1 וְאִ֗ישׁ מָשַׁ֤ךְ בַּקֶּ֙שֶׁת֙ לְתֻמּ֔וֹ וַיַּךְ֙ אֶת־מֶ֣לֶךְ יִשְׂרָאֵ֔ל בֵּ֥ין הַדְּבָקִ֖ים וּבֵ֣ין הַשִּׁרְיָ֑ן וַיֹּ֣אמֶר לָרַכָּ֗ב הֲפֹ֧ךְ ידיך יָדְךָ֛ וְהוֹצֵאתַ֥נִי מִן־הַֽמַּחֲנֶ֖ה כִּ֥י הׇֽחֳלֵֽיתִי׃
1 וְאִישׁ מָשַׁךְ בַּקֶּשֶׁת. אִישׁ יִשְׂרָאֵל מִתְכַּוֵּין לִירוֹת בְּמַחֲנֵה אֲרָם, וּבְלֹא כַוָּנָתוֹ:
3 בֵּין הַדְּבָקִים וּבֵין הַשִּׁרְיָן. בֵּין אוֹתָהּ רְצוּעָה שֶׁמַּדְבִּיקִין הַכּוֹבַע שֶׁעַל רֹאשׁוֹ לַשִּׁרְיוֹן. וְאֵין לוֹמַר מִצְרִי הָיָה, כִּי לְמִי נִתְכַּוֵּין? וַהֲלֹא מֶלֶךְ אֲרָם צִוָּה: לֹא תִּלָּחֲמוּ אֶת הַקָּטֹן וְאֶת הַגָּדוֹל כִּי אִם אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַדּוֹ? וְאַף לוֹ לֹא נִתְכַּוֵּין, שֶׁהֲרֵי כְּתִיב לְתֻמּוֹ; אֶלָּא בְּעַל כָּרְחוֹ יֵשׁ לוֹמַר: יִשְׂרָאֵל הָיָה הַמּוֹרֶה, וְנִתְכַּוֵּין לִירוֹת בְּמַחֲנֵה אֲרָם, וּלְפִי תֻמּוֹ הִכָּה אֶת מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל:
5 וְהוֹצֵאתַנִי מִן הַמַּחֲנֶה. כְּלוֹמַר: מִן הַמַּעֲרָכָה הַזּוֹ הָרִאשׁוֹנָה, וְהוֹשִׁיבֵנִי בַּמַּעֲרָכוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת:
