רש"י על מגילה י״ב

1 תניא נמי הכי - דבשנות נבוכדנצר ואויל מרודך נבלעה שנה:

2 עוד שנה אחת לבבל - הכי איתא בסדר עולם ביה בליליא קטיל בלשצר מלכא ודריוש מדאה קביל מלכותא הרי שבעים שנה מיום שמלך נבוכדנצר שבעים חסר אחת מיום שכיבש יהויקים ועוד שנה אחת לבבל למלאות שבעים שנה מששלט על ישראל ועמד דריוש והשלימה ואחריו בשנה אחרת מלך כורש בבבל ונפקדו פקידה במקצת שאמר מי בכם מכל עמו יהי אלהיו עמו ויעל וגו' למדנו מברייתא זו כשמת בלשצר לא היו לכיבוש יהויקים אלא שבעים חסר אחת ואנחנו מנינו למעלה שבעים שנה מ"ה דנבוכדנצר וכ"ג דאויל מרודך ושלשה דבלשצר הרי שנים מקוטעות היו:

3 בינותי בספרים - לשון ספירה וחשבון:

4 כתיב לפי מלאות לבבל - שבעים שנה אפקוד אתכם בספר ירמיה:

5 וכתיב - בספר דניאל למלאות לחרבות ירושלם שבעים שנה מספר השנים אשר היה דבר ה' אל ירמיה הנביא:

6 לפקידה בעלמא - ואמר לפי מלאות לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם וכך היתה שנפקדו בשנה אחת לכורש מלך פרס שהיא שנת ע"א לכיבוש יהויקים שפשטה בבל על ישראל:

7 משיח - נמשח כמו שמן המשחה:

8 קובל אני לך כו' - והכי קאמר כה אמר ה' למשיחו לכורש אשר החזקתי בימינו וגו' הוא יבנה את ביתי תרי קראי כתיבי דסמיכי אהדדי וניקוד טעם מקרא זה מוכיח על דרש זה שאין לך טעם זרקא במקרא שאין סגול בא אחריו וכאן ננקד למשיחו בזרקא ולכורש ננקד במאריך להפרישו ולנתקו מעם למשיחו:

9 מי בכם מכל עמו וגו' - והוא עצמו לא נשתדל בדבר:

10 כתיב פרס ומדי הפרתמים - סמך הפרתמים אצל מדי וכתיב למלכי מדי ופרס. סמך מלכי אצל מדי:

11 בגדי כהונה - שהיו בידו שם בגדי כהן גדול שהביאן מירושלים:

12 פיקח היה - שהקדים משתה הרחוקים יותר ממשתה בני עירו:

13 שהשתחוו לצלם - בימי נבוכדנצר:

14 וכי משוא פנים יש בדבר - איך זכו לנס:

15 הם עשו לפנים - מיראה:

16 חרי חרי - מעשה מחט מלאכת המצעות היתה עשויה נקבים נקבים:

17 מילת לבנה - חור לשון חיור:

18 הראוי לכסף כו' - מטות זהב וכסף קדריש שר הראוי לזהב לזהב וגרוע לכסף:

19 מתחוטטות על בעליהן - רצפה עשה להם באבנים חטוטות כלומר שלא באו לידי אדם אלא בטורח שמחטטים ומחזירים בעליהן אחריהן עד שמוצאין אותן בדמים יקרים:

20 וכן הוא אומר - שהמקרא משבח אבני' יקרות ואומר על נסיונות הרבה הן באין כי אבני נזר מתנוססות על אדמתו והכתוב מדבר לישראל לעתיד לבוא שיהיו חשובין ויקרים בין האומות כאבני נזר המתנוססות:

21 דרי דרי - שורות שורות סביב וסוחרת לשון סחור סחור:

22 כצהרים - והאי וסוחרת לשון סהרא הוא:

23 שקרא דרור לכל בעלי סחורה - עשה נחת רוח לבני מלכותו להעביר מהן מכס של סוחרין:

24 הראשונים - כלומר בלשצר וחבורתו:

25 כדת של תורה - אכילת מזבח מרובה משתיה פר ושלשה עשרונים סולת לאכילה ונסך חצי ההין:

26 מיין מדינתו - יין הרגיל בו ולא ישכרהו ולא ישתהו אלא לפי רצונו:

27 כרצון מרדכי והמן - הם היו שרי המשקים במשתה:

28 איהו בקרי - דלועין גדולות:

29 בוציני - דלועין קטנות כלומר דבאותו מין עצמו זה נואף וזו נואפת הוא אומר להראות את יופיה והיא לכך נתכונה שיסתכלו ביופיה:

30 פריצתא הואי - פרוצה היתה:

31 מלמד שפרחה בה צרעת - ויליף בירושלמי מאשר נגזר עליה וכתיב וישב בית החפשית מצורע כי נגזר מבית ה' דברי הימים ב כו מה להלן צרעת אף כאן צרעת:

32 אהורייריה - שומרי הסוסים:

33 לקבל אלפא חמרא שתי - כן העיד הכתוב עליו דניאל ה׳:א׳:

34 פסיק ליה - יפיג יינו מעט מעליו:

35 על דורדייה - על שמריו:

36 וטעמא אמרו ליה - ויפה אמרו לו דודאי כן הוא שמתוך שהאדם שקט דעתו מיושבת עליו שנאמר שאנן מואב מנעוריו ושוקט הוא אל שמריו וסיפיה דקרא על כן עמד טעמו בו וריחו לא נמר:

37 פסוק זה על קרבנות נאמר - והקרוב אליו לשון הקרבת קרבן מלאכי השרת הזכירו לפני הקב"ה את הקרבנות שהקריבו ישראל לפניו לעשות להם נקמה בושתי ותבא אסתר ותמלוך תחתיה:

38 כרשנא - כלום הקריבו לפניך כרים בני שנה:

39 שתר - שתי תורים:

40 מרס - שמירסו את הדם שלא יקרש ושוב לא יהא ראוי לזריקה:

41 מרסנא - מירסו במנחות לבוללן ממרס לשון מגיס:

42 מוכן לפורענות - עומד להיות תלוי:

43 מכאן שההדיוט קופץ בראש - שהרי מנה אותו הכתוב לבסוף אלמא גרוע הוא מכולן והוא קפץ בראש:

44 אלמלא אגרות ראשונות - שהוחזק בהן שוטה בעיני האומות:

45 לא נשתייר משונאי ישראל שריד ופליט - שהיו ממהרין להורגן במצות המלך באגרות האמצעיות ולא היו ממתינים ליום המועד:

46 אמרי מאי האי דשדר לן - אומרים האומות מה זה ששלח לומר לנו להיות כל איש שורר בביתו שאף הגרדן שורר בביתו:

47 פרדשכא - פקיד ונגיד:

48 נערה - דוד לא ביקש אלא נערה אחת כל אדם הראה לשלוחיו את בתו אולי תיטב בעיניו ואחשורוש כסיל צוה לקבץ את כולן הכל יודעין שלא יקח אלא אחת ואת כולן יבעל מאן דהוה ליה ברתא מטמרה:

49 מוכתר בנימוסו היה - בשמות נאין נימוס שם בלשון יון:

50 נערי לא גרסינן אלא הכי גרסינן אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יהושע בן לוי כו':

51 דלא קטליה דוד לשמעי - שהיה חייב מיתה:

52 לאידך גיסא - לצעקה ולא לשבח איש יהודי ואיש ימיני גרמו לי הצער הזה: