רש"י על מגילה כ״ה

1 מתני' יברכוך טובים ה"ז דרך מינות - שאינו כולל רשעים בשבחו של מקום וחכמים למדו כריתות דף ו: מחלבנה שריחה רע ומנאה הכתוב בין סממני הקטורת שמצריכן הכתוב בהרצאתן להיותן באגודה אחת:

2 על קן צפור יגיעו רחמיך - כלשון הזה רחמיך מגיעין על קן צפור כך חוס ורחם עלינו:

3 ועל טוב יזכר שמך - על טובותיך נודה לך או שאמר שני פעמים מודים כשהוא כורע משתקין אותו ובגמרא מפרש לה:

4 המכנה בעריות - בגמרא מפרש שדורש פרשת עריות בכינוי ואומר לא ערוה ממש דיבר הכתוב אלא כינה הכתוב בלשונו וקרא אותה ערוה המגלה קלון אביו וקלון אמו ברבים כינוי הוא לשון היפך שמהפך דיבורו לשבח או לגנאי והרבה יש בלשון חכמים בספרי אספה לי שבעים איש במדבר י״א:ט״ו-ט״ז ואל אראה ברעתי שם ברעתם היה לו לומר אלא שכינה הכתוב כיוצא בדבר וימירו את כבודם בתבנית שור אוכל עשב תהילים ק״ו:כ׳ כבודי היה לו לומר אלא שכינה הכתוב:

5 האומר ומזרעך לא תתן להעביר למולך - לא תבא על הכותית ותוליד בן לע"ז:

6 משתקין אותו בנזיפה - שעוקר הכתוב ממשמעו שהוא עבודת חוק לאמוריים להעביר בניהן לאש ונותן כרת לבא על הכותית ומחייב חטאת על השוגג ומיתת ב"ד על המזיד בהתראה:

7 גמ' כשתי רשויות - ומקבל ומודה אלוה אחר אלוה:

8 על הרעה - ברוך דיין האמת:

9 על הטובה - ברוך הטוב והמטיב:

10 מטיל קנאה - לומר על העופות חס ועל הבהמות וחיות אינו חס:

11 ואינן אלא גזירת מלך - להטיל עלינו עולו להודיע שאנחנו עבדיו ושומרי מצותיו:

12 דכתבינהו משה בתורה - האל הגדול הגבור והנורא אשר לא ישא פנים דברים י׳:י״ז:

13 אנשי כנסת הגדולה - בספר עזרא נחמיה ט׳:ל״ב ועתה אלהינו האל הגדול הגבור והנורא שומר הברית והחסד:

14 חוץ מיראת שמים - אותה מסורה בידי אדם שיהא הוא עצמו מכין לבו לכך אע"ג שהיכולת בידו להכין לבבנו אליו דכתיב הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי בית ישראל ירמיהו י״ח:ו׳ ואומר והסירותי את לב האבן מבשרכם יחזקאל ל״ו:כ״ו:

15 אמר מילתא מילתא ותני לה - כל תיבה אומר ושונה אין כאן משמעות שתי רשויות אלא מגונה וסכל הוא:

16 חברותא כלפי שמיא - וכי כמנהג חבירו נוהג בהקב"ה לדבר לפניו שלא במתכוין וחוזר ומראה לו בכופלו שלא כיון בראשונה:

17 מרזפתא - מרטי"ל בלע"ז ותשם את המקבת מתרגמינן מרזפתא שופטים ד׳:כ״א:

18 תני רב יוסף - לפרושי מכנה דמתני' כדמתרגם ערות אביך וערות אמך קלנא דאבוך וקלנא דאמך ולא תגלה שום דבר קלון שבהן:

19 תנא דבי רבי ישמעאל - לפרש מתני' בישראל הבא על הכותית הכתוב מדבר:

20 מתני' מעשה ראובן - וישכב את בלהה פילגש אביו בראשית ל״ה:כ״ב:

21 נקרא - בבית הכנסת:

22 ולא מתרגם - חיישינן לגנותו:

23 מעשה תמר - ויהודה:

24 ומעשה עגל הראשון - כל פרשת העגל עד ואשליכהו באש שמות ל״ב:כ״ד ומה שחזר אהרן וספר המעשה הוא קרוי מעשה עגל השני הוא שכתוב בו ויצא העגל הזה ולא יתרגם פן יטעו עמי הארץ ויאמרו ממש היה בו שיצא מאליו אבל המקרא אין מבינין:

25 הודע את ירושלם - את תועבותיה פרשה היא ביחזקאל:

26 גמ' ויש לא נקרין ולא מתרגמין - מפרש בסיפא מעשה דוד ואמנון לא נקרין בהפטרה:

27 מעשה בראשית כו' - ואמרינן במסכת חגיגה דף יא: המסתכל בארבעה דברים ראוי לו כאילו לא בא לעולם והתם מפרש טעמא אין רצונו של מלך שיזכירו שמו על אשפה כו':

28 קמ"ל שבחו הוא - שבח הוא ליהודה הקרייה:

29 דאודי - שהודה מחטאו:

30 פייגי דעתייהו - יחלוש דעתן כשישמעו שיהו נענשין ויאמרו טוב ליהנות מן העולם הזה בכל רצוננו הואיל וסופנו ליענש:

31 מאהבה - של ברכות:

32 ומיראה - של קללות ואין לבן לשמים:

33 אל תתרגם אלא אחרון - ויהיו בני יעקב שנים עשר והפסוק הזה נפסק בהפסק פרשה לכך קורהו אחרון כאילו הוא פסוק לעצמו:

34 מן ויאמר משה אל אהרן - מה עשה לך העם הזה:

35 פקרו המומרים - העיזו פניהם לומר יש ממש בע"ז:

36 משום ישא - שלא יאמרו הקב"ה נושא להן פנים ואינן יודעין שכדאי הן ישראל לשאת להן פנים כדאמרינן בברכות דף כ: לא כדאי הם ישראל לשאת להן פנים אני אמרתי ואכלת ושבעת וברכת דברים ח׳:י׳ והן מחמירין על עצמן עד כזית עד כביצה:

37 ישגלנה - לשון משכב כדכתיב והשגל יושבת אצלו נחמיה ב׳:ו׳ וי"מ כלבתא:

38 בעפולים - לשון מפורש הוא לגנאי יותר מטחורים ושניהן בנקב בית הריעי:

39 חריונים - חרי לשון ריעי:

40 דביונים - הזב מן היונים שלא לפרש שהיו ישראל אוכלין גלליהן בשומרון:

41 את חוריהם - ריעי היוצא דרך הנקב:

42 מימי שיניהם - שינים יש לכרכשת' וצואה לחה ורכה קרויה מימי שיניהן:

43 למחראות - גבי עבודת כוכבים כתיב בספר מלכים כי חור לשון מוצא ריעי הוא:

44 לעגלות בית און - לקול השמועה הבאה על עגלי בית און יגורו שכיניהם שבשומרון כי אבל עליו על העגל:

45 וכמריו אשר עליו יגילו - אשר היו רגילין לשמוח עליו עתה יתאבלו על כבודו כי גלה ממנו:

46 אלא כבידו - כובד משאו של ריעי תהיה בו וכובד עגבותיו ודומה לו בספר ישעיה כרעו קרסו יחדיו לא יכלו מלט משא וגו' הוא משא של ריעי ורבותי מפרשין וכמריו עליו יגילו ממש לשון שמחה שהיקל משאוי שלהן אבל אין לפרש כן שהעגל כולו גלה כאחד שנטלו סנחריב:

47 שי"ן ותי"ו - לשון וחשופי שת ערות מצרים ישעיהו כ׳:ד׳:

48 דסני שומעניה - שיוצאות עליו שמועות רעות ושנואות שהוא נואף:

49 בג' ושי"ן - בר גירתא זונה שמה סריי' שם מוסרח כך הוא בתשובות הגאונים מותר לבזות גם את אמו שילדתו ורבותי מפרשים גיופא שייטא שטייא:

50 הדרן עלך הקורא את המגילה עומד

51 מתני' בני העיר שמכרו רחובה של עיר - יש בו קדושה כדמפרש בגמ' הואיל ומתפללין בו בתעניות ובמעמדות: