרן של נשים בעולם הזה שיהו משמרות ראשי חדשים יותר מן האנשים ולעוה"ב הן עתידות להתחדש כמו ראשי חדשים שנאמר תתחדש כנשר נעורייכי ע"כ ומקרא מסייעו דכתיב אשר נסתרת שם ביום המעשה שמואל א כ׳:י״ט ותרגם יונתן ביומא דחולא והתם נמי גבי ר"ח קאי דקאמר ליה מחר חודש וקרי ליה לערב ר"ח יום המעשה אלמא ראש חדש לאו יום המעשה הוא ומועד נמי לאו ביטול מלאכה לעם שהרי באין לבית הכנסת יותר מימות החול לפי שאין עושין בו מלאכה אלא בדבר האבד:

28 ולרב אשי - דאמר זה הכלל דמתני' לאתויי נמי תשעה באב דאית ביה מוסף תפלת עננו:

29 מתני' מני כו' חל להיות כו' - גבי תשעה באב תניא לה בשמעתא בתרייתא דמס' תענית:

30 קורא אחד ומפטיר אחד - הקורא הוא הוי המפטיר:

31 סימנא בעלמא - הא דהדר נקיט ליה בזה הכלל סימנא יהיב לן כו':

32 כל דטפי מילתא מחבריה - כל יום העודף דבר מחבירו:

33 לא אסרה תורה - בפסוק זה אלא שלא יעשו רצפת אבנים בבהכ"נ דוגמת של מקדש:

34 לא בעי מטרח צבורא - שאם ילך יעמדו מפניו:

35 פישוט ידים ורגלים - כשהיה נופל על פניו ושאר הצבור לא היו עושין כן:

36 לא משני - לא היה רוצה לשנות ממנהגו:

37 ואיבעית אימא - לא היה רגיל ליפול על פניו כלומר שהיה אדם חשוב ואינו נופל על פניו:

38 אא"כ נענה - כלומר אא"כ בטוח במעשיו שהוא נענה בתפלתו:

39 למה זה אתה נופל על פניך - אלמא אין לו לעשות:

40 קידה - האמורה בכל מקום אינה אלא על אפים:

41 ארצה - משמע כולו שטוח ארצה:

42 אחוי קידה - נועץ גודליו ונשען עליהם ושוחה עד שנושק את הרצפה וזוקף ומתוך שאינו יכול להשען על גודליו ואין ידיו מסייעות אותו בזקיפתו וצריך להתאמץ במתניו ומתוך כך נצלע בבוקא דאטמא:

43 הטיח דברים כלפי מעלה - במסכת תענית עלית למרום ואין אתה משגיח על בניך:

44 הא והא גרמא ליה - לפי שהטיח נתקלקל בשעת הסכנה: