רש"י על בבא בתרא ט׳

1 ואתני - מתנה עם הצבור לחלקם לכל הבא:

2 דכל דאתי - לתת מעות לקופה:

3 עניינא - תנאי:

4 למשכיה - עור הבהמה:

5 לאו כל כמינייהו דמתנו - אלא בפניו:

6 אין מחשבין - לומר היכן נתתם מעות שגביתם:

7 שאין ראיה לדבר - דלא בגבאי צדקה כתיב אלא בגיזברי הקדש הנותנים לבם לעושי המלאכה שהפועלים מרובין למלאכות הרבה לגודרין ולחוצבי האבן לכתפים ולחמרים ולקנות עצים ואבני מחצב וא"א לעמוד על החשבון כדאמרינן בעלמא שבועות דף מה. בעל הבית טרוד בפועליו הוא ואינשי:

8 יצור וימנה - הכסף שהוא מוסר בידו ואע"פ שאינו בא עמו לחשבון לאחר מכאן יצור וימנה שנאמר ויצורו וימנו וגו' והדר ונתנו את הכסף המתוכן המנוי על ידי עושי המלאכה וגו':

9 בודקין למזונות - אם בא עני ואמר פרנסוני בודקין שלא יהיה רמאי:

10 ואין בודקין לכסות - בא ערום ואמר כסוני לוקחין כסות מיד:

11 פרוש - דרוש וחקור תחלה:

12 לכשיראה לך - שאינו רמאי:

13 מככר בפונדיון - ככר הלקוח בפונדיון כשלוקחין ארבע סאין חטין בסלע ומגיע לפונדיון חצי קב שהסלע מ"ח פונדיונין וארבע סאין מ"ח חצאי קבין והחנוני שהוא טוחן ואופה ומוכר בשוק משתכר מחצה הרי שנותן ככר של רובע הקב בפונדיון:

14 לן - בלילה:

15 פרנסת לינה - צרכי לינה:

16 בי סדיא - כר לתת מראשותיו:

17 אין נזקקין לו - לתת מעות מן הקופה אחרי שלמד לחזר על הפתחים דיו בכך:

18 ולא אזדקיק ליה - אפי' לפרנסה:

19 מעשה הצדקה - טורח המעשים את חבריהם מדלא כתיב והיתה הצדקה שלום:

20 זכה - למזל טוב:

21 עניים מרודים - זו ממשלת רומי שצועקת תמיד הבו הבו שאנו צריכין:

22 מרודים - קונפליינ"ט בלע"ז כמו אריד בשיחי תהלים נה:

23 עולא משגש ארחתיה דאימיה - לרב ששת קרו ליה הכי עולל המשגש דרכי אמו שגרם להטותה מדרך שאר נשים כדלקמן:

24 משגש - לשון מהומה ושגעון:

25 קליפה - מייל"א בלע"ז:

26 וכבגד עדים כל צדקותינו - כלומר אף כל צדקותינו נמאסו מחמת רשעינו כבגד מאוס שהאדם מסירו מעליו:

27 עדים - כדמתרגמינן ויסר ואעדי וכן מעדה בגד ביום קרה משלי כ״ה:כ׳ מ"מ מקיש צדקה לבגד צדקת הצדיקים לבגד הגון:

28 בימי ספורו - בשבעת ימים שבין טהרת הצפרים להבאת קרבנותיו בשלמא בימי חלוטו איתקש למת לטמא אף באהל:

29 הואיל ומטמא בגדים - דהא ביום השביעי כתיב וכבס בגדיו:

30 טומאה בחבורין - כגון בגדי לבושו הרי הן כמוהו אבל שאר בגדים הנוגע בהן וכן אם יגע באדם לא מטמא תדע שהרי המסיט נבילה כתיב ביה והנושא את נבלתה יכבס בגדיו ויקרא י״א:מ׳ ולא אשכחן דלהוי אב הטומאה לטמא אדם ושאר בגדים:

31 שכבת זרע מטמא בגדים - וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו':

32 בהדיא כתיב ביה כו' - ה"ה נמי דהוה מצי למיפרך דהא טומאת בגדים לא דמיא לבגדים דבימי ספורו דהא בגדים דהכא לאו בגדי לבוש שרץ הן וטומאת מגע הוא אלא דעדיפא מיניה קא מותיב ליה:

33 או לרבות הנוגע - דהכי תניא במסכת נדה דף מג: מנין לרבות הנוגע בשכבת זרע ת"ל או איש:

34 הוה קמהדר ליה - רב אחדבוי לרב ששת בבדיחותא לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובותיו:

35 אשתתק רב אחדבוי - נעשה אלם:

36 אתיא אימיה - דרב ששת:

37 צווחה קמיה - שיתפלל עליו:

38 להני חדיי - הדדים הללו חדיי תרגום של חזה:

39 דמצית מינייהו - שינקת מהן:

40 ודאתאן עלה - ואחרי שבא לידינו שאלה זו לקובעה בגמ' מנלן דמטמא אדם:

41 נאמר כיבוס בגדים בימי ספורו - והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' ונאמר כיבוס בגדים למעלה ביום טהרת הצפרים כשיוצא מטומאת החלט וכבס המטהר את בגדיו:

42 אף וחימה - שני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים:

43 אע"פ ששוחד בחיק - שהוא עושה צדקה בסתר:

44 חימה עזה - עדיין היא בתוקפה ורבי אלעזר סבר דהאי שוחד בחיק ארישא קאי ושוחד בחיק יכפה חימה עזה:

45 ותפק לרעב נפשך - הוא פיוס דברי נחומים:

46 ימצא צדקה - משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה:

47 ויהיו מוכשלים לפניך - את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו: